הפוסט × ×›×ª×‘ בתגובה ל"×‘×ž×“×™× ×ª העבדי×".
ב×חד ×”×§×•×¨×¡×™× ×©×× ×™ לוקחת העירה המרצה הערת ×גב, ×©×”×™× ×œ×™×‘×” של התגובה הזו. "×‘×©× ×™× ×”××—×¨×•× ×•×ª", ×מרה המרצה, "יש × ×˜×™×™×”, ×”× ×•×‘×¢×ª מיי×וש מהמוסר ×”××™× ×“×™×‘×™×“×•×ליסטי, לחזרה ×ל המוסר של ×”×™×•×•× ×™×". ×”×™× ×מרה ×ת ×–×” בהקשר של ×ריסטו, כך ש×× ×™ מתייחסת בעיקר ×ליו.
המוסר ×”××™× ×“×™×‘×™×“×•×ליסטי, ×ו ×”×¨×¢×™×•× ×•×ª ×”××™× ×“×™×‘×™×“×•×ליסטי×, ×”× ×©×ž×•×‘×™×œ×™× ×œ×× ×©×™× ×‘×ª×’×•×‘×” של ×ורן צור לפוסט שלך. ××•×ª× ×× ×©×™× ×ž×œ×›×œ×›×™× ×›×™ ×–×” ×œ× ×ž×–×™×– ×œ×”× ×•×›×™ ×”× ×—×•×©×‘×™× ×©×”× ×¨×§ טיפה בי×. ×–×” ×œ× ×ž×–×™×– לה×, ×›×™ ההוליסטי, הקולקטיבי, החלק של ×”×™×, ×”×•× ×œ× ×—×©×•×‘. רק הטיפות חשובות. במובן מסוי×, התפיסה המעמידה במרכז ×ת היחיד משחררת ×ותו מ×חריות ומ×פשרת לו להיות בעמדה של "×œ× ×כפת לי".
המוסר ×”××™× ×“×™×‘×™×“×•×ליסטי המעמיד במרכז ×ת טובת היחיד ×”×•× ×’× ×©×חר××™, במידה רבה, למה ש×× ×—× ×• ×ž×›× ×™× "שיח הזכויות". ×”×ž×¨× ×• ×ת ×”"מידות טובות" בזכויות (בר×שן חופש הביטוי והזכות להגשמה עצמית), ו×ת ×”×¢×¨×›×™× ×”×”×•×ž× ×™×¡×˜×™×™× ×©×œ החובה ×”×זרחית, ×‘×¢×¨×›×™× ××™× ×“×™×‘×“×•××œ×™×¡×˜×™×™× ×©×œ תביעת זכויות מהחברה. ×ותן זכויות מחייבות מ×וד ×ת החברה כלפי הפרט, ×בל הפרט ×™×•×¦× ×¤×˜×•×¨ מחובותיו המוסריות, במשמעותן ×”×™×•×•× ×™×ª. הפרט הופך מ×זרח המחוייב למען החברה, לצרכן התובע ×ת זכויותיו.
כתבתי על חובות מוסריות במשמעות ×”×™×•×•× ×™×ª, ××– ×ולי מוטב ש×רחיב ×‘× ×•×©×. כש×ריסטו כותב על ×—×™×™× ×ž×•×¡×¨×™×™×, ×”×•× ×§×•×“× ×›×œ מדבר על מימוש עצמי ועל ×—×™×™× ×˜×•×‘×™×. ×× ×—× ×• ×¨×’×™×œ×™× ×œ×¤×¦×œ בין מושג "×”×—×™×™× ×”×˜×•×‘×™×" לבין "×—×™×™× ×˜×•×‘×™× ×ž×‘×—×™× ×” מוסרית", ×ו "×—×™×™× ×ž×•×¡×¨×™×™×". ×”×™×•×•× ×™× ×§×©×¨×• בין הטוב ×”×¡×¤×•× ×˜× ×™, ×”×™×•× ×™×•×ž×™, לבין טוב במובן המוסרי. ולכן, כש×× ×™ כותבת שלפי ×ריסטו המימוש המימוש העצמי מזוהה ×¢× ×—×™×™ ×ושר ×× ×™ בהחלט ×ž×ª×›×•×•× ×ª ×’× ×œ×¡×•×’ ×”×–×” של ×ושר, ×’× ×œ×˜×•×‘ ×™×•× ×™×•×ž×™ ×•×œ×—×™×™× ×©×œ × ×•×—×•×ª פיזית, כבוד מהסביבה וכד'. ×¢× ×–×ת ×—×™×™ ×ושר ×”× ×—×™×™× ×œ×¤×™ הסגולה הטובה.
××– מה מ×פיין ×ת הסגולה הטובה? ר×שית, סגולות טובות מתבט×ות בבחירות ×•×‘×”×ª× ×”×’×•×™×•×ª ×©×œ× ×• – הן ×‘×©×•× ×¤× ×™× ×•×ופן ×œ× ×ž×•×©×’ תי×ורטי. לפי ×ריסטו ××™ ×פשר להיות טוב מבלי ×œ×”×’×©×™× ×ת הטוב ×”×–×”. ×©× ×™×ª, הסגולה טובה ×”×™× ×¡×•×’ של ×תוס, דרך ×—×™×™×. ×ין ×פשרות להיות ערכי רק לרגע ×חד. ×–×” ×¢× ×™×™×Ÿ של ×—×™×™× ×©×œ×ž×™×, הדורש ×ימון והכשרה שיש ×œ×”× ×ž×¨×›×™×‘×™× ×¤×¨×§×˜×™×™× ×•×¨×’×©×™×™×.
הסגולה הטובה, לפי ×ריסטו, מורכבת משלושה חלקי×: רצון, עשייה ומטרה.
רצון, ×›×™ ×œ× ×ž×¡×¤×™×§ שתפעל בצורה מסוימת, ×תה ×’× ×¦×¨×™×š לרצות לפעול כך. ×ריסטו מדבר על ×ימון של ×”×¨×¦×•× ×•×ª והתשוקות, ×ל מול ×”××™× ×¡×˜×™× ×§×˜×™× ×•×ל מול ×”× ×˜×™×•×ª הטבעיות (ל×הוב בשר, למשל). גיבוש התשוקות ×”×•× ×¤×¨×•×™×§×˜, מפעל ×—×™×™× ×©×‘×ž×”×œ×›×• ×”××“× ×”×•×¤×š ×œ×ž×•×©×œ× ×™×•×ª×¨, מוסרי יותר ומ×ושר יותר. תומר פרסיקו כותב בתגובה לפוסט שלך (בהקשר של ×כילת בשר) שצריך להיות ×œ× ×¨×§ בעל מודעות מוגברת, ××œ× ×›×•×— רצון מיוחד (ל×ו ×“×•×•×§× ×—×–×§, יותר ×‘×ž×§×•× ×”× ×›×•×Ÿ) כדי לבצע בעצמך ×ת ×ותה ×ª× ×•×¢×” × ×¤×©×™×ª שחורגת מהמובן מ×ליו. ×–×” בדיוק מה ש×ריסטו ×ומר.
×תה ×¢×•× ×” ש××“× ×¦×¨×™×š ×œ×”×©×ª× ×•×ª בצורה × ×™×›×¨×ª בכדי שיוכל לעמוד ×‘×¤× ×™ עצמו בכבוד, ושקשה לבצע ×ת ×”×ª× ×•×¢×” ×”× ×¤×©×™×ª הזו. "בסוף ×קרוס", ×תה כותב, "כמו מי שמחליט להתעמל ושורד שבוע". ×›×ן × ×›× ×¡ החלק ×”×©× ×™: העשייה (הפרקטיקה של המידות הטובות). ×ריסטו מדבר על ×—×™×™× ×©×œ×ž×™× ×©×œ שכלול, של לימוד. משמעות העשייה ×צלו ×”× ×• שכלול היכולת. ××ž× × ×”×”×‘× ×” הבסיסית לגבי ×ž×‘× ×” ×”× ×¤×© ×ותו צריך לחפש והידע על ×ž×‘× ×” ×”×¢×•×œ× ×‘××™× ×ž×‘×—×•×¥, ×בל ×¢× ×”×œ×ž×™×“×”, ×•×¢× ×”×‘×™×¦×•×¢, משתכללת היכולת. מרמיט כותב בתגובה שלו שהחתירה ×”×–×ת ×”×™× ×ž×¤×¢×œ לחיי×, ×œ× ×§×ž×¤×™×™×Ÿ חד-פעמי: "×ž× ×¡×™×, וקורסי×, ×•×ž× ×¡×™× ×©×•×‘ רק חלק מהדברי×, ×•×ž×ª×§×“×ž×™× ×‘×¦×¢×“×™ צב, ×•×ž×ª×¨×’×œ×™× ×ת המודעות כמו שריר, ול×ט ובהדרגה × ×•×¦×¨ בסיס מוצק של מודעות שהופך לטבע, לחלק מה“×ופי“. ו××– ×ž×ž×©×™×›×™× ”להיטהר“ ולהשתפר עד ×ין סוף". ×–×” מה ש×ריסטו ×ומר. ×ž×‘×—×™× ×ª×•, הפרקטיקה × ×ž×¦×ת ביחסי גומלין ×¢× ×”×”×‘× ×”, והן משתכללות יחד. זהו מ×פיין של ×”×תוס, של ×”×—×™×™× ×©×”× ×—×™×™× ×”×“×¨×’×ª×™×™× ×©×œ לימוד: הפעולה גורמת ×œ×ª×›×•× ×” ×•×”×ª×›×•× ×” גורמת לפעולה.
החלק השלישי ×”×™× ×”×ž×˜×¨×”. לפי ×ריסטו, על ×ž× ×ª לפעול בצורה מוסרית יש להבין ×ת היעדי×, ולדעת ב×ילו ×ž×¦×‘×™× × ×“×¨×©×ª ההתערבות ×©×œ× ×• בעול×. בחלק ×”×–×” יש ×œ×ª×‘×•× ×” ×•×œ×”×‘× ×ª ×”×¢×•×œ× (לידע על העול×) תפקיד קריטי. מרמיט כותב: "×× ×™ חושב שהצעד הקשה ביותר, שבו ×× ×—× ×• × ×•×˜×™× ×œ×”×™×©×‘×¨ ולסגת, ×”×•× ×”×¦×¢×“ הר×שון: ההכרה ××™×–×” בן-××“× ×ž×—×•×¨×‘×Ÿ ×× ×™ בעצ×. קשה להשתחרר מהשיפוטיות ולהבין שזה ש×× ×™ רוצה להשתפר ×œ× ×¤×•×¡×œ ×ת כל מה ×©×”×‘×™× ×ותי עד הלו×". ההכרה הזו ×”×™× ×©×œ×™×© מלהיות ××“× ×ž×•×¡×¨×™, לפי ×ריסטו. ×”×”×‘× ×” מה הן הסגולות הטובות, מה ×”× ×”×™×¢×“×™× ××œ×™×”× ×× ×™ חותר.
צריך להבין ×’× ×©×”×›×œ×™ של ×ריסטו ×”×•× ×›×œ×™ ש××“× ×ž×¤×¢×™×œ על עצמו. ×–×” ×œ× ×›×œ×™ של שיפוט מוסרי ×œ×ž×¢×©×™× ×©×œ ×חרי×, ××œ× ×›×œ×™ לבדיקה עצמית ושכלול עצמי מוסרי. ×›×ן × ×›× ×¡×ª התפיסה ×”×™×•×•× ×™×ª ×”×ž× ×•×’×“×ª ל××™× ×“×™×‘×™×“×•×ליז×: ×ריסטו מ×מין שה××“× ×”×•× ×—×‘×¨×ª×™ ממהותו ולכן חלק בלתי × ×¤×¨×“ מגיבוש התשוקות, ×ž×”×”×‘× ×” מה הן הסגולות הטובות, ×”×™× ×”×‘× ×” של ×× ×©×™× ×חרי×. מדובר פה בשכלול עצמי בתוך מרחב חברתי. ×ריסטו בהחלט מ×פשר ביצוע ×“×‘×¨×™× ×©×œ× × ×”×•×’×™× ×‘×—×‘×¨×” בה ×תה ×—×™, ×בל מתוך ×”×‘× ×” ×©×ž×¢×©×™× ×לו ישפרו ×ת החברה. לפיו, כש×תה מסגל סגולות טובות, ×תה חושב על החברה שבה ×תה ×—×™.
המחשבה ×”×™×•×•× ×™×ª ×œ× ×ž×¤×¨×™×“×” בין ××™× ×“×™×‘×™×“×•×ל לחברה. בתפיסה הזו המחשבה על ×¢×¦×ž× ×• גורמת ×œ× ×• לצ×ת לחברה. הש×לות על ×¢×¦×ž× ×• מפעילות ××•×ª× ×• כיצור חברתי. ×ין ×œ× ×• ×§×™×•× ×ž×—×•×¥ למסגרת של חברה, ×בל חשוב להבין שהה×חדה בין ×”××™× ×“×™×‘×™×“×•×ל לחברה, ×œ× ×ž×•× ×¢×ª ביקורת על החברה. ×ריסטו מדגיש ×›×™ חידוד ×”×ª×‘×•× ×” ×”×× ×•×©×™×ª, בין הש×ר לצרכי ביקורת, ×”×•× ×’× ×—×œ×§ חשוב ×ž×”×—×™×™× ×”×ž×ושרי×, המושלמי×, המוסריי×. ×”×ª×‘×•× ×” דרושה על ×ž× ×ª שהביקורת ×©×œ× ×• תתעלה מעבר למה שמקובל בחברה ×©×œ× ×•, על ×ž× ×ª ×©× ×•×›×œ לחשוב מעבר ×œ×¡×˜× ×“×¨×˜×™× ×”×ž×•×§× ×™× ×œ× ×• על ידי החברה.
ועוד משהו על התהליך ההדרגתי. לפי ×ריסטו, מעשה ×œ× × ×©×¤×˜ כרע כשלעצמו. ×פשר להגיד: "×–×” מעשה רע שפגע ב×חרי×". ×בל כש×× ×—× ×• ×ž× ×¡×” לקבוע ×× ×”×ž×¢×©×” ×”×–×”, שפגע ב×חרי×, ×”×•× ×¨×¢ – ×× ×—× ×• ×¦×¨×™×›×™× ×§×•× ×˜×§×¡×˜. צריך להסתכל על כל המהלך שקובע ×ת ×תוס העיצוב העצמי. כש×× ×™ מעצבת ×ת ×—×™×™ ×× ×™ צריכה לקבוע ביחס למעשה: ×”×× ×”× ×–×§ שגרמתי ×”×™×” מעשה של רוע, ×ו טעות (מעשה טוב שכשל), ×ו שזה ×”×›×™ טוב ש×× ×™ יכולה כרגע ובהמשך ××”×™×” יותר טובה? רק ××“× ×™×›×•×œ לקבוע לעצמו ×”×× ×ž×¢×©×” ×”×•× ×¨×¢, בהת×× ×œ×ž×”×œ×š שקבע ×ת המעשה. חשוב להבין שזו ×œ× ×™×—×¡×™×•×ª במובן ש×× ×—× ×• ×ž×©×ª×ž×©×™× ×‘×ž×™×œ×”. הסגולה הטובה ×”×™× ×בסולוטית, והטוב ×”×•× ×בסולוטי, ×בל ייתכן שבתהליך הלימוד ×× ×™ מבצעת טעויות, וייתכן שיקח זמן עד ש×וכל לעשות ×ž×¢×©×™× ×©×”× ×˜×•×‘ מוחלט, ×›×™ ×× ×™ עדיין בתהליך של סיגול ערכי×. במובן ×”×–×” זו תי×וריה מוסרית ש×פשר ל×מץ, ×›×™ ×”×™× ×œ× ×“×•×¨×©×ª ממך לעשות ×ת הבלתי ×פשרי. ×× ×œ×”×ž×©×™×š ×ת דוגמת הק××¨× ×™×‘×•×¨, ×תה ×œ× ×¦×¨×™×š ×”×™×•× ×œ×”×¤×•×š ×œ×˜×‘×¢×•× ×™. ×פשר להתחיל ×ž×œ×§× ×•×ª ביצי חופש, מל×כול פחות בשר. תהליך הפיכתך ל××“× ×ž×•×¡×¨×™ ×œ× ×™×§×¨×” ביו×, ×”×•× ×ª×”×œ×™×š הדרגתי שבו ×ž×™×•× ×œ×™×•× ×תה משפר ×ת המוסריות שלך (בשלושת ×”×ž×•×‘× ×™×: הרצון, הפרקטיקה והמטרות).
ו×× × ×—×–×•×¨ ×œ×¢× ×™×™×Ÿ המשרתי×, הדגש במקרה ×”×–×” ×œ× ×¦×¨×™×š להיות על "זכויות המשרת" ××œ× ×¢×œ "מה ×”×™× ×”×¡×’×•×œ×” הטובה ×ותה ××§×™×™× ×‘×ž×”×œ×š יחסי הגומלין שלי ×¢× ×”×ž×©×¨×ª". זו הסתכלות ×חרת. יש ×›×ן המון ×‘×—×™× ×” עצמית, ×בל כזו שתופסת ×ותי כחלק מחברה, שרו××” ×’× ×× ×©×™× ××—×¨×™× ×—×•×¥ ×ž×ž× ×™. והי, ×ריסטו טוען שזה ×’× ×ž×•×‘×™×œ ×œ×—×™×™× ×ž××•×©×¨×™× ×™×•×ª×¨ – לך תדע, ×ולי ×× ×™ בדרך ×”× ×›×•× ×”.
