פאנל שני

לאן נעלמו המבקרים המרושעים?*

בני ציפר (איתמר שאלתיאל)

הספרות הישראלית היא בעיני סמל האגואיזם. היא אטומה, זולה, רעשנית. מהבחינה הזאת, רבותי, כל הדאווינים של הביקורת העכשווית, כאילו הטקסטים שמתפרסמים כאן במאה השנים האחרונות הם ספרות, ועוד ספרות ברמתה של הספרות העולמית, מצליחים להטעות רק את הישראלים. כי כל מי שעוקב אחר הספרות והתרבות בעולם יודע שכמו בפוליטיקה, כמו בזכויות אדם, כמו במצב הסביבה, גם הספרות הישראלית היא ערב רב וטפל ולהגני.

אני מוכרח לציין שכאשר הייתי השנה בליון, חנויות הספרים לא הכילו מישמש מגוחך של ספרי בישול וטיסה, ולא היית נכנס – כמו בישראל – לחנות שאין בה את כל כתבי אמיל זולא, ובמיוחד את 20 כרכי "Les Rougon-Macquart", שרוב הישראלים לא יודעים אפילו להגות את שמם. השתכנתי אז בקומה השניה בפנסיון משפחתי מקסים, מהסוג שצרפת התברכה בו, וגברת ווקר, בעלת הפנסיון, אישה צנועה ופשוטה, × ×”×’×” להגיש עם כוס הקפה של הבוקר גם עוגיות חמאה נימוחות. אבל גם היא, שלא קראה הרבה, ואולי לא קראה בכלל, טרחה להתעדכן במצב הספרות, ×›×™ צריך. איפה בארץ תימצא איזו מדאם ווקר כזו, בין הגבירות נוטפות ×”×–×™×¢×”?

הספרות הישראלית, רבותי, במאה השנים האחרונות, אינה ספרות. היא להג ארוך ומיותר, שיכולנו להסתדר טוב מאוד בלעדיו, כפי שאני, אישית, עושה. לכן מעמד "העורך הספרותי הרשע", שהודבק לי, דווקא מחניף. אני אוהב לחשוב על עצמי כרשע, ×›×™ מי לא ×™×”×™×” רשע עם ספרות שכזו? וזה גם לא העניין. העניין הוא שעורך רשע הוא דבר נחוץ, וזה תפקיד שאני גאה למלא. כך גם לגבי מבקר רשע. בישראל, מבקר שאינו רשע הוא בעצם רשע מרושע, כמו שהיינו אומרים פעם, כשהיינו ילדים. הוא מאפשר לנו לחשוב שהנה, גם אנחנו תרבותיים כמו צרפת ואירופה. גם לנו יש ביקורת, ואם יש ביקורת אז יש גם ספרות. ולא כך. המבקר הרשע במיוחד בעידן האינטרנט, כשכל שלמה מחדרה יכול לשורר "מר לי סיגל" – הוא נחוץ. בלעדיו, עוד נחזיק באשליה שיש פה תרבות, וכל מיני נשים עם רכבות בגרביונים ילכו בתל אביב ויאמינו שהן במרכז השיח התרבותי העולמי ×›×™ הן קראו איזה עמוס עוז. המבקר הרשע נחוץ ×›×™ הספרות כאן התקלקלה מאוד, ולכן ×”×’×™×¢ הזמן להרוג אותה.

 


דורי מנור (איתמר שאלתיאל)

אני נוגה, הירשפלד חיי אסון, ליבי קליפה פועמת דם טיפה טיפה

לאן אצו, הירשפלד אוצרי הדם? והלשון, דיבה! שמתהפכת סתם הזוהר המועם דקדוקכם המתלהם לאן הם נעלמו המבקרים ההם?

אני נוגה, הירשפלד דמכם דמי לקרוא בלזק בסתיו לדון לכף חובה משורר על שרעפיו

*מבחינתנו, לפחות, זו פרודיה

לפאנל הראשון להכרזה על הפרוייקט

22 thoughts on “פאנל שני”

  1. תַגִידוּ, אָז אֵיפֹה הֵם?
    ההמינגויים, הט.ס. אליוטים, הַפָּאוּנְדִים,
    הָאִי.אִי. קמיניגסים, הג’פרים, הוויליאם קרלוס
    ווליאימסים?
    אֵיפֹה טומס וולף? וויליאם
    סרויאן? הנרי
    מִילֶר, סלין, פנטה, דוֹס
    פסוס?
    אֵיפֹה
    הֵם? מֵתִים, אֲנִי יוֹדֵעַ
    אֲבָל אֵיפֹה הַמַחְלִיפִים?
    אֵיפֹה הַחֲדָשִׁים
    הָאֲחֵרִים?

    לְדַעְתִי, הַחֲבוּרָה הָעַכְשָׁוִית הֵם קְבוּצָה
    שֶׁל חַקְיָנִים
    רַכִּים.

    אֵיפֹה קרסון מקולרס?

    אֵיפֹה אֶחָד?
    אֵיפֹה
    כַּמָה?
    אֵיפֹה
    הֵם?

    מַה קָרָה? מַה לֹא
    קָרָה?

    אֵיפֹה הטורגנייב שֶׁלָנוּ?
    הגורקי שֶׁלָנוּ?

    אֵינִי שׁוֹאֵל עַל
    דוסטוייבסקי, אֵין תַחֲלִיף
    לפיודור
    מיכאילוביץ’.

    אֲבָל
    אֵלֶּה שֶׁל עַכְשָׁו, מַה
    הֵם: עוֹשִׂים נִיצוֹצוֹת
    קְטַנִים, אֵיזֶה
    חֹסֶר הַתְאָמָה, אֵיזֶה
    שִׁעֲמוּם
    לְשׁוֹנִי, אֵיזֶה
    עֶלְבּוֹן עָלוּב
    כְּנֶגֶד הַדְפוּס
    הַדַפִּים
    כְּנֶגֶד נְשִׁימָה
    וּנְשִׁיפָה

    יֵשׁ כָּזֶה אָבְדָן
    שֶׁל כֹּחַ טִבְעִי
    וְיָפֶה.

    אֲנִי מִסְתַכֵּל
    מִסָבִיב
    וְאוֹמֵר: אֵיפֹה
    הַסוֹפְרִים?

  2. פרענק, אני אגיד לך איפה הם: יושבים בדרום תל-אביב עם הזיעה והשכנההעירקית וכותבים פוסטים לבלוגים ספרותיים בפירורי הזמן הפנוי שעוד נשאר.

    איתמר, יצא ע נ ק!!! "גברת ווקר" קרע אותי, ו"הגיע הזמן להרוג אותה" גם.דורי מנור מצחיק גם. אני אתחתן ממך ואתגרש ממך רק כדי להתחתן איתך שוב,ואחר כך תעשה לי נכד.
    טוב?

  3. אתהענק, אין מה לומר. הייתי מציע לך הצעות כמו של איה, אבל אני יודע שאתה לאמתנדנד בשכונות האלה, כך שלא נותר לי אלא להצדיע ולאחל לך שתמצא זמן רביותר לכתוב.

    "לקרוא בלזק בסתיו
    לדון לכף חובה
    משורר על שרעפיו"

    על שורות הסיום הללו מגיע לך פרס ע"ש יעקובי או משהו.

  4. פרענק
    מה איתך? ברור למדי שאתה יודע לכתוב היטב. שב וכתוב איזה רומן מופת. אינניצוחק. יש מגמה מאוד מעצבנת של ישראלים בעלי כישרון, שמתלוננים על כך שהולךופוחת הדור.

    עם כל הזמן והכישרון שהשקעת באסטתיקה של התלונה שלך, אפשר לעשות דברים הרבה יותר טובים וחשובים.
    כלומר, אם יש לך עליך גם משהו משמעותי לומר.

    אני מזמין אותך לפרסם כאן איזה קטע מהפרק הראשון.


  5. נראה לי שבילבלתי אתכם. השיר של צ’ארלס בוקובסקי, ומואיז בן הראש תרגםאותו. אחרי שקראתי את הרשימה של איתמר הרגשתי צורך להביא לכאן את השיר.


  6. אתה לא מתנדנד בשכונות האלה. גדול!

  7. "אבל גם היא, שלא קראה הרבה, ואולי לא קראה בכלל, טרחה להתעדכן במצב הספרות, כי צריך." גורם לי לבכות מרוב צחוק.


  8. קראתי את הטקסט. אני רוצה להפנות את הכותבת לאתר כוסברה שם יש באמת פרודיהמצחיקה שגם אני אחד המושאים שלך. אולי תלמדו משהו. הקטע לא מספיק טוב. ישבו עודף מאמץ להרשים, שזה טוב כאשר אתה מרשים, ואת נחמדה אבל לא יותר.והוא גם מאד לא מדויק. אני וציקי לא שייכים לאותה קליקה, להפך, וכאשרעושים פרודיה צריך להבחין בגוונים הקטנים שעושים אותה למעניינת. וכל דימויהנעליים המתיש, והטרחני, נו באמת. לא לימדו אותך שדוגמא משדה אחר צריכהלהיות קצרה ולעניין ולא ניגוס אין סופי של מאה שורות, מעין אלגוריהתיכוניסטית שלא אומרת שום דבר בעל ערך. בקיצור אני נורא בעדכם, בעדפרודיה, רשעות, אכזריות (כמה שיותר), אבל עם בינוניות לא מגיעים לשוםמקום. הקטע על קריסטבה ×”×™×” מצוין. וגם ציפר. והפרויקט ככלל- רעיון טוב.ואולם, מכותבת מתחילה אני מצפה לעמול קשה- ואני עמלתי קשה על "מחזירהחלומות" ולכן, בין השאר,הוא ×›×–×” מבריק- לפני שהיא מפרסמת טקסט בינוניומפוספס. ואני קראתי בסקרנות וחיכיתי לאיזו מהלומה ראויה… וכלום.


  9. שמחה לראות שאתה בין הקוראים שלנו.
    תרשה לי לקחת את הטון היודע-כל של ההערות שלך בערבון מוגבל. מבריק, מבריק, אבל עד כאן.
    מה שכן, אם תרצה אי פעם להצטרף לכותבים שלנו, אני יותר מאשמח.

  10. נראהלי שאני אשמח לפעמים. ואל תקחי את הטון הידעני שלי בעירבון מוגבל, לא בגללהאגו שלי, ממש לא אכפת לי, כי מה שאני שכחתי בכתיבה את לא תלמדי את גילמאה. ואם את לא רוצה לגמור כסופרת סוג ג’ מבקרת תרבות סוג ז’, מסאיתבעיתון "אנשים" וכאלה, תתחילי לקחת את הכתיבה שלך ברצינות. עם חפיף לאמגיעים לשום מקום וגומרים כמו יהושוע סימון. ולכן אני מציע לך דווקא לחשובעל הביקורת באופן קונסטרוקטיבי- כי לדעתי הצנועה כישרון יש לך. סליחה עלהשחצנות עשיתי קצת קוק אתמול. טוב אז אם אני רוצה לכתוב לפעמים איךמתקבלים?

  11. תשמע,הרצינות לא מחמיאה לי לעור הפנים, אבל תמיד רציתי שם אמצעי. אז אתה תמצאלי שם אמצעי (מומו, מימי, מוריס, גיאגיא, או משהו כזה, מגניב לגמרי), ואזאני אדבר עם הרשויות המוסמכות בבלוג, כדי שתוכל לכתוב כאן. מה אתה אומר?

  12. עשינו עסק. אני אחזור אליך עם שם אמצעי תוך שבוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *