סוף עידן היועמ"שים הגדולים והיועץ החצרוני

1.

מיטל ואיתמר כתבו פוסט על עסקת הטיעון של מזוז-קצב, אבל הרגשתי שיש עוד דברים, שלמרות שכל טוקבקיסט, בלוגר וגרופמן כתבו על הפרשייה, שצריך לומר ולא נאמרו. מה גם, ש'הסיפור האמיתי ומהזעזע של' ממוקם בנקודה שמאוד חביבה עלי; איפה שתרבות ופוליטיקה נפגשים. על זה אני אעשה את הדוקטורט שלי יום אחד. ויש שיר על שיקול הדעת הלקוי של מזוז, שכתב נתן זך, שלא ראיתי שצוטט בשום מקום וחשבתי שאין מקום יותר הולם לפרסמו מאשר כאן (טוב נו, אולי ב'תרבות וספרות' של "הארץ" היה יותר ראוי אבל בל נשכח שעורכו של המוסף חושב שהפרשה באה לספק את יצר המציצנות של האזרחים ולא מיצוי הדין עם אנסים):

"היועץ החצרוני מזוז/ הוא אדם זול/ שנקנה בזוז/ כאשר אפילו ההגדה החסכונית/ דורשת תרי זוזי/ בשביל גדי./ משום כך אני/ מאמין בכל לבי/ שלא ניתן היה לרכוש זול הימנו/ והוא נקנה/ ממש במחיר מציאה/ אם כי/ הצד החשדני שבי/ זוכר להוותי/ את הפסוק/ אסיא דמגן מגן שויא". (=רופא חינם שווה חינם)

2.

השיר, העונה לשם "זמר אקטואלי", פורסם בגיליון 290 של "עתון 77" שעורכו יעקב בסר ז"ל הלך לעולמו (וגם עליו היה לבני ציפר מה להגיד). הרקע לתקיפת מזוז הוא החלטת היועמ"ש שלא להעמיד לדין את רה"מ דאז אריאל שרון בפרשת האי היווני, למרות חוות הדעת של פרקליטת המדינה בתוארה דאז עדנה ארבל שקבעה:

"לאחר קריאה מדוקדקת וקפדנית של חומר הראיות ולאחר דיונים רבים מצאנו ×›×™ המערכת הסבוכה של האירועים, ההתרחשויות והקשרים שנחשפה בתיק, מתלכדת בסופו של יום לכדי תמונה ברורה ועגומה, ולפיה שרון (…) מקבל מידי אפל שוחד – שוחד כספי באמצעות שכר גבוה ששולם במישרין לגלעד, בנו של שרון, (…) המלצתנו אפוא היא להעמיד לדין את שרון בגין עברת לקיחת שוחד".

למען האמת, באותה פרשייה מזוז הוסיף חטא על פשע ואף אמר במסיבת העיתונאים שלו כי "גובשה מטרה" על ידי פרקליטות המדינה בראשות ארבל, ששמונתה אז לביהמ"ש העליון ועקב כך לא יכלה להגיב לדברים.

זך אמר אז:

"הדחף המיידי לכתיבת השיר היה שאנחנו שוקעים במצולות של שחיתות שלא היתה כדוגמתה מיום הקמת מדינת ישראל. אם עכשיו יהססו לתבוע לדין איזה שהוא עבריין רק בגלל שהוא בעמדת כוח או בעל ממון, ואם משפט בוזגלו לא יחול על עבריינים שהם לא כמו אותו בוזגלו, אז, מחוסרי כל אנחנו לא ניהפך למדינת העולם השלישי כי אם נהיה המצורע שבמדינות. כרגע אנחנו לא ברפובליקת הבננות אבל ניהפך לרפובליקת החומוס. אבל מדובר בשיר היתולי ולפעמים אפשר להכות כאשר משתמשים בהומור במקום לצאת בהכרזות בנוסח נביאי ישראל".

3.

השיר פורסם ביוני 2004, לפני כמעט שלוש שנים. שלוש שנים עברו, התחלף לנו ראש ממשלה, היו בחירות ברשות הפלשתינאית, החמאס ניצח בסזון מול הפתח בעזה, הייתה עוד מלחמת ברירה בלבנון, שר משפטים אחד הורשע במעשה מגונה ושר משפטים שני זורק אבנים על בית המשפט העליון – אבל מזוז, עדיין נשאר יועץ משפטי שאפשר לקנות בזוז.

4.

לרגע אינני רוצה ליצור את הרושם שלדעתי מזוז הוא אדם מושחת, לא ישר או מונע מתוך כוונת זדון. לעניות דעתי מזוז הוא פשוט זהיר, זהיר מדי, זהירות שהיא על סף פחדנות. לא סתם מזוז מתפאר בכך שכל ההחלטות שלו בעניינם של אישי ציבור שהגיעו לבית משפט הסתיימו בהרשעה, נתון שעל פניו אמור לעודד אותנו, ולהראות כי מזוז נוהג ללא משוא פנים. אך כשבוחנים את הדברים מקרוב ניתן למצוא הסבר פשוט מאוד לנתון הזה; מזוז מחליט להגיש כתב אישום רק כשהניצחון מונח לו בכיס. דהיינו, כשהוא יודע שהתשתית הראייתית, דעת הקהל הציבורית, המידע שיש להגנה ומזגם של השופטים יאפשרו לו לנצח במשפט ללא כל קושי שהוא. כאשר מסתמן בפניו שיכול להיות שבבית המשפט הוא יפסיד, בסיכוי קלוש שבקלושים, מחליט היועמ"ש היבשושי לוותר על משפט ומעדיף להשליח את כתב האישום לאשפה במקרה הרע ולהגיע לעסקת טיעון פשרנית במקרה הטוב.

5.

היועמ"ש הוא תפקיד ייחודי אשר קיים רק במדינת ישראל ויש לו מספר תפקידים, שלושת העיקריים שבהם הינם: ראש התביעה הכללית האחראי על אכיפת החוק, מתן ייעוץ ופרשנות משפטית לממשלה ולגופיה ושמירת האינטרס הציבורי בתחום המשפטי. לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שהתחומים הללו – ייעוץ משפטי לממשלה מצד אחד וייצוג האינטרס הציבורי מצד שני – יכולים לסתור אחד את השני לעיתים, וכבר היו מקרים מעולם שבהם סירב היועמ"ש לייצג את עמדת המדינה בבית המשפט מכיוון שהיא סתרה את האינטרס הציבורי. לאחר פרשיית האיי היווני-ארבל-מזוז נשמעו קולות אשר קראו להפרדה בין ראש התביעה הכללית לבין מתן ייעוץ משפטי לממשלה, אך טיעון הנגד ×›×™ פיצול הסמכויות יחלישו את מעמד אכיפת החוק בישראל ניצח. אין לי עמדה מגובשת בנושא, ובאמת שקטונתי, אבל מה שאנו למדים מכך הוא שאומץ ויושר הן תכונות חשובות ליועץ המשפטי לממשלה. פרשיית מזוז הנוכחית מסמנת לדעתי את סוף עידן היועמ"שים הגדולים, אנשים כמו פרופ' יצחק זמיר שהעמיד לדין את אהרן אבו חצירא וח"×› לשעבר שלמה עמר ואף לא × ×›× ×¢ ללחץ הממשלה לטייח את פרשת "קו 300", והתעקש להורות למשטרה לחקור חשדות פליליים נגד בכירי השב"×› ואף הודח על ידי מי שעמדו אז בראש ממשלת האחדות – יצחק שמיר ושמעון פרס בשל עמדה זו; או פרופ' אהרון ברק אשר לא נרתע מבעלי שררה והחליט להעמיד את אשת רה"מ דאז, לאה רבין, בשל פרשת חשבון הדולרים, החלטה שהביאה להתפטרותו של ראש הממשלה יצחק רבין והורה על המשך חקירת שר השיכון אברהם עופר שהתאבד טרם משפטו. הוא טבע את המונח "מבחן בוזלו" בפרשת ידלין, מנכ"ל קופת חולים הכללית שהואשם בפלילים והיה מועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל באומרו: "דין ידלין – כדין בוזגלו". ידלין אגב, הורשע ונידון לחמש שנות מאסר בפועל.

6.

"אני באמת חושב שהנשיא היה צריך להתפטר. אני אומר את הדברים האלה בהתחשב באפשרות שבסופו של דבר יתברר שהנשיא נקי. אני מוכן לקבל שזאת אפשרות. אבל הנשיא הוא דגל. הוא עולה לפני המחנה, והציבור זכאי שהדגל שהולך לפני המחנה יהיה דגל נקי. והיום הוא מלוכלך. השליכו עליו בוץ, ולא יכול להיות שלפני המחנה הדגל שלנו מלוכלך בבוץ".

6 thoughts on “סוף עידן היועמ"שים הגדולים והיועץ החצרוני”

  1. אני עם זמיר.

    אני לא יודע אם מזוז הוא זהיר מדי, אבל לא אתפלא אם כן. המערכת המשפטית בישראל נתונה תחת מתקפה בלתי פוסקת, וכמעט כל החלטה שלה גוררת ביקורת של אחד מהשחקנים בזירה הציבורית. זיכויו של קצב, מבחינת הפרקליטות, יכול היה להיות הרה אסון עוד יותר מעסקת הטיעון המבישה הזו.

    ואולי אנשים גדולים צומחים ביתר קלות במערכות גדולות.

  2. עסקת הטיעון תמוהה מאוד בעייני ולא בגלל תוכנה. במקרה של נשיא מכהן יש חשיבות מיוחדת לקיים משפט פתוח בפני שופט כדי שהאזרחים יוכלו לדעת שנעשה צדק.
    אם מזוז שינה את דעתו על האישומים לאור השימוע, אדרבא, שיגיש כתב אישום מתוקן וינהל את המשפט על כתב אישום מופחת. אין מקום לעסקת טיעון כאן.

  3. צריך לזכור שבתקופה שלפני מזוז היו מספר העמדות לדין של אישי ציבור שלא הסתיימו בהרשעה (אני זוכר כמקרה בולט את יעקב נאמן, שאפילו חזר להיות שר). נוצר אז שיח בתקשורת (שלובה על ידי פוליטיקאים) כאילו הפרקליטות מנסה לחסל פוליטיקאים על ידי העמדה לדין. הטענה היתה שבמקרה של פוליטיקאי עצם ההעמדה לדין היא בהרבה מובנים הרשעה כי הוא נאלץ להתפטר. צריך לראות את העובדה שמזוז לא מגיש כתבי אישום שהם לא הרשעה בטוחה על רקע ההתקפות האלו. יש כאן גם שאלה מה מחליש יותר את התביעה הכללית והיכולת להעמיד לדין פוליטיקאים בעתיד.
    דווקא במקרה של קצב, בניגוד לאי היוני, מזוז הלך ראש בראש, והוא המפסיד הגדול מעסקת הטיעון, ובגלל זה אני נוטה להאמין לו שזה המקסימום שאפשר היה להשיג במקרה הזה. צריך לחשוב מה קורה אם מוגש כתב אישום על שני מעשי אונס, יש משפט שנתיים, כל המתלוננות עולות על דוכן העדים והסנגוריה צולבת אותן, ובסוף והוא מזוכה מחוסר אשמה מהאונס, ומורשע בדומה לעסקת הטיעון. זה כן יעזור לנשים להתלונן?

  4. שלום איתמר, ובכן עקבתי אחרי פרשת הנשיא קצב והמתלוננות למרות כל סקרנותי בעניין, אני דוחה לרגע את התחושות והמרירות של שני הצדדים וחושבת לעצמי שהינה יעבור זמן מה והפרשה תישכח לעיני הציבור ורק הכאב ישאר למרות שאני חושבת שצריך להיזהר מלכתחילה לאיזו מערכת אנו נכנסים מבלי לשים לב לתודעה של ספיגת העילבון, אתה יודה מה שלתיאל קרו עוד מקרים של הטרדה במשרדי ממשלה והעניין נסגר.אני למדתי בחיים והחיים לימדו אותי להיזהר מבני אדם אסור לבטוח באנשים
    לסיום מקוה שהפרשה תסתיים על פי החוק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *