ארכיון תגיות: ניקולא פארג

chatte, salaud, salope

פרדריק בגבדה. ניקולא פארג. מישל וולבק.
ובהתאמה, 69.99 ש"ח.. הייתי מאחורייך. אפשרות של אי
הגיבורה של פארג קוראת את בגבדה. בגבדה מדבר על וולבק. וולבק, הוא מדבר על בודריאר.
תסתכלו עליהם, יש ביניהם אפילו דמיון פיזי:

הילד הרע בגבדה הילד הרע פארג הילד הרע וולבק

 

אם מרחיקים מעט את המבט, מצמצמים את העפעפיים, שלושתם כתבו את אותו הספר: סיפורו המיואש של גבר בתרבות המערבית, שצריך להסתדר עם החיים, עם הזקנה, עם הביות הכפוי, עם הצרכנות, בעודו חולם על כוס לח. כל אחד מהכיוון שלו ועם הדגש שלו, אבל שלושתם עושים זאת בנחרצות של ילד, בשפה פשוטה, כמעט מפשילים את המכנסיים וחושפים את אחוריהם. שלושתם, כך קראתי ברשת, זוכים בכינוי "הילד הרע של הספרות הצרפתית" (דומה קצת למבוקש מספר אחד של החמאס, זה תואר שקשה להחזיק בו לאורך זמן), ושלושתם, אם אני מבינה משהו בעולם הזה, מזיינים עכשיו, אחרי תהילתם, בארגזים.

 ×ž×” יש בה, תמהתני, בתרבות הצרפתית, שמנפיק את הסיפור ×”×–×”? האם זהו שבוע העבודה הנוח, המלווה באוכל הטוב ובבתי הקיט בפרובנס, שמותיר לאדם זמן ונוחות כדי להתייאש כל כך וכדי לחשוף כך את ייאושו? או שמא זו המסורת של הגברים הצרפתים המיואשים הקודמים כמו בלזק ופרק אהוביי, שכבר הניחו את חולשתם על הצלחת? אני תוהה וחושבת מייד על העמוסעוז/דודגרוסמן/אביהושע, עם אי הנחת שלהם, שהוא כל כך אחר וגא.

 

הפוסט הזה הוא חלק ממשחקו של סיני גז, הלינק שאינו נגמר. קיבלתי אותו בתודה מעדי שורק, ואני מעבירה אותו בהערכה רבה לאקסאקסטרימיסטית, שאת הבלוג שלה אני מחבבת פלוס פלוס פלוס.

כאן הוא עבר בינתיים:

סיני ×’×– –> עידו קינן –> אטימולוגיה עממית –> מעיין דר –> המזבלה –> יוני ציגלר –> יאיר יונה –> שמוליק ×›×¥ –> נדב לזר –> אורי איילון –> ד”ר אייל גרוס –> אייל ניב –> נתי יפת –> דותן –> נדב פרץ –> שחר –> דובי –> גדי אלכסנדרוביץ’ –> נמרוד אבישר –> אלעד –> תום –> נאור –> עדי שורק –> מיטל שרון