(הרהור בעקבות "חופשת קיץ". ×¡×¤×•×™×œ×¨×™× ×•×–×”)
כמו שכתב תומר, זהו סרט שרודף ×ת צופיו במשך ×™×ž×™× ××¨×•×›×™× ×חרי הצפייה. יצירה דחוסה ומורכבת שמסרבת להידחק לירכתי התודעה. ××œ× ×©×œ×™ ×”×™×” קשה ×œ×©×™× ×ת ×”×צבע על ×”×ž×§×•× ×”×ž×“×•×™×§ שבו הסרט ×”×–×” חתך ×ותי. הרבה ×ž×”×ž×‘×§×¨×™× ×”×ª×ž×§×“×• בהתרסה ×”×× ×˜×™ דתית שבו. יקיר ×לקריב, לדוגמה, כותב: ""חופשת קיץ" ×”×•× ×”×’×™×’ דתי ××•×ª× ×˜×™, שמגיח ×ל ×”×¢×•×œ× ×˜×¢×•×Ÿ במרירות ובכ×ב של מי שהתפכח מ×שליותיה של ההבטחה ×”×לוהית. למעשה, מדובר בהרהור כפירה קודר שעוסק במתח ×”× ×¦×—×™ בין ×§×™×•× ×”×ž×¦×•×•×ª ככתבן ×•×›×œ×©×•× ×Ÿ לבין הרגש – מצוותו של הלב." ר××™×™×” כזו של הסרט הופכת ×ותו לעוד כתב ×שמה × ×’×“ הדת והמצוות, עוד מסמך ×—× ×•×¤×” לישר×לי ×”×—×™×œ×•× ×™ ×”× ×ור, שיכול ×œ×”×ª×‘×©× ×©×•×‘ ב××ž×•× ×” ×©×”×•× ×˜×•×‘ מן ×”×¤×•× ×“×ž× ×˜×œ×™×¡×˜×™× "×”×”×". ×‘×¢×™× ×™×™ יש ×›×ן החמצה של רובד עמוק יותר, סכין ×©× × ×¢×¦×ª ל×ו ×“×•×•×§× ×‘×¤×•× ×“×ž× ×˜×œ×™×¡×˜ הדתי ××œ× ×‘×ž×©×”×• יסודי מ×וד בתרבות המערבית.
× ×›×•×Ÿ, הרב ×ידלמן (×סי דיין, בליהוק ×œ× ×ž×•×¦×œ×— לטעמי – ×× ×›×™ ×× ×™ ×›× ×¨××” בדעת יחיד ×‘×¢× ×™×™×Ÿ ×–×”) ×”×•× ×©×•×ž×¨ מצוות ×§× ××™, שכופה ×ת ×”×§× ×ות שלו על ×‘× ×™ משפחתו. ×בל ×–×” ×œ× ×”×“×‘×¨ היחיד ש×פשר לומר על הדמות ×”×–×ת. ×ž×©×•× ×©×©×ž×™×¨×ª המצוות ×”×§× ×ית של הרב ×ידלמן והלימוד ×”×ובססיבי שלו ××™× × ×ª×›×œ×™×ª ××œ× ×מצעי. זהו ×”×מצעי שלו להפוך למה ×©×‘×¢×™× ×™×• ×”× ×• תכלית הברי××” – להיות צדיק. הרב ×ידלמן סימן לו ×ידי×ל ×©×”×•× ×©×•××£ ×ליו, ××“× ×¢×œ×™×•×Ÿ ×©×”×•× ×¨×•×¦×” להיות (ולמעשה מ×מין שכבר ×”× ×• ×›×–×”), ×•×”×•× ×¢×•×©×” הכול כדי ×œ×”×’×©×™× ×ת המטרה ×”×–×ת. העובדה ש×ת המתכון המדויק ×יך להפוך ל××“× ×¢×œ×™×•×Ÿ ×”×•× ×ž×¦× ×‘×ª×•×¨×” ×ו ×‘×’×ž×¨× ××™× ×” מהותית ×›×ן. מה שחשוב ×”×•× ×”××ž×•× ×” שיכול ××“× ×œ×—×™×•×ª ×ת חייו ב×ופן ×©×ž×¨×•×ž× ×ותו מעל ש×ר הברי××”, ש×לה ×”× ×”×—×™×™× ×”×™×—×™×“×™× ×”×¨××•×™×™× ×œ×—×™×•×ª×, ×•×©×—×™×™× ×›×לה ×ž×¦×“×™×§×™× ×©×™×ž×•×© בכל דבר ×חר ×‘×¢×•×œ× – בכל יצור ×חר ×‘×¢×•×œ× – ×›×מצעי לתכלית הזו. ×”××ž×•× ×” ×”×–×ת ××™× ×” מיוחדת ×œ×§× ××™ הדת בקהילה היהודית הליט×ית. היו (ויש) הרבה מ×וד ×™×•×¦×¨×™× ×©×—×™×• ×ותה. ×× ×œ×ª×ª דוגמה ×ž×¢×•×œ× ×©×•× ×” לחלוטין, ×ž×¡×¤×¨×™× ×¢×œ ×•×™×˜×’× ×©×˜×™×™×Ÿ שהיה עסוק ב×ובססיביות כל ימי חייו בש×לה ×× ×”×•× ×’×ון, ×ž×¤× ×™ שרק ×× ×”×•× ×כן ×’×ון יש הצדקה לזה ×©×”×•× ×—×¨× ×©×œ ×‘× ×ד×.
הש×יפה של הרב ×ידלמן להיות צדיק – ש××™× ×” ×©×•× ×” מהותית מ×ידי×ל המימוש העצמי של הרבה ×× ×©×™× ×‘×ª×¨×‘×•×ª המערבית – הופכת ×ותו ל××“× ××˜×•× ×•×ž× ×•×ª×§ רגשית. מול ×שתו ×•×‘× ×•, ×”×¤×§×•×—×™× ×‘×ž×™×©×¨×™×Ÿ ×–×” לזה, ×œ×¢×¦×ž× ×•×œ×¢×•×œ×, הקשר של ×ידלמן ×¢× ×”×¢×•×œ×, ×¢× ×”×–×•×œ×ª ×•×¢× ×¢×¦×ž×• מתווך בטקסטי×, במצוות, ב×ידי×לי×. ×”×•× ××™× ×• רו××” ×ת ×”×™×•× ×” וגוזליה, ×”×•× ×¨×•××” ×ת המצווה שתעלה ×ותו עוד מדרגה בהתקרבותו לקב"×”. ×”×•× ××™× ×• רו××” ×ת הילד, ×”×•× ×¨×•××” ×ת הבן ×©×”×©× × ×ª×Ÿ לו כגמול על צדקתו, בן שתפקידו לשמש כהוכחה × ×•×¡×¤×ª וכ×מצעי × ×•×¡×£ לצדקתו של ×”×ב. ×”×•× ××™× ×• מרגיש במישרין ×ת ×”×בל שלו על מות ×‘× ×• – ×”×•× ×ž×¨×’×™×© ×ת ×”× ×™×¡×™×•×Ÿ שבו ××œ×•×”×™× ×ž×¢×ž×™×“ ×ותו, ×•× ×•×–×£ ב×שתו ש××™× ×” עומדת ×‘× ×™×¡×™×•×Ÿ ×”×–×” ובוכה בשבת. (×פשר ×פילו לומר ×©×”×¢×•× ×© של ×ידלמן על גבהות לבו ×”×•× ×œ×ו ×“×•×•×§× ×”×‘×Ÿ ×©× ×œ×§×— ×ž×ž× ×•, ××œ× ×”× ×™×ª×•×§ הרגשי שלו – חוסר היכולת שלו להת×בל ב×מת על הבן ×”×–×”.) ×”×× ×¨×§ ×‘×¢×•×œ× ×”×“×ª×™ יש התייחסות ××™× ×¡×˜×¨×•×ž× ×˜×œ×™×ª כזו לעול×, לזולת, לחיי×? ×× ×™ חושבת של×. ×× ×™ חושבת שהלב ×”×מיתי של הסרט ××™× × ×• ההתרסה של דוד וולך × ×’×“ ×”×¢×•×œ× ×”×“×ª×™ ×©×ž×ž× ×• יצ×, ××œ× ×”×©×לה ×× ×”×•×, כיוצר, יוכל ב×מת לברוח מדמות ×”××“× ×”×ידי×לית שרודפת ×œ× ×¨×§ ×ת ×”×¢×•×œ× ×”×“×ª×™ היהודי ××œ× ×ת התרבות המערבית כולה. ×× ×”×•× ×›×™×•×¦×¨ יוכל ב×מת להיות פקוח לעול×, לזולת ולעצמו, ב×ופן ש××™× × ×• מתווך ב×ידי××œ×™× ×©×œ מימוש עצמי שיהפכו ×ותו ל××“× ××˜×•× ×•×ž× ×•×ª×§. במובן ×–×” הסרט ××™× ×• סכין שוולך × ×•×¢×¥ ×‘×¤×•× ×“×ž× ×˜×œ×™×¡×˜ הדתי, ××œ× ×¡×›×™×Ÿ ×©×”×•× × ×•×¢×¥ בעצמו. וזה כוחו.