×× ×™ לוקח קורס על מיכ×יל ב×חטין, ת×ורטיקן ספרות רוסי חשוב, שבזכותו (ובזכות הזיווג ×”×˜×ž× ×©×œ×• ×¢× ×§×¨×™×¡×˜×‘×”) יש ×œ× ×• ×”×™×•× ×ž×•×©×’×™× ×ž×¨× ×™× ×™× ×›×ž×• "××™× ×˜×¨×˜×§×¡×˜×•×ליות". דרור בורשטיין, שמעביר ×ת הקורס, זיווג בין ב×חטין לבודהיז×, ×•× ×’×¢, × ×¨××” לי, ×‘× ×§×•×“×” חשופה.
×œ×§×¨×•× ×ת "הדיבר ברומ×ן" מרגיש כמו ×œ×§×¨×•× ×ת הבודהה, רק של השפה. כלומר, ×œ× ×¡×•×ª ×œ×§×¨×•× ×ž×™×©×”×• שהבין שהכל קשור להכל, שהכל ×ž×©× ×” ×ת הכל כל הזמן, ושמעז בכל ×–×ת לתת בכל ×–×” ×¡×™×ž× ×™×. ×›×שר ב×חטין מדבר, למשל, על הדי×לוגיות שטבועה בדיבר, ×”×•× ×˜×•×¢×Ÿ ×©×ž×‘×¢×™× ×¨×‘×™×, ×ž×©×¤×˜×™× ×¨×‘×™×, ×ž×™×•×¦×¨×™× ×ž×ª×•×š מחשבה על התגובה ×”×ž×ª×•×›× × ×ª ×ליה×. עוד ×œ×¤× ×™ שהמשפט ×™×•×¦× ×ž×”×¤×”, ×”×•× ×›×‘×¨ מתפתל מסביב ×œ×˜×™×¢×•× ×™ ×”× ×’×“ ×©×˜×¨× × ×מרו.
×בל בד"×› ×˜×™×¢×•× ×™ ×”× ×’×“ × ×מרי×. ×”× × ×מרו שוב ושוב ב××™× ×¡×¤×•×¨ שיחות ×חרות. המשפט ×©×œ× ×•, ×–×” ש×× ×—× ×• ×¨×•×¦×™× ×œ×•×ž×¨, ×”×•× ×—×œ×§ מתוך כל ×ותן שיחות, מיוצר מתוך ×”× ×—×ª קיומן. ×›×שר דוד גרוסמן ×¤×•× ×” ל×ולמרט, ×‘× ××•× ×©×œ×•, ו×ומר ×©×”×•× ×©×§×œ ×ת דבריו בזהירות, לקח ×ת הזמן, כדי ×©×œ× ×™×•×›×œ×• לומר שמתוך צערו ×”×•× ×“×•×‘×¨, ×”×•× ×¢×•×©×” ×–×ת ×›×™ ×”×•× ×¨××” ×ת הטיעון ×”×–×” ×ž×•×¤× ×” כבר כלפי ×× ×©×™× ×חרי×. וכ×שר × ×•×¦×™× ×ת ×ותו משפט, ×©×—×™×©×œ× ×• בזהירות כזו, ×”×•× ×™×”×¤×•×š לחלק ממבעי השפה, ויעצב ×ž×©×¤×˜×™× ××—×¨×™× ×צל ×“×•×‘×¨×™× ×חרי×.
כמו ×œ×§×¨×•× ×ת הבודהה. ×–×” די ×ž×¢× ×™×™×Ÿ, בדרך ×גב, לר×ות ×יך ×”×•× ×ž× ×¡×” ×œ× ×¡×— ×ת ×”×”×רה במלי×. ×”×•× ×ž×ª×—×™×œ בדבר ×חד וקופץ לדבר הב×, ×•×ž×©× ×—×•×–×¨ ל×חור, ומתפתל סביב ×–×”, וקופץ קדימה, ו××– ×ומר כמה ×“×‘×¨×™× ×¢×œ שירה, וחוזר לרומ×ן ולדי×לוגיז×. ×›×ילו יש לו ×ª×‘× ×™×ª, מל××” גלגלי ×©×™× ×™×™× ×¢×“×™× ×™× ×ž×וד, בתוך המוח, ש××™ ×פשר ×œ×”× ×™×— ×ותה כמו שצריך בטקסט, ×‘×ž×©×¤×˜×™× ×©× ×§×¨××™× ×‘×¨×¦×£ הזמן, ושהדרך היחידה לת×ר ×ותה × ×›×•×Ÿ ×™×”×™×” כך, כדיגרסיה על דיגרסיה.
בהערת ×©×•×œ×™×™× ×™×מר שר×וי ×”×™×” שב×חטין ישתדל יותר בכל ×–×ת.
פריצ'ר. הכרך הר×שון והמיותר
פריצ'ר ×”×•× ×§×•×ž×™×§×¡ שמת×ר ×ת מסעו של כומר, חברתו (ש×צבעה קלה על ההדק) וערפד ×ירי בעקבות ×לוהי×. ×”×•× ×¢×ž×•×¡ ×לימות לתפ×רה, משלב ×ת הפמליה של מעלה, הפמליה של מטה, קצת ×ž×¢×¨×‘×•× ×™× ×•×”×¨×‘×” ×ž×•×ª×—× ×™× ×•×¡×¨×˜×™ מסעות. מלבד ×–×ת, פריצ'ר, לפחות הכרך הר×שון, × ×™×—×Ÿ ביכולת המופל××” להיעשות ×ž×¢× ×™×™×Ÿ פחות ופחות ככל שהעלילה מתקדמת. ×¢×ž×•×“×™× ×¡×¤×•×¨×™× ×œ×§×¨×ת הסוף ×תה כבר תוהה ×× ×©×•×•×” להמשיך הל××”.
×חת הסיבות לכך, × ×¨××” לי, זו הדי×לוגיות הב××—×˜×™× ×™×ª המוגזמת שלו. פריצ'ר טובע כל כך בתוך הדי×לוג ×”×ž×“×•×ž×™×™× ×™× ×¢× ×›×œ ××•×ª× ×¡×¤×¨×™×/סרטי×/×§×•×ž×™×§×¡×™× ×©×©×™×—×§×• על עלילות דומות, ×©×”×•× ×›×‘×¨ ×œ× ×ž×¡×•×’×œ ×œ× ×•×¢. ×›×שר ×”×•× × ×¢ – ויצויין ×›×™ עלילה ×“×•×•×§× ×™×© ×©× – ×”×•× ×¢×•×©×” ×–×ת תוך כדי דיבור ×¢× ×›×œ ×ותן עלילות ×©×œ× × ×‘×—×¨×•, ×©× ×‘×—×¨×• ×‘×¡×™×¤×•×¨×™× ×חרי×. ×›×שר הרוצח הסדרתי מספר למה ×”×•× ×¨×•×¦×— (כדי לר×ות עד מתי ×”×•× ×™×•×›×œ להתחמק), ×”×•× ×ž×•×¡×™×£ הערת "חשבת שזה בגלל ש××‘× ×©×œ×™ ×× ×¡ ×ותי בילדות ×ו ×—×¨× ×ž×”×¡×•×’ ×”×–×”?". ×פשר לחוש ×ת הרגע שבו התבשלה הסיבה הזו ×צל הכותב, הועלתה ×ל חלל הר×ש, ×•× ×‘×—× ×” ×ל מול ××™× ×¡×•×£ עלילות ×חרות, ש×יתרע מזלן וכבר × ×›×ª×‘×• והוסרטו וצולמו וצוירו.
ב"השחקן" של ×לטמן חוזר תמיד המעמד הב×: תסריט××™ יושב מול מפיק, ×•×ž× ×¡×” ×œ×©×›× ×¢ ×ותו להפיק סרט. ×”×•× ×ž×ª×ר ×ת הסרט ב-30 ×©× ×™×•×ª, ועושה ×–×ת ב×מצעות ×¡×¨×˜×™× ××—×¨×™× – "×–×” ×”×¤× ×ª×¨ הוורוד פוגש ×ת ×’×•× ×‘×™ ×”××•×¤× ×™×™×". פריצ'ר מסריח ממ×מץ להיר×ות חדש, ×בל × ×¨××” כמו "דוגמה" פוגש ×ת "×”×רי המזוה×". × ×¨××” ×’× ×©×›×›×” בדיוק חשבו עליו. ובכל ×–×ת, ×’× ×–×” יפה, ×× ×ž×©×ª×“×œ×™×. ×× ×ž×©×ª×“×œ×™× ×פשר לר×ות ×ת ×”×–×¨× ×©× ×’×“×• ×ž× ×¡×” פריצ'ר לשחות, ×•× ×›×©×œ.