ארכיון תגיות: מירנדה ×’'ולי

reclaim the streets

1.
זה פוסט בשבילי. כן, אתם יכולים לקרוא אותו. אתם מוזמנים גם להגיב. אבל לכתוב אותו אתם בהחלט לא יכולים. פשוט לא יכולים.

2.
זה המקום שלי. ושל איתמר, כמובן. נהיו בו כל מיני חוקים. ומניפסטים. ואורחים חשובים. ואירועים. אבל זה המקום שלי. ואם בבית שלי אני לא יכולה להשאיר בחוסר הגיון מוחלט את רוטב היוגורט המדהים במקרר עד שהוא מרקיב ונקרש, ומצחין את כל המקרר ואת כל הבית, אז איפה אוכל? אז זין על חוקי כתיבת הפוסט במקום הזה. המקום שלי.

3.

 

 

 

 

ותודה לפנקס
 
4.
מירנדה ג'ולי היא כל כך מהממת בסרטון הזה שהיא עושה לי חשק לקפוץ ראש לתוך המסך, לאסוף את הביטים שלה מהרשת ולהרכיב אותה מחדש אצלי בבית.

5.
הסרטון הזה הוא גם מקסים. והוא מקסים כי הוא פועל על פי כל חוקי הז'אנר. ובכל זאת, שקרי לחלוטין. מדהים כמה מדויק היא עושה את זה, אה?

6.
וזה מזכיר לי את me you and everyone we know, שזה הסרט שג'ולי כתבה וביימה וגם מככבת בו. בסרט יש את רובי שהוא ילד בן 6, שמצ'טט עם איזו בחורה. הוא לא כל כך יודע לכתוב ובעיקר עושה קופי פייסט. בין היתר הוא מספר לה שם על הפנטזיה שלו לחרבון הדדי נצחי, שבו אני מחרבן לתחת שלך ואתה מחרבן שלי, וכך לעד. הוא עושה זאת בעזרת הציור הצ'אטי המופלא ×”×–×”: ))<>((. 
בעולם שלו זה הגיוני. הוא בן שש. הוא אוהב חרא. בעולם שלה, לעומת זאת, זה לא הגיוני בעליל. ובכל זאת, היא לא מרימה קול זעקה. להיפך, היא מבקשת להיפגש אתו. אלו החוקים בעולם הצ'אט: כל אחד זכאי לפנטזיה שלו. היא מצייתת לחוקים, ובכל זאת עושה מעשה טיפשי לחלוטין.

7.
חוקים הם בעייתים משום שלכאורה מאחורי הציות לחוקים מסתתרים הסדר הטוב והאמת. למעשה, מסתתר שם רק הכאוס שמאפיין גם את העולם נטול החוקים. ולכן, את החוקים צריך לשבור מדי פעם.

8.
אין סיכום. אין תובנה מהפכנית. אין פאנץ' ליין. סוף.