גאולה וז'אק דרידה

בחדר השני סבתא נעה בחוסר נחת ממקום אחד לשני. אין היא יודעת עוד מה תפקידה. העולם הפך עבורה בשנה האחרונה לשורה של מסמנים חסרי מובן. דרידה היה מרוצה ממנה לו רק הכירו ביניהם. לסבתא יש אלצהיימר ואני קורא ספר בסלון, מרוצה מזה שיש שקט. אני בן שתיים עשרה בחודש הבא. קוראים לה גאולה. בשנים הבאות גאולה היא יצור של כאב וגרוטסקה. אין היא יודעת מנוחה אלא כשהיא ישנה או מסוממת. היא מכירה אותי אבל לא את שמי או כיצד אני קשור אליה. עיניה הנתקלות בי טרודות אך בוהקות מעונג הקוהרנטיות הפשוטה. אני יצור עקבי בעולמה. חופשייה ממוסכמות חברתיות, היא כבר איננה נשא של השיח. לעתים היא עושה דברים שהשתיקה יפה להם. אולי פוקו כבר היה מרשה לקרוא לה סובייקט.

23 thoughts on “גאולה וז'אק דרידה”

  1. אכן אוי.
    לירי ויפיפה וקורע לב.
    ואני, בניגוד לראוולוּת, לא סבורה שאתה צריך להרחיב.

  2. תודה רבה.
    כקטע פרוזה, זה סגור. כטיעון, יש הרבה הרבה מה לפתח שם.
    אני אחשוב על זה.

  3. מה שאסא אמר, קצת יותר למטה.
    ואם לשפוט משיחות הקפיטריה האחרונות בינינו, זו יופי של הרחבה, שאת מוותרת עליה כך.

  4. מאוד מאוד יפה. ואם אתה כבר מזכיר את דרידה, כדאי להזכיר (גם אם רקבתגובות לקטע) את שמה – גאולה. ומכאן אפשר לדבר על ההתנתקות מהשיח כאקטמשיחי, על הלשון כחבל הקושר לאדמה ולא מאפשר להתנתק ממנה, על תודעה כעלכלא וכו’. טוב שיש תגובות.

    באמת קטע יפה.

  5. היי ליכטש. תודה. למעשה, זו אחת הכוונות שלי בקטע. רציתי להראות מצב בובאמת ישנה התנתקות מהשיח ומשרשרת המסמנים של דרידה. העניין הוא שלדעתי שניהמושגים הללו הם לחלוטין חסרי ערך. הם מייצגים קביעות מטפיזיותופרנואידיות, לא תיאורטיות-אקדמיות.

  6. מה? אילו שני מושגים הם חסרי ערך?

    קטע מקסים. בואך ברוך עד מאד.

  7. לא הבנתי: שיח ושרשרת מסמנים הם מושגים חסרי ערך? אני לא בטוח לגמרי מה זהשרשרת מסמנים, אבל לגבי המושג "שיח" – יש לי תחושה עמומה שיש לו אחיזה דירצינית במציאות.

  8. ובכן,לדעתי ניתן להראות שהמושג שיח וההשתמעויות הנובעות ממנו אינם בעלי ערךאקדמי כלשהו. המושג הזה, שוב לדעתי, שייך למדף ספרות הניו אייג’.
    הסיבה העיקרית לכך, אם אחטא לרגע בפשטנות גסה, היא שהמושג הזה הוא חוצפהלוגית, בלתי ניתן להפרכה בעזרת טיעון לוגי שיוצא מתוך הנחות היסוד שלועצמו. כמו המושג "אלוהים" למשל, אבל לא כמו "כוח הכבידה".
    אינך יכול להעלות על הדעת מצב עניינים שיוכיח שהמודל התיאורטי שהמושג הזהמייצג איננו נכון. הסיבה היא שבהגדרה, ה"שיח" מכיל כל רעיון שתוכל להעלותעל הדעת.
    עכשיו, זה לא בהכרח אומר שהמושג שיח הוא לא נכון, אבל זה אומר שהוא איננובעל ערך לחקירה האקדמית, בדיוק כמו האפשרות שדרקונים שאי אפשר לחוש בקיומםעפים לי מהתחת כל פעם שאני מתכופף. זה יכול להיות נכון, אבל אין להנחה הזושום ערך אקדמי.
    ואוסיף כאן דיסקליימר. עוד לא סיימתי לחשוב על כל זה, כשאסיים, אכתוב על זה משהו.

  9. ראי למטה, תשובה ארוכה מאוד לליכטש.

    ותודה רבה, ברוכה הנמצאת.

  10. ועוד דבר אחד:
    הסיבה שהשיח נשמע לנו כל כך הגיוני הוא שרובו גנוב מתיאוריות סוציולוגיותעתיקות מאוד, אבל עם שמות פחות סקסיים: נורמות, סטיגמות, תפקידים חברתייםוכן הלאה. החלק היחיד במושג שהינו חידוש, וגם זה רק בקושי, היא הטענהשהשיח קיים מעבר לנו. שהוא שולט בנו כמריונטות.
    את הטענה הזו אני תוקף.

  11. ביקרתי, ראיתי, אתה צודק, כמובן.
    אבל לא מספיק איכפת לי כדי שאפול מהסוס במידה ואכשל. זה לא מסע צלב עבורי, אלא יותר שעשוע אקדמי.

  12. העניין הוא, שפוקו הוא באמת לאהצד החזק לי (בלשון המעטה). עד כדי כך, שרב הרפרנסים הרלוונטיים – ובאמתשאין ×–×” נסיון להתהדר בבורותי – עברו מרחק של קילומטרים רבים מעל ראשי.
    הליריות, העצבוביות והחן, however, נשארים.
    והקריפטיות הנלווית לשילוב בין ×”× "ל – בעינה נותרת. ויפה שעה אחת ועוד יותר שעתיים.  
    נועה

  13. שלום לך מר פופר.
    אם יש משהו טוב אחד שעשו אבירי השיח הצרפתים, זה שהעזו להכניס טיפת פיוט למגרסת החצץ האקדמית.
    העובדה שלמושג אין קאש-וואליו הפרכתי לא אומרת שהוא חסר ערך מבחינה עיונית.
    והפוסט שלך באמת יפה.

  14. קודם כל תודה ז’ניה. וסחתני על הזיהוי
    שנית, אני כופר כמעט בכל נקודה שהעלית בביקורת שלך

    א. בכך שלא היה פיוט בעולם האקדמי לפני "אבירי השיח הצרפתים". הם לא העזו שום דבר חדש, רק עשו הרבה רעש של עשיית דברים חדשים.

    ב. בכך שמה שהם עשו היה פיוט. לדעתי זו הייתה סתם פטפטנות. ופטפטנות די משעממת, דרך אגב.

    ג.שבעולם האקדמי צריך להיות פיוט. זו תוספת נחמדה, אבל לא יכולה לבוא במקום מחקר אקדמי רציני. רוצים פיוט? תהיו סופרים, לא חוקרים.

    הדבר האחד שאני מסכים איתך עליו, בערך, הוא שהעובדה שלמושג אין קאש וואליוהפרכתי לא אומרת, כשלעצמה, שהוא חסר ערך לחלוטין מבחינה עיונית. לפחותבמובן זה שהוא מגרה את המחשבה.

    אולם לדעתי, מושג מסוג כזה, ראוי שיישאר ברמת שיחת הקפיטריה, לא שיהפוך למושג מוביל בפקולטות של מדעי החברה והחיים.

  15. התכוונתי, כמובן, למדעי החברה והרוח.

  16. נו נו… 🙂

    בנוגע לכך שפיוט היה גם לפני כן ושהם הכניסו בעיקר קשקשת משעממת, אני נוטהלהסכים. אבל אני לא חושבת ש"מדעי" הרוח (ובמידה רבה גם לא החברה) הםמדעים, ולדעתי הם גם לא צריכים להיות. בעיני הגבולות בין מחקר מסוג זה(כשהוא במיטבו) ובין יצירה הם מאוד מאוד נזילים.
    במילים אחרות, אני מזדהה עם מה שהם ניסו לעשות, אני רק חושבת שלרוב הם לא כל כך הצליחו.

  17. היי ז’ניה, מה נשמע?
    מצטער, לא יכול שלא לנסות ולומר את המילה האחרונה, זה פגם באופי שלי.
    א. אני חושב שהעובדה שהגבולות בין מחקר במדעי החברה/רוח הם לעיתים נזיליםהיא לא הגורם אלא התוצאה של כך שאנשים סבורים שכך ראוי שהם יהיו.
    ב. זה שלא ניתן להגיע בתחומי המחקר הללו לרמה של אנליטיות כמו במדעיםהמדויקים, אין משמעו שראוי לנטוש את הניסיון לעסוק באפיון וחקירה שלחוקיות ולעבור לעסוק באסתטיקה גרידא.
    ג. אם לא ניתן לעשות זאת, אינני רואה טעם לקיומן של הפקולטות הללו.


  18. ת’שמע, אחי.

    יפה. יפה מאוד.
    קצת עצוב לי, אבל יפה.

    אני לא בטוח שאמא הייתה נהנית מזה, אבל יתכן.

  19. זו הסיבה שאף פעם לא הראיתי לה את זה.
    ותודה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *