היום השתתפתי בפאנל בוורדקמפ שכותרתו הייתה "וורדפרס זה לא רק לגיקים". אלו היו הדברים שהכנתי מראש כדי לומר, ואמרתי אותם, פחות או יותר, רק בדיבור חופשי:

• 10 דיונים לפחות התנהלו ביני לבין איתמר לפני שעברנו לוורדפרס. איתמר טען שאנחנו צריכים מקום משלנו כדי שיתייחסו אלינו ברצינות. אני טענתי שלא מתקנים מה שלא מקולקל. איתמר ניצח.
• 5 דקות לקח לנו לבחור את שם הדומיין
• 7 פעמים הסתיימו הפגישות שלנו בסיכום "טוב, כל אחד צריך לנסות בבית להתקין את הוורדפרס ×”×–×”".
• 161 מלים יש בהוראות ההתקנה של וורדפרס באתר של רן יניב הרשטיין
• 6 פעולות מתוכן לא הבנתי כלל (מה ×–×” לעזאזל קובץ TGZ? איך יודעים מה ×–×” בסיס הנתונים, איך קוראים לו ומאיפה אמא שלו באה? ואיך אני אמורה לדעת לבדוק הגדרות של קובץ הקונפיגורציה?)
• 3 או 4 היו מספר האנשים שאליהם פנינו כדי שיתקינו לנו וורדפרס.
• 1 עשה את ×–×”, והוא יושב פה. תודה.
• 5 היו מספר האנשים שעזרו לנו לנסות להעביר את הארכיון שלנו מישראבלוג.
• אלף קללות קיללנו אותם בינינו לבין עצמנו.
• 4 חודשים עברו ויאיר הצליח. אבל באיזשהו אופן משונה.
• 20 שעות ישב האיתמר ותיקן פוסטים ידנית.
• ב-7 בפברואר 2007 פורסם הפוסט הראשון שלנו בוורדפרס, שטען שזה נחמד שאנשי וורדפרס אומרים שכולם יכולים להתקין וורדפרס, אבל הם טועים. היינו עצבניים.
• פעם אחת של לנסות ולהעלות פוסט בוורדפרס הספיקה כדי שאגיד לאיתמר בנחרצות "חוזרים לישרא"
• משפט אחד אמר האיתמר בתגובה: "עוד לא".
• תגובה אחת, של אורי ברוכין, הצילה אותנו ממשק עורך התוכן של וורדפרס. נאמר בה: ווינדוס לייב רייטר
• אינספור שעות ישבתי מאז ועברתי על רשימות של פלאגאינים חדשים. ×–×” ×›×™×£!
• 200 פלאגינים איתמר פסל.
• 30 פלאגינים איתמר אישר, אבל לא הצלחתי להתקין.
• שמונה חודשים עברו, ועדיין לא הצלחנו לגרום לבלוג להיראות אותו דבר באקספלורר ובפיירפוקס.
•  ×‘-13 ביולי 2007 פרסמה חנית את המאמר המעולה ב-YNET שמסביר איך מתקינים וורדפרס. נראה לי שעם ×–×” אפילו אנחנו היינו יכולים להסתדר.
• 30% עלייה בכניסות מאז שעברנו לוורדפרס.
• חודשיים בערך מאז שהחלטנו שחייבים לשנות את העיצוב. אנחנו עדיין לא מעזים

בעקבות היום

דבר נוסף שרציתי להגיד אבל איכשהו לא יצא זה שאני לא אומרת שוורדפרס חייב להיות לכולם. זה בסדר אתי, כאמור בפוסט הראשון שלנו, שדברים מסויימים סגורים בפני. אני פשוט לא אוהבת את שיטת השיווק של "כולם יכולים", שפשוט אינה עומדת במבחן המציאות.

מצטערת, אין דרך נורמלית להציג את זה. יש תמונה גדולה, אם תואילו ללחוץ.

לפני שנה וחצי איתמר כתב על נטווייבס. ×–×” ×”×™×” מן פוסט מעולה שכזה, שנחרת בזיכרון שלי. בין היתר משום שהוא צדק, מקרה נדיר כלשעצמו. קורא הרססים נטווייבס, אמר אז האיתמר בתכלית התכליתיות והאמת, הורג את האינטרנט. " אין צורך לבדוק מה התחדש באתר ”הארץ“, כמו שאין צורך לרפרש את ”הפנקס”. הם כולם מרוססים אצלך, באתר אחד, מתרפרשים עצמאית. כל שנותר הוא לשבת ולהביט כיצד הרסס שיעמם לך את הגלישה לנצח."

היום, שנה וחצי אחרי, אפשר להגיד בוודאות שנטווייבס אינו כשהיה. מה נוסף בו? נוספו בו שלושה פיצ'רים מרכזיים; האחד הוא כפתור קטן ותמים למראה שנקרא "הצג אתר". לחיצה על הכפתור הזה מציגה בפניך את האתר עצמו. לא כמה שורות שהגיעו לרסס, אלא את האתר כולו. לכאורה, שינוי בלתי חשוב, ולמעשה שינוי שמאפשר לך להיחשף לעיצוב ובכך להיחשף לעולם הקונבנציות של אותו אתר ולסט ההתנהגויות המלווה אותו וכך לטייל בעולם בלי לזוז מהכורסא בנטוויבס.

פיצ'ר אחר נקרא יקומים (הם קוראים לו עולמות בעברית. אני מבינה למה לא יקומים, כי בכל זאת, עברית זה לא. אבל יקומים מייצג בעיניי הרבה יותר את המוצר עצמו). מה זה אומר? משהו כזה: משעמם לך בנטוויבס שלך? האתרים שאתה מרוסס עליהם לא מתעדכנים לעולם? אין שום בעיה. גלוש ליקומים מקבילים. קח את העכבר ביד ימין, והצץ לשולחן העבודה של מייקל ארינגטון, האיש מאחורי tech crunch. שם אפשר, למשל, לראות כיצד ארינגטון משווה עצמו לווירד על בסיס יומי, מגלה למי יש יותר, ומחייך לעצמו בשביעות רצון. מוצא חן בעיניך? אין שום בעיה. קח את כדור הארץ שלו, כפי שהוא מכיר אותו, והוסף אותו ליקום שלך. זה כבר לא האינטרנט כמו שאתה אוהב אותו, אלא האינטרנט שלך ושל ארינגטון. איחוד מרגש שכזה לא קרה מאז היום שבו גילית את היכולת לפתוח את המנעול הקטן על היומן של מישהו אחר.

 

הפיצ'ר השני מרגש פחות. ווידג'טים. אותן פיסות תוכנה, שמאפשרות לך לעשות כל מיני דברים שלא ידעת שאתה רוצה לעשות. גם כאן, כמו בכל עולם ווידג'טים, פתאום כל מיני אנשים מוסיפים שעונים מעוצבים. מישהו פעם יצטרך לחקור את תופעת השעונים המעוצבים הזו – לעזאזל, יש אחד קטן ×›×–×”, קומפקטי, אומר מה השעה, בכל פינת מסך – אבל עד שזה יקרה, אפשר לדעת ×›×™ גם לנטוויבס שלך אתה יכול להוסיף שלל פונקציות שלרוב אינן שימושיות, אבל הן מטפלות, בדרכים שונים, ברעה הגדולה מכולן – נו, אין כלום בטלוויזיה, ואין לי כוח לכל האנשים האלו ברסס שלי שכותבים דברים, אף אחד לא שולח לי מייל, אני עומד להתפגר פה משעמום, ואם אפנה את מבטי אגלה שאני צריך ללמוד או לעבוד. אז בבקשה בבקשה, אינטרנט מסריח שכולם אומרים שלעולם יש בו הפתעות, תביא איזה משהו לעשות לכמה דקות.

 

האם משהו מהפיצ'רים האלו הוא חדשני מבחינה טכנולוגית? לא. ברגע שיש לך אגרגטור מותאם אישית של רסס, אתה כנראה יכול לחשוף אגרגטור של אדם לרעהו. ווידג'טים גם הם נמצאים עימנו כבר זמן מה. והחידוש היחיד הוא בשילוב בין כל התחומים. בנטווייבס הבינו דבר חשוב: רק עבודה, בלי משחקים בכלל בכלל, הופכת את ג'ק לילד משועמם מאד. וילד משועמם הולך לאינטרנט, לחפש חברים וסקס.

ולמה אני טורחת לציין בפניכם את זה, שהלא כמה מאות מכם כבר מגיעים אלינו דרך נטווייבס, אומר הגוגל אנליטיקס? כי נטווייבס הוא דוגמה למוצר שהגיע לדרגת אל-דנטה. הוא עדיין מספיק פריך בשביל להיחשב אצל מביני העניין או במעגל השני והשלישי של מביני עניין, אבל כבר מספיק מבושל בשביל שלא תרגיש שרימו אותך. והוא הגיע לדרגה הזו לא רק בגלל הטכנולוגיה, אלא בגלל הטכנולוגיה בשירות האדם. כי אנשים, בניגוד למה שמטיפי לינוקס חושבים, לא עושים מה שהם יכולים, אלא מה שהם רוצים. והם רוצים, לרוב, הפתעות וכיף.

אגב, לא כולם מסכימים אתי.