×× ×™ רוצה להציע, בעיקר לעצמי, סוג של ×פולוגטיקה – והמילה × ×‘×—×¨×”
×“×•×•×§× ×‘×©×‘×™×œ ×”×”×§×©×¨×™× ×”×¡×›×•×œ×¡×˜×™×™× ×©×œ×”, בהתחשב ברצף ×”×”×™×¡×§×™× ×•×”× ×‘×™×¢×•×ª
המפוקפק שיופיע בהמשך – על המרה השחורה שתוקפת ×ותי בכל מקרה
של כשלון , ובפרט כשלון קרייריסטי-×קדמי, ובפרט כשלון בלעורר ב×ושיות
שמ×כלסות ×ת התדר הקרייריסטי-×קדמי ×ליו ×× ×™ מכוון הערכה עמוקה לכוח
×”××™× ×˜×œ×§×˜ שלי (שזה, בסופו של דבר, הטלוס של כל ×”×¢× ×™×™×Ÿ ×”×קדמי-קרייריסטי.
"×’'וין דה ×™×•× ×™×‘×¨×¡×™×˜×™, סי דה וורלד, מיט ××™× ×˜×¨×¡×˜×™× ×’ פיפל ×× ×“ גט ×“× ×˜×•
×¨×§×•×’× ×™×™×– יור ××§×–×™×¡×˜× ×–"). מרה שחורה שחומרתה ×”×™× ×¤×•× ×§×¦×™×” של
המובהקות שלו (כלומר, של הכישלון), ×œ× ×§× ×” המידה ×ו החשיבות שלו:
כתב ×”×”×’× ×” ×”×•× ×©× ×§×•×“×ª המשען של המרה השחורה הזו ×”×•× ×תית, ×ו לפחות
××§×–×™×¡×˜× ×¦×™×ליסטית (מילה ש×× ×™ מרגיש ×ת × ×בוקוב × ×•×¢×¥ ומסובב פגיון במעמקי
קרביי כל ×¤×¢× ×©×× ×™ עושה בה שימוש, ×בל ×—×¡×¨×™× ×œ×” ×ª×—×œ×™×¤×™× × ××™× ××– × ×™×—×).
×”× ×‘×™×¢×”, לפחות כפי ×©×”×™× ×ž×¦×˜×™×™×¨×ª ×‘× ×™×¡×™×•× ×•×ª ×”×¨×¢×•×¢×™× ×•×”×ª×›×•×¤×™× ×©×œ
עין-התודעה לבצע ××¤×™×¤× ×” עצמית,×”×™× ×›×–×•: כשלון מעיד על מרחק בין הערכת
התוצ×ות שלי לתוצ×ות, מרחק בין הערכת התוצ×ות שלי לתוצ×ות מעיד על פג×
ביכולת הצפייה שלי ×ת העול×, ×¤×’× ×‘×™×›×•×œ×ª הצפייה שלי ×ת ×”×¢×•×œ× ×ž×¢×™×“ על
×פשרות שה××•×¤×˜×™×ž×™×–× ×”×›×•×œ×œ שלי שגוי.
×›×ן כד××™ לערוך ×ª×—× ×ª ×‘×™× ×™×™×.
בשביל ×”×ופטימיסט, ×ו לחלופין ×”×’×וותן, ויש שי×מרו שחד ×”×, ×§×™×™×ž×™× ×¨×§ ×©× ×™
×ž×¦×‘×™× ×©×œ תפיסת עתיד: ביטחון מל×, ויי×וש. כל טווח ×”×‘×™× ×™×™×, על ×’×•×•× ×™×•
×”×©×•× ×™× ×©×œ ספק מכרס×, חיוביות זהירה, תקווה ××™× ×˜×•×יטיבית ופסימיות
×¨×¦×™×•× ×œ×™×ª, פסימיות ××™× ×˜×•×יטיבית ותקווה ×¨×¦×™×•× ×לית וכו', ×©×•× ×™× ×”×‘×“×œ קטגורי
ועז כל כך מהביטחון המל×, ×©×”×”×‘×“×œ×™× ×‘×™× ×™×”×, ×•×‘×™× ×™×”× ×œ×‘×™×Ÿ × ×§×•×“×•×ª
×”×פס, ×”× ×—×¡×¨×™ משמעות בעליל בעבור מי שהביטחון ×”×ž×œ× ×”×•× ×‘×¨×™×¨×ª מחדל
בעבורו. ×¢×¦× ×”×פשרות לכישלון כולל כהיפותזה ×פשרית ×ודות העתיד
הופכת למוחלט מט×פיזי. ×’× ×›×ן, ×–×” המעבר שההיפותזה עוברת מ×פסיות לקיו×,
שהופך ×ת מושגי הסבירות והחוזק לבלתי ×¨×œ×•×•× ×˜×™×™×, ×•×¢×¦× ×”×§×™×•× ×©×œ ×”×¤×•×˜× ×¦×™×ל
לכישלון כולל הופך ×œ× ×•×›×—×•×ª פיזית ממש ובלתי × ×¡×‘×œ×ª, ×ž×—× ×™×§×”, מוצקה מכל מוצק.
עכשיו ×פשר להמשיך בקו הטיעון – כחלק מה×פשרות שה××•×¤×˜×™×ž×™×–× ×”×›×œ×œ×™
שגוי, מכיוון ש××•×¤×˜×™×ž×™×–× ×•×’××•×•×ª× ×•×ª חד המה במקרה המדובר, עולה
×”×פשרות שההערכה שלי ×ת ×יכויותיי ×”××™× ×˜×œ×§×˜×•×ליות שגויה. מה×פשרות
שה×יכויות ×”××™× ×˜×œ×§×˜×•×ליות שלי ××™× ×Ÿ הטוב שבטוב, עולה ×”×פשרות שהדעות שלי,
×‘×ª×—×•×ž×™× ××•×‘×™×™×§×˜×™×‘×™×™× (פילוסופיה ×× ×œ×™×˜×™×ª) וקוו××–×™ ××•×‘×™×™×§×˜×™×‘×™×™× (הערכת
××ž× ×•×ª) שגויות, מכיוון שהן ××™× ×Ÿ תוצר של ××™× ×˜×œ×§×˜ ×ידי×לי, ובתחומי×
×¡×•×‘×™×™×§×˜×™×‘×™×™× (דרכי ×—×™×™×, היררכיות קיומיות) ××™× ×Ÿ מהוות ביטוי
לתפיסת ×—×™×™× ×ž×”×¡×•×’ המעולה ביותר. מה×פשרות הזו עולה ש×× ×™ מבזבז ×ת ×—×™×™ על
הדעות, ההעדפות, והמטרות ×”×œ× ×ž×ª×ימות, וכך כושל בתשובתי לש×לה הבסיסית של
×”×תיקה: "כיצד עלי לחיות ×ת ×—×™×™".
כלומר, סוד ×”×ימה של הכישלון ההישגי ×”×•× ×‘×ž×™×§×¡×•× ×”×וטומטי של הספק שמתרחש
בחוליה ×”×מצעית, ו××– בתוצרה × ×•×‘×¢ בקצה השרשרת. בקצה השרשרת
עומדת ×ª×ž×•× ×” של שגי××” יסודית, בלתי × ×ª×¤×¡×ª, ×©×œ× ×וכל ×œ×¢×•×œ× ×œ×¢×ž×•×“ על טיבה
שכן ×”×™× ×˜×ž×•× ×” ×‘× ×—×™×ª×•×ª×Ÿ של ×”×קסיומות שלי עצמן, ומכיוון ש×ין לה צורה
משלה, ×”×™× ×ž×ª×§×™×™×ž×ª רק ב×פקט החושי-פיזי-רגשי שיש לכל כישלון ×‘×ž×§×•× ×©×‘×•
×©×›× ×” ציפיה להצלחה, בתור גל של × ×’×˜×™×‘×™×•×ª מוחלטת, ×›×ילו ×× ×¨×§ ×צליח
לסובב ×ת הצוו×ר לזווית הבלתי ×פשרית יעמוד ×©× ×ž×™×©×”×• מצקצק ×‘×œ×©×•× ×• "דיס
××™×– × ×•×˜ וו×ט ××™×™ ×ž× ×˜ ×ט ×ול, × ×•×˜ ×יט ×ט ×ול", רק ×©×œ× ×¡×‘×™×¨ שיעשה ×–×ת
×‘×ž×™×œ×™× ×”×œ×œ×•, מכיוון שטעמי הספרותי ×”×•× × ×—×•×ª וכבר × ×בוקוב ידע
ש×ליוט ×”×•× ×œ× ×ž×©×”×•.
×”×ž×¡×§× ×”, ×”×™× ×›×ž×•×‘×Ÿ, ×œ×‘× ×•×ª ×ž×›×•× ×ª זמן, לחזור ל×× ×’×œ×™×” ×‘×©× ×•×ª העשרי×, ולירות
×‘×•×™×˜×’× ×©×˜×™×™×Ÿ.×œ× ×©×–×” קשור ב×ופן ישיר, ×בל ×–×” ×”×™×” חוסך לי המון ×ž×™×’×¨× ×•×ª בין
גיל שש-עשרה ×•×©×ž×•× ×”-עשרה.