המחאה, המאבק או – אם × ×¢×– לקוות – המהפכה הזו מתאפיינת בשינוי מערכת הבריתות בין הגורמים והקבוצות הנוגעים לנעשה באזור. על השינוי ×”×–×” כבר דובר רבות לאחרונה. גם אם לא בטוח שהוא יבוא לידי ביטוי בבחירות הבאות, בשטח מבחינים בו בנקל – היפים והיפסטרים, תושבי שכונת התיקווה וערבים מיפו, תושבי מרכז ופריפריה, מצביעי ליכוד, מרצ, חדש, לעיתים חרדים, כיפה סרוגה פה ושם – צועדים יחד למען מטרה משותפת, גם אם לא מוגדרת במיוחד.

אבל הסדר הישן נוכח, והדבר בולט דווקא בנקודות השבר שנוצרו. אינני יודע מה מידת החפיפה בין קוראי הבלוג וקהילת עוקבי ההאשטאג #J14 בטוויטר, אבל מי שאינו בעוקבים מוזמן לסור לשם ולבדוק. מרבית הסיכויים שייחזה בחטיפתו של הפיד הספציפי ×”×–×” על ידי מה שאכנה כאן "הבינלאומיים" למרות שכינוי ×’×’ ×–×” כולל בתוכו פלסטינים ממקומות שונים בעולם, פעילי שמאל רדיקלי ישראליים ופעילי שלום למיניהם. ההאשטג שנועד לרכז את הפן הצייצני של המהפכה נהפך למקום די מתסכל לבקר בו. תחת דיבורי אסטרטגיה וטקטיקה, העלאת רעיונות, קישורים רלוונטיים וכדומה, מקבל המבקר מטח של לעג וזלזול לעצם המתרחש כאן. גרסאות מנוסחות בצורה שונה של האמירה הפשוטה: "כל מה שאתם עושים כאן – שווה לתחת". בין היתר, אגב, למדתי מהמעקב ×”×–×” על כך שקיבלתי בזרועות פתוחות את ברוך מרזל וחבורתו ושאני תומך בהגדלת ההתנחלויות. אז זהו, שלא.

יש כאן נקודת שבר, בהרגשה האישית שלי לפחות, סוג של ברית שהופרה. והעובדה שאני יכול להצביע על מקורות אפשריים להפרת הברית והסיבות שמאחוריה לא עוזרות לי במיוחד להתמודד עם זה. מהצד של הבינלאומיים קיים חשש, מוצדק מבחינתם, שבעלי הברית שפעלו בתוך ישראל למען אותה מטרה משותפת – הפסקת מדיניות ההפרדה והפריבילגיות המוענקות לחלק מיושבי הארץ על ידי רמיסת זכויות החלק השני – פשוט זנחו את המאבק ועברו להתמקד במאבק פנים יהודי; שהשמאל הישראלי יסתנוור ויסתפק בהשלמה עם הקונצנזוס הישראלי וישכח את אותה מטרה משותפת. מצד השמאל שחבר ל"תנועת המחאה" יש, לתחושתי, גם כן תחושה של בגידה, תחושה שאם סטית, ולו בסנטימטר מהתפקיד שמילאת במערך הכללי נהפכת באחת לחלק ממנגנון ההפרדה והכיבוש.

אין בכוונתי להצדיק את עצמי, או את המאבק, עייפתי. עייפתי מלשמוע שאני בעצם ברוך מרזל. עייפתי מלתהות האם העיוורון למורכבויות הוא מכוון. אני רוצה רק להצביע על שורשי השבר הזה ואולי לגרום לכל הצדדים להבין שכמו שהסיבות לשבר הזה מזוייפות אולי גם השבר עצמו מזוייף. הסיבה העיקרית לשבר הזה, משני הצדדים היא ההפרדה החולה, המלאכותית, בין ה"מדיני", ה"חברתי" וה"כלכלי". הפרדה שהוטמעה בתפישת הצדדים הנוגעים בעניין – משני הכיוונים – במשך שנים. ההפרדה הזו היא אחיזת עיניים. מבחינתי לפחות, הרצון לסיום דיכוי העם ה"אחר" והרצון לסיום דיכוי העם "שלי" נובעים מאותם עקרונות (כאן סיפקתי מקום להתלהם על כך שאני משווה בין הדיכויים).

רוצה לומר, מי שמבקש להתעלם מה"מדיני" וכי זהו רק מאבק "חברתי-כלכלי" פוגם במאבק. אינך יכול לטעון לצדק תוך התעלמות מהיחס בין הלאומים השונים בארצך, בין אם הם אזרחיה הרשמיים או סתם נתינים. מאידך, ההתמקדות ב"מדיני", כפי שדורשים המלעיזים, לא רק שאינה יעילה (תזכירו לי מה ניסינו בעשרות השנים האחרונות), לא רק שהיא מנכרת, היא גם מתעלמת מהבעייה הבסיסית – מההפרדה המלאכותית הזו יש כאלה שמרוויחים – והם לא אנחנו. אי אפשר לטעון לצורך לסיים את הכיבוש תוך התעלמות מוחלטת מהפנים הכלכליים שבו המאפשרים אותו והגורמים העיקריים לשימורו. הכיבוש וההפרדה מעבר להיותם לא מוסריים פוגעים כלכלית, הן בישראלים ובוודאי ובוודאי שבפלסטינים.

ibnezra: When #j14 passes, there will be serious questions to ask about the nature of the Israeli left and what exactly 'solidarity' means for all.

יש כאלה שלא מחכים לסיום. אני כבר התחלתי לחשוב על זה.

תמונת הלוגו: מכאן

התמונה באמצע: מכאן