ארכיון תגיות: אינטרנט

תביא אותה באנאלי עם הסינית, אבל רק עוד שעה

יצרני פורנו תמיד זקוקים לחידושים, והסיבה לכך ברורה. אולי לכן תעשיית הפורנו תמיד היוותה את הסמן הימני של טכנולוגיות חדשות, מימי המצאת הדפוס ועד ימינו. אולי הדוגמה המפורסמת ביותר לכך היא קלטות וידיאו. הקלטות הראשונות שהוציאה סוני הייתה ה-Betamax, קלטת באורך שעה, שנועדה בעיקר להקלטת סרטים מהטלוויזיה, כי זה, חשבו בסוני, יהיה השימוש העיקרי למכשירי הווידיאו. הבעיה הייתה שיצרני סרטים בכלל ופורנו בפרט לא יכולים להסתפק בשעה, ולכן המציאו את קלטות ה-VHS, שהיו באורך שעתיים ויותר. תעשיית הפורנו בחרה בהן, והבטמקס נעלמה מהתמונה. גם היום, בימי ה-DVD באיכות גבוהה, כולם שמחים כשתעשיית הפורנו בוחרת בהם. אם כך, אם רוצים רגע לשחק באורי גלר, אולי כדאי להתבונן בטרנדים הטכנולוגיים של תעשיית הפורנו, כדי להבין איפה נהיה בעוד כמה שנים.

שם המשחק: קטגוריות מובחנות

זה כבר מסביר את כל עניין הפורנו 2.0 (juxel.com)

balloons, camel toe, catfighting, cheerleaders, cfnm, facesitting, female domination, glasses, glory hole, goth sex, latex & leather, messy girls, midget sex, office sex, pissing, smoking, tattoos & piercing, trample, uniforms, creampie, female ejaculation, feet & legs, hairy pussy, handjob, lingerie, panties, spanking, upskirt.

זו רשימה מתוך אתר הסקס הראשון שגוגל הציע לי כשחיפשתי: Porn Fetish. חלק מהדברים אין לי מושג אפילו מה הם אומרים, אבל המשמעות של זה היא ברורה: כולנו בני אדם, וכל אחד מאיתנו אוהב דברים אחרים. אין דין חובב כוס שעיר כחובב כוס עטוי משי, ואין שום סיבה שמישהו מהם יתפשר על תאוותיו, רק בגלל שכך קובעת מסעודה משדרות.

זו בשורה משמחת, אני חושבת. ×›×™ פירושו של דבר שעוד מעט הטלוויזיה שלנו לא תציע לנו יותר "ערוצי סדרות" או "ערוצי סרטים". היא תציע "ערוצי סדרות משפטיות עם טוויסט מדע בדיוני", “ערוצי מסיבות הומואים ברחבי העולם", “ערוצי נשים סמי אינטלקטואליות שמראיינות גנרלים בדימוס". מגניב.

שם המשחק 2: pull not push

60 אחוז מהתוכן שמורד ברשתות P2P (יעני, אימיול, ביטורנט, וחברותיהן לרשתות ההורדה) הוא פורנו. ראשית, זה אומר שצורת הפצת המדיה הזו תמשיך להתקיים, אם תעשיית המוזיקה והסרטים ירצו זאת או לא, וגם זה די מגניב. אבל אני חושבת שזה אומר גם משהו אחר: הצרכנים יחפשו את מה שהם רוצים, בזמן שהם רוצים, יורידו אותו למחשב שלהם, ויעשו איתו מה שהם רוצים מתי שהם רוצים. זה אומר, אולי, שבעתיד הטלוויזיה שלך לא תציע לך רק "ערוצי נשים סמי אינלקטואליות שמראיינות גנרלים בדימוס", אלא תציע לך את כל התכניות שהיו יכולות להיות בערוץ הזה אי פעם, ותריץ כל העת קדימונים שלהן, עד שיגיע הרגע המכריע ובו הוד רוממותו יחליט שעכשיו הוא רוצה לראות את אילנה דיין מראיינת את דן חלוץ, והוא פשוט ילחץ על הכפתור האדום, יחוש חבטה קלה בכיסא, וייצא לדרך. אנשים סוטים, אני אומרת לכם.

שם המשחק 3: ניידות????

כפתור בוס זה כל כך 1980 (socialporn.com)

 ×œ×›××•×¨×”, ההתקדמות הטבעית ביותר של תעשיית הפורנו היא מעבר לתוכן נייד. תעשו זאת איך  שאתם רוצים: בנגני מוזיקה, בטלפונים סלולריים, במחשבי ×›×£ יד, בקונסולת משחקים ניידת. ×–×” לא משנה, העיקר שזה יילך איתכם לכל מקום. לעזאזל, תעשיית הפורנו הסלולרית עשתה מיליארד דולר בשנת 2005.

אבל האם זה בהכרח אומר שכולנו צריכים לחשוד בצעיר המגניב ההוא במושב לידנו באוטובוס שהוא רואה פורנו ממש בדרכו לצומת גלילות? לא בטוח. ראשית, אני לא בטוחה עד כמה זה מעורר לצפות בפורנו בדרכים. שנית, גם אם זה מעורר, לא ברור עד כמה זה רלוונטי לראות פורנו במסך של שלושה על ארבעה סנטימטרים. שלישית, מחקר לא ממש חד משמעי, אבל בכל זאת של נילסן, מגלה כי רק 15.8% מהאנשים עם האייפוד שמסוגל להראות וידיאו אכן עשו זאת אי פעם. אמנם אסור לשכוח כי היכולת לראות וידיאו בכל המכשירים הניידים היא יחסית חדשה, וייתכן כי הקהל ילמד לאהוב זאת. אבל בינתיים, כך נדמה, את טלוויזית המיינסטרים אנחנו נצרוך במחשכי ביתנו.

רגע, רגע, לא אמרת ווב 2.0

ועכשיו לשאלה שכל מי שעוסק בעתיד חייב לדון בה: זו בועה או לא בועה? היא תתפוצץ או שלעולם יהיו לנו אתרים בצבעי פסטל עם הכתובת Beta? ובכן, חיפוש לא סבוך במיוחד העלה די הרבה אתרי פורנו 2.0: יש אתרי כמו-יו-טיוב, יש אתרי שיתוף ודירוג כמו דיג, כמובן שיש תגיות, ומנועי חיפוש בשילובים שונים. מה שזה אומר, גבירותיי ורבותיי, זה שאנשים יודעים מה טוב להם. תנו להם דרך נוחה לחפש, לתייג ולהזרים את הפורנו שלהם, והם ייקחו אותה בשתי ידיים מוכות צלקות משעווה חמה שנשפכה ממסכי המחשב שלהם. למה שלא יעשו זאת?

בקיצור, קחו אותי כבר אל העתיד, הייאוש ייעשה כל כך הרבה יותר נוח.

איך עושים את התוכן שלכם

רוב אתרי החדשות שאתם קוראים היום באינטרנט נערכים על ידי אנשים בשנות העשרים והשלושים לחייהם. הם משתכרים בין 25 ל-35 שקלים לשעה. הם אלה שהופכים את הודעות היח"צ, הדוברים, בליל הכתבים, הקשבים ואת כתבותיהם של אתרים אחרים לכתבות שאתם צורכים.

הם אלה שמעלים את המבזקים, הם אלה שנכנסים להתקף אדרנלין במקרה של פיגוע, הם שצריכים לתמרן בין מספר משימות סותרות במהותן – מחד, עבודה מהירה ככל שניתן, ומאידך הפעלת שיקול דעת עיתונאי והבחנה בין עיקר לטפל; את התוצאה של הניגוד ×”×–×” ניתן לראות בכל כתבת חדשות שמופיעה באותם אתרים, כלומר את הפער בין מספר הכתבות שעולות לאוויר בכל שעה ובין איכותן.

בהתאם לדרישות הסותרות נקבע גם היחס הכפול לעורכים: מצד אחד כאל עובדים לא מיומנים, שניתנים להחלפה מדי שעה – מכאן נגזר גם איום הפיטורין התמידי – ומצד שני כאל עיתונאים בעלי מיומנות וידע, או כמי שאמורים להחזיק בהם.

כשעמוס חוקן ואחרים מקטרים על שגיאות עובדתיות או על שגיאות כתיב והקלדה, הם מקטרים על השגיאות של האנשים האלה. סביר להניח שהאנשים האלה גם יחטפו צעקות – ולא מי שבחר להחזיק אותם בתנאי העבודה הללו.

כל טעות חשופה לציבור, וכל טעות נשפטת כפני האתר; אך במקום שיהיה אדם שיבדוק את הטקסט שמתפרסם, הצוות מצומצם והדרישות עולות. שימו לב לסגנון:

"חברים,

מי שלא עושה לפחות 7 כתבות במשמרת (וזה המינימום שבמינימום) פשוט אין לו מה לחפש בדסק, אולי מתאימה לו יותר עבודה אחרת. העניין הזה הופך למעיק במיוחד לאחרונה.

שיהיה שבוע טוב ונמרץ".

העובדים הללו נטולי כל ×”×’× ×”, הם בני ערובה של המקצוע שלהם ושל כלוב הזהב-בשקל שבו הם יושבים. לכלוב יש תקרה ברורה מאד: אין שום אפיקי קידום, שום בטחונות לעתיד, וסביר שרובם יגלו שתקרת השכר שלהם נעצרת ב-6,000 ש"×— נטו בחודש. ובשביל פחות מזה – בדרך כלל, הרבה פחות מזה – אפשר לעשות להם הכל.

מעין גילוי נאות

זה איננו טקסט כללי, וזוהי אינה ביקורת בעלמא. הפוסט הזה הוא על אדם מסוים, שעורך דסק חדשות מסוים, שבו עובדים (ועבדו) כמה מחברינו. הטקסט הזה, מטבעו, אינו נטול פניות. היינו מעדיפים שלא לפרסם אותו כלל, ולזמן מה גם שקלנו לעשות כך; אבל לא ראינו ברירה אחרת. ניסיונות אחרים לתיקון המצב, פומביים פחות, נכשלו.

איננו עובדים באותה מערכת, ואם אתם מתפלאים מדוע כותבים את הדברים אנשים מבחוץ, חשבו מדוע עובדים בפועל מנועים מלעשות כן.

"חברים, אני עייף מלהעיר על דברים בסיסיים. וגם נמאס לי. זה או שאנחנו מיישרים קו, או שאני מתחיל לנקוט בסנקציות מעט יותר חמורות ממיילים זועמים. אני מקווה שזה מובן היטב, כי בפעם הבאה באמת שלא אסתפק במייל. זה פשוט לא עובד. וכן, יש כאן איום. חסכו לעצמכם את השאלה."

איך זה לעבוד בדסק?

מוטל עליך לכתוב כתבות, מבזקים, לבדוק תגובות, למצוא תמונות, לחתוך אותן למספר גדלים נדרשים, ולהעלות את הכל למערכת האדמין. במקביל, מוטל עליך להאזין לרדיו, לעיתים ליותר מתחנה אחת, ובמצבי לחץ – גם לטלוויזיה. ברקע מטרטרים ביפרים והאימיילים זורמים, ועליך לעבור על כל אתרי החדשות שוב ושוב, רצוי מספר פעמים בדקה.

עומס המטלות הוא כה גבוה, עד שאין בפועל אפשרות לכסות את כל המשימות. תמיד אתה נאלץ לבחור במשימה אחת ולהעדיפה על האחרות. תמיד ניתן יהיה לבקר אותך. לעיתים, הביקורת היא במסגרת חילוקי דעות לגיטימיים; לעיתים, שופטים אותך על פי נוהל שהומצא מעט לאחר שעברת עליו:

"א. לא משנה מה הנוהל, את צריכה ללמוד להקשיב למנהלים שלך. אם XXX אומר לך משהו, אין שום מקום לוויכוח.

ב. לא התעמקתי בנוהל הקודם, אם כי נראה שכרגע הנוהל מפורט יותר. קחי אותו כקובע."

לעיתים, אתה עשוי לקבל נהלים סותרים – למשל, הדרישה להעלות כתבות רבות יותר, שבאה מצורפת לאיסור לעשות שימוש באתר חדשות מסוים, שעד ×›×” הותר.

אבל כל ×–×” לא משנה. משנה רק שתמיד אפשר ×™×”×™×” לבקר אותך על עבודתך; שבדסק מסוים הביקורת הזו תמיד נושאת – חסכו לעצמכם את השאלה – איום. כך אפשר תמיד להעלות את הדרישות, ולהשאיר את אותו כוח אדם. קידום, כאמור, אינו אופציה ממשית; השכר, יחסית לסטנדרטים לשכר עבור שירותי תוכן בישראל, גבוה; והעמיתים לעבודה מצוינים. יתר על כן, לחדר חדשות יש רוח יחידה, מהסוג שיכול להבין רק מי שעבד בתיאום מושלם עם אדם אחר כשברקע מייללות סירנות משני מכשירים לפחות.

אז אתה רוצה להישאר. והשכר בסדר. אפשר לגמור חודש. בחוץ רע יותר. וזה אומר שאתה בכלוב.

"מבקש להזכיר לכם שאין שיקול דעת בוויתור על כתבות ערוץ X […] עורך אחראי – הוא האחראי לכל דבר ועניין, כנגזר משמו".

חדר חדשות הוא לא מפעלי ים המלח. זו עבודה טובה, בוודאי לסטודנטים. לא צריך להרים שום דבר כבד; יש מזגן ומכונת שתיה והנחות למזון. ובכל זאת, באחד מערוצי החדשות היותר-חברתיים שפועלים ברשת הישראלית, פוטרו אנשים טובים ללא סיבה טובה, ואחרים, ששרדו, מפחדים מפיטורים, וסופגים צעקות מדי שבוע.

"אני מרגיש די חרא בעקבות תגובות מחלקכם על המייל ששלחתי בצהריים, ובו האמירה שמי שלא עומד ברף מסויים אולי לא מתאים לדסק. זה היה חסר רגישות, וכנראה שלא בפעם הראשונה מצדי. אני בשום פנים ואופן לא רוצה שמישהו יחוש תחת איום כל הזמן, לא זה היה הטון (אם הקשבתם לניסוח הטקסט ודאי הבחנתם בכך) ולא זאת המטרה. אם תביטו אחורה לשנה החולפת תגלו שבפועל, על אף הרבה כעסים ונזיפות, אנשים לא עפים מהעבודה על ימין ועל שמאל. אני בכלל בעד זכויות עובדים..:) אני גם מכבד מאוד כל אחד ואחת מכם, ומתקומם בעצמי כשאני חושב על סיטואציה של עבודה תחת איום. זה רע ומאוד לא נעים. סליחה מקרב לב."

"אני שונא לעשות את זה ואין לי מושג אם אני בכלל יכול לעמוד בכך, אז סתם בשביל הסמליות: נשבר לי, ויתחילו לעוף כאן ראשים. אני מרגיש ממש חסר אונים, כשבקשות שלי נתקלות בהתעלמות ובסוג של זחיחות. אני נחוש לעשות לזה סוף, גם אם יהיה קצת לא נעים בדסק לזמן מה."

הפוסט הזה לא מיועד לפגוע באיש שכתב את האימיילים האלה. אבל הוא איננו סיפור כללי בלבד. כדי שמערכת ניצול תוכל לפעול היא זקוקה לפחד, והיא זקוקה לאנשים שיעוררו את הפחד הזה. האנשים האלה אינם בהכרח רעים ולעיתים הם מחזיקים בכל הדעות הנכונות. לעיתים, כנראה גם במקרה הזה, הם עצמם פועלים בתוך מערכת דרישות בלתי סבירה.

ודעו, להחליף עורך של מחלקה, קשה ומסובך בהרבה מלהחליף עובד. גם אם אתה עובד מקצועי ובעל נסיון, יש עוד אלף כמוך. אתה בר-תחליף. העורך, גם אם הוא מתנהג כרודן, גם אם הוא מאיים ומשפיל עובדים, גם אם הוא מכפיף את העבודה לגחמותיו – זוכה להגנה, אוטומטית למחצה, מצד הממונים עליו.

×–×” מה שיש. אחיזת חנק: אדם לחוץ, מולחץ, שכופת את עובדיו באיומי פיטורין; עד שאט אט הופך המקום כולו לסדנת ×™×–×¢, כזו שיש בה מקלדות. אבל יש בה מזגן ותלושי מזון ותנאים – ויש משימה חברתית.

פורנו – הפרוייקט

אני רוצה לדבר רגע על ויכוחים על פורנו. בויכוחים על פורנו יש דינמיקה מעניינת, שכמובן לא מתרחשת רק בוויכוחים על פורנו אלא גם בוויכוחים על דברים עקרוניים אחרים, אבל בפורנו, בגלל שזה נושא שמלהיט אותי בקלות, אני מזהה אותה יותר בקלות. והדינמיקה הזו קוראים לה: זהה גבולות גזרה.

ואני אסביר: לרוב האנשים שאני מכירה אין דעה מוצקה וחד משמעית בנושא. הם יכולים, למשל, להיות נגד פורנו, אבל להתעצבן על פמיניסטיות שחוברות עם דתיים כדי להכחיד אותו מן העולם. או שהם יכולים להיות בעד פורנו, אבל להיגעל מכל הפמיניסטיות שמנסות לעשות אחד ×›×–×” בעצמן כדי לשבור את חוקי המסולקנות+ציפורנים-שיער . בקיצור, העמדה שלהם לא חד משמעית, ולכן הם קודם מזהים את עמדת הדובר מולם – גבולות הגזרה – ואז קובעים את עמדתם ביחס אליו. למשל, אם הם מזהים שעומד מולם איש שמרני שחושב שצריך להכחיד את הפורנו ×›×™ הוא משחית את נפש הנוער הרכה, מייד הם ייצאו להגנת הפורנו כאילו הם לפחות מפיקים בלוס אנג'לס, וימהרו להעביר נושא כשהאיש ידחוק אותם אל פינות שלא נעים להם לדבר עליהן: ניצול, אונס, שחיתויות כספיות וגו'. אם, לעומת זאת, הם יזהו מולם חובב פורנו שחושב שהכל כשר והוא לא מבין על מה המהומה, הם ימהרו לצטט מחקרים ועדויות על הדברים הרעים, ויתחמקו כמיטב יכולתם כשהוא יאמר להם צנזורה וכוח השוק. ובגלל הדינמיקה הזו אפשר לשמוע את אותם אנשים אומרים דברים הפוכים לחלוטין בכל פעם שהם מדברים על הנושא עם אנשים שונים. ואני יודעת את ×–×” ×›×™ ×–×” קורה גם לי. ובכל פעם אני רוצה להימלט מן הדינמיקה, לגבש לי תפיסת עולם סדורה, ובכל פעם מישהו מגיע עם איזה "גרון עמוק" או קתרין מקינון ומשבש לי את המחשבה. אז החלטנו שנושא ×›×–×” – עסיסי ולוהט – הוא הנושא הראוי ביותר לפרוייקט. שנסו מותניכם כותבים וקוראים ×›×™ רגע ההכרזה מגיע: פרוייקט פורנו. כל מה שתוכלו להעלות על הדעת: מחשבות על סרט הפורנו האחרון שראיתם, הרהורים בעקבות מאמר, הסברים מלומדים לחיבתכם לאסיתית+אנאלי+כושי או אנקדוטות משעשעות על סצינת הפורנו הישראלית. הכל. עד 20.3 למייל של ההם או שלי או של איתמר.