פלאי גרייצר

בפוסט שנושאו הוא בורחס, מהי המילה האחת שאסור להזכירה?

30 תגובות

1.

במשחקי המחשב של ימים משכבר, האפקטים הקוליים לא היו מימטיים, אלא סמלניים. אבל לא כאן העניין – הם לא היו מסמנים של צליל ×©×”אמצעים קצרו מלחקות, אלא מסמנים של משמעות. הם לא מציגים את הצליל של האירוע, אלא מיידעים אודות האירוע, ואודות תפקידו של האירוע ×‘משחק.

 ×”אפקטים ×”קוליים היו מערכת נוקשה ומתודית ×©×œ פרשנות לפעולות ואירועים, וכך ×’ם האובייקט הדה-סוסריאני \סטרוקטורליסטי ×”מושלם.  ×œ×›××•×¨×”, ממש מערכת צרופה של הבדלים, שבה כל צליל בפני עצמו הוא צפצוף שרירותי וחסר אופי, הזוכה לתוכן ומהות רק ×‘חברת צלילים אחרים: 

 ×§×¤×™×¦×” עשויה להיות צפצוף גבוה קצר, ואיבוד פסילה ×¦×¤×¦×•×£ נמוך ארוך, או להפך. מרגע שהדבר נקבע, אפשר כמובן להמשיך ולחלק צליל שונה לגמרי לכל פעולה, אך אפשר גם לנוע מכאן לקראת איזו לכידות שמסמנת יחסים, כפי שאכן קרה במשחקים רבים,ולסמן קפיצה ×’דולה בצפצוף ארוך יותר, ×•××™×‘וד פסילה סופי ×‘צפצוף נמוך חזק יותר (ואז, ראו ×–×” פלא, כבר יש לנו ×’ם "משפחות ×ž×™×œ×™×" ושורשים והטיות).   

×”× ×”, אם כן, ×ž×’דל הקלפים שאציע על מנת לפרקו: החומר שרירותי , ואפשרויות ליכודו לכדי מערכת עשירות ומרובות לאינסוף ( מרובות לאינסוף שכן כל ביטוי צלילי של דמיון והבדל יכול לקדד את המידע).

אבל, כמובן, לא ×”צעתי את האפשריות ×œ×¤×™×” מכת מוות תהיה צפצוף חלש יותר מזו של המכה הרגילה, או קפיצה גדולה תהיה צפצוף קצר יותר, אף שהקידוד אינו מאבד כלל מידע. חשיבה מטאפורית אוטומאטית מקשרת חוזק צליל לחשיבות אירוע, חשיבה סינסתטית מקשרת אורך צליל למרחק קפיצה (או, מנקודת מבט שונה מעט, ×ž×©×š הזמן של הצליל מותאם למשך הזמן של הקפיצה). ××¤×§×˜×™× צפצופיים שכאלו הם ×ž×¢×¨×›×ª מסמנת של הבדלים, ×©× ×™×ª×Ÿ לקדד בה יחסים בין אירועים באמצעות הבדלים בפרמטרים שונים ומשונים ושווים בתועלתם  (כלומר, ×™×©× × ×¦×™×¨×™× רבים ושונים ×©×œ הבדל צלילי בר-כימות בהם ניתן לעשות שימוש  גובה, חוזק, דיסוננטיות, משך זמן, מינור ומאז'ור, סוגי מלודיה, ועוד ×›×”× ×” וכהנה) , אך אופן ההבדלה ×‘כל פרמטר מציית, באופן שונה, לתכתיבי חשיבה מטפורית הקובעים את הקידוד.

וגם הצליל הבדיד איננו, בעצם, שרירותי. קשה לי תמיד להגיע להתמצאות נוחה כאשר במשחק מן הימים ההם מסמנים איסוף אובייקט בונוסי בצליל דיסוננסי , גם אם אין כל צליל בלתי דיסוננסי במערכת הצלילים, ומשחקי נוטה להיות זהיר פחות כשצליל ההיפגעות, אף ×©×”וא × ×™×ª×Ÿ להבדלה בלא כל קושי מצלילים אחרים, אינו דיסוננסי מספיק. הקידוד של האירועים כמו איננו × ×“בק כראוי ××œ האירועים במקרים הללו. 

×™×”×™×” מעניין בודאי, ליצור מערכת אפקטים קוליים מהסוג הישן, שאיננה סימולציה של צלילים אלא סימון של אירועים, באמצעים מודרניים, שמאפשרים ליצור מערכות מורכבות של יחס, ואפקטים בדידים בעלי אפקטיביות ×’בוהה . ישנו  REZ, הידוע לשבח, שעוסק בזה בדיוק, אבל REZ מופשט כולו. מה באשר למשחק מימטי, אפילו נטורליסטי בצורה גבולית, Half Life 2 למשל, בו יוחלפו האפקטים הקוליים המימטיים באפקטים קוליים מפרשים ומסמנים? 

דוגמא אחת ×œ×ž×™×ž×•×© ×›×–×” עולה בדעתי:  ×¡×¦× ×ª הדקירה במקלחת בפסיכו, אם רק מוכנים לחשוב על מוזיקת הרקע שם כאפקטים קוליים, ונדמה לי שיש בה  ×§×•×¨×œ××¦×™×” ×ž×™×§×¨×•×¡×§×•×¤×™×ª מספיק בין צליל ואירוע כדי שיהיה בכך טעם.

2. 

נקודת השבירה של השרירותית של מערכת האפקטים הקוליים המסמנים היא ×”תופעה אותה מכנה בנימין הרשב "מצלול אקספרסיבי" . זוהי הזדמנות סבירה לתהות לרגע על קנקנו של המושג המשונה והחיוני ×”×–×” , המאגד בתוכו כמה תופעות שונות מאוד: 

ברור ×œ×ž×“×™ הוא המקרה של ×›×¢×™×Ÿ אונומטופיאה סינסתטית, שבה צליל נתפס כאנאלוגי לדבר מה מתחומם של החושים האחרים (למעשה, כמעט תמיד חוש הראיה) או למהותו הפיזית של דבר,  ×‘עקבות ×”נטייה הקוגניטיבית לראות ×ž×©×š זמן ,גובה, כוח,  ×•×’ודל פיזי כתופעת מקבילות. ×›×š החד הברתיות של Shoot, Stab, Flash ודומיהם, ×”אורך של Gargantuan ו Humongous, וכך הלאה, נעשים אקספרסיביים בהקשר פואטי  (מן הראוי ×”×™×” להביא דוגמאות בעברית, אך נדמה לי שהיא מצטיינת פחות במקרים מובהקים מסוג ×–×”). 

ברור יחסית הוא גם המקרה שבו יש קישור מטונימי ביסוד האקספרסיביות, כמו למשל ×‘ין ×¦×œ×™×œ גבוה וקטנות, צליל נמוך ×•×’ודל. כך גם אקספרסיביות שנובעת מאונומטופיאה ושרשרת קשרים מטונימיים-  הצטיינותן של S וס' וש'  שורקניות ×‘כל הנוגע לאפלוליות מאגית × ×™×ª× ×ª להסבר באמצעות האונומטופיאה הנחשית, ושורת ההקשרים, האינסטינקטיביים והדתיים, בין הנחש ומיני שקצים שטניים.  ניתן אולי לכלול כאן גם את המקרים שבהם דומיננטיות של מצלול מסוים בחתך של מילים בעלות מכנה משותף רלוונטי. ×›×œ אזור ×”"רוע ירקרק",  ×›×©×ž×•×©×™×‘ים בקבוצה ר' וע' וק' וי'.  נוצרת מקבילה לתופעה שהר-שב מכנה "מצלול ממקד", שבו ×”שיר יוצר ערבוב וקירוב בין משמעויותיהן של מילים באמצעות ×”דגשת ×“מיונן המצלולי, אלא שבמקרה ×”×–×” התופעה נוצרה כבר ברמת הלאנג (השפה ככלל), וכל מילה בעלת מצלול ×–×” ,תמימה ×›×›×œ שתהיה, מקבלת פוטנציאל  תמידי להיות אקספרסיבית במיוחד בתחום הרלוונטי גם בלי שהשיר יחשוף מחדש את הדמיון המצלולי בינה לבין (למשל) "רוע". אבל, ניתן בהחלט לחשוד שבשורש עצם הדומיננטיות של מצלול בקבוצת מילים בעלות מכנה משותף תמטי, עומדת התופעה הבאה בתור והסופית לצורך העניין.

זהו המקרה המסובך ומייאש, המופשט  ×©×œ קשר בין צליל לבין… נפילתה של ממלכה, משחק שח-מט, אהבת אמת,  חשיבה פילוסופית, ארוחת צוהריים. הקשר בין תבנית הצליל  ore**** ×œ×‘ין תוגת העולם, ×ž×§×•×¨ הסוגסטיביות הנפלאה של המילה eerie.  אם להמשיך בקו האפלולי שאני נוקט ×–×” מספר פסקאות, חידת המושלמות עוכרת השלווה של Something wicked this way comes. בשפה טכנית יותר, יחס בין מצלול לבין עצם מופשט, שניתוח מטאפורי או מטונימי לא מסגיר אודותיו דבר, וניתן אולי לנחש שכאם השאלה מתחילה לחפוף עם כל קופת השרצים אודות תוכנה הקוגנטיבי והרגשי של מוזיקה אינסטרומנטלית, תוכנו המימטי של ציור מופשט, ועוד ×›×”× ×” וכהנה.

מה שמטרף כל כך במקרה של האפקטים הקוליים  הוא המינמליות  המושלמת שלו. נדמה כאילו יש כאן את המעט שבמעט הדרוש כדי שנוכל לדבר אודות מערכת של מסמנים, ××ª המקרים הנקיים והברורים ביותר ×©×œ יחס מטאפורי, ניצנים ראשונים של אקספרסיביות מופשטת. ×›×¢×™×Ÿ יצור חד תאי מאותו סוג-של-דברים אליו שייכת שפת הספרות, כפי שהאמבה ×©×™×™×›×ª לאותו סוג-של-דברים כמו בן אנוש.

מתוך דמיון קלוש לאיזו תמונה אודות השיטה המדעית, מתוך איזו הקבלה מעורפלת ×œ×ž×©×—קי השפה המיניאטוריים של ויטגנשטיין, ומתוך הנטייה הבלתי ניתנת לניעור לחשיבה הרמטית, אני ×—ושד ×©×× אביט אל תוך ×”סוגיה ×‘נחישות ×‘לתי מעורערת ××’לה בה ××ª סוד הלשון, או את תמציתה של השירה, או את פני האלוהים. 

30 thoughts on “בפוסט שנושאו הוא בורחס, מהי המילה האחת שאסור להזכירה?”

  3. פנטסטי, אחד הדברים המרתקים שקראתי לאחרונה. תודה.


  4. מאוד קשה לקרוא רצפי מילים שכאלו. יותר לפסק, יורת לחלק לרעיונות מרכזיים. מה אתם מנסים בכלל לומר?

    השמיים כחולים, וכחול הוא צבע שאינו ירוק.
    כמו כן התפיסה המטפיסית של הקוואלייה הכחול היא טרסנדנטית בנוגע לסינרגיית חושים כמו שמע.

    אוקי, אז?

  5. אני רוצה לשאול משהו, ואני מקווה שאצליח לשאול בלי להתפרש כגסת רוח או חסרת תרבות.
    ככל שאני יכולה לזהות מבעד לסבך הצורמני של השפה הטכנית (ובעיקר משתיהפסקאות היפות האחרונות) אכן יש כאן רעיונות מעניינים. אבל האם באמת איאפשר היה לכתוב אותם בשפה שלא תישמע כאילו נלקחה מן המדריך למכונאות הרכבשל השכל?

    זו לא שאלה רטורית, באמת. אם אתה חושב שזה בלתי אפשרי אשמח לשמוע מהם הנימוקים שלך.

  6. סוג של יוהרה, לחשוב שאם אתה לא מבין משהו, זה כי הוא ג’יבריש, ואיש לאיכול להבינו, לא? למה בכלל אתה ממשיך לקרוא כאן באדיקות כזו, אם אתה לאמוצא כאן תוכן אלא רק רעש וצלצולים?

  7. אני לא חושב שזה בלתי אפשרי, אבל או שזה יגרום לסרבול עצום, או יפחיתמאוד-מאוד את רמת הדיוק. מה שרציתי לומר הוא, בחלקו, טכני וקוואזי מדעי.אלא אם כן שפה טכנית היא מוקצה תמיד, נראה לי טבעי להביע את האספקטיםהטכניים של רעיון בשפה הטכנית שמותאמת לשרת רעיונות כאלה.

  8. אין צורך להעלב. יש נושאים שונים וסגנונות/כותבים שונים.
    אני מנסה להעביר ביקורת בונה. ואיני אדוק כלל.

    הבנתי את הרעיון, אך סקירת העובדות האינטיליגנטית לא התכנסה, לטעמי, לאמירה כלשהי.

  9. אנילא חושבת ששפה טכנית היא מוקצה תמיד. אבל יש לי בעיה עם ×–×” שכותבים עליופי בשפה כל כך – אני מצטערת, אבל אין לי מילה אחרת – מכוערת.

    ×–×” לא רק עניין של מינוח. נדמה לי שזה יותר עניין של תחביר, רצפים שלמיםשל מילים טכניות במשפט עם מבנה – טוב, אין לי כרגע מילה מדויקת לבטא אתהמבנה ×”×–×” אבל הוא מעורר בי תחושה של מערכת ארוכה של מפרקי מתכת. אתה באמתמרגיש שהרובוט המילולי ×”×–×” מסביר לך את הפלא של התופעההטבעית/אנושית/לשונית/אמנותית שהוא נועד להסביר? ×›×™ אני מרגישה כאילובמקום הדבר האלגנטי והמושלם שעורר בי פליאה מראים לי מכונה מסורבלת ומנסיםלשכנע אותי שזה בדיוק אותו דבר.

    טוב נו, נדמה לי שכבר היינו פעם באיזו גירסה של הויכוח ×”×–×”. אולי אלך לקרוא קצת ויטגנשטיין בשביל להירגע 🙂

  10. אם אתה לא רוצה להעליב, מומלץ להמנע מעלבונות.
    המשפט השני שלך ×”×™×” ג’יבריש באוצר המילים של פנומונולוגיה בפילוסופיהאנליטית עכשוית. הצגת אותו כמקביל למה שכתבתי – ×–×” עלבון שחצני ולא-הגון.

    אם אתה מעוניין, הנה תמצית הפוסט:

    1. הצפצופים במשחקי מחשב ישנים הם כמו בן דמות פרמטיבי מאוד ופשוט מאוד שלשפת הספרות. מתגלמת בהם בזעיר-אנפין מערכת היחסים בין צלילי השפה כמערכתסימנים שלא חשוב בה טיבם המסוים של המסמנים, אלא רק המידע שניתן להעבירבאמצעותם, לבין כל ההשפעות השונות והמשונות שיש לצלילים המסוימים של מיליםוהברות ואותיות על אופן פעולת השפה.

    2. בשירה , ובספרות בכלל, קיים המושג "מצלול אקספרסיבי", המתייחס לכללהמקרים שבהם יש קשר כלשהו בין צליל של מילה לבין תופעה בעולם. למעשה המושגמורכב מכמה תופעות שונות, שאחת מהן היא בלתי ניתנת לניתוח, ונדמת אינסופיתומעבר ליכולת תפיסתינו.

    מכיוון שצפצופי משחק המחשב פשוטים כל כך, אבל מציגים בצורה מוגבלת את כלתכונות שפת הספרות, עולה בי תחושה לא-רציונלית שאם אחקור אותם, תתגלה ליאיזו אמת מיסטית או תיאורטית אודות היחס בין צליל ומשמ

  11. הצעה פשטנית:

    אולי הקשר בין "ore" לבין תוגת העולם, כמו המושלמות עוכרת השלווה שלSomething wicked this way comes, נובעים מהשימוש בהם סתם. שכן אין שוםטעם לחשוב על הצלילים "רוע" כדבר רע אלא רק לאחר שהצליל נעשה כבוללסמנטיקה, ומכאן ש"ירקרק" נעשה "רע" רק משום שהוא כבול ל"רוע" שכבוללמשמעות סמנטית מסוימת.

    כך גם "Something wicked this way comes". המשפט, שצוטט שוב ושוב, נעשה כבול, ויחד עם הכבילות נעשתה גם כבילות בין צליל למשמעות.

    אבל זה יותר מזה, כמובן. כי למה הוא צוטט? אולי, בין היתר, בגלל המבנההתחבירי המשונה שלו (למה ה-comes בסוף?) או העמימות הסמאנטית (something).כך או כך, מרגע שנכבל, שוב אתה לא מתייחס אליו באותה דרך. הצליל נכפףלמשמעות.

    ראה פני אלוהים, וחי!
    או שלא.

  12. זאת בהחלט אפשרות – שלמעשה כל המקרים שאינם מבוססים על סוג של אונומטופיאהשעבר תיעולים שונים ומשונים, שייכים למקרה של "מצלול ממקד שנמצא כברבלאנג". אבל… אני לא יודע, נראה לי שבודאי קיימת בתודעה של סוג סינסתזיהמופשטת, מורכבת קצת יותר מממטאפורות בסיסיות של גודל\גובה\כיוון\מרחבשעוברות התמרה מחוש לחוש. ×›×™, נו, מוזיקה וכאלה.

    אבל, הפוסט הזה היה קצת משחק, בלנסות להפיק מלודרמה תיאורטית בלי להיותמופרך. אני צריך קצת לתפוס מרחק ולשנות פרספקטיבה כדי לדון בסוגיה באופןאקדמי של ממש.

  13. אנילא בטוח שהבנתי מה פירוש "מצלול ממקד שנמצא כבר בלאנג". ולגבי מוסיקה -האמת, שגם לי אין מושג. מעניין לברר פעם האם אקורד מינורי נחשב ל"מינורי"(כלומר נוגה) גם בתרבויות אחרות, עם מערכות הבדלים אחרות (רבעי טוניםוכו’). לא יודע.

    כך או אחרת, פוסט בנזונה. במיוחד הבורחס 🙂

  14. הרי מצלול ממקד הוא כשמקרבים בשיר בין משמעויות על ידי הקבלה בין מיליםבעלות מצלול דומה הנושאות את המשמעויות הרצויות – Wolrd ו Wordבאש-וונסדיי, נגיד.

    כשאני מדבר על "נמצא כבר בלאנג", אני מתכוון לכך שאפשר לשים בשיר שנושאואפלול את המילה "ירקרק" בלי שתופיע בשיר המילה "רוע", והמצלול של "ירקרק"יהי טעון אקספרסיבית במיוחד, בגלל שמעצם הסתובבות שתיהן בכלל-השפה, עםמצלול דומה, "ירקרק" ספג איזו מטונימיות לאטנטית ל"רוע".

    נדמה לי שזה פחות או יותר מה שאתה הצעת עכשיו, ושדיברתי על כך בסוף הפסקה השלישית של חלק 2 בפוסט.


  15. חלילה לי מלהשתחצן. עם זאת הוא אינו היה ג’בריש אלא טאוטולוגייה מיותרת. טאוטולוגייה הינה סוג של טאוטולוגייה.

    1.לולא הפוסט היה מעניין ונפלא לא הייתי מגיב. זה באמת רעיון יפה.
    2.סוג של מצלול אקסרסיבי הוא האומנתופאה עלייה דיברת, השני שאני יכול לחשובעליו נובע משימוש באמצעי יצור הצליל באנלוגייה למובע, למרו תשבבני אדם זהיכול להיות בעייתי יותר.
    3.מה לא ניתן לחקור? מה מעבר לתפסיתנו? האפסטימולגויה של השפה עצמה?באיזשהו שלב הרדוקציה תמיד מגיעה לבחירה שרירותית של ביטויים שמייצגים אתהיצוג של עצמם, זו כבר שאלה פילסופית יותר עמוקה לגבי הבנייה הספונטנית שלקוואליה ברשתות נוירוניות. מהו המקביל הנוירולוגי של מחשבה שמייצגת מקבילנוירולוגי וכד’.
    4.יש דברים שעדיף לא לדעת.

  16. שוב, ג’יבריש. שמע, במיקרה יצא שהתחום היחידי של פילוסופיה שאני מתמצא בוהיטב הוא קוואליה, ואף לא אחד מהמשפטים שלך שמערבים את המילה הוא בעל צורהכלשהי של הגיון. כן, יש "קוואלה", יש "מקביל נוירולוגי", יש"מטא-פיזי", יש"סינרגיה" ויש"טרנסנדנטי", וכולם קשורים לאותו נושא, אבל הם לא יוצרים שוםמשפט באופן בו אתה מחבר ביניהם.

  17. חבל.
    אז לא נותר לי אלא נסיון לשימוש הוגן בפתגם הלא היווני העתיק ה"פוסל במומו פוסל".
    אחרי שהאשמת אותי באי הבנה, ויחוס ג’יבריש לך, אתה מייחס לי את אותו הדבר מתוך אי הבנה מוצהרת. פעמיים.
    וזה עוד כשאתה מצטט את עצמך במילים מחוץ להקשר כמו "טרנסדנטי", שכלל לא נאמרו.

  18. "כמו כן התפיסה המטפיסית של הקוואלייה הכחול היא טרסנדנטית בנוגע לסינרגיית חושים כמו שמע"

    אגב, הוא לא טאוטלוגיה, אלא משפט שחלקו שגוי וחלקו לא בהיר. שמע אינוסינרגיית חושים, אלא קוואליה של חוש אחד (וזה רק אם מדברים על קוואליתשמע- לא כל מובן של שמע מתייחס לקוואליה"). התפיסה המטפיזית של הקוואליההכחול אינה טרנסנדנטית בנוגע שמע, מכיוון שהיא איננה שום דבר בנוגע לשמע-היא תפיסה מטפיזית (מה שלא תהיה כוונתך כאן – אין "התפיסה המטפיזית", ישתפיסות מטפיזיות מתחרות) של קוואליה של ראיה.

    ואגב, מהו המקביל הנוירולוגי של מחשב שמייצגת מקביל נוירולוגי אפשר לבדוקבלי שום בעיה, בדיוק באותה מידה שאפשר לבדוק מה המקבילה הנוירולוגי שלחשיבה על פיצה או של כאב. שילוב בין דיווחים גוף ראשון למיפוי מוחי. איןכאן שום סוגיה מיוחדת ששונה מכל חקר אחר של הקשר בין קוואליה ומוח.

    כמו שאמר הסייף לסיציליאני – איי דונט ת’ינק איט מינז ווט יו ת’ינק איט מינז.

  19. ה"טרסדנטי" כמובן התייחס למשפט הכביכול טאוטולוגי, למעשה ג’יברישי שלך.ואני יודע שהבעיה היא איננה בהבנתי אלא בחוסר קוהרנטיות שלך מכיווןשכאמור, במקרה רצה הגורל וקוואלה הוא תחום הפילוסופיה היחיד שבו אני מתמצאביותר, מכיר היטב את המינוחים, ויודע שהשימוש שלך בהם הוא חסר פשר.

  20. אני חושב שזו דרך טובה להסביר מלים כמו "eeire" (שהרי כל דובר ילידי שלשפה משוכנע, בשלב כלשהו של חייו, שהמלים בשפה זו נשמעות בדיוק כמו שצריךלהישמע הדבר שהן מייצגות. מצד שני, אני לא בטוח כלל ש"ירקרק" היה מזכיר לי"רוע" לולא אלתרמן. מה גם שאני לא בטוח שתמיד עומדת מאחורי דומיננטיות שלמצלול מסוים במלים מסוג מסוים "התופעה הבאה בתור". לעתים, מה שהיה מסמןשרירותי נכבל אסוציאטיבית לדבר שהוא מייצג, לאחר זמן מה.

  21. אנילא מבינה את הדוגמה הזאת. הרי יש מילים עם אותו מצלול שלא ספגו מיטונימיותלרוע – רקיע, רֵעַ, יער – ירוק, למען השם. ולעומת זאת גם לצהבהב, אפרפר,ורדרד יש קונוטציות שליליות.

    באופן כללי, האם הרבה מזה אינו פשוט עניין של לאיזה קבוצת עיצורים אתהשייך? אותיות שורקות, כמו שאמרת, וגם אותיות גרוניות, הן רעות – מן הסתםכי הן דומות לקולות של חיות, כולן. ולעומת זאת עיצורים שמפיקים בירידה שלהלשון מתקרת הפה, או מהגרון אבל בלי גרוניות, הם מתורבתים, ולכן טובים -ל’, נ’, ת’, א’, ר’ לפעמים. (כשקראתי את טולקין לראשונה מאוד בלטה ליהאינפלציה באותיות האלה בשמות של אלפים.) מן הסתם חלוקה מדויקת יותר תהיהמועילה יותר. נראה לי שאת "ore" אפשר אולי להסביר במכובדות של א’ ור’ יחדעם משהו על אורך הצליל.

    ואפשר הסבר לכותרת, בבקשה?

  22. 1.איזה פלצוניאדה אתה מייצר מזה.
    2.קוואליה כחול יכול להיות מקושר לחוש השמע. זה סוג של טרנסדנטיות של אפיק הקלט רגיל של החוש, לאפיק קלט אחר. סוג של סינתזיה. http://faculty.washington.edu/chudler/syne.html

    3.קוואליה היא הבסיס למחקר האפיסטימולוגי של התפתחות השפה, שהבאת כמשהומיסטי שמעניין לחקור. אך מעצם הגדרתו כסובקטיבי לחלוטין הוא , כנראה, בלתיאפשרי לחקירה מדעית/אוביקטיבית.

    4.הנה עוד אחד http://en.wikipedia.org/wiki/Neural_correlate_of_consciousness
    5.אדם חכם באמת יודע שאין הוא מבין דבר. הבנה זו גם היא קוואליה. 🙂


  24. לא הבנתי כלום, ועד היום הלכתי לישון בשלווה ביודעי שאני בחורה חכמה. נו
    תראו,אולי כדאי שתציגו מושגי יסוד שאתם משתמשים בהם, אבל תגדירו אותם בצורהברורה להדיוטות כדי שנוכל לעקוב. אם לא בא לכם שנוכל לעקוב, אשריכם.

  25. אתמר וקרן כאחד- שימו לב שאמרתי אקספרסיביות לאטנטית. כלומר, מצב שבוכשהמילים באות בהקשר התמטי הנכון, הקורא יחוש שיש כימיה טובה במיוחד ביןהמצלול והמשמעות.

    קרן- האמת שהייתי מעדיף לא להסביר ישירות, כי אני דיי מחבב את השנינההקלושה שבכותרת, ולהסביר אותה ישלול ממנה את מעט החן שיש לה. זוהי פראפרזהעל משפט ב"גן השבילים המתפצלים" של בורחס, ונדמה לי שהקשר השורה המקוריתמבהיר אותה פחות או יותר.

    באשר לקישור לקולות של חיות – אז מה באשר לשפות שרובן ככולן גרוניותבעליל? או שאינן גרוניות כלל? אין בהן מצלולים אקספרסיבים שונים?

  26. זהלא בכוונת זדון- פשוט, כשמתרגלים לסביבה שבה טרמינולוגיה כלשהי היא מובנתמאליה, קשה מאוד לזכור איפה עומדים הגבולות בין מונח שמוכר לכל אדם משכיל,לבין ז’רגון מקצועי. בדיון היום אני ואתמר דיברנו על לנסות ולארגן איזהנוהל של כלילת לינקים בפעם הראשונה בפוסט שבו מוזכר מושג איזוטרי – הבעיההיא שלא תמיד ניתן למצוא לינק מספק, והמושגים לפעמים רבי-פנים ומורכיביםמכדי שניתן ×™×”×™×” להסביר אותם בגוף הפוסט בלי סטייה עצומה מהנושא.

  27. -×–×” שקוואליה כחול יכול לנבוע מחוש השמע (שזה, אגב, נכון, אבל חסר – ×–×” לאשיש התרחשות קוגנטיבית של שמע אבל הקוואליה הכחול, אלא התרחשות קוגנטיביתשל כחול, וקוואליה כחול, כתוצאה ממעבר חריג של מידע מחוש השמע אל חושהראיה) , ×–×” נטול כל קשר שהוא למשפט "התפיסה המטפיזית של הקוואליה הכחולהיא טנסדנטית בנוגע לסינרגית חושים כמו שמע". אתה חייב להתחיל להבין אתהמילים שאתה מתשמש בהן ברמה גבוהה יותר מזה שהן מקושרות במעורפל למיליםאחרות מתחומן, חוששני.

    – קוואליה אינה הבסיס למחקר האפיסטמולוגי של התפחות השפה. אין ולו פילוסוףאחד שחושב כך – ג’ון סרל חושב (והוא היחיד) שההבדל בין הבנת שפה לבין סתםיכולת ביצוע לשונית הוא קיומה של קוואלה, אך גם הוא לא יציע שיש קשר כלשהובין קוואליה להתפתחות השפה. אתה לחלוטין לא מבין שקוואליה היא מושג המנותקמהתנהגויות, ולפיכך ממש ממש לא מבין מה זו קוואליה ובמה מדובר.

    -כן. אני מכיר את סוגית הניורל קורלייטס. גם אין בעמוד בוויקפדיה שום דברשיהפוך את חיקוי חידת הזן שלך "מה המקבילה הנווירולוגית של ייצוג שלמקבילה נוירולוגי", לבעלת הגיון.

    טוב,


  28. שמת לב שבשום תגובה לא שאלת להבהרה, אלא שללת משמעות (כולל משמעות רמיזת שלילה שלי)?

    אולי אתה צריך לשאול עצמך על מה אתה מנסה להגן בכזה חרוף נפש. על משהורגשי, לא אינטלקטואלי. כפי שחזרת פעמיים "הדבר שאתה מבין בו הכי טובבפילוסופיה הוא X"ף ולכן לא יכול להיות ש-.

    לכולם יש עיניים לכולם, חוץ מעצמם.

    גם לי נאמס, נאמס לי מבני אדם. הם כאלו יצורים עלובים מנטלית.

  29. "כשמתרגליםלסביבה שבה טרמינולוגיה כלשהי היא מובנת מאליה, קשה מאוד לזכור איפהעומדים הגבולות בין מונח שמוכר לכל אדם משכיל, לבין ז’רגון מקצועי"

    או! פה קבור הכלב. וזה גם לגבי הרבה ויכוחים שהיו לנו בעבר. חוסר המודעותלגבול בין ז’רגון מקצועי ומונחים מוכרים עלול להתפרש בעיני הדיוטות -למשל, בעיני – כמילה הזאת שאתה כל כך מתעב, בצדק, "פלצנות". ההדיוטות מןהסתם לא לגמרי צודקים כשהם חושבים ×›×›×”, אבל הם גם לא לגמרי טועים. אחדהמבחנים החשובים של הוגה מכל סוג שהוא הוא היכולת לתקשר את המסרים שלולקהל רחב, מבלי להתפשר על היושרה או על התוכן, אבל גם מבלי להיבלע בסבך שלניסוחים טכנוקרטיים הנהירים רק לאוחזים בז’רגון המקצועי. ×–×” לא אומר שאסורלכתוב לפעמים גם בדיוק "מדעי" (מילה מצחיקה ביחס לבלוג שעוסק בסופו של דברבמופשט, אבל אם אני מבין ממך נכון, זו פחות או יותר המשמעות של הביטוי"נרטולוגיה" שמרבים להשתמש בו כאן) מירבי, אפילו במחיר של ×”"זרימה" שלהמסר, אבל שוב, עד כמה שאני מבין את מהות הבלוג ×”×–×”, הקור המדעי ×”×–×” הואבדיוק מה שאתם לא מתכוונים ל

  30. …עשות.

    תמיד הטקסט נקטע לפני סוף המילה האחרונה. מאוד משונה.

    (פוסט מרתק, אגב)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *