28 thoughts on “חנוך לוין, יצרן”

1. 3. ברור.

   6. בלי להיכנס לסוגיית הקריאה התמטית (כבר כמה פעמים הסבירו לי מה זהועדיין אני מצליחה לשכוח כל פעם מחדש; נראה לי שזה אבוד). חנוך לוין,לפחות במחזות שלו, לא משעמם אותי אף פעם כי לא משנה כמה פעמים יכתוב עלאותם נושאים (וכמה מיזוגניזם ויאוש הוא ישפריץ על הדרך), השפה שלו תמידתישאר יקום אוטונומי ומושלם לחלוטין שאני לעולם לא אתעייף מלהתפעל ממנו.

2. ~גל שמתחיל בקצה האולם, מרים על רגליו אפילו את אחרון הצופים, ומסתיים בקצהו השני של האולם, בקול אוושה דקה של כיסא מתקפל שנפתח~

   מימוש אחר של "גאוני".

3. 3. מה ברור? זה לא ברור! זה גאוני, או לפחות מבריק!(!!!1)
   6. אני מסכים לגמרי. הברוטליות של השפה שלו מענגת.

4. 
   תודה!

5. לא התכוונתי לברוטליות אלא למשהו אחר. קודם כל, לדיאלוגים אצלו יש קצבמדהים, שלוקח את הקצב של השפה היומיומית ומצמצם אותו (ותוך כדי כך אתהשפה) לשלד העירום שלו. הוא כאילו תופש רק את התופים של השפה.
   דבר שני, בקטעי הפיוט שלו הוא מרגש עד דמעות – בין השאר בזכות אותו סוג של צמצום.
   ובכל מקרה, הוא פשוט אף פעם, אף פעם לא מזייף. אין פראזה אחת שלא יושבתבול במקום. זה יוצר תחושה שהוא לא המציא עולם אלא שבאמת יש לו עולם פרטימשלו, עם חוקיות ייחודית, שבו הוא חי ושאותו הוא פשוט מתאר על פרטיוודקדוקיו. המחזות שלו הם מעין תיעוד של היקום הסגור שלו, שהוא רדוקציהאכזרית אבל גם מאוד מאוד פיוטית של היקום שלנו.

6. אוי. יפה אמרת.

   כשכתבתי "ברוטליות" ידעתי שזו לא המילה המדויקת, אבל לא ידעתי עד כמה.

7. אוקיי. אז איך נסביר טקסטים שבהם ישנו יחס הדוק ומעניין, תיאורטית, ביןהתמה, הרעיון היצרני והמימוש הסופי שלו – ובכל זאת נוצרת מונוטוניותמשעממת?
   אני חושבת כאן על "ז’וסטין או המידה הטובה" של סאד, שם חל, כידוע, מהלךיצרני שמזכיר פיתוח אלגברי מהסוג שיוצר חנוך לוין – חשוב, למשל, על סצינותשל אורגיה סאדיסטית ברומן, בהן סאד מנצל את כל החורים האנושיים האפשרייםכדי להרכיב, כמו לגו, מולקולה מינית מושלמת ככל האפשר. ובכל זאת, ×–×” משעמםרצח. אולי בגלל פשטניות התימה? אולי ×›×™ חנוך לוין משתמש ביצרניות שהזכרתכמקפצה ליצרניות המטא של ההומור. ועל ×–×” כבר שאלתי אותך: איפה עובר הגבולהיצרני בין צירוף פואטי לבין צירוף הומוריסטי?
   בדרך אגב, שוב לא התקבלה הודעה במייל על פרסום הפוסט

8. כי יחס שמעניין תאורטית לא תמיד מעניין ברמות אחרות. אדם יכול, כמו ז’ורז’פרק, להרכיב רשימות על רשימות, ועדיין לא יצא לו "W או זיכרון הילדות".

   ולגבי צירוף פואטי/הומוריסטי – אני לא חושב שיש לי, עדיין, תשובה טובה.בהומור, אני יודע, אמור להתקיים דיסוננס מסוים (שיכול להתבטא בכמה רמותשונות), אבל גם בצירופים פואטיים יש לעתים דיסוננסים, וזה לא הופך אותםלהומוריסטים בהכרח. הקיצר, צריך לחשוב על ×–×”.

   ולגבי המייל – אני יודע, וזה מתחיל ממש להרתיח אותי.

   ונקודה אחרונה: מתי רואים פוסט שלך: "The Philosophy of Composing Academic Paper"?

9. 
   איתמר,
   זה יותר מגרה מהאפיפיור. מוצלח מאוד.

   אם כי יש איזה משהו קטן שמה שעושה לי קצת פריחה. אני אהרהר בו קצת ואם אוכל אגיש לך זר צנוע.

10. וצא כבר מהבית, חלאה.
    מהר ובוא אל הקפה.

11. תודה. אנחנו עוד נדבר על זה בתחתית, אני מניח. מקסימום, תן לי בראש.

12. וואוו. שיא חדש של גוזמה באובר מטא-אנליזה של טקסטים.
    אולי ההבדל ×”×›×™ קריטי בין הסדיספלינות של מדעי הרוח למדעי המדעים הואהעניין ×”×–×”. כמה מחשבה וזמן וכתיבה מושקעים לניתוח של טקסטים סופייםועתיקים,. כמו החרדים שמנסים ולבסוף מצליחים למצוא כל מיני אמיתות נסתרותמוחבאות ונרמזות בתוך הטקסט, בדילוגי אותיות, בסגנון הניקוד….די!
    לא יותרא מעניין ופחות מכיל אשלייה עצמית בהקשר ליצירת משהו חדש או ערך מוסף ,ממש ללכת ולצור ערך מוסף או משהו חדש?

    "The essential paradigm of cyberspace is creating partially situatedidentities out of actual or potential social reality in terms ofcanonical forms of human contact, thus renormalizing the phenomenologyof narrative space and requiring the naturalization of theintersubjective cognitive strategy, and thereby resolving thedialectics of metaphorical thoughts, each problematic to the other,collectively redefining and reifying the paradigm of the parable of themodel of the metaphor."

    זה אגב מופיע פה : http://www.fudco.com/chip/deconstr.html

13. הי. רק רציתי לציין שקראתי בעניין ועונג רב.

14. איתמר ידידי, אתה תותח.
    אישית, יש הרבה מחנוך לוין שאני לא סובל, אבל כך אני ואין לכך בעצם כל קשרלמבריקותו של פוסטך (פשוט רציתי לומר עוד הפעם שאני לא כל כך אוהב אתלוין).
    הכבוד לך

15. פוסט מרתק ומורכב. נהניתי לקרוא.
    בעניין הקורס.
    הגישה המכאנית שלך מקוממת אותי, כאילו השראה או כשרון הם אלמנט טכני,וצריך רק למצוא את המנואל הנכון שידע להפריד את המוץ מהתבן. ברור שזה לאעובד ככה.
    אם הבנתי אותך נכון, אתה בעצם מציע כניסה מושכלת לתוך חדר המכונותהאחורי ×©×œ טקסט מסויים, וחיטוט שמטרתו בדיקת האלמנט הראשוני ממנוהטקסט החל להבנות? במחשבה ראשונה, ×–×” נשמע לי מחורטט. אתה מניח מראששהטריגר לכתיבה של יצירה הוא החלק היותר משמעותי, ואני לא בטוחה שההיררכיההזו תופסת. הטריגר רק מניע את כדור השלג להתגלגל, ולך תחפש בסוף התהליךאיפה הגרגר הראשוני ×”×–×” נמצא בתוך הכדור הגדול שמתמוסס לך ביד תוך כדיבדיקה. כל אדם כותב יספר לך שפעמים רבות דווקא הטריגר ×”×–×” ×¢×£ בעריכה, אושהוא מרחף באופן היולי מעל הטקסט מבלי לבוא לידי ביטוי מילולי קונקרטיבתוכו. איזו משמעות יש לעובדה שטקסט א’ התחיל מהזייה קודחת של גבר בגילהעמידה לנוכח שפע תלתלים בלונדיניים של ילדה בת 11? יש ביצירה מרכיבמיסטי. ונניח תמצא את המרכיב ×”×–×”, מה הוא יתן לך? דבורה מערבבת רוק בתוךהדבש שהיא מייצרת, ועדיין, ×–×” רק רוק. לא דבש.

16. "ומה הסיבה שבשלה החלו סופרים מסוימים לכתוב בדרך אחת, ואחרים החלו לכתוב בדרך אחרת"
     ×–ההמשפט שעורר את חמת זעמי הקדושה. אולי הכוונה טובה, אבל ×–×” קצת מזכיר אתמדור ההורסקופ בעיתון השבועי, אותו אני כמובן קוראת באדיקות רבה.אפיפיורית.

17. לומר גוזמה זה קל. לומר איפה, קצת פחות.

18. תודה רבה

19. 
    נו, ידעתי שתגיד את זה.

20. בעניין הקורס:

    אני לא באמת חושב שניתן להתחקות אחר תהליך היצירה מהאלמנט הראשונישלה. אבל אני כן חושב שזה יהיה מעניין לנסות. ואני חושב שזה יהיה מענייןעוד יותר לראות כיצד האלמנט הראשוני, שהופיע לפני הסופר במנותק, נכבל ביןשאר האלמנטים ביצירה, והפך לחלק ממנה. על זה הייתי רוצה לשמוע קורס.

21. מזכיר לי, למרות שזה דווקא לא מהשירים החביבים עלי של המשורר הענק הזה:

    Why I am Not A Painter
    Frank O’Hara
    I am not a painter, I am a poet.
    Why? I think I would rather be
    a painter, but I am not. Well,
    for instance, Mike Goldberg
    is starting a painting. I in.
    "Sit down and have a drink" be
    says. I drink; we drink. I look
    up. "You have SARDINES in it."
    "Yes, it needed something there."

    a color: orange. I write a line
    about orange. Pretty soon it is a
    whole page of words, not lines.
    Then another page. There should be
    so much more, not of orange, of
    words, of how terrible orange is
    and life. Days go by. It is even in
    prose, I am a real poet. My poem
    is finished and I haven’t mentioned
    orange yet. It’s twelve poems, I call
    it ORANCES. And one day in a gallery
    I see Mike’s painting, called SARDINES.

22. התחרבש לגמרי, קבלו לינק במקום:

    http://www.nothing-new.com/poetry/notapainter.html Target=_BLANK class=msg>http://www.nothing-new.com/poetry/notapainter.html>

23. זה שיר מעולה!
    אבל לא הבנתי איך ומה זה הזכיר.

24. פשוט, הדגמה של כל הסוגיה – היחסים בין זרע היצירה, תהליך היצירה, והמוקד התמטי של היצירה הסופית.
    ציורמופשט שמוסיפים לו, בשביל לסבר את העין, סרדינים, וא זמוציאים את הסדריניםכי מחליטים שהם לא מתאימים ויזואלית, ואז מחליטים לקרוא לציור "סרדינים".פואמה שמתחילה מהמחשבה Orange, נכתבת בלי אזכור לצבע, ובסוף נקראת Oranges.
    ויש עוד איזה אספקט, של להאיר איזה דמיון בין שירה וציור באספקט ×”×–×”, או חוסר דמיון – אני לא לגמרי בטוח.

25. 
    וואלה. הייתי צריך להבין את זה.

26. 
    אתה כנראה חירש תמות.

27. 🙂

28. פינגבאק: הסיפור האמיתי והמזעזע של