×× ×™ ×œ× × ×•×¦×¨×™.
×× ×™ מוכן לקבל ×ת ×”×˜×¢× ×”, למרות המחסור בר×יות, שרב יהודי רדיקלי למד לקח מ×ישה × ×•×›×¨×™×”, ושהחיל ×ת כלל הזהב של הלל ×’× ×¢×œ הגויי×; ש×מר ×ת ×ותו משפט מופל×, "מי ×‘×›× ×©×ין בו חט×, יטיל × × ×ת ×”×בן הר××©×•× ×”", ושל"×שה החוט×ת" ×מר רק "לכי לדרכך ו×ל תחט××™"; שהקפיד ל×כול ×¢× ××•×ª× × ×™×“×—×™×, ××•×ª× ×× ×©×™× ×©×”×—×‘×¨×” ×”×ž×”×•×’× ×ª הקי××”: החוט××™×, המוכסי×, ×”×–×•× ×•×ª; שהטיף ×›× ×’×“ ×”×”× ×”×’×” היהודית המושחתת של ×–×ž× ×•; ×©× ×‘×’×“ ×•× ×¦×œ×‘ על ידי ×חד ×”×ž×•×©×œ×™× ×”×¨×•×ž××™×™× ×”×’×¨×•×¢×™× ×‘×™×•×ª×¨ ביהודה; ו×ותה קרי××” × ×•×¨××”, ××—×¨×•× ×”, "×לי, ×לי – למה ×©×‘×§×ª× ×™". וזהו: ×œ× ×©×“×™× ×”×ž×ª×’×œ×’×œ×™× ×‘×—×–×™×¨×™×, ×œ× ×œ×—× ×•×“×’×™×, ×œ× ×”×œ×™×›×” על המי×; וד××™ ×œ× ×©×™×‘×” מן המוות, על ×חת כמה וכמה ×©×œ× ×”×™×” "שה ×”×לוהי×, ×”× ×•×©× ×ת חט×ות העול×".
×× ×™ מכיר היטב ×ת מקורותיה של ×”× ×¦×¨×•×ª. ×× ×™ יודע, ×›×ת×יסט, ×©×©×•× ×“×‘×¨ ×©× ×©×¢×Ÿ על ×”×ª× "ך היהודי ×œ× ×™×›×•×œ להיות ×מת, ×›×™ ×”×•× ×©×§×¨×™ מתחילתו ועד סופו – במיוחד ××•×ª× ×—×–×™×•× ×•×ª × ×§×ž×” ×‘×’×•×™×™× ×©×œ ספר ×”×פוקליפסה, ×”× ×©×¢×Ÿ על ×ותו זיוף מ×וחר, ספר ×“× ×™×ל. ×›××“× ×¨×¦×™×•× ×œ×™, ×× ×™ דוחה ×ת ×”× ×¦×¨×•×ª יחד ×¢× ×”×™×”×“×•×ª.
×בל.
שולמית ××œ×•× ×™, ×לילה ×¦×™× ×™×ª ומרירה, × ×©×לה ×¤×¢× – ב×חד הש××œ×•× ×™× ×”×לה של מוספי ×”×—×’ – מה ההבדל בין יהדות ×•× ×¦×¨×•×ª, וירתה מיד: "ההבדל ×”×•× ×©×‘× ×¦×¨×•×ª יש חמלה וביהדות ×ין". פגיעה ישרה במטרה.
היהדות מבוססת על תפיסה שיש ×ל × ×•×¨×, × ×•×§× ×•× ×•×˜×¨, פוקד עוון ×בות על ×‘× ×™×, על ×‘× ×™ ×‘× ×™×, על ×©×™×œ×©×™× ×•×¢×œ ריבעי×, ×•×©×”×•× ×”×¦×™×‘ ×œ×‘× ×™×• – היהודי×, כמובן – שורה של מצוות ש×ין ×”××“× ×™×›×•×œ לעמוד בהן (הקל×סית, כמובן, ×”×™× "×œ× ×ª×—×ž×•×“"; × ×¨××” ××ª×›× ×¡×•×’×¨×™× ×¦×™×•×ª ×ž×œ× ×פילו לעשרת הדיברות). ומ×חר, כפי שידעו כבר ×”×’× ×•×¡×˜×™×, שקשה להבדיל בין ×”×ל היהודי ובין השטן ×פילו במסדר זיהוי, חלק גדול מהדת היהודית – כל ספר ויקר×, למשל – ×”×™×” מוקדש ל×מצעי פיוס של הפסיכי ×©×‘×©×ž×™×™× ×‘×מצעות שחיטת בהמות וחיות ×חרות. בתמורה, × ×©×רו מ××ž×™× ×™×• של יהוה ×¢× ×ª×—×•×©×ª ×¢×œ×™×•× ×•×ª על ×”×¢×ž×™× ×©×‘×§×¨×‘× ×—×™×•, ×©×œ× ×‘×•×¨×›×• במצוות בדיקת ×¡×™×ž× ×™ חגבי×. ההיסטוריוגרפיה היהודית המקובלת על מ××ž×™× ×™× × ×¡×•×‘×” סביב התפיסה ש"×¢×©×™× ×• הרע ×‘×¢×™× ×™ יהוה", ומכ×ן שיש להגביר ×ת ההידור במצוות עד כדי הטירוף ×”×ורתודוקסי של ×™×ž×™× ×•, הסבור ×‘×¨×¦×™× ×•×ª גמורה שיש ישות ×לוהית שתשליך ×ותו ל×ש ×œ× ×¦×— × ×¦×—×™× ×ž×©×•× ×©×§×¨×¢ פיסת × ×™×™×¨ טו×לט ×‘×™×•× ×”×חרון בשבוע.
התפיסה ×”× ×•×¦×¨×™×ª הפוכה. ×”×™× ×ומרת ש××œ×•×”×™× ××™× × ×• רוצה ×ת הציות לחוקי×, ×©×ž×ž×™×œ× ××™× × ×• ×פשרי ל×ד×, ××œ× ×ת ×”×›× ×™×¢×” ו×ת ×”×הבה. הבן ש××œ×•×”×™× ×והב ×ותך; ×הוב ×ותו בחזרה; ותר על ×”×’×ווה, על התפיסה ×©×”×¢×•×œ× ×”×•× ×©×œ×š למרמס; קבל ×ת ×חיך, ו×ת ×ויביך; הבן ×©×’× ×”× ×—×•×˜××™× ×ª×•×¢×™×, שהרוע ×”×•× ×ימה וחולשה ×ž×•×§×¨× ×™× ×”×—×•×¦×”; סלח לה×, ×›×™ ××™× × ×™×•×“×¢×™× ×ž×” ×”× ×¢×•×©×™× – ו××œ×•×”×™× ×™×¡×œ×— ×’× ×œ×š. ×›×™ ×תה ×× ×•×©×™ וטועה וכך × ×•×¦×¨×ª וכך טיבו של ×’×™× ×”×¦×œ×ž×•×•×ª ×©×”×•× ×”×¢×•×œ× ×•×‘×¡×•×¤×• של דבר תחזור הביתה.
ו×× ×™×©×•×¢ עדיין מייצג משפט ודין, החל מן המ××” הרביעית לספירה, מתפתחת דו×ליות בתוך ×”× ×¦×¨×•×ª, כשדמותה של מ×ריה מקבלת ×ž×©× ×” חשיבות ועצמ×ות. מ×ריה, ×”×× ×”×¡×•×‘×œ×ª, הופכת לדמות ×”×ž×’×•× × ×ª על כל ×‘× ×™ ×”×ד×, "×× ×’×“×•×œ×”" ×‘×ž×œ×•× ×ž×•×‘×Ÿ המילה. ×”×™× ×”×•×¤×›×ª ×œ×¦×™× ×•×¨ תיווך של חסד: התפילה הפופולרית "×ווה, מ×ריה" מסתיימת ב"ובשעת ×ž×•×ª× ×•, ×× × ×”×ª×¤×œ×œ×™ ×œ×ž×¢× × ×•". דמותו של ישוע, דמות שה××ž× ×•×ª ×”×‘×™×–× ×˜×™×ª הקפידה לצייר ×ותה כשופט מזרה ×”××™×ž×™× ×©×œ ×™×•× ×”×“×™×Ÿ, מוחלפת – במערב ובמזרח – בדמותו של ×ª×™× ×•×§ ש×מו ×ž×’×•× × ×ª עליו. מ×ריה הופכת ×œ×ž×’×™× ×ª×• של ×”×—×•×˜× ×”×¤×©×•×˜. ישוע, מסיבות ×ž×•×‘× ×•×ª, ×œ×¢×•×œ× ××™× ×• ×ž×ª×’×©× ×‘×™×ž×™ ×”×‘×™× ×™×™×; ×בל ×מו × ×ž×¦×ת, ×›×ן, ×©× ×•×‘×›×œ מקו×, שופעת חסד ×•×¨×—×ž×™× ×‘×›×œ ×ž×§×•× ×‘×• ×”×™× ×ž×•×¤×™×¢×”. ×œ×¢×™×ª×™× ×§×¨×•×‘×•×ª, ×”×™× ×¤×˜×¨×•× ×™×ª ×“×•×•×§× ×©×œ × ×©×™× ×¤×•×©×¢×•×ª, למשל ×× ×©×”×•×שמה ×‘×—× ×™×§×ª ×‘× ×” ×”×ª×™× ×•×§ למוות – פשע × ×¤×•×¥ עד מ×ד בימי ×”×‘×™× ×™×™×.
בתהליך ×יטי ×ך עקבי, מ×ריה הופכת מדמות ×ž×©× ×™×ª לדמות מרכזית; ×ž×ª×—×™×œ×™× ×œ×”×ª×™×™×—×¡ ×ליה ×›×ל "מלכת השמיי×" – תו×ר מדהי×, ×× ×–×•×›×¨×™× ×©×‘×ª× "ך "מלכת השמיי×" ×”×™× ×לה זרה, ×›× ×¨××” עשתורת. בימי ×”×‘×™× ×™×™× ×”×’×™×¢×” הערצתה של מ×ריה לשי××” – ובקתדרלה של ×¤×™×¨× ×¦×” ×”×™× ×ž×¤×•×¡×œ×ª ×›×©×”×™× ×ž×—×–×™×§×” ×ת ישוע בידה ×”×חת ובידה ×”×©× ×™×” שרביט. עד כדי כך הגיעו הדברי×, שבמ××” ×”-19 קיבלה ×”×›× ×¡×™×” ×ת ×“×•×§×˜×¨×™× ×ª הלידה חסרת-×”×—×˜× ×©×œ מ×ריה עצמה, ×œ× ×¨×§ של פרי ×‘×˜× ×”; ושמועות ×¢×§×©× ×™×•×ª ×מרו ×©×™×•×—× ×Ÿ פ×ולוס ×”×©× ×™ – יליד פולין, ×©× ×”×ž×רי×× ×™×•×ª ×”×™× ×›×•×— חזק מ×ד – שקל להכריז, כמעשה ×”×חרון שלו, על מ×ריה כעל גו×לת-שווה, כלומר ×œ× ×¨×§ כזו השוטחת ×ת ×ª×—×™× ×ª רחמיה ×‘×¤× ×™ ×‘× ×” השופט, ××œ× ×›×–×• המסוגלת למחול בעצמה. במידה רבה, ×”×× ×”×—×œ×™×¤×” ×ת מקומו של ×”×ב בשילוש.
ו×ולי ×–×” מה ש×× ×™ מחפש.
* * * * *
הרומן שלי ×¢× ×”×§×ª×•×œ×™×•×ª – ×œ× ×¢× ×”×’×¨×¡×” המימית ×”×¤×¨×•×˜×¡×˜× ×˜×™×ª – התחיל ×‘×©× ×” ×”××—×¨×•× ×” שלי בישיבה. הייתי מבולבל. ידעתי שיהודי ×× ×™ כבר ×œ× – כלומר, עוד ×œ× ×™×“×¢×ª×™ ×©×”×˜×§×¡×˜×™× ×ž×–×•×™×¤×™×, עוד ×œ× ×”×›×¨×ª×™ ×ת ×ž×œ×•× ×”×–×•×•×¢×•×ª ש×× ×™ מכיר היו×, ×בל…
מחדש. ב-1984 × ×‘×—×¨ מרטין מ×יר ×›×”× × ×œ×›× ×¡×ª. בעקבות בחירתו, ×’××” גל ל××•×ž× ×™ בקרב חובשי הכיפות הסרוגות, גל שהכה ב×ופן קשה במיוחד בישיבה שבה למדתי, ישיבת × ×—×œ×™×. פחות ×ו יותר ב×ותו זמן, × ×—×©×¤×” המחתרת היהודית; ההרגשה היתה ×©× ×¢×©×” ל×× ×©×™× ×”×לה עוול. ×›×©× ×” ל×חר מכן, כשדוד בן שימול ירה טיל על ×וטובוס ×ž×œ× ×¢×¨×‘×™×, דחו ×ת לימודי הערב כדי שיהיה זמן לרקוד. הסתכלתי במעגל מהצד.
כל ×ž×™× ×™ ×¨×‘× ×™× ×”×’×™×¢×• ××œ×™× ×•, במיוחד לשבתות, והתחילו לדבר על ×“×™× ×™ רודף ועל ×œ× ×ª×—× × ×•×©×ר מצוות ×והבות ×ד×. ×חרי ×חת השיחות הללו, הרב של הכיתה שלי – חרדי ×•×œ× ×יש כיפה סרוגה – ×›×™× ×¡ ××•×ª× ×• במיוחד ×חרי דרשה כזו, ×•× ×¡×¢×¨, קרע ×œ×’×–×¨×™× ×ת הדרשה. ל×, ×”×•× ×מר, ל×; דין רודף ×”×•× ×œ× ×ישור להרג חופשי. ×× ×ž×™×©×”×• ירה לעברך ו×חר כך החל להמלט, ×ו ×”× ×™×— ×ת × ×©×§×•, ×”×•× ×›×‘×¨ ×œ× ×¨×•×“×£. ×”×•× ×¨×˜×˜ ×ž×–×¢× ×•×”×•× ×”×‘×™×Ÿ ×©×ž×—× ×›×™× ×©× ×“×•×¨ של ×¨×•×¦×—×™× ×¦×¢×™×¨×™× ×•×× ×™ הסתכלתי בו ובחברי לכיתה ×•×‘×’×™×—×•×›×™× ×©×”× × ×™×¡×• להבליע. ×”× ×©×¨×• בשבתות ×ת "יתפוצץ המסגד", על משקל "×™×™×‘× ×” המקדש".
הסתובבו ××¦×œ× ×• ×¡×¤×¨×™× ×©×œ ×›×”× × ×‘×ופן מחתרתי למחצה – ר×ש הישיבה, העבריין יוסק'×” ב×-גד, ×סר על הפצת ×”×¡×¤×¨×™× ×‘×˜×¢× ×” ש"×›×”× × ×¦×•×“×§ ×בל ×”×•× ×ž×©×•×’×¢" – ×•×œ× ×”×™×” קשה להשיג עותק. קר×תי. ×©×•×›× ×¢×ª×™ ×©×›×”× × × ×˜×•×¢ עמוק בהלכה היהודית, והחלטתי ש×× ×™ צריך כרטיס החוצה, ×›×™ ×œ× ×¨×¦×™×ª×™ להיות יודו-× ×צי (וזה ×”×™×”, ×›×ž×“×•×ž× ×™, ×œ×¤× ×™ שליבוביץ' טבע ×ת הביטוי). וזהו ×–×”: הדחיה ×”×¢×§×¨×•× ×™×ª של היהדות קדמה ל×ת××™×–×.
הייתי צעיר ומבולבל. ×–×” ×œ× ×”×©×ª×œ×‘ כל כך ב×ווירה של ×¦×¢×™×¨×™× ×•×ž×§×•×‘×¢×™×. היו ×•×™×›×•×—×™× ×©×”×ª×’×œ×’×œ×• לקטטות. ×”×™×” השכן שלי לחדר ×‘×¤× ×™×ž×™×”, שבדיוק חזר בתשובה לצד הדפוק ביותר ×”×פשרי – הצד הקבלי. ×”×•× ×œ× ×”×™×” × ×•×ª×Ÿ ×œ× ×• לישון. כדי ×œ×¡×ª×•× ×œ×• ×ת הפה, × ×’×¨×¨×ª×™ ×œ×˜×™×¢×•× ×™ פרקליט-השטן ×ת×יסטיי×: ×בל ×יך ×תה בכלל יודע שיש ×לוהי×, ×©×œ× ×œ×“×‘×¨ על ×›×£ הקלע?
×”×¨×‘× ×™× ×•×”×ž×©×’×™×—×™× (קר×ו לזה ××¦×œ× ×• "מדריכי×") שמו לב. ×—×œ×§×™× × ×›×‘×“×™× ×ž×ד מכיתות ×™×' ו-יב' עברו עלי במה ×©×›×•× ×” "ישיבה גבוהה" – ×©×•×œ×—×™× ×ותך לישיבה שבה ×œ× ×¢×•×©×™× ×©×•× ×“×‘×¨ חוץ מלימודי דת. ××œ× ×©×©× ×“×™ ×”× ×™×—×• לי ×œ× ×¤×©×™ – מה ש×יפשר הרבה יותר קרי××”. ×•×™×•× ×חד, כשהייתי זרוק במכון מ×יר (מכון להחזרה בתשובה בירושלי×), החלטתי שהגיע הזמן ×œ× ×¡×•×ª ×ת הפרי ×”×סור מכול×.
×‘×™×¨×•×©×œ×™× ×™×© שפע ×›× ×¡×™×•×ª. ל×חר שהתפוגג החשש הר××©×•× ×™ של יושביהן ×ž×¤× ×™ הישר×לי המוזר שרוצה לשמוע מה יש ×œ×”× ×œ×•×ž×¨ – חשש מוצדק ביותר, בהתחשב ×‘×”×ª× ×›×œ×•×™×•×ª הבלתי פוסקות מהן ×¡×•×‘×œ×™× ×”× ×•×¦×¨×™× ×‘×™×¨×•×©×œ×™× – ×”× ×©×ž×—×• לשוחח ×יתי. ×§× ×™×ª×™ עותק של הברית החדשה. העברתי ×©× ×™ ×¢×¨×‘×™× ×ž×§×¡×™×ž×™× ×‘×ž× ×–×¨ דורמיציון. קבוצת × ×–×™×¨×™× ×’×¨×ž× ×™× ×ž×–×“×§× ×™× ×•×™×”×•×“×™ לשעבר ×חד, ×”× ×‘×’×œ×™×ž×•×ª×™×”× ×•×× ×™ בבגדי בחור הישיבה שלי, ×ž×ª×¤×œ×œ×™× ×‘×œ×˜×™× ×™×ª; ×–×” וד××™ ×”×™×” מחזה ×ž×©×•× ×”.
×•×”×©× "מ×ריה" חזר שוב ושוב. ×”×™× ×œ× ×”×™×ª×” חלק מההשכלה הפורמלית שלי, בלשון המעטה, ויש מעט, מעט מ×ד, עליה בברית החדשה. ×× ×™ הקשבתי ×œ×”× ×•×”× ×”×§×©×™×‘×• לי, וזה ×”×™×” דבר כל כך × ×“×™×¨. ×œ× ×”×‘× ×ª×™, ×בל ×”× ×”×¡×‘×™×¨×•, ×ת החלוקה בין דין לחמלה שביצע כבר פ×ולוס.
ב×חד ×ž×©× ×™ הלילות, הצטרפה ××œ×™× ×• צעירה קתולית שב××” ×ž×’×¨×ž× ×™×”. ×”×™× ×œ× ×™×©×‘×” ××™×ª× ×•; ×”×™× ×™×©×‘×” בחלק × ×¤×¨×“. ×בל בזה הייתי מורגל ו××– ×–×” עוד ×œ× ×¢×•×¨×¨ ש×לות.
וכמובן: המוזיקה, הדרת הכבוד, הקטורת. ×”×סתטיקה.
×œ× ×”×™×™×ª×™ זהיר ו×חרי מספר פגישות, ×”×ž×—× ×š שלי הודיע לי ×©× ×¦×¤×ª×™ מסתובב ×‘×›× ×¡×™×•×ª, והורה לי לחזור לתל×. ×–×” הבהיל ×ותי: ×œ× ×™×“×¢×ª×™ שעקבו ×חרי. ברגע פזיז במיוחד חזרתי ×œ×›× ×¡×™×” ×•×”× ×”×ª×¤×œ×œ×• ×œ×ž×¢× ×™. ×בל בשלב ×”×–×”, כפי ש×מרתי לחברי לחדר, כבר ×”×©×ª×›× ×¢×ª×™ ×©×‘× ×¦×¨×•×ª יש יופי שביהדות ×ין, ×בל ×œ× ×”××ž× ×ª×™ בה.
כחודש ל×חר מכן הסתיימה ×©× ×ª הלימודי×. ×œ× ×™×›×•×œ×ª×™ לחזור ×¢× ×”×‘×¨×™×ª החדשה הביתה. הש×רתי ×ותה ב×רון שלי; כל מה ×©× ×©×ר ב××¨×•× ×•×ª ×חרי ×©×”×™×™× ×• ×¢×•×–×‘×™× ×ת ×”×—×“×¨×™× ×”×™×” × ×–×¨×§. ×œ× ×¨×¦×™×ª×™ להשליך ×ת הספר בעצמי.
חבר לכיתה החליט, מסיבות השמורות עמו, לחטט ב×רון שלי. ×”×•× ×ž×¦× ×ת הספר. פרץ בלג×ן חסר תקדי×. מרכז המגמה שלי, מיכ×ל טוכפלד, ×מר לי "×× ×™ ×œ× ×ž×‘×™×Ÿ למה ×”× ×ž×ª×¢×¡×§×™× ×‘×©×˜×•×ª הזו. ברור, הרי, שהבעיה ×”×™× ×”×ת××™×–× ×©×œ×š".
ברור. ×בל ×–×” ×œ× ×ž× ×¢ ×ž×”× ×œ×©×¨×•×£ ×ת הספר.
* * * * *
וזה מה ×©× ×©×ר: ×˜×¢× ×©×œ משהו יפהפה ×בל שקרי, משהו שמזמין ×›× ×™×¢×” ×©×œ× ×ª×‘×•×, משהו ×©×¤×¢× ×”×‘×˜×™×— חסד, ×”×‘× ×”, במה ×©× ×¨××” כמו תקופה בלתי פוסקת של דין. זקן בוו×רי שמסביר לך ×יך להגות ×ת ×”×œ×˜×™× ×™×ª, ×× ×’×“×•×œ×” שתמיד ×©× ×•×ל מבין, ×©×ž×›×™×¨×™× ×‘×˜×¢×•×™×•×ª×™×š וימחלו עליהן ×× ×¨×§ ×ª×›× ×¢, תוותר על ×”×¨×¦×™×•× ×œ ×•×ª×‘×•× ×ל תוך היופי הגדול והכוזב.
×בל ×× ×™ ×œ× ×™×›×•×œ לבו×. ×× ×™ יכול רק להסתכל ××—×¨×™× ×”×—×•×•×™× ×ותו בכמיהה, ×‘×§× ××” – מרחוק.