×וי ו×בוי ×× ×œ× ×ª×¢×©×• ילדי×
×”×™×œ×“×™× ×©×œ מחר ×”×•× ×¡×¨×˜ טוב. ×יך ×™×•×“×¢×™× ×ת ×–×”? ×פשר לדבר על ×–×” הרבה, ×בל ×פשר לתמצת ×ת כל הדיבור על הסרט לשלושה דברי×:
1. הסרט מתרחש ב-2027, בזמן שה×× ×•×©×•×ª סובלת 19 ×©× ×” ×œ×œ× ×œ×™×“×” ×חת לרפו××”. כל ×”× ×©×™× ×¢×§×¨×•×ª, וזה ×ž×›× ×™×¡ ×ת כל ×”×¢×•×œ× ×œ×ª×•×”×• ובוהו. ×›×•×œ× × ×œ×—×ž×™× ×‘×›×•×œ×, ×œ×•× ×“×•×Ÿ מל××” בפיצוצי×, ×‘×¤×™×’×•×¢×™× ×•×‘×‘×’×¨×¤×™×˜×™, ×•×¤×œ×™×˜×™× ×ž×›×œ ×”×¢×•×œ× ×ž×•×›× ×¡×™× ×œ×ž×—× ×•×ª מחוץ לעיר ולכלובי ××“× ×‘×ª×•×š העיר. בתוך כל ×–×” עומד המשרד ל×יסוף ××ž× ×•×ª, ×ו משהו ×›×–×”, ו×וסף יצירות ××ž× ×•×ª מכל העול×.
תי×ו, גיבור הסרט, ×©×”×•× ×קטיביסט מריר שהפך לפקיד ×ž×“×™× ×”, × ×›× ×¡ ×œ×ž×§×•× ×”×–×” כדי לבקש טובה מקרוב משפחה שלו. מולו × ×™×¦×‘ פסל דוד. בחדר הסמוך תלויה ×”×’×¨× ×™×§×”. ובתוך כל ×–×” ×ž×ª× ×”×œ×ª שיחה שבה ×”×•× ×ž×‘×§×© מקרוב המשפחה שלו טובה שת×פשר לו לקבל כרטיסי מעבר ×ל מחוץ ×œ×ž×“×™× ×”.
×›×›×” ×›×•×œ× ×•, כל ×”××§×˜×™×‘×™×¡×˜×™× ×‘×¤×•×¢×œ ובמחשבה ×©×‘×™× ×™× ×•, ×ž×“×ž×™×™× ×™× ×ת העתיד.
2. ×× ×—× ×• הרחק במחצית ×”×©× ×™×™×” של הסרט. תי×ו × ×œ×—× ×‘×›×•×œ× ×•×›×•×œ× × ×œ×—×ž×™× ×‘×•. ×”×•× ×›×‘×¨ שכח ×©×”×•× ×”×¤×¡×™×§ להיות ×קטיביסט. ×ין לו ברירה, ×›×™ הגרסה העגומה של הבחורה היפה תלויה בו שיציל ×ותה. הו×, כמו גבר של ×”×¢×•×œ× ×”×—×“×©, עושה ×–×ת בלי ×©×¨×™×¨×™× ×•×‘×œ×™ כדור ×קדח ×חד לרפו××”. פשוט ×ž×©×•× ×©×”×•× ×ž×›×™×¨ ×ת ההיפי המזדקן ×”× ×›×•×Ÿ ×©×™×—×‘×™× ××•×ª× ×•×™×ª×Ÿ ×œ×”× ×œ×¢×©×Ÿ גר×ס מסוג ”שיעול תות“.
בקיצור, ×× ×—× ×• ×‘×ž×—× ×” הפליטי×. ×”×›×“×•×¨×™× ×©×•×¨×§×™× ×ž×™×ž×™×Ÿ ומשמ×ל. ופת×ו×, בירייה ×חת המצלמה מתמל×ת בד×. במשך חמש דקות ×× ×—× ×• רו××™× ×ת הסרט מבעד לטיפות ×”×“× ×”×–×•×œ×’×•×ª ל×יטן, ×‘×—×™× × ×™×•×ª מחושבת, על המסך. מקסי×.
×ין דבר ש××§×˜×™×‘×™×¡×˜×™× ×œ×©×¢×‘×¨ ×©×•× ××™× ×™×•×ª×¨ ×ž×©×ž×¤×•×¦×¦×™× ×œ×”× ×ת הקפה
3. ×›×מור, תי×ו ×”×•× ×קטיביסט לשעבר. ××œ× ×©×©× ×™ ×“×‘×¨×™× ×§×•×¨×™× ×‘×¡×ž×•×š מ×ד ×חד ×œ×©× ×™: הר×שון ×”×•× ×©×”×•× ×¢×“ לפיצוץ שמתרחש סמוך ×œ×ž×§×•× ×©×‘×• ×”×•× ×§×•× ×” ×ת הקפה שלו. ×–×” מזכיר לו – הרבה יותר מכלובי ×”××“× ×•×ž×”××‘× ×™× ×©× ×–×¨×§×•×ª לעבר הרכבת בה ×”×•× × ×•×¡×¢ – ×©×”×¢×•×œ× ×–×§×•×§ לו. ×”×©× ×™ ×”×•× ×©×”×קסית היפה שלו ×ומרת לו שיפסיק לשחק ×ותה ×‘×•×¨×’× ×™. ×–×” עושה ×ת העבודה.
ברגע שתי×ו מבין ש×ין לו ברירה ××œ× ×œ×¤×¢×•×œ למען ×”×× ×•×©×•×ª, ×”×•× ×ž×בד ×ת ×”× ×¢×œ×™×™× ×”×‘×•×¨×’× ×™×•×ª שלו. ×”×•× × ×©×ר ×‘×’×¨×‘×™×™× ×ž×¢×˜ זמן, ו××– מגיע להיפי, וכר×וי מקבל כפכפי×. ×”×•× ×ž×¡×ª×•×‘×‘ בכפכפי×, למען הש×, ב×× ×’×œ×™×” ×”×פורה מתמיד. בשי×ו של המתח בסרט, כשעוד ×œ× ×‘×¨×•×¨ מה יעלה בגורלו, יוצר המט×פורה הזו מגדיל לעשות ×•×’×•×¨× ×œ×• לפציעה ברגל. עכשיו ×”×•× ×’× ×‘×›×¤×›×¤×™× ×•×’× ×§×¦×ª צולע. ×בל תיכף הכל יסתדר. ×–×” ברור, ×›×™ תי×ו זוכה ×œ× ×¢×œ×™ ספורט, ×”×”× ×¢×œ×” של ×”××§×˜×™×‘×™×¡×˜×™× ×”×©×‘×¢×™×.
×בל מה?
”×”×™×œ×“×™× ×©×œ מחר“ ×”×™×” יכול להיות סרט מעולה, לו ×œ× ×”×™×” ×™×•×¦× ×ž× ×§×•×“×ª המבט ×”×›×™ בעייתית ש×פשר: ×× ×œ× ×™×”×™×• ילדי×, כל ×”×¢×•×œ× ×™×™×—×¨×‘. צחוק הילדי×, ×ומר הסרט שמבוסס על רומן מ×ת פ.ד. ×’‘יימס, ×”×•× ×–×” שמציל ×ת העול×. ×œ× ×‘×מת, ×× ×™ ×œ× ×¦×•×—×§×ª. זו ×œ× ×יזו ×¤×¨×©× ×•×ª מופרכת ש×× ×™ המצ×תי. בלי צחוק ילדי×, ×× ×—× ×• ×ž×§×‘×œ×™× ×˜×¨×•×¨×™×¡×˜×™×, ×¤×œ×™×˜×™× ×•×›×¤×›×¤×™×.
וכמו שדודה שלי זהבה הייתה ×ומרת: “×ת ×œ× ×¨×•×¦×” ילדי×??? ×ת עוד תתבגרי!”