.jpg)
1.
"ב×רטלבי" ×”×’×™×¢ ×לי בטעות. ×”×יתמר ×”×™×” ××©× ×‘×–×”. ×–×” ×”×•× ×©×”×›×™×¨ לי ×ותו. ×× ×™ כמעט בטוח שהסיבה ×”×מיתית להיכרותי ×¢× ×”×¡×™×¤×•×¨ של מלוויל × ×‘×¢×” בעקבות קורס מתסכל במיוחד בשבילו. במהלך ×חד מהתקפי התסכול שלו ×”×•× ×”×—×œ×™×˜ להר×ות לי מ×מר של ×חד מרשימת ×”×”×•×’×™× ×”×‘×œ×ª×™ × ×’×ž×¨×ª של הקורס. ×”×©× ×”×™×” דלז. ×–'יל דלז. ל×ותו מ×מר קר×ו “ב×רטלבי ×ו מטבע הלשון”. הסיפור, ש×ותו חיבב ×”×יתמר עוד יותר, ×”×™×” רק × ×¡×¤×— לעסק. ××– קר×תי. ×”×™×™× ×• ×‘×©× ×” הר××©×•× ×” ×©×œ× ×•, ומלוויל ×”×•× ×§×œ×סיקה שיש ל×שר. ××– ×ישרתי. ×פילו ×‘×”× ××”. ×”×•× ×”×™×” מצחיק ב×ופן ×©×”×•× ×¦×™×™×¨ ×ת דמויות ×”×ž×©× ×” שלו. וב×רטלבי עצמו – שתמיד חזר בוורי×ציה ×›×–×ת ×ו ×חרת על המשפט ×”×למותי "×× ×™ מעדיף של×",
(I would prefer not to.)- ×”×™×” משהו עמוק ×©×œ× ×ž×ž×© יכולתי להבין ××–. ×בל רציתי להר×ות ×—×›×, ××– × ×™×¡×™×ª×™ להתעמק יותר בדלז, ×•×œ× ×¡×•×ª להבין ×ž×ž× ×• מה ×”×•× ×¨×•×¦×” ×ž×ž× ×™. ×הבתי ×ת הפתיחה:
"ב×רטלבי ××™× × ×• מט×פורה על הסופר ו××£ ×œ× ×¡×ž×œ לדבר ×–×” ×ו ×חר. זהו טקסט מבדח להפלי×, והמבדח ×”×•× ×ª×ž×™×“ כפשטו. כמוהו ×›× ×•×‘×œ×” של קלייסט, של דוסטויבסקי, של ×§×¤×§× ×ו של בקט, × ×•×‘×œ×•×ª ש×ליהן ×”×•× ×ž×—×•×‘×¨ בשושלת יוחסין תת-קרקעית מכובדת. ×”×•× ××™× ×• מבקש ××œ× ×œ×•×ž×¨ ×ת דברו, פשוטו כמשמעו. וכל ×©×”×•× ×—×•×–×¨ ו×ומר שוב ושוב הו×: הייתי מעדיף של×, זהו סוד גדולתו, וכל ×§×•×¨× ×ž×ª×הב, בתורו, בחזרה זו."
×בל מש×, כמו כל פילוסוף מצוי, דלז ברח ×œ×ž×§×•× ×חר. ובסוף ×ותו מ×מר ×”×•× ×§×©×¨ ×ת הטקסט לכל ×”×¢×•×œ× ×”×¡×¤×¨×•×ª×™ של מלוויל ודיבר על ×”×× ×˜×™ ×דיפוס שטמון ×צלו ב-D.N.A, כמו בכל תרבות ×”× ×’×“ ×”×מריק×ית. ×–×” × ×©×ž×¢ ×—×›× ××–. וזה מה שרציתי להיות. וככה × ×©×ר ×צלי הסיפור ×”×–×” כקרקע פורה לפלטפורמה פילוסופית מסובכת ש×ותה ××™× × ×™ מבין עדיין; ×›×ישור על טקסט ×©×ž×¢×¦× ×§×¨×™×תו גבהתי בעוד ×©× ×™ ×¡× ×˜×™×ž×˜×¨×™× ×©×œ ×וויר לחות ×קדמ××™.
קר×תי ×ת הסיפור עוד ×¤×¢×ž×™×™× ×‘×ž×”×œ×š ×”××•× ×™×‘×¨×¡×™×˜×”. ×¤×¢× ×‘×’×œ×œ קורס על דלז (×”×¤×¢× ×¢× ×’×•×טרי), ופע×, מסיבה ×œ× ×ž×ž×© ברורה, בקורס שעסק בסיפורי מסע (×’× ×–×” ×”×™×” יכול להיות פוסט ×©×œ× ×¢×œ ×יך הספרות הרסה לי ×ת ×”×—×™×™×. ×בל ×œ× ×‘×–×” ×¢×¡×§×™× ×Ÿ). ×בל ×”×•× × ×©×ר ×¡×ª×•× ×•×ž×’× ×™×‘ בעת ×•×‘×¢×•× ×” ×חת. וזהו. רק ×¤×¢× ×חת × ×–×›×¨×ª×™ בו שוב. בין ××•× ×™×‘×¨×¡×™×˜×” ל××•× ×™×‘×¨×¡×™×˜×” קר×תי ×ת "W ×ו זכרון הילדות" של פֶּרק. ש×, בפרק המבו×, ×”×•× ×ž×ª×¤×œ×œ תפילת סופר ×—×™×œ×•× ×™:
"×œ× ×–×¢×ž×• הקוצף של ××—×ב ×ž×§× ×Ÿ בי, ××œ× ×—×œ×ž× ×•×ª הסרק של ישמע×ל ו×ורך- רוחו של ב×רטלבי. ×ž×”× ×× ×™ מבקש ×’× ×”×¤×¢×, כפי שעשו ×¨×‘×™× ×œ×¤× ×™, ×œ×”× ×—×•×ª ×ת עטי".
חייכתי כיודע דבר.
2.
××—"×› × ×’×ž×¨×” ×”××•× ×™×‘×¨×¡×™×˜×”. יותר × ×›×•×Ÿ ×× ×™ גמרתי ×ותה. הייתי צריך להחליט בין עבודה ×œ×¡×™×•× ×”×ª×•×ר וכתיבת ×”×¡×ž×™× ×¨×™× ×”××—×¨×•× ×™×. ×”××•× ×™×‘×¨×¡×™×˜×” הייתה ××– משהו מעייף וחסר כל קשר למה שחלמתי ×•×“×ž×™×™× ×ª×™. ×”×™×” לי כו×ב ורציתי לברוח. ×’× ×”×—×™×™× ×‘×¢×™×¨ זרה עשו ×ת שלה×. וככה ×™×¦× ×©×‘×—×¨×ª×™ בעבודה. וקברתי ×ת עצמי. ×œ× ×§×‘×•×¨×” ×ורתודוקסית, ××œ× ×§×‘×•×¨×” ×—×™×œ×•× ×™×ª. בתוך ×—× ×•×ª ספרי×. הייתי ×§× ×ž×•×§×“× ×‘×‘×•×§×¨, עולה ×ל ×”×וטובוס של 6 בבוקר וחוזר ×חרי משהו ×©× ×¢ בין ×©×ª×™×™× ×¢×©×¨×” לשש עשרה שעות עבודה ×ל בת זוג של×ט ל×ט התחילה ×œ×”×™×œ×—× ×¢×œ מה ש×ולי ×œ× ×™×™×©×ר ×ž×ž× ×™. ×בל ×–×” קשה ×œ×”×œ×—× ×¢× ××“× ×ובססיבי. ו×× ×™ הייתי ×›×–×”. ××™ ×פשר ×”×™×” לדבר ×יתי. ×œ× ×”×§×©×‘×ª×™, ובכל ×¤×¢× ×©×—×©×‘×ª×™ ×©× ×™×¡×™×ª×™ ×”×‘× ×ª×™ ש××£ ×חד ×œ× ×™×›×•×œ להבין ×ותי. וככה ×™×¦× ×©×¤×¨×©×ª×™ ל×ט ל×ט מהחיי×. התרחקתי מכול×. ×–×” ×œ× ×”×™×” קשה במיוחד, ×œ× ×”×›×¨×ª×™ כמעט ××£ ×חד ב×ותה עיר. ומכל הש×ר יכולתי לברוח בגלל המרחק.
×חרי ×—×•×“×©×™×™× ×©×œ סחרור ×ובססיבי, עבודה וריבי×, הייתה לי מומולדת. “×שתי” ×§× ×ª×” לי ×ת "×יש ישן". ש×, כבר בעמוד 15, הייתה ×ž×•× ×—×ª ×יזו וד×ות כו×בת. כך, בדקדוק פשוט, ×ž×™× ×™×ž×œ×™ וכמעט ×ž×•× ×•×˜×•× ×™ (שמופיע לכל ×ורך הספר), בבריחה מטורפת ממטפורות ומשפה ×ž× ×•×¤×—×ª ×”×•× ×—×” ×”×כזבה הגדולה שלי מעצמי. ×ž× ×•×¡×—×ª בתקיפות. "×תה ×œ× ×ª×¡×™×™× ×ת התו×ר הר×שון… ×תה ×œ× ×ª×œ×ž×“ יותר" ×ומר המספר (על עצמו?) בגוף ×©× ×™. והמשפט ×”×–×”, כמו ×¨×‘×™× ×‘×¡×¤×¨ ×”×–×”, × ×•×©× ×ת ההכרה של ××“× ×‘×”×ª×¤×¨×§×•×ª של חייו שלו ממשמעות. בהתערטלות המעציבה שלו מכל ×—×œ×•× ×©×™×›×œ ×œ×—×œ×•× ×¢×œ×™×• בתור מתבגר. ×›×›×” חושב ××“× ×‘×“×™×›×ון. וכמוהו ×›×ž×•× ×™. ×›×™ הייתי זר בעיר זרה ×•× ×•×¨×ית שבה ×œ× ×™×›×•×œ×ª×™ ×œ×¢×•×œ× ×œ×”×¨×’×™×© × ×•×— ב×מת. ×ž× ×•×©×œ מכל הצלחה ×קדמ×ית כלשהי. ו×ולי מה שכ×ב יותר מכל ×”×™×” העובדה הפשוטה והמעציבה ×œ× ×›×ª×‘×ª×™ ×›×œ×•× ×‘×—×™×™ למרות שכל מה שרציתי מ××– שהייתי בן 18 ×”×™×” להיות סופר. ×•×’× ×œ× ×”××ž× ×ª×™ ש×וכל לכתוב עוד. כך מצ×תי ×ת עצמי ×חרי כל ××•×ª× ×©× ×™× ×‘×ª×•×š × ×•×‘×œ×” מדכ×ת ×חת. ×œ× ×¨×¦×™×ª×™ לומר ×–×ת לעצמי, ××– ברחתי לשעות מל×ות של עשייה ריקה: עבודה ×©×œ× ×ž×¢×˜ ×ž×ž× ×” יכולתי להש×יר ל×חרי×, ×בל ×œ× ×”×™×” × ×¢×™× ×œ×™. ל××™ ×”× ×¢×™×ž×•×ª ×”×–×ת, המלווה בחוסר הת×מה לחוקי השוק קור××™× ×œ×”×ª×‘×–×‘×– על השולי. ×”×‘×•×¡×™× ×©×œ×š ×©×ž×—×™× ×ž×–×”. ×תה מת בעבודה והורג ×ת כל מה שסובב ×ותך ומרגיש. ובין חוסר ×”×”×‘× ×” שחשבתי ×©×§×™×™× ×ž×¡×‘×™×‘×™, הוויתור על החלומות ×”×’×“×•×œ×™× ×©×œ×™ בלי להמיר ××£ ×חד ×ž×”× ×œ×ž×©×”×• ×חר; ל××™×–×” ×—×œ×•× ×—×“×© והצורך שלי להזדהות ×¢× ×¡×¤×¨ – הפכתי ×’× ×× ×™ ל×יש ישן.
3.
"×יש ישן" × ×¤×ª×— בתי×ור של תהליך הירדמות פיזי. תהליך שחל – החל מהפרק ×”×©× ×™ ועד ×”×œ×¤× ×™ ×חרון – על ×”×¢×•×œ× ×”× ×¤×©×™ של גיבור הספר. כשהשימוש בגוף ×©× ×™ ×›×˜×›× ×™×§×ª סיפור משליך על הקור××™× ×ת ×”×¢×•×œ× ×”×¨×’×©×™ של ×ותו ×¡×˜×•×“× ×˜ פריז××™ × ×›×©×œ, השוקע בדיכ×ון ושיתוק × ×¤×©×™ המחריב ×ותו כמעט לחלוטין (ו×ולי ×–×” מה ×©×’×¨× ×œ×™ ×œ×”×™×¢× ×•×ª לו ולחיות בו כל כך הרבה זמן). ×–×ת כמובן, עד לפרק ×”×חרון וה×ופטימי של הספרון (פרק ש×ותו ×œ× ×–×›×¨×ª×™ ל×חר חודש).
×ת הפרק ×”×œ×¤× ×™ ×חרון, מסיימת הפסקה הזו:
"פע×, ×‘× ×™×• יורק, כמה מ×ות ×ž×˜×¨×™× ×חרי שובר ×”×’×œ×™× ×©×¢×œ×™×”× ×ž×ª× ×¤×¦×™× ×”×’×œ×™× ×”××—×¨×•× ×™× ×©×œ ×”××•×§×™×™× ×•×¡ ×”××˜×œ× ×˜×™, ×יש ×חד הת×בד. ×”×•× ×¢×‘×“ ככתבן ×צל משפטן. ×”×•× ×”×™×” יושב ×ל מכתבתו, מוסתר מ×חורי פרגוד, ×•×ž×¢×•×œ× ×œ× ×–×– מש×. ×”×•× × ×™×–×•×Ÿ מעוגיות ×–× ×’×‘×™×œ. ×”×•× ×”×™×” מביט דרך החלון בקיר של ×œ×‘× ×™× ×ž×©×—×™×¨×•×ª, שהיה כמעט יכול לגעת בו בידו. ×œ× ×”×™×” ×˜×¢× ×œ×‘×§×© ×ž×ž× ×• מה ×©×œ× ×™×”×™×”… ל××™×•×ž×™× ×•×œ×ª×—× ×•× ×™× ×œ× ×”×™×™×ª×” השפעה עליו, בסוף ×”×•× ×›×ž×¢×˜ × ×”×™×” עיוור. היו ×¦×¨×™×›×™× ×œ×’×¨×© ×ותו. ×”×•× ×”×©×ª×›×Ÿ ×‘×’×¨× ×”×ž×“×¨×’×•×ª של ×”×‘× ×™×™×Ÿ. ×סרו ×ותו, ×בל ×”×•× ×™×©×‘ בחצר בית הסוהר וסרב ל×כול."
צריך להבין, הפסקה הזו, מלבד השורה הר××©×•× ×” ×©×”×™× ×ª×•×¡×¤×ª של פֶּרק, ×”×™× ×§×™×¦×•×¨ דמותו של ב×רטלבי. וב×רטלבי, (שפֶּרק ×ובססיבי לגביו בעוד רומ×× ×™× ×©×•× ×™× ×©×œ×•. למשל הפסקה המוזכרת מ- W, וברטלבוטת' ב"×”×—×™×™×: הור×ות שימוש") ×”×•× ×ž×™ שהגיבור של "×יש ישן" × ×”×¤×š להיות: ×יש × ×¢×œ× ×•×¢×“×™×Ÿ, שהחיי×, ×‘×¢×¦× ×”×™×•×ª× ×ž×” שה×, שברו ×ותו. בלי ×©×•× ×¨×¢×© גדול, כמו ×©×›×•×œ× ×• ×¨×•×¦×™× ×©×™×§×¨×” ×œ× ×• ובלי ×©×•× ×ª×¡×¨×™×˜ ידוע מר×ש – ×”× ×©×‘×¨×• ×ותו בחוסר היכולת העדין שלו להסתגל למצי×ות. ×‘×ž×™×œ×™× ×חרות – הגיבור של "×יש ישן" הופך ×ט-×ט להיות מה שהיה ב×רטלבי של מלוויל. ×בל ×‘× ×™×’×•×“ לגיבורו של פרק, הגיבור של מלוויל מ×בד ב×מת כל ×˜×¢× ×‘×—×™×™× ×”×לו.
ו××– ×–×” ×”×™×›×” בי. ××– ×”×‘× ×ª×™ סוף סוף מה רצה מלוויל; מהי ×ותה ×× ×—×ª ×¡×™×•× ×©×œ המספר ×‘× ×•×‘×œ×” שלו. ולמה חשובה כל כך העובדה הפעוטה היחידה שידע המספר על ב×רטלבי; שמועה ×©×”×•× ×ž×›× ×” ×¤×¢× ×›"שמועה מעורפלת" ×•×¤×¢× ×›"בדל שמועה קטן". ב×רטלבי ×”×™×” ×יש ×©×”×—×™×™× ×©×‘×¨×• ×ותו בעבודתו. שכן, כמו שהמספר ממשיך ומת×ר:
"ב×רטלבי ×”×™×” פקיד זוטר ב"משרד ×œ×ž×›×ª×‘×™× ×œ×œ× ×’×•×ל" ×‘×•×•×©×™× ×’×˜×•×Ÿ ופוטר ×ž×©× ×‘×ופן פת×ומי בגלל ×©×™× ×•×™×™× ×‘×ž×™× ×”×œ. כש×× ×™ מהרהר ×©× ×™×ª בשמועה ×”×–×ת, בקושי יכול ×× ×™ ×œ×‘×˜× ×ת הרגשות שתקפו ×ותי. ×ž×›×ª×‘×™× ×œ×œ× ×’×•×ל! ×”×ין ×–×” × ×©×ž×¢ כמו ×× ×©×™× ×œ×œ× ×’×•×ל! שערו ×‘× ×¤×©×›× ×ד×, שעל פי טבעו וחוסר מזלו מועד לחוסר ישע ×—×™×•×•×¨×•× ×™, ××™×–×” עיסוק יוכל להדגיש ×–×ת יותר מהטיפול המתמיד ב××•×ª× ×ž×›×ª×‘×™× ×ž×ª×™× ×•×ž×™×•× × ×œ×¤× ×™ שיעלו בלהבות?"
×”×ª×ž×•× ×”: מכ×ן