ארכיון תגיות: אינטרנט

זה לבן על לבן

"האם עלינו לפחד מגוגל", שרץ עכשיו באינטרנט שלכם, הוא סרט גרוע למדי. ראשית, עם כותרת כזו בומבסטית, אתה צריך להביא לפחות קטעי וידיאו מגורענים של לארי וסרגיי בני עשרים, יושבים בסטנפורד וחולמים על היום שבו ינקמו בכל הילדים ששונאים אותם בכך שיספרו לנשים שלהן שהם צופים בפורנו. כל דבר פחות רשע מזה כבר נאמר. שנית, זה מסוג הסרטים האלו, שמשלבים קטעי וידאו ויראליים. ולא סתם, הם עושים את זה בתוך מסגרת, שמסביבה מטאפורה חזותית של האינטרנט, משהו עם קווים וצמתים. ולא סתם 2, הם משלבים הרבה כאלו, ובכולם נאמרת איכשהו המילה גוגל, לא תמיד בהקשר שבו דן הסרט. שלישית, מעטים הדברים החדשים שנאמרים בסרט הזה, והוא בעצם מהווה מדריך בסיסי לשאלה מה מדאיג את השמינטרנט בעניין הגוגל.
 
ובכל זאת, בין מוזיקה מפחידה המלווה את השאלה האם זה פייר מצד גוגל לסרוק את כל הספרים בעולם למוזיקה מקפיצה המלווה את התצלומים המסורתיים של עובדי גוגל שוחים בבריכה, עולה תובנה מעניינת: גוגל, אומר שם מישהו שאיני זוכרת את שמו, אבל יכול להיות שזה הפרופסור הצרפתי שכל משפט שלו התחיל בביטוי "חברי הטוב פוקו אומר", ללמדך שלא רק באקדמיה הישראלית נהוגה שיטת הניימדרופינג, אותה גוגל מבוססת על ההנחה כי אם יימצא אלגוריתם חזק מספיק אפשר יהיה לעשות סדר בעולם. כלומר, האינטרנט, הספרות, הגיאוגרפיה, התמונות, הצילומים, קטעי הוידיאו, האקדמיה, כולם יושבים שם בחוסר סדר דיגיטלי, ומחכים ללארי ולסרגי, עם האלגוריתם הסופר סודי שלהם, שיעשו סדר, שימצאו משמעות ומובן, ויגישו לנו אותם, על דף לבן יחסית.
 
ההנחה הזאת מזכירה הנחה אחרת, שימי הזוהר שלה התרחשו בין שתי מלחמות העולם, וקראו לה מודרניזם. כן, אותה תנועה גורפת שחשבה שאם רק נמצא את התיאור המדוייק להכל, ונסיר ממנו את כל הקישוטים, נוכל לספק מזור להמונים. או כפי שמתאר זאת JG Ballard, בדברו על ארכיטקטורה: "הניסיון של המודרניזם לבנות עולם טוב יותר בעזרת המדע והטכנולוגיה נדמה עכשיו כמעט הירואי. ברטולט ברכט, שלא היה חסיד של המודרניזם, העיר כי הבוץ, הדם והטבח שהתרחשו בשוחות מלחמת העולם הראשונה הותירו את פליטי המלחמה כמהים לעתיד שמזכיר אמבטיה לבנת אריחים. ארכיטקטים הנהיגו תנועה חדשה, שאותה הובילו לה קורבוזיה ובית הספר של הבאוהאוס. המודלים הישנים נזרקו. התפקיד הגדיר את הצורה, שנבנתה בגיאומטריה טהורה שהעין יכלה לתפוס במלואה בקלות. ויותר מהכל, אסרו על הקישוט. 'Less is more' הייתה קריאת הקרב, שעליה העיר פעם רוברט ונטורי, סמל הפוסט מודרניזם השובב, שהעניק לנו את אגף סיינסבורי בנשיונל גלרי: ' Less is a bore'".
 
 
מולדת הבאוהאוס בדסאו (צילום: Nothing mind)
 
וזה מזכיר דבר אחר, מנוגד. הרומנטיקה של האינטרנט, זאת שהנחתה את ראשית ימי האינטרנט, כשכולם עוד נפעמו מהיכולת הזאת של כל ישראלי להכיר כל כורדיסטאני, ושל כל כורדיסטאני להכיר כל בחורה מכל קאסטה בהודו. או כמו שאומרים על הרומנטיקה של הספרות והאמנות: "הרומנטיקנים הצהירו על חשיבות האינדיבדואל, הייחודי, אפילו האקסצנטרי. לכן הם התנגדו לטיפולוגיית הדמויות של הדרמה הניאו-קלאסית. כמובן שבדרך אחרת הרומנטיקה יצרה טיפוסים ספרותיים משלה. האמן-גיבור כבר הוזכר; היו גם את הטיפוסים השמיימים, מפרומתיאוס ועד קפטן אחאב, את הנוודים מקיין ועד יורד הים הישיש ואפילו הסטר פרין… בסגנון, הרומנטיקנים העדיפו את ×”×”×¢×–×” על פני התשוקה לאיפוק של הדור שקדם להם, את החושניות על פני הרעיון הניאו-קלאסי של טוהר, את ההתנסות החופשית על פני 'חוקי' הקומפוזיציה, ×”×–'אנר והצניעות, והם קידמו את רעיון האמן כיוצר 'בעל השראה' על פני רעיון האמן ×›'יוצר' או כמאסטר טכני". ×–×” לא נשמע לכם בדיוק כמו עידן הלכל-אדם-יש-עמוד-בגיאו-סיטיז? את הרעיון ×”×–×” שכל אדם הוא תחנת שידור סופר מוכשרת שתעזור לנו להבין את העולם טוב יותר, להיות הומניים יותר, ולשים סוף סוף את האדם הקטן במרכז? ועל ×–×” אמר פעם כמה, אייזק, "מאד מעניין מה שאמרת. תודה".
 
אז כבר עברנו את הרומנטיקה. וגם את המודרניזם. אנחנו בערך בסוף שנות ה-30. אין מלחמת עולם שתחריב את האוטופיה עדיין, לא כל עוד גוגל מרוויחה הרבה כסף, ובכל זאת, תנועות נגד נוטות לצוץ. ואותי בעיקר מעניין איך ייראה הפוסט-מודרניזם של האינטרנט.
 

מה הייתי משמיד באינטרנט

האינטרנט, כידוע, מלא בפורנוגרפיה, אבל אני רוצה לדבר איתכם על סוג אחר של אוננות, משחיתת אנרגיה ומשעממת הרבה יותר: בלוגים שמדברים על בלוגים. אין ×–×” סוד, וודאי ידוע לכולכם שלפחות מחצית מהתוכן באינטרנט עוסק בתוכן באינטרנט, במעין מעגל אורובורי של רפרור עצמי. לא שלחשוב על עצמנו מדי פעם ×–×” לא טוב, אבל יש משהו בקליטה עצמית חוזרת חלילה של אמצעי מדיה שעושה צליל צורם. אתם מכירים את ×–×”: ×–×” הצליל החד והמנסר של הפידבק. בכלל, תארו לכם שמספרים לכם שהמציאו משהו חדש, נהדר – נאמר, השמינטרנט – ומה שהדבר הנהדר ×”×–×” עושה ×–×” בעיקר לומר כמה הוא עצמו – כלומר השמינטרנט – נהדר. השמינטרנט מדבר על השמינטרנט. אז בשביל ×–×” היינו צריכים את השמינטרנט?

כי הרבה פעמים נדמה לי שההתלהבות מהאינטרנט ממלאת את רוב האינטרנט, עד שלא נותר ממה באמת להתלהב. בלוגים כותבים על כמה טוב לכתוב בלוגים, בלוגים פופולרים כותבים על איך לכתוב בלוגים פופולרים, בלוגים מלומדים חוקרים בלוגים של ילדים, בלוגים של ילדים לועגים לבלוגים של מלומדים. אם יש משהו שמנע ממני במשך שנים להכנס לעולם המגניב (באמת) של הרשת הוא התחושה הזאת של המאגניבות שעלתה ממנו כצחנה שנישאת למרחוק. האם בשביל זה היינו צריכים את השמינטרנט?

תראו, רפלקסיה היא מהתכונות האנושיות ביותר. לעזאזל, אולי זה מותר האדם וכל זה, כלומר היכולת שלנו לחשוב על עצמנו, ולחשוב על עצמנו חושבים על עצמנו. אבל זהו בדיוק: את זה אנחנו כבר יודעים לעשות. בשביל זה לא היה צריך את האינטרנט. את האינטרנט צריך בשביל הרבה דברים אחרים. לכן חבל למלא אותו בהגיגים על עצמו. זה דבילי כמו למלא שיחת טלפון אך ורק בדיבורים על כמה הקול נשמע צלול וברור, כמו להשתמש במחסן כדי לאחסן ארגזים ריקים, כמו לשחות בבריכה שנמצאת על סיפון של ספינה. בשביל זה היינו צריכים את השמינטרנט?

בסופו של דבר העניין הוא בסך הכל אריסטוטלי למדי: יש להבחין בין הצורה לתוכן. האינטרנט מגניב בצורתו. מה שמגניב בה זה שהיא שימושית לאללה בהבאת רעיונות אישיים ומקוריים למקום פומבי שלכולם יש אליו גישה. אותם רעיונות זה התוכן של האינטרנט. אבל אם אותם רעיונות, שהם התוכן, מתחילים לדבר רק על האינטרנט עצמו, שהוא הצורה, אין בזה שום דבר מגניב. אל תערבבו בין הצורה לתוכן. אל תעשו מהצורה תוכן. תנו לצורה להיות צורה, ומלאו אותה בתוכן שהוא תוכן. כי בשביל לדבר על מדיה לא היינו צריכים עוד מדיה. מקלוהן הצליח לעשות את זה והוא אפילו לא שמע על הרשת. בשביל זה לא היינו צריכים את השמינטרנט.

אני יודע מה אתם חושבים: רגע, אתם אומרים, הרי אתה עצמך מדבר על האינטרנט! אולי תעשה משהו פרודוקטיבי במקום לעסוק באוננות מקוונת? אבל זה העניין: אני מדבר בפאב, על האינטרנט. לא באינטרנט על האינטרנט. פאב ואינטרנט מפרים אחד את השני. הבאת האינטרנט לפאב מעניקה לו דוק של היי-טק, של תחכום, של עדכנות ואצבע-על-הדופקיות. ולו הייתי מדבר על פאב באינטרנט? גם טוב, שכן הייתי מביא אליה קצת קוּליות, קצת חספוס, קצת אנושיות. אבל לשבת בפאב ולדבר על כמה הפאב השכן מגניב או איך לבנות פאב מוצלח או איזה גאג'טים אפשר להוסיף לפאב?!? בשביל זה היינו צריכים את השמינטרנט???

אז איך להרוס את אותם בלוגים שמדברים על בלוגים ואותם אתרים שמדברים על אתרים ואותן רשתות חברתיות שמדברות על רשתות חברתיות? ככה: כידוע, העונש צריך להיות מקביל לפשע. מידה כנגד מידה. בשלב א' אני מציע שכל פעם שנתקל באתר ו/או בלוג שידבר (ולא רק יפנה ללינק) על אתר ו/או בלוג אחר ו/או האינטרנט באופן כללי, ראשית נטקבק בזו הצורה: "אתר זה חוטא בסייבר-אוננות", וניתן לינק לאתר עצמו. כן, לינק של רפרור עצמי, שיוביל את המקליק שוב לאותו אתר. שלב ב' כולל פריצה אל האתר והחלפת כלל הלינקים שבו בלינקים אל עצמו. כלומר כל האתר יתמלא ויסבול מלינקוק עצמי רפלקסיבי בלופ פנימי אינסופי. באם יש הרגשה שבעל האתר לא למד את הלקח, שלב ג' כולל כינויו בשמות גנאי. כינוי בשמות גנאי הוא מסוכן כמובן, אלא אם כן אתה עושה את זה בצורה אנונימית לחלוטין, ובשביל זה היינו צריכים את השמינטרנט.

למה צריך להשמיד את האינטרנט

שימו לב
האינטרנט כאן
שימו לב
האינטרנט נוכח
שימו לב
אנחנו בתוך האינטרנט

אם תראו באמת
תראו שהכל קשור באינטרנט
(מוציא כרטיס אשראי) – אינטרנט
מוציא סיגריה) – אינטרנט
(מעביר אצבע ביני לבין הקהל) – אינטרנט
האינטרנט זורם סביבנו
הוא ממלא את הדברים כולם בכל מקום ומקום

שימו לב
(תנועות גלישה) אני גולש ברגע זה באינטרנט
שימו לב
גם אתם גולשים באינטרנט ברגע זה
אבל… האם אתם יודעים שאתם גולשים באינטרנט ברגע ×–×”?

האם את/ה מחובר/ת לאינטרנט?
בחדר הזה יש אנשים שאינם מחוברים לאינטרנט
בעיר הזאת יש אנשים שאינם מחוברים לאינטרנט
הם גולשים עם צוואר מתוח ועכבר ביד
אבל כשהם יוצאים מהבית הם שוכחים לפקוח את העיניים
כה אמר השם צבאות: ממלכתי תינתן למי שמתחבר לאינטרנט בלי מודם
ותהיה תל אביב לעיר שחוברה לה יחדיו לאינטרנט

בעיר הזאת יש אנשים שהם 404
בחדר הזה יש אנשים שאני עושה להם כרגע פינג והם לא עונים

ה-www הוא דימוי לאינטרנט
ה-www זה מטאפורה משעשעת שאמורה להסביר לנו מה זה אינטרנט
אבל אם אנשים חושבים שה-www הוא האינטרנט
אז אנחנו עוסקים כאן בעבודת אלילים

אם אתה פוגש את הבודהא בדרך, תהרוג את הבודהא

נתצו את האלילים!
נתצו את הדימויים!
שברו את המטאפורות!
שברו את ה-www!
חסלו את האינטרנט!
השמידו אותו!!!!!!!!1

קטע זה פורסם גם בבלוג של עידו הרטוגזון