כמעט מטבע הדברים

1. חשבתי לי שמאמרים אקדמיים, מהסוג הנפוץ בקומות הגבוהות בגילמן, דומים למאמרים בנושאי מחשבים (בוא נחשוב מה אני קוראת כל היום) – העיקר הוא לא התוכן, אלא הלינק.
באינטרנט יש הכל, ולכן הבנתו של הכותב המחשבי נמדדת בעיקר בלינקים שהוא מצרף למאמרו – תן לי לינק לאתר סופר מגניב שלא ראיתי עד ×›×”, ואכתיר אותך בתור מלך האינטרנט הזמני.
ובאותו אופן, גם בהסטוריה של חקר הספרות והתרבות יש הכל. ולכן, תן לי הפנייה אקדמית לאיזה פלוץ מהמאה ה-2 לספירה, ואכתיר אותך כמלך הספרות ההשוואתית. (ראו למשל הפניות אינספור ללוקרציוס שאייל דותן אוהב להוציא מפי הטבעת של ההסטוריה).

2. אבל כנראה שזה לא מספיק – מתברר ×›×™ הלינקים וההפניות לא יצרו מדד השוואתי טוב מספיק. ולכן המציאו את השימוש היצירתי במילים ובסימנים. כל כותב אקדמי מתחיל רוצה לנכס לעצמו איזו מילה, ולהטעין אותה במשמעות חדשה, והכל במין מזימה סודית נגד סדרני הדפוס של הוצאת רסלינג. ×”-אחר, המילה הצרפתית להתענגות (אין לי מושג איך כותבים אותה, ואין לי ×›×— לחפש), חפצון, פרפורמנס, הגוף חסר האיברים וגו'.
אם הצליח בכך, הוא מגיע אל ראש רשימת רבי המכר הדימיונית.

3. מה יוצא מכל זה? משפטים כאלו: "(כמעין תרגום נפשי-דינמי לדבר כשלעצמו הקאנטיאני)" (מתוך "ימים רעים" מאת אריאלה אזולאי ועדי אופיר, רסלינג 2004).

4. בטוח יש דרך אחרת להגיד אותם!

סליחה, איתמר, גם הבלוג הזה מצטרף לרשימת הבלוגים המתמרמרים על המאמרים שהם צריכים לקרוא לפני העבודה הסמינריונית

אהההההההה!

מתי קראתם לאחרונה ספר אימה?

לא פרודיה על אימה, כמו סרטי אימה שאולי פעם הפחידו ועכשיו משמשים בעיקר כדי לצחוק וכדי להבין מטאפורה שחוקה מהי. אימה. פחד מהבלתי ידוע. תחושת מועקה בלתי מוסברת שמאיימת על החיים הקטנים שלכם. יד שלדית שנשלחת מבין דפי הספר אל הגרון שלכם. הסתובבות אי-רצונית לאחור, כדי לבדוק מה נמצא מעבר לכתף. "הסיפור שלא נגמר" – גרסת החיים שלכם. תנסו את ×–×”.

הכל נמצא בספר "הילד החמישי" של דוריס לסינג, בהוצאת עם עובד. אני לא יכולה לפרט יותר – תצטרכו לקרוא.

ותודה לג'ני

היום בתמונות

דליה רביקוביץ הייתה בלה בלה בלה מלכת השירה מודרניסטית בלה בלה בלה לאה רחל דליה בלה בלה בלה משוגעת בלה בלה בלה

מגזין תרבות רב משתתפים, שעוסק בספרות, מיאוס, מבנים ויחסי כוחות. ובעוד קצת, בעצם.