ארכיון תגיות: כתב עת

חמש מילים

הנה צ'יקי מקבל במה אצל דרור משעני ועונה למבקריו מגליון כתבי העת שפורסם לפני שבועיים, בשמו ובשם חבורת העורכים הצעירים כולה. אפשר כבר להריח איזו מהומה ספרותית ראויה לשמה, לחפור בביקורות, למצוא טיעונים לכאן ולכאן. לא אני, אין לי כוח. אני מסתפק בחמש המלים הראשונות שמתחת לכותרת. גם שם יש די והותר. נתחיל מהשם, שתי מלים: רועי ארד. לא חסר לכם שם משהו? אפילו באכסניה כבדת הראש והאפרורית של 'גלובס' למול קהל קוראים נרגן של ברוקרים ורואי חשבון הותר לארד לשמר את צ'יקיותו. רק ב'מוסף ספרים', במכובדת שבבמות, הוחלט באיבחת עכבר חדה להסיר את הגידול הנורא הזה של קלות דעת וזלזול בקהל. נראה כאילו ההחלטה הזו נועדה לתת משנה תוקף לטענות של צ'יקי, להדגיש את ההסתגרות והשמרנות של המוסף. עוד לפני המילה הראשונה של המאמר עצמו מישהו טרח להרים לצ'יקי להנחתה. נמשיך אל הפתיחה עצמה, עכשיו המלים הן של צ'יקי: "החלטה ראויה לקחו" הוא מספר לנו (יש גם המשך למשפט כמובן, אבל אפשר לעצור כאן). מי שבא לטעון בזכות הרמה המקצועית והלשונית של כתבי העת הצעירים לשירה, מי שמשתתף בעריכה של אחד מאותם כתבי עת ונמנה על מקימיו, מדבר על החלטה ש נלקחה. אפשר לתהות ממי נלקחה ההחלטה, ומה ניתן בתמורה לה, ואפשר להגיד בפשטות שצ'יקי פשוט "שם את רגלו בפיו" כבר בפתיחה. את הכדור הוא הנחית הרבה מעבר לקווי המגרש.

המסמרים האחרונים בארון כתבי העת הספרותיים

אחד הדברים שמאפיינים בצורה הטובה ביותר את בנות משפחת שרון הוא כפות הרגליים. מהאימא ועד אחרונת הבנות, לכולם יש בדיוק את אותו זוג. יש במחזה ×”×–×” משהו מבעית; ארבע נשים פושטות את רגליהן על שולחן הסלון, והכל נראה בדיוק אותו דבר, עם הבדלים קטנים של פגעי הזמן. ולכן, השער של הגיליון האחרון של "מסמרים" הוא הברקה. שניים מסדרת הצילומים "אמא ואבא, אחי, אחותי, אחותי הקטנה, אני והבן שלי…” של שפי בלייר, מעטרים את השער הקדמי והאחורי, וממסגרים היטב, בלי מילים ועם פגיעה ישירה במציאות, את הדיון בגיליון: משפחתי.

שער הגיליון הנוכחי, מתוך האתר

לא במסמרים אחת הבעיות הקשות ביותר מבחינתי בכתבי-עת היא הברורות מאליה. פתחו כל גיליון של "מטעם”, עברו על כל דף ועל כל כותרת, על כל איור ועל כל הערת שוליים, וברור לכם ×›×™ היא מתיישבת ישוב היטב עם האידיאולוגיה שמנחה את שולחן העורכים. כשאני מדמיינת את המערכת של "מטעם”, אני מדמיינת שולחן גדול עמוס במאפרות, שלטי חד"ש מההפגנה האחרונה זרוקים בפינה, ואת יצחק לאור – בזכרוני, תמיד לבוש במכנסי ×’'ינס בגוון ורוד. אין לי מושג למה – מוסיף את המילים כיבוש/צה"ל/אפרטהייד במקומות אסטרטגיים בטקסט. לעומת זאת, במסמרים, העולם רחב יותר. ×–×” כמובן לא אומר שאין העדפות אידיאולוגיות, ושאי אפשר לעשות רשימת מכולת של מותר ואסור, אבל ×–×” אומר שהבחירה הברורה ביותר שעולה מן הגיליון היא ניקיון. אין טעויות ×”×’×”×”. מעט מאד משפטים מסורבלים יתר על המידה. הטקסט מסודר על הדף בצורה נעימה, והצילומים עושים חסד עם הטקסטים. כמה פשוט לכאורה, ×›×›×” נדיר המציאות. כן במסמרים הטקסט ×”×–×” של צבי טריגר (עמ' 159) שבה מייד את לבי: "אבות הם דבר מדכא. הם קונים מכשירי חשמל, הם מחברים מכשירי חשמל, הם מפעילים מכשירי חשמל ובסוף הם חוזרים לעבודה. מכל הטיפוסים האנושיים, אבות הם הדבר ×”×›×™ מדכא". והיתר? יש טובים יותר, יש טובים פחות. המוסד התרבותי ושמו המשפחה מפורק, לפי אופנת השנים האחרונות, פרוק וחזור. גבולות המוסד מתרחבים ומתכווצים; ציונות לצד רוחניות וכלבים לצד אימהות חסרות שיער. אבל ריח האקונומיקה של הניקיון חריף יותר מריח הקפה ההפוך של הברנז'×”. ועל כך – תודותיי.