כך מת××¨×™× ×ת הספר ×‘×¨×¡×œ×™× ×’: בספרו הפרדיגמטי ×•×”×¤× ×•×¨×ž×™ "הסיפור והל×ו×" מציע ×—× ×Ÿ חבר, מתוך פרספקטיבה תי×ורטית רחבה, ×¤×¨×©× ×•×ª רדיקלית של ההיסטוריוגרפיה ×”×”×’×ž×•× ×™×ª של הספרות העברית ×”×ž×•×“×¨× ×™×ª. דרך ×ª×—× ×•×ª מרכזיות מר×שית המ××” ×”-20 ועד סופה מציג הספר חקירה ביקורתית, ×שר × ×¡×ž×›×ª על התי×וריה הפוסט-×§×•×œ×•× ×™×לית ועל "שיח המיעוטי×", החותרת תחת הק×× ×•×Ÿ העברי ותחת המבט ×”×¦×™×•× ×™ על תולדות הספרות העברית. ×ל מול ×”×”×™×©×¢× ×•×ª על המט×-× ×¨×˜×™×‘ ×”×¦×™×•× ×™ הספר מצביע על שורת ××œ×˜×¨× ×˜×™×‘×•×ª ספרותיות שמייצרת ההיסטוריוגרפיה ש××™× ×” מכפיפה עצמה ×œ×”×™×¢× ×•×ª למט×-× ×¨×˜×™×‘ ×–×”.
×•×‘×ž×œ×™× ×חרות: חבר משתמש בתי×וריה הפוסט-×§×•×œ×•× ×™×לית כדי לבדוק ×ת הספרות העברית מר×שית המ××” ×”-20, ולבחון עד כמה פתחה ×ת התחת ×‘×¤× ×™ המט×-× ×¨×˜×™×‘ ×”×¦×™×•× ×™ ×ו עד כמה פתחה ×ת התחת של המט×-× ×¨×˜×™×‘ ×”×¦×™×•× ×™.
כעת,
×× ×™ ×והבת ×ת ×—× ×Ÿ חבר. ×”×•× ×—×›×, ×”×•× ×‘×”×™×¨, ×•×”×•× ×ž×›×™×¨ ומוקיר ×ת הספרות העברית. ×פשר להתווכח ×ו ×œ× ×¢×œ × ×›×•× ×•×ª הקרי××” שלו, ×בל ×”×˜×§×¡×˜×™× ×©×”×•× ×ž× ×¤×™×§ ××™× × ××•× ×¡×™× ×ת הטקסט, ××œ× ×ž× ×¡×™× ×œ×œ×˜×£ ×ת חמוקיו. ×× ×™ ×ž×•×›× ×” להתערב שחבר ×œ×¢×•×œ× ×œ× ×™×’×™×“ ×©×’× ×¡×™×Ÿ ×”×™×” הומו, ו×× ×™ ×ž×•×›× ×” ×’× ×œ×©×™× ×ת ידי ×”×™×ž× ×™×ª על ×–×” שחבר ×œ×¢×•×œ× ×œ× ×”×™×” משתמש במשפט "×¤×¨×©× ×•×ª רדיקלית של ההיסטוריוגרפיה ×”×”×’×ž×•× ×™×ª של הספרות העברית ×”×ž×•×“×¨× ×™×ª"
×× ×™ ×והבת ×’× ×“×™×•× ×™× ×¢×œ המט×-× ×¨×˜×™×‘ ×”×¦×™×•× ×™. למעשה, חלק × ×™×›×¨ מהתזה שלי עוסק ביחס שבין המט×-× ×¨×˜×™×‘ ×”×¦×™×•× ×™ לבין × ×¨×˜×™×‘×™× ×©×œ ×ימהות מתות ×©× ×›×ª×‘×• בעברית. לפעמי×, במקלחת, ×× ×™ מזמזמת לעצמי מט×-× ×¨×˜×™×‘ ×¦×™×•× ×™. מייד ×× ×™ חושבת על ××™×–×” גרשון שקד, ×©×‘×“×ž×™×•× ×™ תמיד מוצב בפסיפס על הקיר בסוזן דלל, ×¢× ×©×¤× ×•×ª×¨×‘×•×©, ×›×©×”×•× ×ž×”×ž×”× ×œ×¢×¦×ž×•, בדרכו מחדרו ×ž×œ× ×”×¢×•×‘×© ×ל ×הובתו צחת הבשר.
ובכל ×–×ת, בלעע
וכל ×–×ת למה?
×›×™ כמה ×פשר? כמה?
לפתוח ×ת הספר, להתרגש מהכריכה, לרפרף על רשימת ×”× ×•×©××™×, להגיע מייד לעמוד ×”×חורי כדי להיזכר כמה ×¢×ž×•×“×™× ×™×© בספר. לקרו×, ×œ×§×¨×•× ×©×•×‘, להשוות למה שכבר יודעי×, להשוות למה שעוד ×œ× ×™×•×“×¢×™×, להסכי×, ×œ× ×œ×”×¡×›×™×, להתרגש, להת×כזב, לכתוב, לדון, לסקול, לשבח, להלל, לקלס.
מספיק. ×”×’×™×¢ הזמן ×œ×”×™×›× ×¢ לתחושת הקבס ×©× ×’×¨×ž×ª מ×כילת יתר של ×‘×•×˜× ×™× ×•×‘×™×™×’×œ×” ומקרי××” יתרה בספרי×. יש להקשיב לחלקיקי השומן המוקשה ×”×ž×˜×¤×¡×™× ×‘×ž×¢×œ×” הגרון ×•×œ×¢×ž×•×“×™× ×”×ž×ž×•×¨×˜×˜×™× ×•×”×ž×§×œ×“×ª העייפה, ×©×ž×ª×—× × ×™×: ×”× ×™×—×• ×œ× ×•. לצ×ת ×ל הרחוב, ×ל ×”×™×, ×ל ×”×’×™× ×”, ×ל בית הקפה, להותיר מ×חור ×ת הספרי×, ×ת המקלדת ו×ת המסך. לחיות.
ביטול: מיטל שרון: הספר והל×ו×