השטן ואני

אני עובדת אצל השטן.

אמנם לא במטה הראשי אבל בפירוש אני מתפרנסת מאחת הסדנאות שלו. לא משנה באיזה ארגון בדיוק, אומר רק שעיקר העבודה שלנו מתמצה בגידול הפערים החברתיים.

אני, מצדי, עובדת במחלקת הכזבים. זוהי מחלקה יוקרתית מעין כמוה. התפקיד הספציפי שלי הוא לדלות מתוך בסיס הנתונים כל מיני שליפות לצורכי טישטוש ההבדל בין עיקר לטפל. בדרך כלל הלקוחות שלי (הפנים-ארגוניים) רוצים לדעת איך השקרים החדשים שהארגון מייצר משפיעים על צריכת הכזבים של לקוחותינו.

בגלל כל מיני סיבות שנעוצות בעבר, כמו למשל גסיסתו האיטית של אבא שלי שמנעה ממני להופיע במשרד, הגעתי למצב חלומי שבו אני מגיעה פעמיים בשבוע לפגישה או שתיים, יתר הזמן אני עובדת מהבית. הקף המישרה שלי הוא כ 100 שעות חודשיות ואני מרוויחה כעשרת אלפים ש"ח ברוטו, מהם נשארים לי כ 7,300 נטו.

נכון, כשאני אתדפק על שערי שמיים ותצא בת קול ותאמר לי "מה עשית??!" לא אוכל לענות "אבל לא ידעתי". יודעת גם יודעת. אבל האם ישנו בנמצא איזשהו ארגון פילנטרופי שיכול גם לשלם לי וגם לאפשר לי לגדל את הילדים? ×›×™ אם כן – אני עוזבת היום את השטן. נשבעת.

למה אני מספרת את זה? כי הגיע הזמן לשבור את קשר השתיקה. השטן, פנים רבות לו, הוא המעסיק של חלק גדול מאיתנו, ויש לו אינטרס להחתים אותנו על חוזים דרקוניים האוסרים עלינו לדבר על תנאי העסקתינו. זה טוב לו. הפרד ומשול. ואני אומרת: לא עוד.

אני לא בטוחה שזה כזה מבריק מצדי גם לירוק וגם לזרוק אבנים על כוס התה שלי עצמי.

מה עוד השטן לא מרשה?

לדבר על פוליטיקה בעבודה. כי זה עלול, חלילה, לעורר לפעולה, או, מה שגרוע מכך, להסיט את תשומת הלב מהעבודה ומהאשליה שהזמן מוקדש למשהו בעל ערך. ככה כולנו שרויים בתרדמת הנעימה שלנו.

אני מקפידה לספר במקום עבודתי למי אני מצביעה.

בדיונים שמדי פעם מתפתחים במשרד אני נשמעת כל-כך תלושה והזויה שלפעמים נראה לי שאני מביאה יותר נזק מתועלת (למהפכה).

יש עוד דברים שהשטן מאוד עיקש לגביהם:

לבוש ייצוגי למשרד. שאף אחד לא ייופיע פתאום בשרוואל וכפכפי ים.

בשום פנים ואופן, לא משנה מה קורה לכם בחייכם האישיים, אל תעזו להגיע למשרד יומיים רצוף באותו לבוש. אם אין לכם ברירה עדיף להתקשר ולומר שאתם לא מרגישים טוב. עדיף לא להגיע כלל.

פריזורה. משהו נקי ומסודר. שיהיה ברור שאתן משאירות כל חודש סכום נאה בחנויות למוצרי קוסמטיקה וגם אצל מעצבי שיער. על שיער מחוץ לתחום הקרקפת והזרועות חל איסור מוחלט. עדיף להמנע משיערות שיבה, זה פוגם בסקס-אפיל שלכן. לגברים, אגב, מותר.

לעולם, לעולם, לעולם אל תדברו במשרד על מה שכואב לכם באמת. דברו על שטויות.

השטן מאמין שאם הצבא הכשיר מישהו לקצונה הוא בטח יהיה מנהל טוב. כמעט תמיד המנהלים באירגון האזרחי הם בדרגות פיקוד שונות בצבא.

אסור להיות ערבי. אם ממש אין לך ברירה עדיף להיות פועל רומני. בארגון שלנו דווקא אפשר היה למצוא פה ושם ערבים עד שפרצה האינתיפאדה השנייה והם פשוט נעלמו כבמטה קסמים.

יש שורה של מלאכות שהשטן רוצה שתאמינו שהן בזויות. את אלה הוא מעניק לחברה קבלנית שמעסיקה את העובדים בתנאים משפילים. במילוי התפקידים האלה, לפחות באירגון שלנו, מככבים רוסים ואתיופים. זה טוב לכמה מטרות: קודם כל העובדים הרגילים יכולים להרגיש טוב ולהתנשא, בנוסף יש ממה לפחד ולאן להתדרדר ולבסוף- זה זול וחסכוני.

אם ×”×™×” רק דבר אחד שהייתי יכולה לשנות בארגון שלנו – הייתי משווה את התנאים של עובדי הקבלן האוחזים ב"עבודות הבזויות" לאלה של עובדי הארגון.

לפני חמש שנים רציתי להקים ועד עובדים בתחום ההייטק. כתבתי מייל לעמיר פרץ, יו"ר ההסתדרות דאז, ובו שאלות מאוד קונקרטיות. מעולם לא קיבלתי תשובה, אפילו לא מענה אוטומטי נוסח "פנייתך התקבלה".

לא כלום.

פוסט זה פורסם לראשונה כאן

להכרזה על הפרויקטצמיחהאהוב אותנואין עבודה בזויה; יש עבודת סטודנטיםחרדת השישי העבודה היא חיינו

האינטרטקסטואליות של האוכלעל הבוס פעם ראשונה

פחד וחמלהעבודה כהבזק של נחמהבנק הפועלים כאוקסימורוןמשפטים של ראיונות עבודה (ולמה הם כל כך מעצבנים)

8 thoughts on “השטן ואני”

  1. אפשר להבין את האיו-תשובה של עמיר פרץ למכתב שלך. הוא היה עסוק בשליפת חוטהשדרה של עצמו. ניתוח מסובך מאוד. אבל תודה לאל, זה הצליח. החלמה מהירה,עמירי.

  2. תודה.

    לא, לא פרסמתי, אלה היו שאלות רגילות ואינפורמטיביות: כמה אנשים צריך,הזכויות שלי מול המעסיק, מה קורה אם עושים את ×–×” במשותף עם עובדי המתחרים,וכן הלאה….

  3. אוי, כלכך היטבת לתאר. והדבר המדהים זה שכולם משתפים עם זה פעולה, ולחלוטין לא ערים לזה. משחקים תפקיד שמישהו כתב להם, ומאמינים בו בלב שלם. זה מדהים אותי לראות כל יום מחדש.
    עד מתי אוכל להחזיק את המסכה אני תוהה.
    תודה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *