כשאני שומע את המילה תרבות אני שולף אקדח

 

רשות השידור ×”יא ×”גוף המשונה ביותר בנוף התקשורת בארץ. מצד אחד יש להם המון כסף של הממשלה, הם אינם גוף מסחרי ולכן הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. נשמע אחלה, לא? אז למה כל מה שהם עושים כל-כך מחורבן? כנראה ×›×™ הם זקנים מבולבלים וחסרי כיוון שמוכנים לרדת על הברכיים עבור כל פוליטיקאי שעובר בסביבה ומחייך אליהם.
אתמול התפרסם שהרשות טירפדה דיל עם עמוס גיתאי. עכשיו גיתאי מאוד רחוק מהטעם האישי שלי, האמת היא שאני לא סובל אותו וגם לא את הסרטים שלו. אך הנימוקים לביטול העסקה איתו (שכללה השקעה בסרט החדש השלו וקניה של תשעה סרטים ישנים במחיר מבצע של 200 אלף דולר) הריחו לי קצת מסריחים. המשנה ליו"ר רשות השידור,דורית ענבר אומרת: ×›×™ לא ראוי שרשות השידור תסייע במימון סרטים של במאי שחי שנים רבות מחוץ לישראל. אחרים טענו ×›×™ לסרטיו של גיתאי יש גוון פוליטי ×•×–ו ×¢×™×œ×” ×ž×¡×¤×§×ª כדי ×œ×¤×¡×•×œ אותם. סתם תהייה מקרית עלתה במוחי: כשערוץ 1 משלם כסף כדי לרכוש את זכויות השידור של סרט כלשהו של קלינט איסטווד האם גם אז הם שואלים את עצמם האם ראוי לתמוך בסרט של במאי שלא גר מספיק שנים בארץ? האם חייו האישיים של גיתאי וכתובת מגוריו בין השנים 87-92 באמת מעידים על איכות הקולנוע שהוא עושה? אני בספק אם חברי הוועדה בכלל ראו את הסרטים.
הסיפור ×”×–×” מזכיר מקרה מהעבר הקרוב כאשר קרן רבינוביץ`, בניגוד להחלטות הוודעה המייעצת, החליטה לא לתמוך בסרט של אייל סיוון (הספיציאליסט) על המותג JAFFA בטענה ×›×™ הבמאי שמאלני מדי. לרגע התחוללה סערה בכוס תה, חברים בוועדה התפטרו לאות מחאה, והסיפור נשכח. גם הסיפור עם עברי לידר והצבא וכל אופנת צליבת המשתמטים שהתקשורת מלבה ישכח במהרה. מה שישאר הוא צנזורה סטליניסטית שתקבע עבורנו מיהו אמן ראוי. הקריטריונים לא יהיו כשרון או עניין לציבור אלא נאמנות לשלטון. אם מישהו חושב שהמשפט האחרון מוגזם או דמגוגי צריך רק לחשוב שוב על שלושה אמנים, מצליחים ופופולריים שנפסלו על סמך הקריטריון ×”×–×” בדיוק. 
אז מה יהיה?
יהיה נפלא!
יהיו לנו סרטים יפים ושירים יפים ואנשים יפים ודעות יפות והכי חשוב, תהיה לנו ארץ נהדרת!

 

16 thoughts on “כשאני שומע את המילה תרבות אני שולף אקדח”

  1. הצרה עם סיוון אינה שהוא "שמאלני מדי", אלא שהוא מזייף ומשקר.

  2. כל במאי משקר ומזייף, גם בסרטים דקומנטריים. זה מדיום של אשליות ועבודה בעיניים. את הסרט של סיוון לא רצו לממן מחשש שמא הוא יביע עמדות לא מספיק ציוניות.
    בכל הקרנות לקולנוע יש סעיף שאומר מפורשות שלא ימומן סרט השולל את קיומה של מדינת ישראל. וזה לגיטימי. אבל עכשיו מתחילים להפעיל גישה קצת קשוחה יותר שאומרת משהו כמו "לא ימומן סרט שאינו מהלל את מדיניות השלטון."

  3. ×™×” אלוהים. קודם כל, אני חותמת על הפוסט ×”×–×” בשתי ידיים. ואז היו-טיוב… מאור כהן בגיל 17. צביקה פיק מופיע עם נושאי המגבעת. וכל מה שביניהם.
    רדיפת המשתמטים שאתה מזכיר למעלה, על כל מה שהיא עושה ל"תרבות" הארורה, מזכירה לי את ימי האימה של מלחמת לבנון השנייה. והרי הם מחזיקים נגדנו באותו הטיעון – שמאלני הוא בוגד. you don't know how lucky you are back in the USSR.

  4. כתבת 'אז למה כל מה שהם עושים כל-כך מחורבן? כנראה כי הם זקנים מבולבלים וחסרי כיוון שמוכנים לרדת על הברכיים עבור כל פוליטיקאי שעובר בסביבה ומחייך אליהם.'

    מסכים או לא מסכים עם הפוסט, לא ראוי להשתמש במילה 'זקנים' כאות גנאי. זה נקרא גילנות. אני צעיר ומבולבל.

  5. תמיד אהבתי את הטוקבקים שמכנים את עצמם "שמאלני לשעבר". כולם חווים איזו התעוררת אינסופית ופראנואידית שחושפת בפניהם אויבים חדשים בכל פינה. במשטרי פראנויה אמנים הם כמעט על תקן אויב המדינה.

  6. האמת היא שהתכוונתי להוסיף בסוגריים משפט שמציין שגם הצעירים שעובדים שם הם זקנים. אולי היה ראוי להוסיף אותו, אבל מצד שני לא מפריע לי להיות מואשם בגילנות. הזקנה אליה התכוונתי היא הלך רוח יותר מאשר נ"צ כרונולוגי.

  7. לא הייתי אומר ממש שזאת הסיבה שפסלו את הסרט של סיוון. אני מפנה אותך להוכחות החותכות של טרייסטר בעניין הזיוף של סיוון ב"ספציאליסט".
    מאוד לא אהבתי את ההצהרות שלך שכל קולנוע דוקומנטרי הוא סוג של זיוף, הרי זה באמת קשקוש שאולי רק אייל סיוון מאמין בו. ואם באמת כך הדבר אז מה בכלל ההבדל בין סרט כמו "שואה" של לנצמן ל"נצחון הרצון"?(קצת חוק גודווין אבל בכל זאת) הרי הכל תעמולה מצד הבימאי.
    אני באמת מסכים עם העניין שהדיון הציבורי בישראל בחודשים האחרונים גובל בהיסטריה מוחלטת, אבל בין זה לבין צנזורה סטלינסטית(?!) אין קשר בכלל.

  8. א. האמת אני לא יודע מה ההבדל המהותי בין "שואה" ל"נצחון הרצון", מעולם צלחתי אף אחד מהם. לקולנוע הדקומנטרי יש חוזה שונה עם הקהל מאשר לקולנוע העלילתי, ובאופן פרדוקסלי זהו חוזה המאפשר ליוצרים מרווח גדול יותר למניפולציה. מול סרט תעודה אנחנו הופכים חזרה לצופה תמים, השהיית-אי-האמון שלנו מרקיעה משום שאנו בטוחים ש"הכל אמיתי".
    גם הצופים היותר מודעים מבינינו, אלו שחושבים שמבחינה פילוסופית נקודת המבט של המצלמה או חיתוכי העריכה הם כבר קביעת עמדה בפני עצמה, נוטים לחשוב שהסיטואציות עצמן הן אמיתיות. אבל אפילו זה לא נכון, כי סרט תעודה מביימים לא פחות ממה שמביימים סרט עלילתי.
    ב. ברגע שפוסלים אמן משום שבילה יותר מדי שנים בחו"ל זה כמעט כמו להאשים אותו בחוסר נאמנות למדינה. במקרים שציינתי טיב האומנות היה לא רלוונטי, רק דעותיו וחייו האישיים של היוצר. לי זה מיד מזכיר את סטלין.

  9. אני יכול בעצם להתייחס להצהרה הזאת שלך בשני אופנים(עוד לא החלטתי מי מהם יותר גרוע):
    1. שאתה באמת מאמין בכל לבך שאין שום הבדל מהותי בין תעמולה נאצית פרועה(שעליה אגב נשפטו בכירים והוצאו להורג), לבין סרטים דוקומנטריים היסטוריים כמו "שואה".
    2.שזה בעצם מה שלמדת בשעות ידועות באקדמיה(אני מקווה מאוד שזה לא מה שמלמדים שם בחוגים לקולנוע).
    אגב זאת, מעניין שאתה מזלזל בצורה כל כך בוטה בקהל הזה התמים שאתה דואג לו שלא ייפגע מצנזורה סטלינסטית.

    נראה לי שכדי להבין את ההבדל המהותי בין מה שעשה למשל אייל סיוון לבין עריכה ובימוי סטנדרטיים צריך אנלוגיה: בוא נגיד שקוראים לנו פרופ' חמי סמוסה ואנחנו חברי אקדמיה מכובדים בפקולטה למדעי הגזענות ההשאוותית או משהו כזה.
    ובתור פרופ' חמוסה החלטנו לכתוב מחקר אקדמי מקיף על "יחיסים אינטגרטיביים טכנו אתניים גנטיים ברוחב העורלות של יוצאי הכוזרים"(קרי:האם לאשכנזים יש זין קטן). ובמחקרנו מצאנו דווקא שליוצאי הכוזרים אין שום בעיה סוציו-גנטית כזאת, אז יש לנו שתי אפשרויות:
    1.אפשרות אייל סיוון: לזייף את ממצאי המחקר באופן שיתמוך בהשערה שלנו.
    2.אפשרות של אדם נורמלי:להציע תיזה שונה לעניין, או לחילופין להאשים את כלי המחקר(השיטה שלי).
    לדעתי ההשוואה מסבירה את עצמה.

    לגבי העניין השני: אני מאמין שבמדינה שבה המשאבים מוגבלים ואין תקציב בלתי נגמר לתמיכה בקולנוע דוקומנטרי, צריך וחייב לתת בידי אנשים מסוימים ממונים ומוסמכים את הכוח להחליט איך לחלק את הכסף שאני משלם, אפשר להתווכח על המניעים שלהם ואפשר לדרוש בהחלט את פיטוריהם אם הם מראים חוסר ידע או נטייה לצנזורה עצמית. בין זה לבין צנזורה סטלינסטית אין שום דבר חוץ מפרנויה מוגזמת בהחלט.

  10. אוי אוי אוי לנו אם זאת האסוציאציה שלך למלחמת לבנון השניה ו"אימה". אני חי ביקום מקביל או משהו?

  11. א. כן, אני מאמין שאין הבדל משמעותי בין תעמולה נאצית וקולנוע תעודי אחר, כמו למשל סרט על עצים של הבי.בי.סי. בשני המקרים רוצים לספר לנו סיפור, לעורר בנו רגש ולשכנע אותנו באמיתותו. לא זכור לי שלני ריפנשטל הוצאה להורג, היא מתה בשיבה טובה כאחת מיוצרות הקולנוע המוערכות בעולם. ההבדל, מן הסתם, הוא בכוונות, ריפנשטל רתמה את כשרונה למטרות מזוויעות. בשום אופן אני לא מקבל את הטענה שהיא הייתה רק אמנית תמימה. ליוצר יש אחריות, הוא האבא והאמא של הסרט ואני לא מסוגל לעשות הפרדה בין האידיולוגיה של הסרט לאידיולוגיה של הבמאי.
    ב. מעולם לא למדתי קולנוע באוניברסיטה, בשנים האחרונות עסקתי בתחום הדקומנטרי ואני יכול לומר לך שכל סרט משתמש בטכניקת "הזיופים" שהשתמש בה אייל סיוון (דיאלוגים נחתכים, ודברים מוצאים מהקשרם כדי לחזק את מה שהבמאי רוצה להעביר) הבעיה שהשואה היא נושא רגיש במיוחד, וכשנוצרים עיוותים משמעותיים זה עלול לגרור בעיה אתית. לא בדקתי את נושא הספציאליסט לעומק ולכן אין לי שום דעה לגביו.
    ג. אני לא מזלזל בקהל, גם אני קהל וכך אני צופה בסרטים. אני מאמין שהתקשורת צריכה לחשוף מגוון של דעות ונקודת מבט בלי צנזורה מטעמי פראנויה.
    הסיפור על פרו"פ מה-שמו לא רלוונטי בעיני כי אומנות אינה מחויבת לעמוד בקריטריונים הנוקשים של האקדמיה משום שהיא "מוכיחה" בעזרת הרגש ולא על-ידי לוגיקה. אומנות טובה באמת תנסה להציג אנטי-תזה ולקיים דיון, אבל מצד שני לא חסרים שרלטנים גם באקדמיה (ואני יכול לחשוב על כמה דוגמאות מזוויעות במיוחד שלא היו מביישות תעמולה נאצית).
    ד. אמרת "אני מאמין שבמדינה שבה המשאבים מוגבלים ואין תקציב בלתי נגמר לתמיכה בקולנוע דוקומנטרי, צריך וחייב לתת בידי אנשים מסוימים ממונים ומוסמכים את הכוח להחליט איך לחלק את הכסף שאני משלם". ובכן, כך בדיוק עובדת קרן רבינוביץ', ישנה ועדה מקצועית (יוצרים, מבקרים, מרצים לקולנוע) שמחליטה מי ראוי ומי לא. הוודעה החליטה שאייל סיוון ראוי לקבל תקציב. החלטה זו בוטלה על ידי אנשים שאין להם שום קשר לקולנוע, על סמך מניעים פוליטיים בלבד.

  12. א.אני מקווה שאתה לא עושה סרטים דוקומנטריים ברוח הזאת. לא התכוונתי דווקא ללני ריפנשטאל שעשתה את הסרט(למרות שאשמתה היא נושא לדיון).
    התכוונתי למשל ליוליוס שטרייכר אשר אכן הוצא להורג על פשעיו הנתעבים. אני בטוח למשל שאם גבלס היה נתפס בוודאי היו מוציאים אותו להורג על פשעיו.
    ב.את ההבדל בין עריכה והוצאת דברים מהקשרם בכדי לחזק תחושה של אמת שיש לבמאי והוא רואה אותה במציאות, לבין זיוף של מציאות שאינה קיימת כלל(ע"ע אייל סיוון מנסה להציג את אייכמן בתור פקיד אפור למרות שבמשפט אין לכך זכר), אין צורך להסביר.
    ג. מגוון של נקודות מבט זה אחלה וסבבה ומגניב וכאלה, אבל כאן אין קשר לפראנויה. אתה דורש ממדינת ישראל מוסר שאף אחד בעולם כולל אתה לא היית מוכן לקיים אותו. האם בשם מגוון הדעות עלינו לממן חלק בסרט אשר משמש להצדקה של אי קיומנו? ברור שלא(אפילו אם זה נורא נורא מוצדק מבחינה אומנותית).
    אני לא יודע מה היו המניעים הספציפיים לפסילת הסרט של סיוון(למרות שאני יכול לדמיין את התסריט :כמו שאמר אחד מהכותבים בבלוגים "הנה הערבים התמימים קוטפים להם תפוזים ובאים הציונים הנאצים וגונבים להם אותם וגם כורתים את העצים").

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *