שני ערבים הם בילו במציאת הגדרה מדוייקת. הנוצץ הוא יפה-מראה או נקי-מראה; יש לו שכל, היינו שכל חברתי, והוא משתמש בכל האמצעים במיסגרת הרחבה של ההגינות, על מנת להתקדם, להיות מקובל, נערץ, ולעולם לא להיות במצב מביש. הוא מתלבש היטב, הופעתו תמיד מסודרת מאד, וכינויו נובע מעצם העובדה, ששערו בהכרח יהיה גזוז קצר, מוספג במים, או בתכשיר קוסמטי, עם שביל באמצע, מונצץ לאחור על פי צו האופנה האחרון. הנוצצים של אותה שנה סיגלו לעצמם משקפיים בצבע שריון-הצב כסמל לנוצצותם, ודבר זה הבדילם מן השאר, עד שאימורי וראהיל אף פעם לא נכשלו בזיהויים. הם היו מפוזרים על פני כל בית-הספר, תמיד קצת חכמים יותר וערמומים יותר מבני-דורם, מנהלים או מפקחים על קבוצה זו או אחרת, ומצניעים היטב את זריזותם מעיני כל.
עד לשנתו הראשונה בקולג', סיווגו את החברה לנוצצים ולא נוצצים נראה לו ביותר, אלא שהקו-המבדיל ניטשטש עתה ונסתתם. נעשה רק עניין של איכות ודרושה היתה חלוקת-מישנה. האדם האידיאלי, על-פי משאת נפשו של אימורי, היו לו כל התכונות של נוצץ, אך, בנוסף לכך, גם אומץ ומוח מבריק וכשרונות – לזכותו של אימורי ייאמר, שהוא ייחס לו תכונה משונה, שהיתה מנוגדת לעצם המושג נוצץ.
היתה זו סטייה ראשונה אמיתית מן הצביעות של מסורת בית-הספר. הנוצץ היווה יסוד מוגדר של הצלחה, שינוי גמור לעומת "האיש הגדול" של בית-הספר היסודי.