(זהירות, מ×וד תי×ורטי)
×œ× ×ž×–×ž×Ÿ חויתי ×ת ×חת ×”×ž×™× ×™-×”×רות היותר מושלמות ×סתטית שהיו לי ××™ פע×, והיחידה ×©×”×™× ×¤×¡×™×ž×™×ª ו×ופטימית ב×ותה מידה עצומה, ש×ותה ×חלוק ×תכ×, שוד יו צ'וז טו ×קספט ×יט.
קר×תי מ×מר על ×ž×¡×¤×¨×™× (narrators) ×•× ×™×¡×™×ª×™, כרגיל, למיין ×ת התחושה המטרידה שלי שמשהו פשוט ממש ×œ× ×‘×¡×“×¨ ×©× ×‘×ופן בסיסי לקבוצות מסודרות יפה של בעיות × ×¤×¨×“×•×ª. בסוף הגעתי ×œ×ž×¡×§× ×” שרוב הבעיות ×”× ×¤×¨×“×•×ª × ×•×‘×¢×•×ª מזה ש×× ×™ ×œ× ×ž×¦×œ×™×—×” ×œ×”× ×™×— ×ת × ×›×•× ×•×ª×• ×”×ובייקטיבית, ×ו ×פילו הדיפולטית, של המודל המקובל למערכת ×”×™×—×¡×™× ×‘×™×Ÿ ×”×¦×“×“×™× ×”×ž×©×ª×ª×¤×™× ×‘×קט התקשורת הסיפורי: כלומר, המודל הסימטרי ×”× ××” וההיררכי שבקצה העליון שלו × ×ž×¦× ×ž×—×‘×¨, ו××– מחבר מובלע, ו××– מספר, ו××– דמויות, ו××– ×§×•×¨× ×ž×•×‘×œ×¢, ו××– קור×, בקצה התחתון. ליתר דיוק, קשה לי ×¢× ×”×מצע שלו, שלושת ×”×©×œ×‘×™× ×ž×—×‘×¨ מובלע, מספר, דמויות.
במודל ×”×ובייקטיבי-הדיפולטי שלי, כלומר ×–×” ש×× ×™ מפעילה בפועל בלי לחשוב על ×–×” כש×× ×™ × ×™×’×©×ª לקרו×, יש ×©× ×¨×§ שתי רמות, מחבר מובלע מצד ×חד ודמויות מצד ×©× ×™, והמספר ×”×•× ×™×©×•×ª ×œ× ×§×©×•×¨×” שיכולה ×œ×”×ª×§×™×™× ×ו ברמה ×”×–×ת ×ו ברמה ×”×–×ת – ולרוב קל לגלות ב×יזו.
×ת ×–×” ידעתי כבר קוד×, ×בל תמיד ×”× ×—×ª×™ כמובן מ×ליו ×©×›×•×œ× ×ž×§×‘×œ×™× ×‘×¢×¦× ×ת המודל שלי ×›×©×”× ×§×•×¨××™× ×‘×¤×•×¢×œ, ורק ×›×©×”× × ×™×’×©×™× ×œ×ª×™×וריזציה ×”× ×ž×“×‘×¨×™× ×¢×œ מודל תלת שלבי, כסוג של הפשטה × ×•×—×” ×¢× ×’×•×•×Ÿ של כיסתוח, ×›×™ ×›×›×” ×פשר לדבר ביתר הכללה, על שתי קבוצות ×”×ž×§×¨×™× ×‘×¢×–×¨×ª מודל ×חד, – מודל שעושה המון בעיות בלי ספק, ×בל ×יכשהו ×›×•×œ× ×ž×¡×ª×“×¨×™× ×¢× ×–×” בקלות ורק ×× ×™ ל×.
(קצת כמו שתמיד התייחסתי להבדלה בין המחבר המובלע למחבר, בתור הפשטה × ×•×—×” לצורכי תי×וריה וסוג של כיסתוח ×ž×¤× ×™ ר×יות ביוגרפיות, ×בל ×œ× ×”×‘×“×œ×” ש×תה ב×מת עושה בתור ×§×•×¨× ×¤×¨×˜×™.)
ופת××•× × ×¤×œ לי ×”×סימון שזה ×œ× ×›×›×”, ושהכותבת *ב×מת* מחזיקה במודל התלת-שלבי, ב×מת קור×ת בעזרתו, ושהעובדה ×”×–×ת × ×’×¨×¨×ª מתוך-, למעשה לגמרי ××§×•×•×™×•×œ× ×˜×™×ª ל-, ×˜×¢× ×ª×” שבבדיון ×קט התקשורת תמיד בדוי (ממש כמו פעולות הדמויות) לעומת ×“×•×§×•×ž× ×˜×¦×™×” שבה ×קט התקשורת ××™× ×• בדוי (שוב, ממש כמו פעולות הדמויות). עד עכשיו פשוט ×¡×™× × ×ª×™ ×ת ×”×˜×¢× ×” ×”×–×ת ב××œ×’× ×˜×™×•×ª מהמערכת שלי, בדיוק ×›×™ ×ž×‘×—×™× ×ª×™ ×•×ž×‘×—×™× ×ª המודל שלי ×”×™× ×œ× × ×›×•× ×”, ×œ× ××™× ×˜×•×יטיבית, ×ין לי מושג מ×יפה ×”×™× ×‘××”.
ופת××•× (עכשיו הפ×× ×¥' ליין) ×”×‘× ×ª×™ מ×יפה ×”×™× ×‘××”. ×”×™× ×‘××” ×ž×”× ×—×ª ×”×ž×•×¦× ×”×œ× ×ž× ×•×¡×—×ª שלפיה המספר, תמיד, ×œ× ×™×•×“×¢ שהדמויות שלו בדויות (ומכ×ן ×©×”×•× ×—×™ ב×ותו ×¢×•×œ× ×›×ž×•×”×Ÿ, להבדיל מהמחבר (/המובלע) והקור×); וליתר דיוק, שלב ×חד הל××” – ×ž×”×”× ×—×” המט×פיזית הל×-×ž× ×•×¡×—×ª ש×× ×תה ×ומר "מישהו עשה משהו" ××– ×–×” ב×מת; שבשביל להגיד "מישהו עשה משהו" ×תה צריך לדעת ×ו לחשוב שהמישהו ×מיתי והמשהו ×מיתי, ×ו ש×תה משקר ומרגע שהשקר ייחשף ××£ ×חד ×œ× ×™×¨×¦×” להקשיב לך. ××– ×× ×תה ×ומר "מישהו עשה משהו" למרות שברור ש×ין מישהו ו×ין משהו ×‘×¢×•×œ× ×©×œ×š ××œ× ×¨×§ ×‘×¢×•×œ× ×‘×“×•×™, צריך שזה ×œ× ×ª×”×™×” ×תה ש×ומר ×ת ×–×”, צריך שזה ×™×”×™×” מישהו ×חר ×©×ž×‘×—×™× ×ª×• ×–×” כן ×‘×¢×•×œ× ×©×œ×•, ולכן צריך תמיד עוד שכבה של מספר, ולכן ×”×•× ×ª×ž×™×“ × ×‘×“×œ מהמחבר המובלע ×¢×§×¨×•× ×™×ª ×פילו ×× ×”×•× ×–×”×” לו מכל ×‘×—×™× ×” ×חרת, ולכן יש שלוש רמות.
×–×” ×ולי × ×©×ž×¢ טריווי×לי, ×בל ×בוי, ×–×” ×œ× ×˜×¨×™×•×™×לי לי בכלל, ×›×™ בדיוק ב(×”× ×—×” המט×פיזית? ×§×•× ×‘× ×¦×™×” מט×-×œ×©×•× ×™×ª?) ×”×–×ת ×× ×™ ×œ× ×ž×—×–×™×§×” ×•×ž×¢×•×œ× ×œ× ×”×—×–×§×ª×™ – ×›×™ ×ין לי ×©×•× ×‘×¢×™×™×” ×¢× ×œ×”×’×™×“ "מישהו עשה משהו" למרות שברור שזה מתרחש ×‘×¢×•×œ× ×‘×“×•×™: ולכן מ××– ומתמיד ×”×™×” ברור לי, מובן מ×ליו לי, שהמספר מודע ×œ×‘×“×™×•× ×™×•×ª של הדמויות, ××œ× ×× ×”×•× ×חת מהן (×פשרות × ×¤×•×¦×”, כמובן) ×ו ×× × ×מר ×חרת.
(×בל במידה מסוימת ×פילו ×× × ×מר ×חרת: למשל, תמיד התייחסתי בסוג של העלמת-עין ×¡×œ×—× ×™×ª-× ×‘×•×›×” להצהרות של ×ž×¡×¤×¨×™× ×›×œ-×™×•×“×¢×™× ×¢×œ ×”×מיתיות של הדמויות ×©×œ×”× (למשל ×צל בלז×ק ב××‘× ×’×•×¨×™×•), ומצד ×©× ×™, קיבלתי בשמחה ×•×‘×¢×•× ×’ הצהרות של ×ž×¡×¤×¨×™× ×›×œ-×™×•×“×¢×™× ×¢×œ ×”×‘×“×™×•× ×™×•×ª של הדמויות ×©×œ×”× (למשל ×צל ×§×•× ×“×¨×” בקלות הבלתי × ×¡×‘×œ×ª), בעוד ש×צל ×× ×©×™ המודל התלת-שלבי המצב ×™×”×™×”, ×× ×× ×™ צודקת, הפוך ×ž×‘×—×™× ×” זו (ומכל ×ž×™× ×™ ×‘×—×™× ×•×ª ×ž×¢× ×™×™× ×•×ª ×חרות)).
ולכן המודל שלי ×”×•× ×“×•-שלבי ×•×”×ž×¡×¤×¨×™× ×©×œ×™ ×ž×ª×¤×¦×œ×™× ×“×™×›×•×˜×•×ž×™×ª לכ×לה ×©×—×™×™× ×‘×¢×•×œ× ×©×œ הדמויות וכ×לה של×, כלומר, למספרי×-שה×-דמויות ולמספרי×-שה×-המחבר-המובלע, ולכל סוג של מספר יש ×ת ×וסף ×”×ª×›×•× ×•×ª הדיפולטי שלו, ולכן כל התי×וריה על בסיס המודל התלת-שלבי × ×¨×ית לי מוזרה ומזוית עקומה ×יכשהו.
×× ×™ פשוט ×œ× ×ž×¦×œ×™×—×” להעביר ×ת עוצמת ההתפעמות שלי מזה שכל כך הרבה בעיות × ×¤×¨×“×•×ª שהיו לי ×•× ×¨×ו תופעתיות ×•× ×§×•×“×ª×™×•×ª לגמרי התבררו ×›× ×•×‘×¢×•×ª ×ž× ×§×•×“×ª-×ž×•×¦× ×‘×¡×™×¡×™×ª ×©×•× ×” מן היסוד, ×ž× ×§×•×“×ª ×ž×•×¦× ×ž×˜×פיזית ×©×•× ×” לגבי ×”×“×‘×¨×™× ×©×פשר לדבר ×¢×œ×™×”× – ומזה שהצלחתי לחשוף פיסה מהמט×פיזיקה של עצמי ושל ש×ר ×”×¢×•×œ× ×¢×œ ידי ×‘×—×™× ×” של בעיות תופעתיות ×•× ×§×•×“×ª×™×•×ª לכ×ורה.
ומצד ×©× ×™ ×ת עוצמת הזוועה מהגילוי ש×× ×™ קור×ת ספרות ב×ופן ×©×•× ×” ×¢×§×¨×•× ×™×ª מ×× ×©×™× ××—×¨×™× (×× ×›×™ ×ולי ×”×ž×“×’× ×§×˜×Ÿ מדי), במן מרחב × ×¨×˜×•×œ×•×’×™ ×-×וקלידי ו×ולי ×ין לי מה לחפש ×‘× ×¨×˜×•×œ×•×’×™×” ×”×וקלידית הרגילה.
ומצד שלישי ×ת ×”×¡×™× ×ª×–×” המבעיתה של התפעמות וזוועה למחשבה ש×ולי הכשל ×”×›×”-בסיסי ×”×–×” (=×”× ×—×ª היסוד שלי שפרט ל×מירת ×מת ו×מירת שקר יש צורה לגיטימית שלישית של ×מירת בדיון ש×ין בה ×©×•× ×‘×¢×™×” והדובר עומד מ×חוריה ×‘×œ× ×¤×—×•×ª שלמות מ×שר מ×חורי צורות ×חרות) × ×•×‘×¢, כמו כל כך הרבה ×›×©×œ×™× ×חרי×, מזה שקר×תי יותר מדי וחייתי פחות מדי בגיל המכריע, ו×× ×›×Ÿ, ××– ×œ×§×¨×•× ×™×•×ª×¨ מדי ×יכשהו דפק קצת מן היסוד (×œ× ×¨×§ ×ת היכולת שלי לחיות כמו ×חרי×, ××œ× ×’×) ×ת היכולת שלי ×œ×§×¨×•× ×›×ž×• ×חרי×.
בעעע.