ארכיון תגיות: אישה בברלין

המלצה

ברלין 1945. אישה צעירה הולכת מהר לאורך הקיר. היא משפילה את מבטה לרצפה, בתקווה שלא יבחינו בה. לפתע היא רואה חיילים. לבה עוצר מפעום, והיא מחשבת במהירות את האפשרויות שלה. היא מחליטה להמשיך וללכת. מה אתם חושבים? תודו שדמיינתם יהודיה. אבל לפתע היא מבחינה שהחיילים גרמנים, והיא נרגעת. הופסלה, הזרה. זה הדבר הראשון שעושה הספר הזה, "אישה בברלין", שמתאר את חוויותיה של אישה בשנות השלושים לחייה בברלין של סוף המלחמה, ברלין של תוך כדי הכיבוש. קודם כל הוא נותן זץ חד לתפיסת השואה הציונית. כן, אנחנו היינו הכי מסכנים. כן, ציון גאלה אותנו. אבל קרו עוד דברים במלחמה ההיא. מה אומר? בדרך כלל אני מתקשה להזדהות עם הסבל הגרמני. אני יודעת שהם היו רק אזרחים, שזה "קרה להם". אבל איכשהו קשה לי לתת לזה לגבור על הזעזוע ממה שעשו שליחי העם הזה.

רובע שנברג, ברלין

שינקין פינת שנברג אבל האישה הזו, האלמונית, היא כמוני. בדרך כלל, ספרי מלחמה נכתבים על גיבורי מלחמה או על מסכני מלחמה. לעיתים רחוקות אפשר למצוא בהם את עצמך. אתה מוצא בהם סבל, אתה מוצא בהם מהלכי קרב, אתה מוצא בהם אדם שלא מייצג כלום עבורך. והנה היא, עובדת בהוצאת ספרים. היא לא מתייחסת כלל לבעיית היהודים, מתוך איזו פריבלגיה של האדם הארי. כן, היא ודאי שיתפה פעולה עם הממשל בדרך כלשהי. אבל גם אני שירתתי בצבא. היא פשוט ×—×™×”. בברלין המופצצת. היא פשוט נאנסת. בברלין הכבושה. אזהרה: ×–'אנר מאוס מעבר לעיקול אגב, אונס. אני רוצה לשאת פה קריאה נרגשת נגד ×”×–'אנר שאני מריחה מעבר לפינה. פמיניסטיות שואפות להשתלט על העולם. פעם הן עשו זאת באמצעות פרקטיקה פמיניסטית שנועדה לסיסמאות ברחובות. ×–'אנר הצאי מהמטבח. אחר כך הפרקטיקה הזו שעממה אותן, והן גם נתקלו בבעיות שונות אצל נשים שונות, אז הפרקטיקה איבדה מזוהרה, אם ×›×™ נותרה כפרקטיקה דומיננטית אצל חוגים פחות מתקדמים. אז הן המציאו את הפילוסופיה המגדרית. ×–'אנר הגוף המעונה. ואז, הן התחילו להצמיד את המילה "מגדר" לכל מילה גדולה אחרת. הסטוריה ומגדר. מדעי המוח ומגדר. פסיכולוגיה ומגדר. משפט ומגדר. הלהיט האחרון הוא שואה ומגדר. ואני רוצה להזהיר מראש: כן, אני יודעת שנשים נאנסו בשואה. הן נאנסו גם במלחמת העולם השנייה. בכלל, אונס נשים הוא מסימני היכר של כל כיבוש. אבל איכשהו, ראשים שפוצפצו כדי לבדוק אם ליהודים – גברים ונשים כאחד – יש מוך במוח נראים לי חשובים יותר. התמקדות נצחית בחוויה הנשית של כל תחום היא לא תמיד יעילה. ×”×—×™×” הנאצית חושפת שינים כשקראתי את "עיין ערך אהבה" הייתי כבר מספיק גדולה כדי לדעת שהחיה הנאצית היא לא באמת ×—×™×”. אבל בעקבות הספר ×”×–×” התחלתי לשחק את המשחק האשכנזי הידוע: מה את היית עושה בשואה? כיוון שהייתי האשכנזיה היחידה בשכונה בערך (אולי גם בעיר), נאלצתי לשחק אותו עם עצמי. ×›×›×” ×–×”, סבונים נשארים סבונים. בכל מקרה, בכל פעם הגעתי לאותה מסקנה – אין לי מושג. ×–×” ×”×™×” זר מדי, רחוק מדי, גדול מדי, אכזרי מדי, מעורר פלצות מדי. הספר ×”×–×” עזר לי גם בזה. כשמבינים את הסביבה התרבותית שבה חיו הגרמנים – היהודים והארים – באותה תקופה, קל יותר להתייחס, קל יותר להתדיין. במיוחד לאור העובדה שהספר מלא באבחנות תרבותיות יפות. ולסיכום, ציטוט "חוץ מזה זו אוכלוסיית המרתפים הרגילה על כיסאות המרתפים הרגילים, שכל הסוגים כלולים בהם, מכיסא מטבח עד כורסת ברוקד. האנשים: בורגנים זעירים ובורגנים גדולים וקמצוץ של פרולטריון" (אישה בברלין, הוצאת עם עובד, תרגמה את ×–×” יפה טלי קונס)