בהתחלה ×©× ×תי מיצגי×, כמו ×¨×‘×™× ×ž×”×× ×©×™× ×©×× ×™ מכירה, ×©×ž×’×“×™×¨×™× ×¢×¦×ž× ×›×—×•×‘×‘×™ תרבות. ו××– התחלתי ×œ×§×¨×•× ×ת מרית בן ישר×ל בבלוג שלה, ומתישהו, ×œ×¤× ×™ בערך ×©× ×ª×™×™×, × ×¤×’×©×ª×™ ×יתה לשיחה לקר×ת כתבה שכתבתי למצית, ×™×”×™ זכרו ברוך מ×ד. מ××–, ×× ×™ כבר ×והבת ×ž×™×¦×’×™× ×•×¢×•×“ יותר ×והבת ×ת מרית.
ולמה ככה?
×× ×™×•×¨×©×” לי לצטט ×ת עצמי מצטטת ×ת מרית, ו×× ×™ ×œ× ×¨×•××” סיבה למה ×©×œ× ×™×•×¨×©×” לי, הרי שככה ×”×™× ×”×¡×‘×™×¨×” לי מהו מיצג:
"המיצג × ×•×œ×“ בסוף ×©× ×•×ª השישי×, יחד ×¢× ×”××ž× ×•×ª המושגית. ×–×” ×”×™×” חלק מהמרד של ××ž× ×™ 'דור הפרחי×' ×›× ×’×“ מסחור ×”××ž× ×•×ª ×•×”×¡×˜×’× ×¦×™×” ×”×¨×¢×™×•× ×™×ª. ×‘×ž×§×•× ×œ×”×ž×©×™×š ולייצר 'חפצי ××ž× ×•×ª' כמו ×¦×™×•×¨×™× ×•×¤×¡×œ×™×, ×”× ×¢×‘×¨×• ל××ž× ×•×ª ×—×™×” המבוססת על ×¨×¢×™×•× ×•×ª ופעולות. בהמשך לכך, ×פשר להגדיר ×ת המיצג כפעולה '×מיתית' ×©× ×’×–×¨×ª מרעיון מסוי×, ×‘× ×™×’×•×“ ל'×›×ילו', למימזיס של התי×טרון.
"יש ×ת ×¢× ×™×™×Ÿ התיעוד. כדי לשמור על ×”××•×ª× ×˜×™×•×ª של הפעולה ×•×œ× ×œ×”×¤×•×š ×ותה להצגה, ×ž×‘×¦×¢×™× ×›×œ מיצג רק ×¤×¢× ×חת, ×ו ×¤×¢×ž×™× ×‘×•×“×“×•×ª. ×•×’× ×ª× ××™ הצפייה ×”× ×‘×“×¨×š כלל מפוקפקי×; ×–×” ×œ× ×”×™×›×œ התרבות. כל מיצג × ×—×©×£ לכמות מ×ד ×§×˜× ×” של צופי×. ובכלל, ××ž× ×•×ª שמבוססת על ×¨×¢×™×•× ×•×ª ופעולות, × ×¢×œ×ž×ª ברגע שהפעולה מסתיימת… ×תה ×œ× × ×—×©×£ ל××™×¨×•×¢×™× ×”×ž×ª×¨×—×©×™×, ××œ× ×œ'תיעוד' שלה×".
""×ž×™×¦×’×™× ×–×” משעמ×. ×ת מחפשת מ××¤×™×™× ×™× – ×’× ×©×¢×ž×•× ×–×” מדד: ×× ×–×” ×œ× ×ž×©×¢×ž×, ×–×” ×œ× ×ž×™×¦×’. ו×× ×™ ×ומרת ×ת ×–×” כרגע ב×ופן תי×ורי, ×œ× ×‘×ופן שיפוטי. ר×שית, פעולה מיצגית ×”×™× ×œ×¢×ª×™× ×§×¨×•×‘×•×ª סטטית ×ו חוזרת על עצמה… החזרות ×”×לה ×œ× ×›×ª×•×‘×•×ª ×‘×©×•× ×¡×¤×¨ כללי×, ×בל הן מ××¤×™×™× ×•×ª ×ž×™×¦×’×™× ×¨×‘×™×. ×× ×™ חושבת שזה קשור לחד פעמיות של המיצג. ×‘×ž×§×•× ×œ×”×¦×™×’ משהו ×¤×¢×ž×™× ×¨×‘×•×ª, ×—×•×–×¨×™× ×¢×œ ×ותה פעולה שוב ושוב, כדי לחרוט ×ותה בזיכרון. וזה קשור ×’× ×œ×¨×¢×™×•×Ÿ. החזרות ×”×לה מ××–× ×•×ª ×ת מהירות ×”×ור של הרעיון. וזה מחזיר ××•×ª× ×• שוב ×œ×ž×•×¦× ×”×ž×™×¦×’, למרד × ×’×“ המיסחור. ×›×™ מה ×–×” מסחרי בעצ×? מסחרי ×–×” לבדר, להקסי×, לפתות, לפרוט על רגשות. ××ž× ×•×ª שדוחה ×ת כל ×–×” חייבת להיות משעממת. ×•×’× ×–×” מעורר ×”×ª× ×’×“×•×ª ×צל הקהל. ×–×” × ×ª×¤×¡ כקוצר יד ×ו כזלזול. ×× ×œ× ×˜×•×¨×—×™× ×œ×¢× ×™×™×Ÿ ×ותי, למה ש×טרח להקשיב?"
ו×יך ×–×” קשור לספר?
ו××– ×”×’×™×¢ הספר: כשדויד גרוסמן פגש ×ת ויטו ××§×•× ×¦'×™, ×•×”×“×’×™× ×יך תפיסת המיצג הזו עוזרת כדי ×œ×§×¨×•× ×˜×§×¡×˜×™× ×חרי×. בספר ×ž× ×ª×—×ª מרית (×× ×™ יודעת ש×× ×™ ×מורה ×œ×§×¨×•× ×œ×” בן ישר×ל, על פי חוקי ×”×–×”, ×בל תסלחו לי, כן?) ×ת "ספר הדקדוק ×”×¤× ×™×ž×™" של גרוסמן כמיצג ו××£ משווה ×ותו למיצגן ויטו ××§×•× ×¦'×™, ש×הוב עליה, כך × ×™×›×¨, ופחות ×הוב עליי.
וזה מ×יר ×¢×™× ×™×™×, ×›×™ ×הרון, הגיבור הר×שי, ב×מת עושה ×©× ×¡×“×¨×•×ª על גבי סדרות של פעולות, ×©× ×¨×ות ×”×¨×¡× ×™×•×ª ותמוהות, ועד ×©×œ× ×‘××™× ×•××•×ž×¨×™× ×œ×š מיצג, ×תה מתקשה לחבר בין סדרות הפעולות ×”×לו, וכל ×חת מהן × ×ª×¤×¡×ª כעוד הדגמה לכך ×©×”×•× ×œ× × ×•×¨× ×והב ×ת עצמו. ו×× ×›×‘×¨ ××•×ž×¨×™× ×œ×š מיצג, ×תה קולט כמה הכל מתלכד לכדי תפיסת ×¢×•×œ× ×©×œ×ž×” שבמרכזה עומדת המחשבה שהרסה ×ת ×©× ×•×ª × ×¢×•×¨×™×™: ×œ× ×¨×§ שכל ××“× ×חר××™ לגורלו, כל ××“× ×חר××™ ל×ופן שבו גופו מייצר ×ת גורלו.
וזה מקסי×, ×›×™ כל שרשרת ×”×”×ª×‘×•× × ×•×ª הזו מל××” ב×הבה מדבקת. גרוסמן ×והב ×ת ×הרן ×©×ž× ×¡×” בכל כוחו לשמור על הילדות שלו מבלי שתיפגע על ידי גסות המבוגרי×, מרית ×והבת ×ת ×”×ופן שבו גרוסמן משתמש במיצג כדי ×œ×”×“×’×™× ×ת × ×™×¡×™×•× ×•×ª×™×• ×”×¢×§×¨×™× ×©×œ ×הרון, ו×תה ×והב ×ת מרית על כך ×©×”×™× ×ž×•×œ×™×›×” ×ותך כך בין דפי "ספר הדקדוק ×‘×¤× ×™×ž×™", ×©×”×•×¤×›×™× ×‘×¢×¦× ×œ×“×¤×™ תולדות המיצג.
וזה מעורר מחשבה, ×›×™ ברגע ש×תה משחרר ×ת המיצג מהבמה ×•×ž×”×¦×•×¤×™× ×•×ž×ª×›×œ×™×ª ההצגה, ×תה חושף ×ת הקשר בין ×¨×¢×™×•× ×•×ª לפעולות ×©×§×™×™× ×‘×ופן יומיומי ×‘×—×™×™× ×©×œ כל ×חד, וכשהקשר חשוף, ×’× ×”×¨×¢×™×•× ×•×ª ×•×’× ×”×¤×¢×•×œ×•×ª ×™×›×•×œ×™× ×œ×”×©×ª× ×•×ª ביתר קלות.
××– לקרו×?
ברור.