הבוז והפחד

השבץ השני של אריאל שרון, ראש ממשלה בפוטנציה, נפל בבום, והתפוצץ שבוע. שבוע שאף אחד לא העז, מפאת כבודו של ראש הממשלה, להוריד את שרון מהפרונט. בעיתונים היומיים זה עוד נראה סביר, איכשהו. באינטרנט, לעומת זאת, הכותרות הראשיות נעשו לרישום מדוקדק של כל עווית והנשמה. מפאת כבודו ומפאת זכות הציבור לדעת. ומתוך כבוד וזכות הציבור, זכינו לכותרות נוסח "שרון הזיז את רגל ימין" (ציטוט מן הזיכרון).

אבל די מהר, כבר ביום השני, זו כבר לא באמת היתה זכות הציבור לדעת. האירוע המוחי נטל את שרון מהחיים הציבוריים, וקיים חשש קטן מאוד שהוא יחזור אליהם. אם ירצה, הבו לי את תיקו הרפואי. בינתיים, מנכ"ל הדסה עין כרם , שלמה מור-יוסף, יודע לספר יום-יום שדגימות השתן של שרון היו תקינות. רבאק ערס.

אפשר לטעון, כמו בני ציפר (הרננה מלמלשטיין של "הארץ"), שמדובר בסוג של פורנוגרפיה. זה ודאי נכון. אבל נראה לי שהיה כאן בעיקר פחד. החשש של "מי יחליף ראשון את הפרונט". כך, כשסטלין היה נואם לא העזו החברים להפסיק למחוא כפיים. אף אחד לא רצה להיות הראשון. ומפאת כבודו של שרון, יודעים כולם על מצב בדיקות השתן שלו.

בפוסט אחר השוויתי את התקשורת לגירוסקופ, שמרכזו הוא נמען מדומיין, הציבור. מדמיינים את העם, וכותבים למדומיין, מנסים לא לעורר את חמתו. עכשיו אני רוצה להוסיף:

ב'קיל ביל' טוען ביל שסופרמן אינו התחפושת של קלארק קנט, קנט הוא התחפושת של סופרמן. סופרמן מתחפש לבני האדם, למה שהוא תופס כבני אדם: פחדנים, חלשים ומגמגמים. קלארק קנט הוא התגלמות הבוז של סופרמן. כך, התקשורת מתחפשת לעם, ומצב דגימות השתן של שרון הן הבוז שלה. הבוז והפחד.

אם לשפוט על פי מצב כניסות הגולשים לכתבות הללו, הבוז והפחד מוצדקים.

6 thoughts on “הבוז והפחד”


  1. ובעולם שבו הכותרת היא הכל, אני חושבת שאתה צריך להחליף את הכותרת ל"בכי ונהי".

  2. אכן, התקשורת בזה לצרכנים שלה. אבחנה חדה ומדוייקת.

  3. יופי של פוסט. יופי של פיסקה אחרונה, השוואה חזקה. סחתיין עלייכום

  4. מאוד יפה, וגם חזק, אבל אני חושב שמה שאתה תופש בתור "בוז" מצד התקשורתלקהל קוראיה, הוא לא בוז, אלא תוכן החיים הקיים של התקשורת. כלומר:התקשורת לא בזה לקהל, היא נותנת לו מה שהוא רוצה, משום שהוא רוצה את מהשהיא נותנת לו. יש פה מעגל שמשלים את עצמו בכל חצי-סיבוב.

    למעשה, הבוז והפחד, אם אפשר לשער פרועות, מובאות פה דווקא מצדך – כלפיהתקשורת וכלפי הקהל גם יחד. גם במקרה ×”×–×”, מצער לומר, הפחד והבוז האלה -מוצדקים.


  5. כן,אני יודע, אני מאלה שכותבים את הכותרות על שרון. על עצמי אני מלין. אבלאני חושב שיש כאן יותר מזה. הרי כשאני כותב כותרת נוסח "שרון הזיז לבלבורגל", ושם אותה ככותרת ראשית "כי צריך", ה"צריך" הזה אינו רק אינרציה,הוא מורכב ממשהו. והבוז והפחד הם שני הצדדים של אותו "צריך".

    ולגבי הבוז והפחד שלי, שיעורך אינו פרוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *