ארכיון תגיות: ×ידי×ולוגיה
×‘×¢× ×™×™×Ÿ ×ž×”×™×ž× ×•×ª×” המפוקפקת של לוסי ×¡× ×•×ו
In short, I do but speak the truth when I say that these two lives of Graham and Paulina were blessed, like that of Jacob’s favoured son, with “blessings of Heaven above, blessings of the deep that lies under”. It was so, for God saw that it was good.
But it is not so for all. What then? His will be done, as done it surely will be, whether we humble ourselves to resignation or not.
[Charlotte Bronte, Villette, Chapters 37-38, p. 409-410]
וילט ×”×•× ×¡×¤×¨ ××™×•× ×•× ×•×¨×. ב×מת. בכמה ×ž×•×‘× ×™×. שבעת המ××ž×¨×™× ×©×§×¨×תי עליו ×‘×™×ž×™× ×”××—×¨×•× ×™×, ×©×ž×ª×’×•×“×“×™× ×¡×‘×™×‘ ברכיה השלגיות הגרומות של לוסי ×¡× ×•×ו, הגיבורה והמספרת שלו, כמו להקה של גמדי-×“×™×¡× ×™ ×—×ž×•×“×™× ×•×¤×˜×¤×˜× ×™×™× ×•×’×¡×™× ×‘×ž×§×¦×ª, שבעת המ××ž×¨×™× ×”×לו ×ž×“×‘×¨×™× ×œ× ×ž×¢×˜ על ×” unheimliche, המ××•×™× ×”×¤×¨×•×™×“×™×× ×™; ו×כן, ×× ×™ ×œ× ×—×•×©×‘×ª שקר×תי ××™ ×¤×¢× ×ž×©×”×• שעורר בי תחושת ×ž×—× ×§ פיזית כל כך כמו ×§×˜×¢×™× ×ž×¡×•×™×™×ž×™× ×‘×•×™×œ×˜. ×בל ×–×” יותר מזה. וילט ×”×•× ××™×•× ×•× ×•×¨× ×›×ž×• שה×ל ×”×•× × ×•×¨× ×•×¨×¦×•× ×• ×”×•× ××™×•× – ×”×ל של לוסי ×¡× ×•×ו, ×–×ת ×ומרת. ×ין לי מושג מה ×’×¨× ×œ×™ לחשוב ש×× ×™ ××”×™×” מסוגלת לכתוב עליו ×¡×ž×™× ×¨. הכל סבוך מדי, ×חד מדי, כל דבר ש×פשר להצביע עליו קשור קשר הדוק מדי לכל דבר ×חר, וה×חד ×”×–×” שעומד במרכז הסבך ובשוליו, ×”×חד שמרחף על ×¤× ×™ התוהו – ווילט ×”×•× ×—×ª×™×›×ª תוהו – ×”×חד ×”×–×” ×”×•× ×™×•×ª×¨ מדי ×œ× ×‘×¨-דיבור, ×”×•× ×™×•×ª×¨ מדי ×”×¢× ×™×™×Ÿ עצמו. ×ין לי בכלל ×יך לגשת לזה ×קדמית. תיכף × ×¨××” ×× ×™×© לי ×יך לגשת לזה ×œ× ×קדמית, ×× ×× ×™ יכולה, למשל, לכתוב על ×–×” פוסט.
על מה וילט?
מתישהו בתיכון ×ולי קר×ת×, בטח קר×תן, ×ת ×’'יין ×ייר, הרומן הר×שון של ×‘×¨×•× ×˜×”, שוילט ×”×•× ×”×¨×•×ž×Ÿ ×”×חרון שלה. יש בג'יין ×ייר גיבורה ל×-יפה וחכמה וג××” ושקטה וחיוורת ועצמ×ית ×•×ž×ª×¤×¨× ×¡×ª מהור××” ובודדה בעול×, ויש ×©× ×’×™×‘×•×¨ מבוגר מכוער וכריזמטי ו×ימפולסיבי וגברי שטרגדיית × ×¢×•×¨×™× ×”×•×ª×™×¨×” עליו ×—×•×ª× ×œ× ×¡×™×ž×¤×˜×™, ויש ×’× ×¢×•×“ גיבור צעיר יפהפה ×•× ×“×™×‘ ×•×ž×§×¡×™× ×•×כזרי וקר כקרח, ויש סיפור בגוף ר×שון מפי הגיבורה שמתמקד תחילה בילדות שלה, ו××– מדלג קדימה, ומתמקד במערכות ×”×™×—×¡×™× ×¢× ×”×’×™×‘×•×¨×™×, ×•× ×’×ž×¨ ×¢× ×”×’×™×‘×•×¨ המבוגר. ובכן – בוילט הכל, ×פיון הדמויות המרכזיות ×•×”×™×—×¡×™× ×‘×™× ×™×”× ×•×ž×‘× ×” העלילה ו×ופי הסיפר, הכל בו-×–×ž× ×™×ª דומה להחריד ×•×©×•× ×” לגמרי. וילט עושה לג'יין ×ייר ×ת מה שהפרק ×”×חרון של ×—×™×™ פ××™ עושה לכל ×”×¤×¨×§×™× ×©×§×“×ž×• לו: הכל × ×©×ר × ×›×•×Ÿ במובן מסוי×, ×פילו מדויק במובן מסוי×, ×בל פת××•× ×ž×ª×•×š משמעות ×חרת לגמרי ומחרידה, כשכל ×ž×™× ×™ חריקות זעירות, בעיות זעירות, ×¡×“×§×™× ×–×¢×™×¨×™×, שרפרפו ×‘×—×ž×§× ×•×ª בשולי שדה הר××™×™×” שלך, כמו ×”×ž×•×¦×¨×™× ×‘×ž×›×•×œ×ª ×”×”×™× ×‘×רץ המר××”, ×ž×ª×¨×—×‘×™× ×œ×¤×ª×¢ כמו רעידת ×דמה ×™×¤× ×™×ª, ×§×•×¨×¢×™× ×¤×ª××•× ×ת ×”×ª×ž×•× ×” ×”×—×™×¦×•× ×™×ª ×•×—×•×©×¤×™× ×ž×ª×—×ª×™×”, ×‘×ž×‘× ×” העומק, ×ª×ž×•× ×” ×חרת לגמרי ומעוררת ×ימה; ×ימה ×©× ×•×‘×¢×ª, לפחות בחלקה, ×ž×”×”×‘× ×” ×©×‘×¢×¦× ×›×œ הזמן חשת בשולי שדה-הר××™×™×” שלך שזה ×©× ×•×©×–×• ×”×מת; ×ימה ×©× ×•×‘×¢×ª, לפחות בחלקה, מההכרה בכך שהתגובה שלך לחשיפה היתה ×œ× ×”×¤×ª×¢×”, ××œ× ×–×™×”×•×™. הזיהוי ×”×–×” ×”×•× ×›×‘×¨ די מרגש ו×יו×-×•× ×•×¨× ×›×©×œ×¢×¦×ž×•. ×בל ×”×¢× ×™×™×Ÿ ×”×•× ×©×ž×” ×©× ×—×©×£ ב"וילט" ×”×•× ×œ× ×¨×§ "×’'יין ×ייר"; ×”×•× ×œ× ×¨×§ הרומן ×”×¨×•×ž× ×˜×™; ×ל×, במובן מסוי×, כל רומן, כל ספרות, ו×פילו יותר מזה.
על מה וילט?
במובן ×ž×¡×•×™×™× ×•×™×œ×˜ ×”×•× ×¢×œ ×¤× ×™× ×•×—×•×¥, ועל הבעייתיות ×ו ×”×ž×“×•×ž×™×™× ×•×ª של ההבדל ×‘×™× ×™×”×. ההבדל בין ×¤× ×™× ×•×—×•×¥ פירושו, למשל, ההבדל בין פעולה ורפלקסיה (×©×©×˜×¨× ×‘×¨×’ מדבר עליו), ההבדל בין עלילה לסיפר ובין דמות ומספרת, ההבדל בין להיות בתוך משהו לבין להסתכל-לדבר עליו. ההבדל ×”×–×” מיטשטש בוילט בכמה דרכי×. בתור דמות/פועלת, לוסי ×¡× ×•×ו ×”×™× ×“×•×•×§× ×ž×¡×¤×¨×ª/רפלקטורית: ×œ×¢×•×œ× ×œ× ×©×™×™×›×ª, ×œ×¢×•×œ× ×œ× ×‘×ž×¨×›×–, כמעט ×œ×¢×•×œ× ×œ× ×”×”×ž×œ×˜ של המחזות ×©×”×™× ×ž×©×ª×ª×¤×ª ×‘×”× ×•×œ×¨×•×‘ ×פילו ×œ× attendant lord – לוסי ×”×™× ×”×”×ª×’×œ×ž×•×ª ×”×¢×œ×™×•× ×” של דמות הצופה-מבחוץ, עד ×›×ב צופה-מבחוץ, כמו פרופרוק ויותר מפרופרוק, ל×-×§×•× ×‘× ×¦×™×•× ×œ×™×ª מכל ×‘×—×™× ×” בדיוק מספיק כדי לרחף ל×-מוגדרת בשוליי×, ×œ×¢×ª×™× ×§×¨×•×‘×•×ª ל×-×ž×•×‘×—× ×ª וכמעט ××£ ×¤×¢× ×œ× × ×©×¤×˜×ª × ×›×•× ×” בידי ××—×¨×™× ( inoffensive shadow ×‘×¢×™× ×™ גרה×, הגיבור הצעיר של הרומן), פסיבית כל-כך ×œ×¢×ª×™× ×§×¨×•×‘×•×ª כל-כך עד ×©×‘× ×œ×š (לי) לצרוח, ×œ×œ× ×”×¨×£ שופטת ××—×¨×™× ×•×ת עצמה, ×œ×¢×•×œ× ×œ× ×ž×¢×–×” לשחק בכל ×”×§×œ×¤×™× ×©×œ×”, ×œ×¢×•×œ× ×œ× ×ומרת עד הסוף ×ת כל מה ×©×”×™× ×™×•×“×¢×ª ומרגישה. בתור מספרת/רפלקטורית, לוסי ×”×™× ×“×•×•×§× ×“×ž×•×ª/פועלת: מ××•×¤×™×™× ×ª מ×וד, מודעת מ×וד, משתמשת ב×ופן בוטה ומבריק ומודע ×•×œ×¢×ª×™× ×פילו מעורטל בכל תחבולה × ×ר×טיבית מהטקסטבוק – כולל התייחסות לסיטו×ציה שבה ×”×™× ×›×•×ª×‘×ª, כולל ×©×™× ×•×™×™× ×¤×ª××•×ž×™×™× ×©×œ קצב ומיקוד, כולל פתיחת ×¤×¢×¨×™× ×‘×ž×§×•×ž×•×ª מכריעי×, ×œ×¢×ª×™× ×גב ×¤× ×™×™×” מפורשת, ×©×œ× ×œ×•×ž×¨ מתגרה, ×ל ×”×§×•×¨× ×›×“×™ ×©×™×ž×œ× ××•×ª× ×•×œ×¢×ª×™× ×‘×ופן שכמעט ×ין להבחין בו, כולל ×ª×¢×œ×•×œ×™× ×§×˜× ×™× ×•×’×“×•×œ×™× ×‘×¨×¦×£ ×”×›×¨×•× ×•×œ×•×’×™, כולל ×זכור כמו ×גבי של ×œ× ×ž×¢×˜ ×ž×”×¤×¨×˜×™× ×”×›×™ ×ž×›×¨×™×¢×™× ×‘×ž×” ×©×”×™× ×›×Ÿ מספרת במפורש, כולל ×ž×©×—×§×™× ×ž×•×¨×›×‘×™× ×‘× ×§×•×“×ª התצפית המשולבת ×¢× ×”×× ×™-החווה; ×”×™× ×ž× ×”×œ×ª די×לוג תמידי ומפורש ומורכב ×¢× ×”×§×•×¨×, די×לוג ×©×”×§×•×¨× ×¦×¨×™×š להיש×ר ×קטיבי וממוקד מ×וד כדי ×œ× ×œ× ×©×•×¨ ×ž×ž× ×•, די×לוג ×©×”×•× ×”×“×™×לוג היחיד ×©×”×•× ×–×•×›×” ×œ× ×”×œ, ×•×”×™× ×œ×œ× ×”×¨×£ שופטת ××—×¨×™× ×•×ת עצמה, ×œ×¢×•×œ× ×œ× × ×לצת לשחק בכל ×”×§×œ×¤×™× ×©×œ×”, ×œ×¢×•×œ× ×œ× ×ומרת עד הסוף ×ת כל מה ×©×”×™× ×™×•×“×¢×ª ומרגישה. הכפילות ×”×–×ת חודרת עד ×œ×¤×¨×˜×™× ×”×§×˜× ×™× ×‘×™×•×ª×¨. כמה מה××™×¨×•×¢×™× ×”×ž×›×¨×™×¢×™× ×‘×™×•×ª×¨ בחייה של לוסי הדמות ×ž×ª×¨×—×©×™× ×‘×©×¢×ª סערה, בפרט סערה בי×; כמה מהמט×פורות המרכזיות ביותר ×‘×¢×•×œ× ×”×“×™×ž×•×™×™× ×©×œ לוסי המספרת הן מט×פורות של סערה, בפרט סערה בי×. ×”×¢× ×™×™×Ÿ ×”×•× ×œ× ×¨×§ הוירטו×וזיות המושלמת של ×”×”×רה ההדדית, ×”×פיון ההדדי, של לוסי כדמות ולוסי המספרת זו על ידי זו. ×ž×¡×¤×¨×™× ×©×”× ×’× ×“×ž×•×™×•×ª, מה ×©× ×§×¨× ×ž×¡×¤×¨×™×-בגוף-ר×שון, יש הרי כמו זבל, ×•×œ× ×—×¡×¨×™× ×’× ×ž×§×¨×™× ×©×‘×”× ×©× ×™ ×”×¦×“×“×™× ×©×œ המטבע מ××™×¨×™× ×–×” ×ת ×–×” בצורה פחות ×ו יותר מעולה (למשל הומברט הומברט, ב×די גל×ס, ×’'ייקוב ×”×•×¨× ×¨ וכיוצ××™× ×‘×–×”). ×”×¢× ×™×™×Ÿ ×”×•× ×©×›×ן ×ין ×©× ×™ צדדי×, ×ין מטבע; יש רק ×ת השוליי×, ×ת הגבול, ×ת ×”×¤× ×™×ž×—×•×¥. ×”×¢× ×™×™×Ÿ ×”×•× ×©×ותן ×ª×›×•× ×•×ª עצמן, ×”×ª×›×•× ×•×ª המובהקות והייחודיות וה××•×¤×™×™× ×™×•×ª מ×וד של לוסי, שמתבט×ות ×’× ×›×ן ×•×’× ×›×ן, הופכות ×ת לוסי, מזוית-הר××™×” של ×”×¤× ×™×, לדמות ×©×”×§×•×¨× ×œ× ×™×›×•×œ ××œ× ×œ×”×ª× ×©× ×¢×œ×™×”, עלובת ×—×™×™× ×›×ž×¢×˜ צ'כובית, ל×-×ž×”×™×ž× ×” במובהק, ו×ילו מזוית הר××™×” של החוץ, למספרת ×©×”×§×•×¨× ×œ× ×™×›×•×œ ××œ× ×œ×”×¨×’×™×© × ×—×•×ª לעומתה, מתוחכמת לעיל×, ×ž×”×™×ž× ×” במובהק (במובן הבות'×™, כלומר, מספרת ×©×”×§×•×¨× ×ž×•×¦× ×ת עצמו מזהה ×ותה ×¢× ×”×ž×—×‘×¨×ª המובלעת); וכיוון שלוסי המספרת ×”×™×-×”×™× ×œ×•×¡×™ הדמות (למרות שלוסי כותבת לעת ×–×§× ×”, ×–×” ×œ× ×”×ž×§×¨×” של פיפ-הגיבור הצעיר והמעצבן ופיפ-המספר המבוגר ×•×”×¦×“×§× ×™ מ"תקוות גדולות", למשל), הרי ×©×”×™× ×œ×•×›×“×ª ×ת ×”×§×•×¨× ×‘×ª×•×•×š, לכוד ומעוך בין הפטיש לסדן. ומכ×ן ×”×ž×—× ×§. בגלל שהגבול הבסיסי מיטשטש, בגלל שהדמות מסרבת להיות כהלכה ×‘×¤× ×™×, והמחברת-המובלעת מסרבת להיות כהלכה בחוץ, הקור×ת ×œ× ×™×›×•×œ×” לשמור על העמדה המוכרת ×•×”× ×•×—×” שבשבילה ×”×™× ×”×ª×›× ×¡×” עד הלו×, שילמה ממיטב כספה והתכרבלה במיטה בלילה ×¢× ×¡×¤×¨ ×‘× ×§×•×“×ª ×”×¤× ×™×ž×—×•×¥ של ×—×™×™×” שלה, העמדה ×”×סתטית של ×¢× ×™×™×Ÿ × ×˜×•×œ ××™× ×˜×¨×¡, של הזדהות, של ×›×ילו-×‘×¤× ×™× ×ž×ž×§×•× ×‘×˜×•×— מהיציע-בחוץ.
על מה וילט?
במובן ×ž×¡×•×™× ×•×™×œ×˜ ×”×•× ×¢×œ עובדות ושיפוט, ×ו ×מת ×•×¤×¨×©× ×•×ª, ועל הבעייתיות ×ו ×”×ž×“×•×ž×™×™× ×•×ª של ההבדל ×‘×™× ×™×”×. במ××ž×¨×™× ×¢×œ סוגיית ×”×ž×”×™×ž× ×•×ª של ×ž×¡×¤×¨×™× × ×•×˜×™× ×œ×”×‘×“×™×œ בין ××™ ×ž×”×™×ž× ×•×ª עובדתית ל××™ ×ž×”×™×ž× ×•×ª שיפוטית ×ו × ×•×¨×ž×˜×™×‘×™×ª (יש ×©×ž×‘×“×™×œ×™× ×’× ×‘×™×Ÿ שתי ×לו). ×בל ×”×¢× ×™×™×Ÿ ×”×•× ×©×›×©× ×©×”×ž×—×‘×¨ המובלע, בתור ×”××œ×•×”×™× ×©×œ ×”×¢×•×œ× ×”×ž×™×•×¦×’, קובע ×ת תוכן ×”×¢×•×œ× ×”×ž×™×•×¦×’ ו×ת הטופוגרפיה שלו, ×ילו ×ž×”×ž×™×ž×“×™× ×”×פשריי×, ×”×”×™×‘×˜×™× ×”×פשריי×, קל×סטרי-×”×ª×›×•× ×•×ª ×”××¤×©×¨×™×™× ×©×œ עולמות ×™××¤×™×™× ×• ×ת ×”×¢×•×œ× ×”×–×” ו×ילו ייש×רו ל×-×§×™×™×ž×™× ×ו × ×ª×•× ×™× ×œ×§×•× ×‘× ×¦×™×” (יש עולמות שיש ×œ×”× ×—×•×§×™ פיזיקה, ויש עולמות ש×ין לה×; יותר מזה: יש עולמות ×©×‘×”× ×× ×©×™× ×ž××•×¤×™×™× ×™× ×‘×מצעות דרך הדיבור ×©×œ×”× ×•×¢×•×œ×ž×•×ª של×, עולמות ×©×‘×”× ×× ×©×™× ×ž××•×¤×™×™× ×™× ×‘×מצעות כושר הזיכרון ×©×œ×”× ×•×¢×•×œ×ž×•×ª של×), ממש כך ובתוך כך ×”×•× ×’× ×§×•×‘×¢ ×ת תוכן גבולות ×”×מת ×‘×¢×•×œ× ×•×ת הטופוגרפיה שלה×, ×”×•× ×§×•×‘×¢ מה ×פשר לדעת בוד×ות, כלומר, מהן העובדות – ×›×™ הגבול בין ×מת ושיפוט הו×, בסך הכל, ×¢× ×™×™×Ÿ גמיש. כשג'יין ×ייר ×ומרת ×©×”×™× ×והבת ×ת רוצ'סטר, זו ×˜×¢× ×” עובדתית, שיכולה להיות × ×›×•× ×” ×ו ×œ× × ×›×•× ×”, תלוי ×× ×”×ž×¡×¤×¨×ª ×ž×”×™×ž× ×” ×ו ×œ× (במקרה ×–×” ×”×™× ×›×Ÿ), ×˜×¢× ×” בעלת ×¨×¤×¨× ×˜ על ××•×‘×™×™×§×˜×™× ×‘×¢×•×œ×. כשג'ון דוול, המספר של "החייל הטוב", ×ומר ×©×”×•× ×והב ×ת ×שתו, זו ×¤×¨×©× ×•×ª, המשגה ×פשרית ×חת, שיכולה להיות מוצלחת יותר ×ו פחות, של ×›×וס × ×˜×•×œ-×©× ×©×œ ×“×‘×¨×™× ×”×¨×•×—×©×™× ×ž×ª×—×ª. כשלוסי ×¡× ×•×ו, ×¤×¢× ×חת ויחידה – בסוגריי×, כמובן, ותוך התייחסות מפורשת לשתי עובדות-הסיפר ×”×לו, כמובן – ×חרי (×•×œ×¤× ×™) הרבה מ×וד התייחסות ×•×©×™×¤×•×˜×™× ×חרי×, × ×§×•×“×ª×™×™× ×™×•×ª×¨, של ×’×¨×”× ×•×©×œ ××™×¨×•×¢×™× ×¢× ×’×¨×”× ×•×©×œ רגשותיה ×”×—×™×•×‘×™×™× ×•×”×©×œ×™×œ×™×™× ×”×—×–×§×™× ×‘××™×¨×•×¢×™× ×”×לו, ×ומרת –
(once, for all, in this parenthesis, I disclaim, with the utmost scorn, every sneaking suspicion of what are called “warmer feelings”: women do not entertain these “warmer feelings” when […] to do so would be to commit a mortal absurdity: nobody ever launches into Love unless he has seen or dreamed the rising of Hope’s star over Love’s troubled waters)
[Villette, Chapter 23, p. 237]
×”×× ×–×• ×˜×¢× ×” עובדתית מוטעית, שמעידה על ××™-×”×ž×”×™×ž× ×•×ª של לוסי, על הכחשה של עובדה, כפי ×©×˜×•×¢× ×™× ×‘×—×“×•×•×” שבעת המ××ž×¨×™× ×©×œ×™? ×”×× ×–×• ×¤×¨×©× ×•×ª ×פשרית ×חת, ×ו ליתר דיוק, סירוב ×œ×¤×¨×©× ×•×ª ×פשרית ×חת, דחייה של המשגה ×פשרית ×חת (מתבקשת מ×וד, בלי ספק, ב×ופן שכמעט ×ין לעמוד ×‘×¤× ×™×•), כפי שחשבתי ×× ×™? ××™ ×פשר לדעת לבטח, ובוילט כמעט ××£ ×¤×¢× ××™ ×פשר לדעת לבטח, מה העובדות ומה ×”×¤×¨×©× ×•×ª – בכל ×”× ×•×’×¢ לרגשות ול×ופי ולזהות ולערכי×; כלומר, בכל ×”× ×•×’×¢ ללב-ליבו של הרומן. ש×לת הזהויות, בעיקר, כלומר ××™×–×” חלק מזהותו של ××“× ×”×•× ×¢×•×‘×“×” ו××™×–×” ×¤×¨×©× ×•×ª, חוזרת ועולה ברומן ב××•×¤× ×™× ×ž×’×•×•× ×™×, ושוב ושוב ××™× ×” × ×¢× ×™×ª.
×מרתי כבר שלוסי שופטת כל הזמן ×ת עצמה ו×ת ×”×חרי×, כדמות וכמספרת – ×•×”×©×™×¤×•×˜×™× ×”×לו ×”× ×ª×ž×™×“ מורכבי×, ×ž×©×ª× ×™× ×ž×–×ž×Ÿ לזמן, ×¡×•×ª×¨×™× (כל דמות ×”×™× ×’× ×—×™×•×‘×™×ª ×•×’× ×©×œ×™×œ×™×ª, ×’× ×—×™×•×‘×™×ª ×•×’× ×©×œ×™×œ×™×ª ב×ותן ×ª×›×•× ×•×ª עצמן), ותמיד ×ž×•×©×¤×¢×™× ×ž×™×—×¡×” של לוסי ×ל הדמות ומיחסה של הדמות ×ל לוסי, ×œ×¤×¢×ž×™× ×™×•×ª×¨, ×œ×¤×¢×ž×™× ×¤×—×•×ª, ×œ×¤×¢×ž×™× ×§×¨×‘×™× ×œ×’×‘×•×œ העובדה, ×œ×¤×¢×ž×™× ×œ×’×‘×•×œ הטעות הבוטה, ×בל תמיד × ×¡×•×’×™× ×ל ×”×מצע. כל הדמויות שופטות ×ת לוסי, ×œ× ×¨×§ כל ×חת ב×ופן ×חר וסותר, ××œ× ×›×œ ×חת בכמה ××•×¤× ×™× ×¡×•×ª×¨×™× ×”×ž×©×ª× ×™× ×¢× ×”×–×ž×Ÿ, מה ×©×œ× ×ž×¤×¨×™×¢ כמעט לכל ×חת מהן לומר לה לפחות ×¤×¢× ×חת כמה קשה להבין ×ותה ב×מת. כמו כן: כל ×חת מהדמויות פרט ×œ×’×¨×”× ×”×™× ×‘×›×ž×” ××•×¤× ×™× ×ž×•×‘×”×§×™× ×›×¤×™×œ×” של לוסי (בעוד ×©×’×¨×”× ×”×•× ×‘×”×¨×‘×” ××•×¤× ×™× ×ž×•×‘×”×§×™× ×× ×ª×™×˜×–×” שלה), וקשה לדעת כמה מתוך ×–×” ×”×•× ×”×©×œ×›×” שלה וכמה ל×; לפחות שתי ×¡×¦×™× ×•×ª מרכזיות ברומן, ×× ×œ× ×רבע, עוסקות במובהק בסיטו×ציות של משחק תפקיד במחזה, וכמה ×¡×¦×™× ×•×ª מרכזיות ×חרות עוסקות במובהק בסירוב לשחק תפקיד. ×ך וההמחשה הבולטת ביותר של העיסוק של וילט בש×לות של זהות ושל המורכבות שלו ×”×™× ×ולי בעובדה שכמות ×¡×¦×™× ×•×ª הזיהוי בוילט (כלומר, ×¡×¦×™× ×•×ª בהן מתגלה ×›×™ שתי דמויות ×©×•× ×•×ª הן ×ותו ×ד×) היתה יכולה ×œ×¤×¨× ×¡ מבחר × ××” של טרגדיות ×™×•×•× ×™×•×ª ×ו ×ת כתביה ×”×ž×§×•×‘×¦×™× ×©×œ ×’'יין ×וסטן – × ×¡×™×•×Ÿ היזכרות ×¡×¤×•× ×˜× ×™×ª העלה מיד ×©×ž×•× ×” ×¡×¦×™× ×•×ª זיהוי מרכזיות – ×בל המוטיב ×”×–×” ×”×•× ×‘×ª×•×š ×”×›×וס הכולל כמעט בלתי מורגש.
למרות ×–×ת, ×•×‘× ×™×’×•×“ ללו×ן פלטצ'ר למשל, במ×מר המעולה למדי שלה על סוגיית הזהות בוילט, ×× ×™ ×œ× ×—×•×©×‘×ª שוילט ×”×•× ×¨×•×ž×Ÿ על העדרתן של זהויות ××¡× ×¦×™×ליות, ×’×¨×¢×™× ×™×•×ª, "×מיתיות" – סוגייה שרדיקלית ככל שהיתה יכולה להיות ב×× ×’×œ×™×” הויקטורי×× ×™×ª, ×”×™× ×›×¡×£ די קטן ×‘×ž×¡×“×¨×•× ×•×ª ×©×‘×”× ×× ×™ ×•×›× ×¨××” ×’× ××ª× ×ž×¡×ª×•×‘×‘×™×. ל×, ×”× ×§×•×“×” של וילט ×”×™× ×‘×“×™×•×§ העדר ×”×פשרות לקבוע מה בזהות ××¡× ×¦×™×לי ומה × ×•×ž×™× ×לי, מה עובדה ומה המשגה ×ו ×¤×¨×©× ×•×ª, וז×ת כמקרה פרטי (מרכזי ××ž× ×) של הסירוב של המחברת לקבוע ×ת גבולות ×”×מת ×”× ×™×ª× ×ª לידיעה ×‘×¢×•×œ× ×©×œ וילט (סירוב שמסתמל בסירוב המפורש של לוסי לסגור ×¤×¢×¨×™× ×ž×¨×›×–×™×™× ×ž×¡×•×™×ž×™×, ובסירוב העקבי שלה בעל-×לף-×”×¤× ×™× ×œ×¡×¤×¨ ×ת כל מה ×©×”×™× ×™×•×“×¢×ª); סירוב שחלק יותר ×¢×§×¨×•× ×™ ×ž×ž× ×• ×”×•× ×”×§×•×©×™ ×œ×ž×¦×•× ×ž×¨×›×– תימטי, לקבוע על מה ×‘×¢×¦× ×”×¨×•×ž×Ÿ (למשל עד כמה הרומן ×¤×ž×™× ×™×¡×˜×™ – ו×ין ספק ×©×”×•× ×¤×ž×™× ×™×¡×˜×™ לפחות במידה רבה מ×וד, וששרלוט ×‘×¨×•× ×˜×” ×”×™× ×›×œ×ª-×¢×•×œ× ×¤×•×¨×¦×ª-דרך ×’× ×ž×‘×—×™× ×” זו, ×בל ×ין ×’× ×¡×¤×§, לי לפחות, שהרומן ×”×•× ×’× ×“×‘×¨×™× ×חרי×); סירוב ששלוב ב×ופן הדוק בכך שלוסי ×”×™× ×œ× ×ž×”×™×ž× ×” ×•×œ× ×‘×œ×ª×™ ×ž×”×™×ž× ×” ×•×œ× ×ולי ×ž×”×™×ž× ×”, ××œ× ×’× ×ž×”×™×ž× ×” ×•×’× ×œ×, וליתר דיוק, סוגיית ×”×ž×”×™×ž× ×•×ª ×”×™× ×‘×œ×ª×™ ×פשרית לתשובה ובלתי ×¨×œ×•×•× ×˜×™×ª לגביה: ×›×™ ×ž×”×™×ž× ×•×ª של מספר ×‘× ×§×•×“×” מסויימת, לפי הגדרתה ×צל בות' וממשיכיו ×›(היעדרו) של מרחק עובדתי ×ו ×¤×¨×©× ×™ של המספר מהמחבר המובלע, הרי ××™× × ×” ××œ× ×“×¨×š ×חרת לומר, ×›×™ ×‘× ×§×•×“×” זו × ×™×ª× ×ª בדרך כך ×ו ×חרת לדבריו של המספר חותמת תו התקן ×”×פיסטמולוגי על ידי המחבר, ×›×™ ×‘× ×§×•×“×” זו × ×™×ª×Ÿ ×œ×§×•×¨× ×”×ישור שזו ×”×מת הסופית והמוחלטת.
ב×חטין ×ž×¡×›× ×ת כל ×–×” כך ("הפו×טיקה של דוסטוייבסקי", עמ' 57-58):
"×”×יש מן המרתף" ×œ× ×¨×§ מתיך בתוכו ×ת כל ×”×§×•×•×™× ×”×™×¦×™×‘×™× ×”××¤×©×¨×™×™× ×©×‘×“×ž×•×ª×• בהפכו ××•×ª× ×œ×ž×•×©× ×”×¨×¤×œ×§×¡×™×”, ××œ× ×—×¡×¨ ×”×•× ×›×‘×¨ ×§×•×•×™× ×לה, חסר הגדרות מדוייקות, ×ין מה לומר ×ודותיו […] הגיבור מן-המרתף מ×זין לכל דיבור זר ביחס ×ליו, מסתכל ×›×ילו בכל ×”×ספקלריות של התודעות הזרות, יודע ×ת הצורות (הבבו×ות) ×”×פשריות של השתברות דמותו בהן […] ×ך יודע ×”×•× ×’×, שכל ההגדרות הללו, המשוחדות כמו ×’× ×”×ובייקטיוויות, ××™× ×Ÿ ממצות-מגדירות ×ותו, ×“×•×•×§× ×ž×©×•× ×”×¢×•×‘×“×” ×©×”×•× ×¢×¦×ž×• מודע ×ותן […] ו×כן, המחבר ב×מת […] ×‘×•× ×” ×ת הגיבור ×œ× ×ž×“×™×‘×•×¨×™× ×–×¨×™× ×¢×œ×™×•, ×œ× ×ž×”×’×“×¨×•×ª × ×™×™×˜×¨×œ×™×•×ª, ×ין ×”×•× ×‘×•× ×” ×ופי, טיפוס, מזג, כלל ×œ× ×“×ž×•×ª ×ובייקטית של הגיבור, ××œ× ×“×•×•×§× ×“×™×‘×•×¨×• של הגיבור על עצמו ועל עולמו. גיבורו של דוסטוייבסקי ××™× × ×• דמות ×ובייקטית, ××œ× ×“×™×‘×•×¨ כבד-משקל, קול בלבד; ××™× × ×• רו××™× ×ותו, ×× ×• ×©×•×ž×¢×™× ×ותו; כל מה ש×× ×• ×©×•×ž×¢×™× ×•×™×•×“×¢×™×, מלבד דיבורי×, ××™× ×• מהותי ×•×”×•× × ×‘×œ×¢ בדיבור, בתור החומר שלו, ×ו × ×•×ª×¨ מחוצה לו ×›×’×•×¨× ×ž×’×¨×” ופרובוקטיבי."
ההקשר התי×ורטי של ב×חטין בתי×ור היפה ×”×–×”, שהיה יכול, × ×“×ž×” לי, להת××™× ×’× ×œ"וילט" מילה במילה, ×”×•× ×”×“×™×•×Ÿ ברומן ×”×¤×•×œ×™×¤×•× ×™ (שדוסטוייבסקי ×”×•× ×‘×¢×™× ×™×• יוצרו ×•× ×¦×™×’×• המובהק), כלומר, הרומן ×©× ×©×ž×¢×™× ×‘×• "ריבוי קולות ותודעות עצמ××™×™× ×•×‘×œ×ª×™-מתמזגי×, ×¤×•×œ×™×¤×•× ×™×” ×מיתית של קולות במלו×-×¢×¨×›× [שהמחבר ××™× ×• מכריע ×‘×™× ×™×”×]; ×œ× ××•×‘×™×™×§×˜×™× ×©×œ דבר המחבר, ××œ× ×’× ×¡×•×‘×™×™×§×˜×™× ×©×œ דבר×-×”×, ×©×”×•× ×ž×©×ž×¢×•×ª×™ במישרין" (ש×, עמ' 10). עכשיו, "וילט" ×”×•× ×‘×”×—×œ×˜ ×œ× ×¨×•×ž×Ÿ די×לוגי; כל הקולות ×©× ×©×ž×¢×™× ×‘×• ×›×¤×•×¤×™× ×‘×ופן מוחלט לקולה של לוסי; ובכל ×–×ת ×”×פקט ×”×—×ª×¨× ×™ שב×חטין מדבר עליו שוב ושוב, של הורדת המחבר (ו×יתו הקור×) ממושבו השמימי ×רצה, מהחוץ ×ל ×”×¤× ×™×, מהעובדות ×ל ×”×¤×¨×©× ×•×ª – ×”×•× ×‘×“×™×•×§ ×ותו ×פקט. ×”×¤×•×œ×™×¤×•× ×™×” שב×חטין מציג בתור הסוג הגלובלי ביותר והמשובח ביותר של די×לוגיות, ×”×™×, מכיוון ×חר, ×’× ×¡×•×’ ×חד, ×œ× ×‘×”×›×¨×— המשובח ביותר, של הביטול ×”×¢×§×¨×•× ×™ של ×”×ž×”×™×ž× ×•×ª, כלומר ביטול ההיבט היודע-כל של המחבר המובלע, כלומר דרך ×חת להיפטר מחלק מה×פקט ×”×ž×•× ×•×œ×•×’×™ ×ž×˜×¢× ×”×ž×—×‘×¨ המובלע. וילט הולך בדרך ×חרת, שהי×, ×‘×›× ×•×ª, יותר מרשימה ומורכבת ×‘×¢×™× ×™, ×ולי בגלל ש××£ ×¤×¢× ×œ× ×‘×מת ×”×‘× ×ª×™ למה ב×חטין מחזיק מדוסטוייבסקי כל כך די×לוגי, כשכל ×”×’×™×‘×•×¨×™× ×©×œ×• ×¢×¡×•×§×™× ×‘×“×™×•×§ ב×ותו סוג של × ×•×©××™× ×ž×ª×•×š ×ותו ×¢×•×œ× ×ž×•×©×’×™× ×•×ותו להט, ×’× ×× ×”× ×כן ×œ× ×ž×’×™×¢×™× ×œ×ותן ×ž×¡×§× ×•×ª (×בל × ×¢×–×•×‘ ×ת ×–×”, זו ×œ× ×ª×—×¨×•×ª והשעה כבר חמש ×•×¢×©×¨×™× ×‘×‘×•×§×¨) – וילט הולך בדרך ×חרת, ×©×’× ×¤×¨×•×¤×¨×•×§ הולך בה, ובמידת מה, ×’× "החייל הטוב", ×בל רחוק יותר ×ž×©× ×™×”×: דרך שבה ×”×§×•×¨× ×ž×•×—×–×§, ×œ× ×–×ž× ×™×ª ××œ× ×¢×§×¨×•× ×™×ª, מתחת למספר, שמובהר במובהק ש××™× ×• מהימן, ×בל ×’× ××™× ×• ל×-מהימן ×›×™ ××™ ×פשר לר×ות ×ת המחבר המובלע מציץ מ×חורי גבו. "וילט" הולך רחוק יותר מפרופרוק, ×›×™ ×”×•× ×ž×¢×ž×™×“ בספק ×’× ×”×™×‘×˜×™× × ×•×¡×¤×™× ×©×œ המחבר המובלע שפרופרוק ××™× ×• מעמיד בספק, של ×חדות תימטית ו×פילו ×סתטית.
×לתוסר, בעיסוק שלו ×‘×¡×•×‘×™×™×§×˜×™× ×•×‘×ידי×ולוגיות ובדרך שבה ×”× ×ž×¢× ×™×§×™× ×§×™×•× ×–×” לזה (×©×”×•× ×œ×ק×× ×™×× ×™ ×›× ×¨××” כמעט לגמרי ×‘× ×§×•×“×” ספציפית ×–×ת, ×בל ×œ× ×§×¨×תי ל×ק×ן, ××– ×× ×™ ×גיד ×לתוסר), מדבר על הדרך שבה ×”×ידי×ולוגיה, המוגדרת ×צלו, × ×מר, בערך בתור כל מערכת של ×˜×§×¡×™× ×•××ž×•× ×•×ª על ×”×¢×•×œ× ×•×¢×œ מקומו של כל דבר בתוכו ובפרט מקומי-שלי כסובייקט, ×©×‘×¢×™× ×™ ×לתוסר תפקידה תמיד ל×שר ×ת הסדר הקיי×, ×•×”×™× ×œ×¤×™×›×š תמיד שקרית ותמיד ×ž× ×—×ž×ª – ×לתוסר מדבר על הדרך שבה ×”×ידי×ולוגיה, כל ×ידי×ולוגיה, × ×©×¢× ×ª תמיד, צומחת תמיד, סביב מושג של סובייקט-על ×חד ("×”×חר הגדול"), ×”×לוהי×, (×’× ×‘×”×ª×’×œ×ž×•×™×•×ª ×חרות – ×”×ב, הקיסר, ×”×¢×, ההתקדמות ×”×× ×•×©×™×ª, הצדק), ×©×”×¡×•×‘×™×™×§×˜×™× ×”××—×¨×™× ×ž×•×’×“×¨×™× ×ª×ž×™×“ ביחס ×ליו, ×ž×§×‘×œ×™× ×ת הסובייקטיביות ×©×œ×”× ×ž×ž× ×•, כמו ×™×¨×—×™× ×ž×Ÿ השמש, וכמו ×™×¨×—×™× ×ž×Ÿ השמש ב×ופן ×©× ×•×ª×¨ תמיד חלקי. ×× ×™ רוצה להשתמש בזה, ×ולי ×©×œ× ×œ×¦×•×¨×š, כדי להציע תזה ×©×”×™× ×ולי בכלל טריווי×לית. התזה ×”×™× ×©×›×œ ×¢×•×œ× ×ž×™×•×¦×’, כלומר כל × ×¨×˜×™×‘, ×”×•× ×ידי×ולוגיה בזעיר ×× ×¤×™×Ÿ, שהמחבר המובלע ×”×•× ×¡×•×‘×™×™×§×˜-העל שלה, שהדמויות הן ×¡×•×‘×™×™×§×˜×™× ×—×œ×§×™×™× ×¨×’×™×œ×™× ×©×œ×”, כלומר × ×—×•×ª×™× ×ž×”×ž×—×‘×¨ ב×ופן ×¢×§×¨×•× ×™, ×•×©×”×§×•×¨× (וכ×ן ×”× ×§×•×“×” ×©×¤×¢× ×”×™×ª×” לי ×ž×•×‘× ×ª מ×ליה ו×חרי ×©× ×” של ×קדמיה לקח לי זמן להבין ×ותה מחדש) – ×œ× ×ž×©× ×” עד כמה המחבר מתעלל בו במהלך הקרי××” – מצוי בה תמיד, ב×ופן ×¢×§×¨×•× ×™, לצידו של המחבר ומעל ומחוץ לדמויות כסובייקט-על, כל עוד ×פשר, בסופו של דבר, ל×תר ביצירה מחבר מובלע; סיטו×ציה ×©×”×•× ×œ×¢×•×œ× ×œ× ×–×•×›×” לה ×‘×¢×•×œ× ×”×מיתי, ×•×©×˜×ž×•× ×™× ×‘×”, × ×“×ž×” לי, חלק מרכזי ×ž×”×¢×•× ×’ ש×× ×—× ×• מוצ××™× ×‘×¢×•×œ×ž×•×ª ×ž×™×•×¦×’×™× ×•×‘×סתטיקה של עולמות מיוצגי×, ורוב הפרוורטיות של ×”×¢×•× ×’ ×”×–×” וה×סתטיקה ×”×–×ת. להבדיל מ×לתוסר, ×× ×™ ×œ× ×—×•×©×‘×ª שכל ×ידי×ולוגיה מ×שרת ×ת הסדר הקיי×. ×בל ×ין ספק שכל ×ž×™× ×™-×ידי×ולוגיה שמגדירה ×¢×•×œ× ×ž×™×•×¦×’, ובעצ×, כל ×ž×™× ×™-×ידי×ולוגיה ×סתטית, ×”×™× ×ž×‘×—×™× ×ª ×”×§×•×¨× ×לתוסרית לחלוטין, ושב×ישור ×”×–×” של הסדר ×”×§×™×™× (ברומן) מצוי לב ×”×¢×•× ×’ והפרוורטיות של הקור×. ביצירות ××ž× ×•×ª, ×¢×§×¨×•× ×™×ª, הכל בסדר: הפקיד ×”×פור, כפי שכותב ב×חטין, × ×•×¢×“ להיות פקיד ×פור ממש כפי שישו × ×•×¢×“ למות ×‘×™×™×¡×•×¨×™× ×¢×œ הצלב וכפי שהגיבור והגיבורה × ×•×¢×“×• לחיות ×–×” ×¢× ×–×” ב×ושר ועושר עד ×¢×¦× ×”×™×•× ×”×–×”. וילט חותר תחת ×”×¢×•× ×’ וה×סתטיקה הללו, מציג ××•×ª× ×›×›×œ×™ הריק ×©×”× ×‘×מת, מזכיר ×œ×§×•×¨× ×©×œ× ×”×›×œ בסדר, שרוב ×”×“×‘×¨×™× ×”× ×ž×ž×© ×œ× ×‘×¡×“×¨, שעל כל ×’×¨×”× ×•×¤×•×œ×™ יש הרבה ×× ×©×™× ×©×”× ×œ×•×¡×™ – לוסי ×œ× ×›×ובייקט ×ו סובייקט-חלקי ××™ ×©× ×œ×ž×˜×” ××œ× ×›×¡×•×‘×™×™×§×˜ ממש כמוהו, כלומר ×יתו, מולו, בגובה ×”×¢×™× ×™×™× ×©×œ×• ×•×œ×¢×ª×™× ×ž×¢×œ×™×•, בדי×לוג מתמיד, ב×ותה רמה ×¢×§×¨×•× ×™×ª של ידיעה, של ×¤× ×™×ž×—×•×¥, של ×-×סתטיות. ×›×›×–×”, ×”×•× ×חד ×”×¡×¤×¨×™× ×”×—×ª×¨× ×™×™× ×‘×™×•×ª×¨ ×©×™×¦× ×œ×™ לקרו×, ×חד הבלתי × ×¡×‘×œ×™× ×‘×™×•×ª×¨. ×›×›×–×”, ×”×•× ×¡×¤×¨ ××™×•× ×•× ×•×¨×.
It was a marvelous sight; a mighty revelation.
It was a spectacle low, horrible, immoral.
[Villette, Chapter 23, p. 240]
סמי מיכ×ל- ממזרחי ×–×•×¢× ×œ×™×§×™×¨ ×”×¦×™×•× ×•×ª
חלק ו' –(××™?) זהות מזרחית במצי×ות ובספרות
סמי מיכ×ל מזוהה בתרבות הישר×לית ככותב מזרחי, העוסק ×‘× ×•×©××™× ×”×§×¨×•×‘×™× ×œ×¢×•×œ×ž× ×©×œ יוצ××™ ×רצות ערב. בתחילת דרכו, סמי מיכ×ל בוחר בתפקיד ×–×” ומשתמש בו כדי לחדור לבמה הספרותית תרבותית, ××•×œ× ×œ×חר מכן ×”×•× ×ž× ×¡×” ×œ×”×ª× ×¢×¨ מהתווית ×©× ×¦×ž×“×” ×ליו. ×”×”×ª× ×¢×¨×•×ª ב××” לידי ביטוי ×‘×©×™× ×•×™ הדרגתי ב×ופן ייצוג המח××” המזרחית ביצירותיו, בייצוג המזרחי ב×ופן ×©×œ× ×¤×•×’×¢ בסדר של ×”×ידי×ולוגיה ×”×¦×™×•× ×™×ª, ובהתבט×ויותיו הפומביות ×‘×¢× ×™×™×Ÿ ×–×”.
עד 1974, ×”×©× ×” בה ×¤×¨×¡× ×ž×™×›×ל ×ת הרומן "×©×•×•×™× ×•×©×•×•×™× ×™×•×ª×¨" , ×”×•× ×œ× ×”×™×” מוכר לקור××™ הספרות העברית. ברומן ×–×”, × ×•×’×¢ מיכ×ל בתפר גס מ×וד במ×רג ×”×ידי×ולוגיה ×”×¦×™×•× ×™×ª, ×©×—×•×˜×™× × ×¤×¨×ž×™× ×ž×ž× ×•, ×•×”×•× ×”×•×¤×š לפיסה העומדת על סף תלישה. ×× ×• מוצ××™× ×›×ן הצבעה מפורשת על ×”×’×ž×•× ×™×” ××©×›× ×–×™×ª ויחסה ×œ×™×”×•×“×™× ×”×ž×–×¨×—×™×™×. דויד, גיבור הרומן, מספר ×ת סיפור חייו כשכל צעדיו ×ž×•×©×¤×¢×™× ×ž×ž×•×¦×ו. מיכ×ל ×œ× ×ž×©×יר ×ת הסבל וההקרבה של פרוייקט "כור ההיתוך" מ×חור ××œ× ×ž×‘×™× ××•×ª× ×œ×§×“×ž×ª הבמה ומ×יר ×¢×œ×™×”× ×‘×¤×¨×•×–'קטור. ×ין × ×™×ž×” של קבלת הסבל ×œ×©× ×”×ž×˜×¨×” ×”× ×¢×œ×”, ××œ× ×§×™×™×ž×ª התחבטות והטלת ספק ×× ×”×ž×—×™×¨ כד××™. הגיבור ××™× ×• ×ž×¡×›× ×ת ×”××™×¨×•×¢×™× "×”×™×” ×œ× ×• קשה…כמו לכולׅ". ×”×•× ×–×•×›×¨ כל מקרה ומת×ר ××™×¨×•×¢×™× ×¡×¤×¦×™×¤×™×™×, דבר ×”×ž×¢×¦×™× ×ת תחושת ההקרבה, הקושי והסבל ×”×× ×•×©×™. ×”××, ×”×ב וה×חות ×©× ×©×¨×¤×• בבדון, ×ובדן כבוד ×”×ב, רציחת × ×¢×¨×” ×¢"×™ סרסור – ×¤×¨×˜×™× ×לו ×™×•×¦×¨×™× ×ª×ž×•× ×” שלמה של סבל ×× ×•×©×™ מוחשי, המתממשת ×‘×“×ž×™×•× ×• של הקור×.
"××œ×•×”×™× × ×ª×Ÿ …××œ×•×”×™× ×œ×§×——"
"×ת מי?" צרחתי בקוצר- רוח.
×ביך, ×ימך—ו×חותך ×”×§×˜× ×”." × ×§×¨×¢×• ×”×ž×™×œ×™× ×ž×¤×™×• של ר×ובן.
הדפתי ×ותו מעלי במהלומת ×גרופי×. חבטתי בחזהו.
× ×©×›×ª×™ ×ת ידו המחזיקה בי- ×בל ×”×•× ×œ× ×”×™×¨×¤×”. ברכיי פקו והכל ×”×פיל סביבי…
"×יפה ×”×?"
"בחוץ ×›×™×¡×™× ×• ×ות×. עוד מעט יבו×ו לקחת ×ות×"
יצ×תי מהבדון ×©×œ×”× ×›×©×¨×ובן תומך בי – שמיכה זרה, משובצת, היתה פרושה על ×”×דמה מעל לשלוש גבשושיות ×§×˜× ×•×ª. ×”×ª× ×ª×§×ª×™ ×ž×ž× ×•—×œ× ×™×ª×›×Ÿ שתלוליות ×§×˜× ×•×ª כל-כך ×ª×”×™×™× ×” כל מה ×©× ×•×ª×¨ מ×ב×- ××ž× ×•×”×§×˜× ×”…"
"מזווית ×¢×™× ×™ הצצתי בשלוש הגבשושיות, מסתבר שמישהו פסע על השמיכה…
ש×ול גחן והציץ מתחתיה – לר×ות ×ת שרידי הגופות החרוכות. עצבי שלי ×œ× ×¢×ž×“×• לי להישיר מבט…"
(מיכ×ל, 74, עמ' 97-98).
× ×™×ª×Ÿ לר×ות ×©×™× ×•×™ הדרגתי ב×ופן ייצוג המח××” ביצירותיו. ×× ×‘"×©×•×•×™× ×•×©×•×•×™× ×™×•×ª×¨" ×”××©×›× ×–×™ עמד מול/× ×’×“ המזרחי ומחה ×§×•×œ× ×™×ª על היחס למזרחיי×, הרי שב"ויקטוריה" המח××” הופכת לציוץ חלוש, שכמעט ו××™× ×• × ×©×ž×¢. כמו כן, ×רגון הדמויות ×ž×©×ª× ×” כך ש×ין עוד כוחות ×ž× ×•×’×“×™×- ×›×•×œ× ×¢×•×‘×¨×™× "לשחק" ב×ותה קבוצה.
"למה ×–×” צריך להשבית ×ת השמחה בגלל ×ž×“×ž× ×ª ×©×˜×¤×•× ×•×ª ושרפות קיץ ×‘×‘×“×•× ×™ מעברה ×œ×¤× ×™ ××¨×‘×¢×™× ×©× ×”" (מיכ×ל, 93, עמ' 189) .
× ×“×ž×” ששורה זו מייצגת יותר מכל ×ת ×”×©×™× ×•×™ שעבר על מיכ×ל מ××– "×©×•×•×™× ×•×©×•×•×™× ×™×•×ª×¨". ×”×•× ×§×™×‘×œ על עצמו ×ת הגישה ×”×¦×™×•× ×™×ª, שזהו המחיר ×©×©×•×œ× (×ובדן משפחה שלמה בשריפה) בעבור "כור ההיתוך", ו×ין ×˜×¢× ×¢×›×©×™×• ב×מצע ×”×—×’×™×’×” ×”×¦×™×•× ×™×ª ×”×“×©× ×”, לחזור ×חורה ולבדוק מה ×‘×¢×¦× ×§×¨×” ש×.
×œ×˜×¢× ×ª× ×•, ×¢×™×•×•×¨×•× ×• של מיכ×ל לציותו ×œ×§×•×“×™× ×”×¦×™×•× ×™×™× ×‘× ×œ×™×“×™ ביטוי בסירובו לקחת על עצמו ×ת תפקיד הסופר ×”"מזרחי" (למרות ×©×”×•× ×ž×–×•×”×” ×›×›×–×” ×¢"×™ רבי×). מיכ×ל מתעקש לומר ×›×™ ייחודו ×”×•× ×‘×™×™×¦×•×’ ערבי "×חר" (×¨×•×–× ×˜×œ ומיכ×ל, עמ' 54') ×× ×ž×§×‘×œ×™× ×ת ×”×˜×¢× ×” שה×ידי×ולוגיה ×”×™× ×—×œ×§ בלתי × ×¤×¨×“ מקיומו של הסובייקט ×›× ×ª×™×Ÿ (×פילו ×œ×œ× ×ž×•×“×¢×•×ª מצד הסובייקט) הרי שההכחשה של מיכ×ל ×ž×•×‘× ×ª.
×× ×• ×™×›×•×œ×™× ×œ×¢×ž×•×“ על סתירה בדבריו של מיכ×ל (×ו ×ולי מעין "×”×ª× ×¢×¨×•×ª"). מחד, ×”×•× ×¢×¦×ž×• טוען ×›×™ מ×ורעות ו×די סליב, ×”× ×©×”×™×•×• "טריגר" לכתיבת רומן שיש בו מעין "סגירת חשבון" ×¢× ×”×ž×ž×¡×“ ×”××©×›× ×–×™ ב×רץ, ומ×ידך, ×”×•× ×ª×•×”×” על התווית שקיבל ×›"סופר מזרחי". ×”×× ×ין ×›×ן מעין "היתממות", ×”×× "קיבל" מיכ×ל ×ת התווית ×ו × ×›×•×Ÿ יותר לומר ×›×™ "לקח" ×ת תפקיד דוברו של הקול המזרחי?
×× × ×¦×˜×˜ מתוך הכתוב בכריכת הספר "×©×•×•×™× ×•×©×•×•×™× ×™×•×ª×¨" × ×¨××” שמיכ×ל לקח על עצמו תפקיד ×–×” במפורש.
"זהו סיפור ×—×™×™×” של עליית ×”×ž×•× ×™× … ממזרח ×•×œ× ×ž×ž×¢×¨×‘…. ×›×•×œ× ×§×•×¨××™× ×ל ×”×§×•×¨× ×ž×‘×™×Ÿ דפי הרומן ×”×–×” ×•×“×‘×¨×™×”× –זעקה. ×¢×¡×§× ×™× ×•×¡×ª× ×™×”×•×“×™× ×˜×•×‘×™× ×שר ×ž×“×§×œ×ž×™× ×”×¦×”×¨×•×ª על "כל ישר×ל חברי×", "שוויון זכויות" ו"×ž× ×™×¢×ª ×פלייה עדתית" ייטיבו לעשות ×× ×™×¢×™×™× ×• ×‘×“×¤×™× ×לה רוויי המצוקה." (מיכ×ל, 74).
מיכ×ל דוחה ×ת התווית שלקח על עצמו בתחילת דרכו ועמה ×”×•× ×ž×–×•×”×” עד היו×. ×œ×˜×¢× ×ª×• (×¨×•×–× ×˜×œ ומיכ×ל, עמ' 222) הדבר שהעלה ×ותו לתודעה הציבורית, ×”×™× ×¢×•×‘×“×ª היותו ×חד הקולות ×”×‘×•×“×“×™× ×”×ž×“×‘×¨×™× ×¢×œ ×¢×•×œ× ×¢×¨×‘×™ ×חר ועל ערבי ×חר. ×”×•× ××™× ×• מקבל ×ת ההשערה המרומזת של ×¨×•×–× ×˜×œ שקבלתו ועלייתו × ×•×‘×¢×ª ×“×•×•×§× ×ž×©×™×•×›×• המזרחי ומהצורך של ×”××™× ×˜×œ×§×˜×•×ל השמ××œ× ×™ ××©×›× ×–×™ להגיד: "×“×•×•×§× ×™×© לי חבר מזרחי, שימו לב לסמי מיכ×ל – ×פילו כתבתי עליו עבודה ×¡×ž×™× ×¨×™×•× ×™×ª ב××•× ×™×‘×¨×¡×™×˜×”".
לקרי××” × ×•×¡×¤×ª – × ×¢×ž×” כרמי על ספר הר××™×•× ×•×ª של רוביק ×¨×•×–× ×˜×œ ×¢× ×¡×ž×™ מיכ×ל.