לנגן מוצארט על המקהלה של מלניבונה

בממלכת מלניבונה האדירה שאלריק הלבקן היה נסיכה האחרון, הייתה מקהלה מופלאה. בדמיוני אני רואה אותם- הזמרים- גלוחי ראש, צרובי פנים, צלקות משוננות על צוואריהם הנתונים בשלשלאות מסוגננות.

 ×”מקהלה של מלניבונה מורכבת מעבדים שמיתרי קולם עוצבו בניתוח כך שיוכלו להפיק מפיותיהם המושחרים רק תו אחד. לה, × × ×™×—, או מי, או פה דיאז.

כאשר חושקים במלניבונה במוזיקה מיוחדת לאירועים מיוחדים, מזמנים את המקהלה הזו, ומומחים לכאב שעידנו את כישוריהם בעידנים רבים של אימונים, מפיקים ממנה מוסיקה שמימית. כל עבד זועק בתו המיוחד לו. כך נוצרת הרמוניה.

*

לפני כמה ימים ראיתי את הסרט החדש של טרנטינו. הממזרים. ביליתי את רובו בעירוב מוזר בבטני של התפעלות, גועל ובוז. הוא גאון, והסרט שלו גאוני. גאוני כמו מקלחות גזים, כמו פצצת מימן, כמו הפיגוע במגדלי התאומים.

התחושה הייתה כאילו אני מאזין למוסיקאי כביר מנגן מוצארט על המקהלה של מלניבונה.

*

 ××’ב מוסיקה והרמוניה. 

אתמול למדתי עובדה מעניינת, אני מקווה שהיא נכונה. כל צליל שמשהו מפיק, מטיל אוברטונים. כמו אדוות במים, רק באוויר. האוברטונים הללו מוטלים בחוקיות קבועה. האוברטון הראשון יהיה במרחק של טרצה גדולה (2 טונים) מצליל המקור, האוברטון השני יהיה במרחק של טרצה קטנה (טון וחצי). כלומר, כל צליל שאתה מפיק, יוצר אוטומטית, בעזרת האדוות שמתפזרות באוויר, אקורד מז'ורי.

הטבע מדבר בסולם מז'ורי.

*

סולם מז'ורי הוא סולם שמתאפיין בקלילות, בהירות, תמימות ופשטות. כאשר אתה רוצה דרמה בתוך היצירה שלך, סביר להניח שתרצה לעבור לסולם מינורי שנותן תחושה כבדה יותר, עצובה יותר, רצינית יותר. כדי לעבור לסולם מינורי, אתה צריך ליצור אקורד שבו יש טרצה קטנה ואחריה טרצה גדולה. כדי להכניס דרמה, ×™×”×™×” עליך להתכחש, כביכול, ×œ×¡×•×œ× של הטבע.

אבל כמובן, זה לא ממש יעזור לך, והבדיחה תהיה על חשבונך. כי גם בשיר הכי ממורמר שתוכל להוציא תחת ידיך, גם בדיסהרמוניה הכי מעוותת שתצליח לחנטרש, כל צליל בפני עצמו עדיין ימשיך, בחתרנות בלתי נסבלת, להפיק את האדוות המז'וריות הקלילות והבהירות שלו.

גם ×¦×œ×™×œ ×”קרקפות המתקלפות  ×©×œ טרנטינו.

13 thoughts on “לנגן מוצארט על המקהלה של מלניבונה”

  1. הטענה שטענת בקשר למוסיקה היא לא בדיוק נכונה. אכן, לפי זכרוני יש שם אקורד מז'ורי, אבל האוברטון הראשון הוא האוניסונו, השני הוא האוקטבה, השלישי הוא הקווינטה והרביעי הוא הקוורטה.

  2. אם מיטל לא היתה אומרת את זה קודם, בחיי שהייתי מציע. אח, איזה יופי!

  3. כתוב יפה, אחי. למרות שאתה חנטריש. אם להמשיך את מטאפורת הצלילים, הסיבה שהיה עליך ללמוד את זה היא שלא שמעת את הצלילים הללו. והסיבה שלא שמעת את הצלילים הללו היא שהיית מוגבל לתפיסתך בעולם. כך שכל צליל בטבע יכול אולי להיות מז'ורי, אבל לא "בסופו של חשבון", אלא כ"גם". כלומר, כל צליל בטבע הוא גם מז'ורי.

    ואולם, לא ראיתי את הטרנטינו עדיין. אז אחכה שיהיה לי קצת יותר מידע.

  4. כל מי שלא מאמין באובר טונים מוזמן לקבל הדגמה מתחצרצרת, טלפונית או אחרת. ואיתמר, העובדה שאסא לא יודע שהוא שומע אובר טונים, אין פירושה שהוא היה "מוגבל לתפיסתו בעולם". כשאתה שומע פה דיאז, אתה מזהה אותו? גם אם בארת לא היה מנתח את המיתוס שבהיאבקות, היא הייתה פועלת עליו בדיוק באותו אופן.

  5. איה, גם אם אני לא יודע לכנות פה-דיאז בשמו, זה לא אומר שאני לא שומע אותו. האם את טוענת שאני שומע סולם מינורי כמז'ורי? שלסולם מינורי יש אפקט מז'ורי עלי?

  6. לאיתמר,
    לא בדיוק הבנתי את הטענה שלך, אשמח אם תסביר שוב. בכל מקרה, הסיבה שאתה לא שומע את זה בדרך כלל היא שמדובר בצלילים עדינים מאוד יחסית לצליל המקור. אם מישהו מפוצץ לידך בלון, תשומת הלב שלך פונה ישר אל צליל הפיצוץ, לא אל הצלילים העיליים העדינים שמתלווים אליו.

    ואל תקרא לי חנטריש, יא חנטריש.

  7. החלטתי לכתוב תגובה מפורטת יותר מאשר קישור לויקיפדיה.

    אסא וולפסון,
    המשפט "האוברטון הראשון יהיה במרחק של טרצה גדולה (2 טונים) מצליל המקור, האוברטון השני יהיה במרחק של טרצה קטנה (טון וחצי)" אינו נכון. האוברטון הראשון במרחק אוקטבה, השני במרחק אוקטבה וקווינטה, השלישי שתי אוקטבות, ועוד ועוד; בערך בויקיפדיה יש תווים.
    לצליל דו נמוך האוברטונים הם דו, סול, שוב דו, שוב סול, סי, רה במול, מי, פה, שוב סול, לה דיאז, ועוד ועוד. הצלילים הללו אמנם מכילים את האקורד דו מז'ור, אך גם את האקורד מי מינור (ועוד ועוד).

    אתה גם קצת מתבלבל בין אקורדים וסולמות. בעוד שלאקורדים אכן יש צבעים מסויימים, לסולמות ×–×” פחות נכון משום שכל סולם מז'ור הוא גם סולם מינור – תלוי בסדר ×”× ×’×™× ×” (בפסנתר, את סולם דו מז'ור תנגן על כל הלבנים מדו עד דו, ואת סולם לה מינור על כל הלבנים מלה עד לה. ×–×” משל מוצלח, אם מוצאים את הנמשל הנכון; אולי ×™×™× ×’ ויאנג או משהו ×›×–×”).

    כך שהאנלוגיה שלך לא עובדת. יש תכונה אחרת להרמוניה שיכולה להתאים למה שרצית לומר, אולי, והיא הדיסוננסים והקוסוננסים – דיסוננס הם צלילים שצורמים באוזן כשהם מושמעים יחדיו, לדוג' שני צלילים במרחק חצי טון ×–×” מזה. למרות צרימתם, מופיעים דיסוננסים ברוב היצירות; "כדי להכניס דרמה, ×™×”×™×” עליך להתכחש, כביכול, […] לטבע" – הבעיה היחידה היא שהמונח "דיסוננס" כבר שחוק משימוש בהשאלה.

    אני מרגיש צורך לסייג את המתקפה הזו ולומר שאני נהנה ומעריך את ההם ואת הסיפור האמיתי והמזעזע של בכלל, ואת רשומותיך ותגובותיך כאן בפרט, ושיש סיכוי לא רע (למרות ששם חתולתי טרצה) שגם אני טועה. כמובן.

    לילה טוב.

  8. איפה זה המלניבונה הזה? צריך לדווח עליהם לאו"ם! או למישהו שמתקן מדינות רשעות! לאובמה?
    איתמר, אני לא מאמינה שהתגובה שלך היתה על האוברטונים ולא על הועד למניעת עינויים ולמה אף אחד לא מארגן מרד עבדים בממלכת מלניבונה האדירה…

  9. ×”×™ kw.
    קודם כל אני לא מרגיש מותקף, אבל תודה.
    האמת היא שאני נוטה להאמין למקור המידע שלי, חבר יקר שאני מכיר אותו כמומחה לנושא, יותר מאשר לגברת (המופלאה והסקסית) ויקיפדיה. עם זאת, אין לי חשק כרגע לערוך מחקר מעמיק משל עצמי בנושא ולכן אסתפק בלומר שאם המציאות לא ככה, הרי כך היה ראוי שתהיה.

    ובכלל, למה להרוס פוסט כזה חמוד עם דיון על העובדות?
    הטבע מנגן בסולם מז'ורי וזהו.

  10. ועוד ל-kw:
    אני כמובן מאמין שיש סיכוי טוב שגם אתה יודע, פחות או יותר, על מה אתה מדבר.
    ותודה על הצהרת האהדה לפטפוטים האינטרנטיים שלי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *