א. היסטריית בטחון. אם חשבתם שקב"טים ישראלים הם עם לחוץ – ואני יכול לחשוב על קב"ט מסוים, שתלה את דגל ישראל מאחוריו, מוחזק על ידי סיכות, ושתלה לראווה את אוסף מקבצי האקדח שלו – ובכן, אי אפשר לומר שאתם טועים, אבל בארה"ב הכל יותר גדול, ובמקרה ×”×–×” יותר פסיכי.

מאבטחים ישראלים, בדרך כלל, אינם חמושים בגלוי. כלומר, כולם יודעים שהם חמושים, אבל כשאתה מתקרב למאבטח, גם בנתב"ג, הוא בדרך כלל לא משדר את הרושם שאם תעשה איזושהי טעות, אמא שלך תזהה אותך רק לפי רישומי שיניים.

הייתי בכנסת. אבטחה לחוצה, גם כשאתה נושא מכתב שמעיד שיש לך פגישה עם ×—"×›. אבל האבטחה שם היא כלבלב – מין פודל צרפתי ×›×–×”, עם סוודר של מעצב אופנה; מסוג הדברים שמאיר שטרית קונה – לעומת הפרוצדורות של השגרירות האמריקנית.

הישראלי שאיתרע מזלו לבקש רשות לבקר בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ייאלץ לעבור דרך שלושה חדרים שונים, שלעיני המקצועית-למחצה נראו כאילו היו מיועדים לעמוד בפיצוץ. גדול. כלומר, בהנחה שאחד מהאנשים בשלושת החדרים ×”×’×™×¢ למקום עם חגורת נפץ, והצליח להסתיר אותה מהמאבטחים ומהמכשירים, הוא יהרוג רק את הנמצאים באחד מן החדרים. שזה, יש להודות, מקצועי – אבל גם מאד פרנואידי.

והאבטחה בשדות התעופה – אלוהים אדירים. שורה של בני אדם מסירים בצייתנות את הסוודר, את הנעליים, את החגורה, והולכים אל תוך מכונות השיקוף, כששני שומרים מודדים כל אחד מהם במבטו.

וכל כמה שניות, כל כמה שניות, הודעה מנסרת בחלל: "נוסע יקר! מסיבות בטחון, אסור לך להשאיר את מטענך לבדו! אנא שמור על המטען בכל עת! מטען שיושאר ללא השגחה יוחרם או יושמד! אל תקבל חבילות מאנשים אחרים!".

למה זה טוב? כן, כן, אני יודע. היה מפגר שניסה לפוצץ מטוס באמצעות נעל. ובדרך כלל אני מציית בחיוך. וזה עדיין תיאטרון אבסורד.

ב. שפה אחת? אל תהיו מגוחכים. אם השלטים קובעים את ההוויה, אם נוכחותם של הרוסים הוטבעה בישראל בזכות העובדה שבכל מקום יש שלטים ברוסית או תרגום לרוסית, הרי שמשהו דומה קורה לארצות הברית: כמעט בכל מקום, גם בצפון המערב, השלטים דוברים אנגלית וספרדית כאחד. העתיד יהיה מעניין.

ג. החזית לשחרור הפרגית: אנחנו יושבים בדיינר בפורט-טאונ (שאר השם הושמט מתוך שאיפה לצמצם את מספר הישראלים במקום) שבמדינת וושינגטון. ד. לא מרוצה מהביצים המוצעות; היא מקדימה ומבהירה שהיא איננה משתייכת ל-Chicken Liberation Front אבל למרות זאת היא רוצה ביצי free range, היינו ביצים שהוטלו על ידי תרנגולות שתנאי השבי שלהן נוחים יותר. המלצרית עונה שבדרך כלל הם מחזיקים כאלו, אבל הבוקר, אללי, אזלו. אני חושב על איך היה נראה דיאלוג כזה בישראל, ומצליח להחניק צחוק פרוע.

פורט-טאונ, מבט מן המזח

ד. תודה: בכניסה לפורט טאונ., מעל מוסך, מתנוסס שלט "Back in Business Because of you, thanks!". אני שואל את ד. לפשר הדבר.

מסתבר שהמוסך הוא בבעלות "אחד הבחורים האלה, כאלה שיודעים הכל על כלי רכב ואיך לגרום להם לעבוד, ושתמיד קוראים להם ×’'ון או ×’'ימי או טוני. טוני ×”× "ל הוא בחור שתמיד עזר לאנשים – אם רצית רכב מסוים, הוא ×”×™×” נותן לך עצות עליו, והיה ממליץ איפה לקנות אותו אם לא מכר אותו בעצמו. מאד פופולרי.

"ויום אחד נשרף המוסך שלו, והביטוח לא ×”×™×” קרוב לכסות את הכל…"

"כמה היה חסר?"

"סכום גדול. 20,000 או משהו כזה. בכל מקרה, הלקוחות שלו התכנסו, עשו מגבית, ושילמו את החסר. עכשיו המוסך שוב פה, והוא שם את השלט".

ה. המם של סטיב: אחרי כמה ימים אני כבר לא יכול יותר, ואני שואל את ד. וד.' "איפה הסוד האפל"?

"איזה סוד אפל?"

אני מתקשה להסביר. פורט טאונ. היא עיירה קטנה שהוקמה במאה ה-19: חלק גדול מהמבנים, בעיקר הבתים, הם שרידים לתקופה ההיא. יש לה נמל ומספר רציפים ומאות סירות וספינות ודייגים; חיית המחמד של המחוז היא דג סלמון העונה לשם Fin.

האנשים נחמדים ומאירי פנים. בישראל, אם תאמר לזר ברחוב "בוקר טוב", הוא לא ישיב לך במאור פנים, אלא ינעץ בך מבט חשדני, תוהה מה אתה זומם, האם אתה כייס או מאנשי הצוות של יצפאן. בפורט טאונ., האנשים מקדימים לברך אותך לשלום; ילדים החולפים על אופניים נדים בראשם; נהגים פותחים את החלון ואומרים "יום טוב". המקום רוחש פעילויות חברתיות: כמעט כל מי שפגשתי חבר במקבילה של שתיים או שלוש עמותות.

הנוף מדהים. ים, וים כמו שהוא צריך להיות, כמעט בכל מקום. יערות מסביב. לעשן מקטרת, מול מפרץ בעת שקיעה, צווחות שחפים ברקע, סירת מפרש נכנסת למעגן….

בקיצור, בדיוק המקום שבו סטיבן קינג היה בוחר למקם את אחת מעיירות הזוועה שלו (כן, אני יודע, הוא מתעסק בעיקר עם מיין. בכל זאת.) למעשה, חלק מהצילומים של בסדרה האיקונית "טווין פיקס" נערכו בקרבת מקום.

×–×” לא שהעיירה נטולת צרות: גרים בה שני עברייני מין מועדים – ומוכרים לציבור; ×–×” צריך להיות ×›×™×£, במקום ×›×–×” – ולפני כחודש בוצע בבנק המקומי שוד שלומיאלי למדי, שתפס את הכותרות הראשיות של השבועון המקומי, The Leader, שבימים כתיקונם מקדיש מקום נרחב לאבל על מותם של פעילים למען זכויות הדייג הקטן.

ופורט טאונ. איננה עיירה קטנה טיפוסית. היא הצביעה נגד בוש ב-2000 וב-2004, דבר המוסבר באמצעות המספר הגבוה של היפים-לשעבר ופנסיונרים מקליפורניה המתגוררים במקום.

ובכל זאת: עיירה שלווה, נוף אידילי, אנשים נחמדים – ומיד אתה חושב על אימה מעולמות אחרים, רצח פולחני ושאר אביזרים מילקוטו של קינג. בחמישים השנים האחרונות הפכה העיירה האמריקנית, זו השואפת ל"שנות החמישים, מושדרגות", לסמל של טירוף המסתתר מאחורי נורמליות. המם המושלם: הוא מופיע מעצמו.

קינג לא יצר את התפיסה הזו – הוא ממשיך את מסורתו של הווארד פיליפס לאבקראפט (Howard Philips Lovecraft), אחד מסופרי האימה המשפיעים ביותר, והגרועים ביותר, במאה ×”-20.

לאבקראפט מגיע מכיוון מעניין יותר – על פי המיתוס שפיתח, התבונה האנושית היא נסיון להמלט מן האימה הקוסמית, להכחיש את קיומה; העיר היא הפניית גב מכוונת, מודעת, לכפר (וכפרי, אחרי הכל, הוא paganus), מנוסה נואשת מן האמת המצמיתה אל הזיוף המרגיע.

קינג, מבחינה זו, הוא ממשיך של קו כתיבה "עירוני" בתרבות האמריקנית, שמנסה להתמודד עם תביעתה של העיירה האמריקנית לאותנטיות (ועד כמה חזקה התביעה הזו, יעיד הביטוי my home town), באמצעות לגלוג והשחרה. רוצחים סדרתיים הם תופעה עירונית במובהק; הם זקוקים להמונים ולאנונימיות של הנרצחים. אבל, סטריאוטיפית, הרוצח הסדרתי פועל כמעט תמיד בעיירה או בכפר.

העיר האמריקנית משליכה על העיירה את פחדיה שלה. ובאמצעות סטיבן קינג ודומיו, היא מצליחה לייצר מם מרתק מאד, כלי מנצח במלחמת התרבויות.

(לפני כמאה שנים, אגב, נעלם ראש העיר של פורט טאונ. ולא נראה עוד. על מה חשבתם עכשיו(?

ו. עשן מעל סיאטל: ערב הטיסה חזרה, אני עומד בחזית החדר שלי ומעשן מקטרת. חזית החדר, המשקיפה על החצר, היא המקום היחיד בו מותר לעשן.

מישהי מבקשת אש. מפתחם של חדרים רבים עולה הבהוב אש זעיר. סיאטל – עיר נמל ענקית – פרוסה מתחתנו, וכ-20 בני אדם נאבקים ברוח הבאה מן המפרץ כדי להינות מן העשב האסור, הנאה שבמרחק 30 סנטימטרים וחלון אחד היא בלתי חוקית.

וארה"ב, רצוי לזכור, היא אחת מיצרניות הטבק הגדולות בעולם.

הדבר היחיד הטוב שאפשר לומר על התרגום של "מטח ההצדעה הראשון" לברברה טוכמן (תרגום עדי גינצבורג-הירש, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2007) הוא שלמרות מאמציה הכנים של המתרגמת, ולמרות ×”×–× ×—×” פושעת מצד העורך – אם ×”×™×” ×›×–×” – הספר עדיין קריא מאד וכתוב היטב.

הספר מביט על מלחמת העצמאות האמריקנית מכיוון בלתי שגרתי – מצד הים. הוא עוסק בסוגיות הסחר והציים שליוו את המהפכה: הצי הבריטי, הסיוע שקיבלו המורדים ממבריחים הולנדים, סוגיית האי סנט אוסטסיוס, המצור הימי על יורקטאון שסיים את המלחמה. ואם יש עמוד שאין בו שגיאה, ×¢×™× ×™ לא שזפה אותו.

השגיאות מתחילות עוד בטרם מתחיל הטקסט עצמו. ראו:

מפרץ מקסיקו מכונה כאן, מסיבות לא ברורות, "הגולף של מקסיקו". אני מניח שהיה יכול להיות גרוע יותר – אפשר ×”×™×” לתרגם את הביטוי The Gulf of Mexico גם ×›"תהום של מקסיקו". לפחות ×–×” נחסך מאיתנו. בהחלט יתכן שהמתרגמת התבלבלה עם זרם הגולף (The Gulf Stream), שלו הוקדשו כמה פסקאות. אגב מפות: המפה המתארת את מסעו של וושינגטון מניו יורק ליורקטאון, שעל פי ההגיון הפשוט היתה אמורה ללוות את הטקסט המתאר את המסע, מופיעה משום מה רק בעמודים האחרונים של הספר – אחרי הביבליוגרפיה, אחרי האינדקס, ואחרי מפתח השמות והעניינים. נתקלתי בה במקרה.

הספר עוסק בהיסטוריה צבאית וימית. ניתן היה לצפות שיועסק בתרגומו אדם המבין בתחומים אלה. אבל ניתן היה גם לצפות שה-French and Indian War תזכה לתרגום מדויק יותר מ"המלחמה הצרפתית וההודית". השם האמור הוא הכינוי בארצות דוברות האנגלית למלחמה שמכונה בהיסטוריה האירופית מלחמת שבע השנים, משום שבחינת האנגלים ובני מושבותיהם הזמניים, החלק המכריע שלה התרחש בצפון אמריקה, שם נאבקו האנגלים בצרפתים ובבני בריתם, האינדיאנים, במיוחד בני הקונפדרציה של האיריקויס. לעזאזל, לא צריך להיות הסטוריון צבאי בשביל לדעת את זה: מספיק לקרוא את "אחרון המוהיקנים".

הספר רצוף בשגיאות מביכות. יחידות פרשים (squadrons) מכונות שוב ושוב "לגיונות" – וזאת למרות שהלגיון הרומאי מציין במפורש יחידה רגלית. המונח העברי המקובל הוא, אגב, "פלגה". תיאורי הקרבות הימיים קשים מאד להבנה – אף שהם מהווים חלק מרכזי מן הספר. יאמר לזכותה של המתרגמת ×›×™ כאן עומד לה לרועץ המחסור המוכר במונחים ימיים בעברית; תקופת המפרש פסחה על השפה העברית. ובכל זאת. ×–×” עיקר הספר. מן הראוי ×”×™×” להתייעץ במומחים בנושא, ויש.

לאורך כל תיאור הקרב על יורקטאון מופיע המונח התמוה "רדוט", שאילץ אותי לנדוד אל המילון הקרוב למקום מגורי. דא עקא, שהמילה אינה מופיעה בו. אז עלה בי חשד נורא, שהתברר כנכון: "רדוט" הוא לא תרגום אלא תעתיק של redoubt, שמשמעו "סוללה" או "מוצב". בתיאור, הוא משמש כעמדת תותחים. אני מניח שהמתרגמת, או העורך שלה, לא נתקלו במילים "סוללה", או, מוטב, "דייק".

(כאן אין מנוס מלציין כי במפת קרב יורקטאון, מצוין "פארק הארטילריה הצרפתי" ו"פארק הארטילריה האמריקני").

הבלבול איננו מוגבל למונחים טכניים בלבד. יש גם בעיות תאריכים: אחד הקצינים הצרפתים מתואר כמי שנבחר לאסיפה הלאומית בשנת 1798, אבל בשל תהפוכות הפוליטיקה של התקופה הוצא להורג ב-1793. כלומר, הוא מונה לתפקידו חמש שנים לאחר מותו. אמנם, חיילים ותיקים אינם מתים אלא רק נמוגים לאיטם, אבל זה קצת מוגזם. מה שלא מוגזם יהיה לצפות שעורך יבחין בשגיאה הזו: שני התאריכים מופיעים בהפרש של שורה וחצי. ההגיון הבריא, אגב, אומר שהקצין הצרפתי נבחר לאסיפה בשנת 1789. אבל זה מצריך ידיעה מינימלית על המהפכה הצרפתית, שכנראה לא עמדה לרשותה של המתרגמת או העורך שלה.

שיבוש תאריכים אחר, שאיננו שגיאת הקלדה, משבש קשות את הבנת הטקסט. הגנרל קלינטון הבריטי מדווח לגנרל קורנווליס הנצור ביורקטאון בשני בספטמבר 1781 כי הצי הבריטי, העוגן בניו יורק, יפליג לעזרתו בתחילת חודש אוקטובר. דא עקא, באותה פסקה מתואר כי הצי הפליג לעבר יורקטאון כבר ב-31 באוגוסט. מישהו התבלבל כאן, ואני לא חושב שזו טוכמן.

אפילו כאשר התרגום עוסק בעניינים לא צבאיים, הוא לוקה בחסר ואף תמוה. כאשר מגיעה הידיעה על הגעת הצי הצרפתי לפילדלפיה, הבירה הזמנית של המושבות המורדות, "האוכלוסיה הצוהלת בונה במות וגרדומים". גרדומים?! ובכן, המקור הוא ככל הנראה scaffolding, פיגומים; והמתרגמת התבלבלה בין המילה הזו ובין scaffold, שהוא אכן גרדום, ולא עצרה לחשוב על הטקסט שהיא מתרגמת.

מדי פעם מופיעים משפטים חסרי פשר: צבאו של וושינגטון מתואר כ"יחידות שהגיעו ממושבות שונות מהקווים של של ניו יורק, ניו ג'רזי ורוד איילנד". פה אני כבר מרים ידיים. ומה פשר הפנינה "מלבד ההגנה שהמיליציה המליצה להציע לצבא"?

וזה מרתיח. זה מרתיח כי ההוצאה לאור יודעת שספריה של טוכמן ייחטפו כלחמניות חמות (אני, למשל, קניתי אותו בפעם הראשונה שראיתי אותו), והיא דורשת תמורת הספר סכום גבוה (88 שקלים, לעומת פחות מ-12 דולרים למקור באמזון). אם היא תדרש להסביר את ההפרש, היא תאמר שהיו לה הוצאות תרגום ועריכה. ובכן, הן לא ניכרות במוצר הסופי.

וזה מרתיח, ×›×™ אף שאי אפשר לדרוש ממתרגמת חסרת כשרון להנפיק ספר ראוי, כל אחת מהשגיאות העובדתיות יכלה להתברר בקלות באמצעות שימוש מהיר בגוגל, ובמידת הצורך – נדירה למדי, טוכמן ידועה באנגלית הבהירה שלה – במילון טוב. העובדה שהן נותרו בטקסט אומרת שאף אחד בהוצאה לא טרח לעשות זאת.

טוכמן הפכה בשנים האחרונות למכרה זהב עבור המו"לים הישראלים. היא ראויה ליחס טוב הרבה יותר. גם הצרכן הישראלי, אבל הוא כבר רגיל שמשתינים עליו. אחר כך יתלוננו הוצאות הספרים שהמכירות יורדות. ובכן, יש לכך סיבה, והתרגום של "מטח ההצדעה הראשון" הוא סיבה מעולה.