אני ממש שונאת לעשות את זה

באמת, ממש ממש שונאת. למעשה, החדירה הגסה שלי לתיבות המייל שלכם כואבת לי באופן אישי. אבל כשמשווים את הכאב שלי לכאב האומה, ברור לי ×›×™ אני צריכה לשלוח לכל מי שנמצא ברשימת התפוצה שלי את המייל ×”×–×”. אין לי שום כוונה לומר לכם למי להצביע. אלו עניינים שנמצאים בין אדם לבין פנקס הבוחרים שלו. רק הצביעו. לכו אל הקלפי והצביעו. הדמוקרטיה הישראלית זקוקה לכם. קיבלתי לפחות חמישה כאלו בשבוע האחרון. גם בלוגרים מתייחסים לעניין. למה הדבר דומה? לאנשים ששמים מדבקה שכתוב עליה "שלום" על האוטו שלהם. אני חשה חובה לומר, ולא שאני רוצה לומר, אבל משהו בי ×›×” בוער, שאני חייבת לומר: ×–×” טיעון כל כך טריוואלי, שהוא מביא לי את האמאמא של הקריזה. אנשים שלא רוצים להצביע ×›×™ הם חשים שאין מועמד ראוי או מפלגה ראויה לא יילכו להצביע בגלל שאתם תפנו אליהם ממעמקי הרגש שלכם. ×›-ו-ל-ם יודעים שזה חשוב להצביע. אין אחד שלא. אנשים שלא מצביעים לא עושים זאת ×›×™ הם חושבים שזה שטויות, הם אינם מצביעים משום שבדמוקרטיה הזכות שלהם היא גם לא להצביע. אחוזי בחירה נמוכים מעידים על משהו, ואני לא מתכוונת לאדישות הבוחרים או ל"מערכת בחירות מנומנמת". ממעמקי הלב הישראלי שלי, אני קוראת אליכם, אחים כפויים שלי – די עם ×–×”.

על סדר היום (או: מיטל משחקת אותה קוטקה)

שני נושאים: הנושא הראשון הופך את הפרצופים שלנו לאדומים מחימה. אנחנו משלמים כסף כדי להיות כאן. לעזאזל, כסף טוב שהרווחנו בזיעת אפינו הושקע כדי לקנות לנו מנוי פרו. ובכל זאת יש במקום הזה פרסומות. איזה תירוץ יכול להיות לזה? (יכולתי לכתוב על זה 500 מילה מתלהמות כמיטב המסורת, אבל זה סתם יעצבן אותי). במילים אחרות, מי שיודע דבר על מי אחראי למחדל הזה שיאמר בבקשה את שם האדם האחראי ואיתמר, שנמצא בנענע יומיום, יפוצץ אותו במכות. תזהרו, הוא מטבריה ויש לו גב. הנושא השני הופך אותי למדושנת עונג. אין לי מושג במי מדובר, אבל הם הוציאו ספר למכירה ברשת והרוויחו כמה אלפים של דולרים תוך יום. תודו שזה מזין את אספירציות הסופר-שלא-יכול-להיות-מוערך-על-ידי-הוצאות-לאור-מוכרות שלכם, אנרכיסטים מהממים שכמונו.

ביאליק רימה אותי

בערב פורימי-מדי בבית ביאליק עלו בזו אחר זו זוועות עדלאידע. למעט יוצאי דופן ספורים (באמת, פחות מאצבעות יד אחת יספרו אותם), ×”×™×” באמת נורא. באמת איום ונורא. באמת נורא ובאמת איום ובאמת איום ונורא. במהלך הערב לחשתי למ', בפנים כבושות, "אם יש צדק יופע נא מיד!", אבל במקום הצדק עלתה לבמה משוררת שרטנה כנגד שלטון החוק הגרמני שרודף אותה משום שבביקורה האחרון בגרמניה ביצעה עבירת תנועה, והגרמנים – גם רצחו שישה מיליון וגם רודפים אותה עכשיו על עשרה קמ"ש. השיר ×”×™×” איום ונורא. אחריה עלתה מישהי שקראה שיר "בסגנון מזרחי", כלשונה, שבו הובלטה גרוניותהּ של ×”×¢×™"ן, לגיבור קראו "יעקב", והוא אהב "לעגוב". או במילים אחרות: ×—×” ×—×” / ×—×” ×—×” / גם מזרחי / גם בדיחה. אבל ×”×™×” גם טוב. בעיקר ×”×™×” רע. בגדול: ×”×™×” רע. כן, היו "וריאציות וולקשטיין" הגאוניות, דרור קרן עושה לוין, האזרח הלאומי סימון, הבָּבָּ גורביץ', המשוררת שמחה בביוף שנשקה לצבע הכתום כדי להרגע והשוטר זק מנצור בשירתו ההולנדית, שהיו קצת טוב בתוך הרבה רע. שוקולד אוסטרי בתוך קיא בולגרי. בלי לפגוע וכו'. מכל מקום, רצ"ב מחזור ברוח הערב: אחרי ערב גרוע במיוחד בבית ביאליק (מחזור) לקריאה חגיגית מול קהל ×’×—×›× ×™ מדי * אחרי ערב בבית ביאליק יש לי חשק לחזור ולשרוף את בית ביאליק. * מדיום הוא מידת הצליה שלי ומידת החולצה שלי. * פיתה. אוהל. תה מהביל. קפה. חומוס. מסעדת הפיל. * אפשר? תודה. אפשר? תודה. שיחת מלצר ולקוחה. * אתה עושה לי בכוונה זין כוס זין כוס זין כוס אתה משתדל להרגיז אותי זין כוס זין כוס זין כוס אתה נמנע מחברתי באופן פעיל זין כוס זין כוס זין כוס אתה ראש העיר אבל ×–×” יגמר זין כוס זין כוס זין כוס אתה ראש העיר אבל ×–×” יגמר זין כוס זין כוס זין כוס * זין הוא אבר נחמד שיש כמעט לכל אחד בבוקר הוא ×›×›×” בערב הוא ×›×›×” ובין לבין הוא ×›×›×”-×›×›×”. * חיים יפים. פירות טריים. בור-חרא. מילואים. * טוסט וטקסט טקסט וטוסט בשר חזיר בשר חזיר תה וטון טון ותה חברת בון טון חברת בון טון אשרם אושו אושו אשרם לא תל-אביב לא תל-אביב משקף ודף דף ומשקף ציור של רפי לביא ציור של רפי לביא פתן ושתן שתן ופתן ×”×’'ונגל ×”×’'ונגל ×”×’'ונגל ×”×’'ונגל שיא וקיא קיא ושיא ברנר וביילין ברנר וביילין * אין מה לעשות אין מה לעשות אין מה לעשות. העיר שלי. (לא העיר הזאת) * שיר בלי חרוז הוא שבר באגן הסִפרות. בניתוח שבר מגלחים את הביצים. ביצים מגולחות הן שירה נפלאה של סכיני גילוח רפואיים. * (אפיטף) בלילה אני ישן בבוקר אני ער וככה אני ×—×™ וככה אני מת.

מגזין תרבות רב משתתפים, שעוסק בספרות, מיאוס, מבנים ויחסי כוחות. ובעוד קצת, בעצם.