×ולי כד××™ לפתוח ×“×•×•×§× ×‘×˜×§×¡×˜×™×œ. לכ×ורה, × ×•×©× ×ž×©×ž×™×. מה ×œ× ×•, ×¦×¨×›× ×™ התרבות, ולפיסת ×”×¦×¨×›× ×•×ª הזו? ובכן, זהו ×”× ×•×©× ×©×ž×—×‘×¨ בין ×ž× ×“×™ גרובר, בעלת מפעל פיג'מות וגיבורת הספר החדש של ×ורלי קסטל-בלו×, לבין עירד גרובר, בעלה ומפתח טקסטיל ללוחמה בטרור. זהו ×’× ×”× ×•×©× ×©×ž×—×‘×¨ בין ×”×©× ×™×™× ×œ×‘×™×Ÿ בית×, לירית, שעתידה לרשת ×ת המפעל ×•×‘×™× ×ª×™×™× ×ž×ª×¢×¡×§×ª בגידול ירקות ××•×¨×’× ×™×™× ×‘×יזו שממה ×‘× ×’×‘. למה ×“×•×•×§× ×˜×§×¡×˜×™×œ? ×›×™ זו ×›× ×¨××” הייתה הדרך הקלה ביותר להגחיך ×ת המשפחה הזו, שגרה בתל ברוך צפון, ×”×©×›×•× ×” ירוקת העד, וכל חבריה ×ž×ª×¢×¡×§×™× ×‘×¢×¦×ž× ×‘×œ×‘×“. ×ž× ×“×™ עסוקה בהשתלת השכמות המתקרבת שלה. עירד עסוק ביוקרה שלו כזוכה פרס ישר×ל ולירית עסוקה בשלומי, החבר ×”×ž×©×¢×ž× ×©×œ×”. ויש ×’× ×‘×Ÿ – צלף בצב×, שבשעות ×”×¤× ××™ ×§×•×¨× ×¡×¤×¨×™ מופת לרוחב. הדרך הקלה הן שתי ×”×ž×™×œ×™× ×©×ž××¤×™×™× ×•×ª בצורה הטובה ביותר ×ת הבחירות של קסטל ×‘×œ×•× ×‘×¡×¤×¨ ×”×–×”. ×–×•×›×¨×™× ×ת ×ž×™× ×” ליזה, ×ותו ספר מופתי שכתבה קסטל ×‘×œ×•× ×›×‘×¨ ב-1995, ×œ×¤× ×™ 11 ×©× ×”? ××– ××ª× ×‘×˜×— ×–×•×›×¨×™× ×ת ×ž×™× ×”, ×ותה עקרת בית משועממת שהייתה כל כך רוצה לשמח ×ת בעלה ולה×ריך ×ת ×”×™' שלה לו' כדי שתוכל להיות ×”×ž×•× ×” ליזה, ×בל ×œ× ×ž×¦×œ×™×—×”; ×ותה עקרת בית שיוצ×ת למסע ×¤× ×˜×¡×˜×™ בעקבות מפקד משטרת הזמן? ×לו היו ×–×ž× ×™×, ×–×” ×”×™×” ספר. מ××–, שכפלה קסטל ×‘×œ×•× ×ת ×ž×™× ×” כמעט בכל ספר שהוצי××”. בכל ×¤×¢× ×”×™× ×ž×¤× ×” ×ת חיצי הביקורת שלה בדיוק ל×ותו מקו×: ×”×ישה ×©×”×™× ×§×¨×‘×Ÿ ×”× ×¡×™×‘×•×ª ומתוקף כך ×”×™× ×ž×¤×’×¨×ª, ×”×™× ×¨×“×•×“×” ×•×”×™× ×ž×ª×¢×¡×§×ª ב××•×¤× ×” ×•×‘×˜×¨× ×“×™×. ×וקיי, ×©×ž×¢× ×•. ×”×¤× ×ž× ×•. ×•×¢×‘×¨× ×• הל××”. ×בל ×œ× ×§×¡×˜×œ-×‘×œ×•× – ×”×™× × ×•×ª×¨×” ש×. ×חרי הכל, ×ין דבר קל מזה. קצת קופי פייסט, קצת ×–×¢× ×§×“×•×©, קצת ×©×™× ×•×™ × ×¡×™×‘×•×ª ×•×”× ×” ×œ× ×• עוד ספר ש×פשר להגיש לעורך.
שולחן ועוד שולחן
וכמו שקורה להרבה ×¡×•×¤×¨×™× ×©× ×•×ª×¨×™× ×‘×ž×§×•×, ×”×™× ×יבדה ×ת הברק. פע×, ×חרי שקר×תי משפט של קסטל ×‘×œ×•× × ×לצתי להפסיק ×ת הקרי××”, ×œ× ×¡×•×ª ולזהות ×ת המישמש ×”×œ×©×•× ×™ ×©×œ×¤× ×™×™, ולהגיד לעצמי: לעז×זל, ×”×™× ×˜×•×‘×”. עכשיו, ×œ× ×¨×§ ש×× ×™ מקבלת חומר לעוס, ×× ×™ מקבלת ×ותו חסר טע×. ×פשר לספור על ×›×£ יד ×חת ×ת ההברקות ×”×œ×©×•× ×™×•×ª של הספר ×”×–×”, ובכל ×–×ת מדובר בקסטל-בלו×, ×”×ישה והחוד בקצה המקלדת. וזה עצוב. ×¡×•×¤×¨×™× ×©×תה ×והב, ×תה מצפה ×ž×”× ×œ×“×‘×¨×™×. ×תה ×œ× ×ž×¦×¤×” ×ž×”× ×œ×©× ×•×ª ×ת ×”×¡×’× ×•×Ÿ ×ו ×ת דרך המחשבה – ×לו חלק ×”×“×‘×¨×™× ×©×‘×’×œ×œ× ×תה ×והב ××•×ª× ×ž×œ×›×ª×—×™×œ×”. ×תה ×œ× ×ž×¦×¤×” ×ž×”× ×œ×”×ž×¦×™× ×ת ×¢×¦×ž× ×ž×—×“×©, רק להזיז ×ת המשקפת כדי שיוכלו לכסות ×’× × ×•×©××™× ××—×¨×™× ×‘×¢×•×œ×. ×בל במקרה ×”×–×”, ×–×” פשוט ×œ× ×§×•×¨×”. יש תרגיל מחשבתי יפה ש×פשר ×œ×™×™×©× ×¢×œ שמה של קסטל בלו×. × ×¡×• להגיד ×ורלי קסטל ×›×ילו מייד ×ª×‘×•× ×”×‘×œ×•×, ×בל בלי ממש לומר ×ותה. ×חרי ×©×ª× ×¡×•, תר×ו ×›×™ ×”×‘×œ×•× ×‘×›×œ ×–×ת מרחפת ב×וויר, למרות ש××£ ×חד ×œ× ×§×¨× ×œ×”. ×›× ×¨××” ×©×‘×™× ×ª×™×™× ×–×” ×’× ×ž×” שקרה ×¢× ×”×¡×•×¤×¨×ª עצמה. תחשבו ×ורלי קסטל בלו×, תחשבו חדות, דיוק וביקורת, ורק ×חרי ×–×” תיזכרו ×©×œ× × ×•×ª×¨ מזה כלו×. לקרי×ת פרק מהספר