תמיד קר×תי ×‘×¨×¦×™× ×•×ª. ×¤×¢× ×™×•×ª×¨. ×ולי ×ין ××£ ×חד שיכול ×œ×§×¨×•× ×‘×™×ª×¨ ×¨×¦×™× ×•×ª מילד בן חמש. ×בל הקרי××” ×”×¨×¦×™× ×™×ª שלי החלה רק בתיכון, ×¢× "× ×¨×§×™×¡ ×•×’×•×œ×“×ž×•× ×“" של הרמן הסה. ×”×ª×¨×’×•× ×”×™×” ישן וקשה, והייתי צריך לעבור כמה ×¢×ž×•×“×™× ×¢×“ שהעברית × ×¨×תה ×”×’×™×•× ×™×ª פת×ו×. ×× ×™ זוכר שחשבתי כך ×’× ××–. כלומר, שהופתעתי מההתרגלות, מהדרך שבה השפה הפכה לטבעית. ×–×” × ×¨××” כמו כרטיס ×›× ×™×¡×” זול – ×§×¨× ×ž×¢×˜, והספר כבר ×™×‘×•× ×ליך.
וזה ×’× ×”×™×” מתגמל. מתגמל ב×מת, במובן הישן שבו ×ž×“×‘×¨×™× ×¢×œ ספרות מתגמלת. ×× ×™ זוכר עד ×”×™×•× ×—×œ×§×™× ×ž×”×ª×™×ור של המגיפה השחורה בספר, ו×× ×™ זוכר כמה ×”× ×”×¤×¢×™×ž×• ×ותי, כתי×ורי×, ×œ× ×›×¢×œ×™×œ×”.
×ž×—×™×¨×™× ×•×ž×ª× ×•×ª
הקרי××” בבורדייה גורמת לי להרגיש ×בוד. קשה לי ליישב בין ההסכמה, המוחלטת כמעט, ×œ× ×™×ª×•×— שלו לשדה הספרות, לבין כמה מהחוויות שעצבו ×ותי וגרמו לי מלכתחילה ×œ×”×™×›× ×¡ לשדה ×”×–×”, ×’× ×× ×¨×§ לעמדת ×”×©×•×œ×™×™× ×”×§×˜× ×” והמפו×רת הזו. בתיכון ×™×©× × ×ž×¢×˜ מ×וד כוחות חברתיי×, ×× ×‘×›×œ×œ, ×©×ž×¢×•×“×“×™× ×ותך לקרו×. כלומר, הקרי××” ×צלי היתה למרות, ×•×œ× ×‘×’×œ×œ, ×ž×›× ×™×§×•×ª הדחייה והמשיכה של חברת ×‘× ×™ ×”×ד×.
ובעצ×, ×’× ×–×” ×œ× ×œ×’×ž×¨×™ × ×›×•×Ÿ. קבוצת ההתייחסות שלי קר××”. ×”× ×§×¨×ו הרבה. ובעצ×, ×’× ×–×” ×œ× ×ž×“×•×™×§. ×›×™ ×¢× ×”×¨×ž×Ÿ הסה התחלתי ×‘×”×ª× ×ª×§×•×ª ×יטית ×’× ×ž×”×× ×©×™× ×©×”×§×™×¤×• ×ותי, ושקר×ו בעיקר מד"ב. במשך זמן רב ×חר כך, מד"ב ×”×™×” מה ×©×¨×•×‘× ×”×ž×©×™×›×• לקרו×. כך שבתיכון קר×תי, ובתיכון קר×תי ×ת מה ×©×ž×‘×—×™× ×” חברתית ×›× ×¨××” ×©×œ× ×”×™×” ×˜×¢× ×œ×§×¨×•×. הקרי××” היתה מתגמלת, והמחיר היחיד שיכולתי לר×ות ×”×™×” כרטיס ×”×›× ×™×¡×” ההו×, הקושי שבלהתחיל. מחיר × ×•×¡×£, פעוט: ×”×פשרות להת×כזב מספר.
דיגרסיות ת×ורטיות קלות
×חד ×ž×”×¨×’×¢×™× ×”×—×–×§×™× ×©×œ תפיסת השדות של בורדייה ×”×•× ×”×“×¨×š שבה בכל שדה ×ž×ª×§×™×™× ×”×•×Ÿ משלו, שכל שדה מגדיר, ושהופך, מרגע ש×תה בתוך השדה, ×œ×”×’×™×•× ×™, למעין ×קסיומה שבדיעבד. כלומר, ההון ספציפי לשדה. כלומר, ההון ××™× ×• בר המרה להון בשדות ×חרי×. כלומר, ההון של שדה ×ž×¡×•×™× × ×¨××” ×”×’×™×•× ×™, טבעי, מרגע ש×תה בתוך השדה. ומרגע שההון ×”×’×™×•× ×™, פועלת עליך ×’× ×”×“×™× ×ž×™×§×” הרגילה של השדה – המרוץ ×חר ההון – וגורמת לך לקבל ×ת חוקי המשחק ×”×™×™×—×•×“×™×™× ×©×œ ×ותו שדה היפותטי.
הבעיה ×”×™×, ×× ×›×Ÿ, כיצד ××“× × ×›× ×¡ לשדה. ×ו, ×‘× ×™×¡×•×— ×חר, מה ×’×•×¨× ×œ××“× ×œ×¨×¦×•×ª להתחרות בשדה מסוי×, ×œ×©×œ× ×ת מחיר ×”×›× ×™×¡×” לשדה, ולהתחיל בו מ×פס? ולמרות ש×× ×™ ×ž×©×•×›× ×¢ ש××™ ×פשר ×œ×ž×¦×•× ×œ×›×š תשובה ×©×œ× ×™×”×™×” לה ×’× ×¤×Ÿ חברתי, × ×“×ž×” לי שהפן החברתי ××™× ×• היחיד.
המ×חורה
בגיל 17, ×× ×™ חושב, קר×תי ×ת "מלי×" של ×™×•×ª× ×¨××•×‘× ×™, והחלטתי ש×× ×™ רוצה לכתוב. כתבתי ×’× ×‘×¢×‘×¨, ×בל ×œ× ×ž×ª×•×š ×ותה ×¨×¦×™× ×•×ª. יותר כשעשוע. לקחתי ×ת "מלי×" מהספרייה של ×”×”×•×¨×™× ×©×œ×™, בגלל הכריכה ×”×חורית. ×–×” ×”×™×” ספר לבן, ×¦× ×•× ×™×—×¡×™×ª, ש×ת ×ž×§×•× ×”×˜×§×¡×˜ של "המ×חורה" תפסה סדרת מספרי×. התחלתי לקרו×. ×× ×™ זוכר ×ת ההפתעה. ×× ×™ זוכר שחשבתי – ×‘×ž×œ×™× ×”×œ×œ×• – "מותר לכתוב ×›×›×”?".
×לו ×ž×œ×™× ×ž×•×–×¨×•×ª, ויכול להיות ×©×œ× ×‘×”×Ÿ חשבתי. ×בל ×לו ×”×ž×œ×™× ×©×‘×”×Ÿ סיפרתי ×ת ×”×× ×§×“×•×˜×” הזו מ××–. ××™ ×פשר להבין ×ותן בלי ציטוט מהספר. הפרק, ×©× ×§×¨× "למה ×מרתי מה ש×מרתי על זכריה ×¡×˜× ×§×•", מתחיל ×‘×ž×œ×™× ×”×œ×œ×•:
"× ×•×œ×“×ª×™ לתוך ×¢×•×œ× ×ž×”×™×¨ מדי, מלוכלך ובלי מוצ×. ×¢×•×œ× ×ž×—×¤×™×¨ כדי כך, ש××£ ×œ×¨×—× ×¢×œ×™×• ×ין טע×. במשך ×©× ×™×, ×ולי חמש ×ו שבע, ישבתי בכל ×ž×™× ×™ מקומות (בעצ×, רק ×‘×ž×§×•× ×חד ×©×”×©×ª× ×” בלי הרף), וכתבתי כמו משוגע, מסוגר כמו מצורע, ×›×ילו יש בכך תשועה".
×”×•× × ×’×ž×¨, ×גב, עמוד ×חר כך, ×‘×ž×œ×™× ×”×œ×œ×•:
"החשיבה הלילית דומה ×œ×™× ×©×•×£. ×ין לה ×¢×™× ×™×™×. ×× ×™ תוהה ×œ×¤×¢×ž×™× ×× ×”×™×™×ª×™ מוכרח ×œ×‘×•× ×œ×רץ ×”×–×ת. ×× ×™ שו×ל מה ×”×™×” מתרחש ××œ×ž×œ× ×‘×תי. מוות מרחף ×›×ן ×‘×¢× × ×™×. ×× ×™ רו××” ×©×œ× ×מרתי ×©×•× ×“×‘×¨ על זכריה ×¡×˜× ×§×•, ורציתי, ב×מת, לומר עלו כמה מלי×".
מותר
"מותר לכתוב ×›×›×”" ×”×™× ×©×לה מוזרה, ×•×œ× ×‘×’×œ×œ שברור שמותר, ××œ× ×‘×’×œ×œ ×©×”×™× ×ž× ×™×—×” ×פשרות של ×יסור. ×œ× ×”× ×—×ª×™, ×× ×™ חושב, ×יסור מפורש, ××œ× ×™×•×ª×¨ ×פשרות מובלעת, ×˜×ž×•× ×” בתוך סדר ×”×“×‘×¨×™× ×”×˜×‘×¢×™ של מי ×™×•×¦×™× ×ת הספר ומי ×™×§×¨× ×ותו. ×חר כך גיליתי שמדובר בהוצ×ת "יחדיו" בשיתוף ×¢× ×גודת הסופרי×, מה שמסביר ×ת ×¢×¦× ×§×™×•×ž×•. ×בל ×”"×›×›×”" בש×לה ×”×”×™× ×ž×¢× ×™×™×Ÿ ×œ× ×¤×—×•×ª. ×›×™ הכתיבה הזו, הכתיבה עצמה, עשתה עלי ×פקט. שפטתי ×ותה ביחס לכל דבר ×חר שקר×תי – ×–×” ברור – ×בל ×œ× ×”×™×” שיפוט ×œ×œ× ×”"×›×›×”", ×œ×œ× ×”×˜×§×¡×˜ עצמו. ובעצ×, ×–×” די מובן מ×ליו.
וחזרה לתי×וריה
×’× ×× ×× ×• ×ž×¤×©×™×˜×™× ×ž×”×¢×•×œ× ×”×›×œ, ×•×ž×•×ª×™×¨×™× ×‘×• רק ×ת המשחק החברתי, ×œ× ×™×ª×›×Ÿ שלהון בשדה ×חד ×ין ערך בשדה ×חר. ×œ× ×™×ª×›×Ÿ. ×חרת, ×יש ×œ× ×”×™×” ×ž×•×¦× ×˜×¢× ×œ×”×™×›× ×¡ לשדה, ×•×œ×©×œ× ×ת מחירו. ×× ×™ ×ž× ×™×— ×©×’× ×‘×•×¨×“×™×™×” ×”×™×” ×ž×¡×›×™× ×¢× ×–×”; למרות ×©×œ× ×¨×יתי עדיין ×מירה מפורשת שלו ×‘×¢× ×™×™×Ÿ יש מספיק ×¨×ž×–×™× ×œ×›×š. ×בל ×ין צורך בבורדייה, צריך רק לר×ות ×ת גרוסמן מדבר על ×ולמרט, ×ת ×.ב. יהושע מדבר על הזהות היהודית, ×ת עוז כותב על ילדותו בישר×ל. וד××™ שיש להון ×©×œ×”× ×¢×¨×š. יותר מכך, יש ערך ×œ× ×§×•×“×” המסוימת ×©×œ×”× ×‘×ª×•×š השדה הספרותי. כלומר, ×œ× ×¨×§ לכמות ההון בשדה, ××œ× ×œ×›×š שהטריומוורט ×”× "ל מיצב ×ת עצמו (×‘× ×™×’×•×“ × × ×™×— ל×תגר קרת, ×œ×™×•×ª× ×¨××•×‘× ×™, להופמן) ×›×¡×•×¤×¨×™× ×©×œ הישר×ליות, ×ª×”× ×–×• ×שר תה×.
ו×× ×™ ×ž× ×™×—, ×›×מור, ×©×’× ×‘×•×¨×“×™×™×” ×”×™×” ×ž×¡×›×™× ×¢× ×–×”, ו×ולי פשוט ×œ× ×”×¡×¤×§×ª×™ ×œ×§×¨×•× ×ž×©×”×• שלו שמדבר על ×”×ופן שבו שדות ×ž×ª×ž×ž×©×§×™× ×–×” ×¢× ×–×”, הופכי×, ×–×” לצד ובתוך ×–×”, לדבר מה בסדר גודל של ×ž×“×™× ×”, ×¢×, זהות ל×ומית.
×פשר ×’× ×œ×¤×¨×•×˜ ×–×ת לפרוטות. ב"שוק ×”× ×›×¡×™× ×”×¡×ž×œ×™×™×" בורדייה מדבר על התפקיד של מערכת ×”×—×™× ×•×š ×‘×”×¢× ×§×ª לגיטימציה ליצירות ×•×¡×•×¤×¨×™× ×‘×ª×•×š השדה הספרותי. ×בל ×ותה לגיטימציה ×”×™× ×—×–×§×” כל כך, בדיוק ×ž×©×•× ×©×”×™× ××™× ×” ×ž×›×•×•× ×ª ×œ×©×—×§× ×™× ×‘×©×“×” עצמ×; ×”×¢×™×ª×•× ×•×ª משחקת תפקיד דומה. ×פשר לחשב, בדיוק של מילימטר, מה ערכו הכללי, הל×ומי, של הון בשדה ×ž×¡×•×™× ×¢×œ פי מספר וגודל הר××™×•× ×•×ª ×¢× ×©×—×§× ×™× ×‘×ותו שדה. ×פשר לחשב, בדיוק של מילימטר, מה שער ההמרה של ×ותו הון משדה ×חד לשדה ×חר, על פי סוג ×”×“×‘×¨×™× ×©×ž×•×ª×¨ לשחקן בשדה ×ž×¡×•×™× ×œ×•×ž×¨ על שדה ×חר. בגדול, ×œ×¡×•×¤×¨×™× ×™×© הון פוליטי רב יותר מלמשוררי×, וההון הפוליטי של ×©× ×™×”× ×’×“×•×œ מזה שיש לציירי×, למשל. ×פשר להמשיך, שכן ל××ž× ×™×, × ×¨××” לי, יש הון פוליטי גדול יותר מלזה של מרפ××™× ×‘×“×™×§×•×¨ ×¡×™× ×™. ו×פשר ×’× ×œ×”×¨×ות שהון פוליטי ×ž×¡×•×™× ×™×© לכול×, ×›× ×¨××”, להבדיל מהון בשדות ×חרי×. עמוס עוז ×œ× ×™×—×œ×§ עצות על × ×’×¨×•×ª (ומ×ידך, ×ולי תשמעו ×ותו ×ž×§×•× ×Ÿ על מצב הפסיכולוגיה).
וב×שר להסה
ועדיין, יש ×ת ×”×¢× ×™×™×Ÿ ×”×–×” ×¢× ×”×¨×ž×Ÿ הסה. ו×× ×™ ×œ× ×—×•×©×‘ ×©×”×•× ×¤×ª×™×¨ בשפה בורדזי×× ×™×ª. × ×¨×§×™×¡ ×•×’×•×œ×“×ž×•× ×“ ×”×™×” הספר ×”×ž×•×©×œ× ×œ×§×¨×•× ×‘×’×™×œ 16. וכן, בגלל היחס בין מה שכתוב בו לבין סוג העמדה החברתית שיש ×œ×‘× ×™ 16 ×‘×¢×•×œ× (בידוד יחסי משדות ×חרי×, תקופה של השהיה ×œ×™×ž×™× ×œ×™×ª וכו' וכו' וכו'). ×בל ×לף ×¡×¤×¨×™× ×חרי×, ×ž×•×©×œ×ž×™× ×œ× ×¤×—×•×ª ×ž×‘×—×™× ×” זו, ×œ× ×”×™×• ×¢×•×©×™× ×¢×œ×™ ×ת ×ותו ×פקט.
×•×’× ×–×” מובן מ×ליו, בעצ×.
ועוד דיגרסיה ת×ורטית, לקר×ת סיו×
ב"שוק ×”× ×›×¡×™× ×”×¡×ž×œ×™×™×" בורדייה מדבר על ×©× ×™ סוגי ×›×•×ª×‘×™× â€“ ×לו ×©×›×•×ª×‘×™× ×œ"שדה הייצור המצומצ×" ו×לו ×©×›×•×ª×‘×™× ×œ"שדה הייצור הרחב". ×”×›×•×ª×‘×™× ×‘×©×“×” הייצור ×”×ž×¦×•×ž×¦× ×›×•×ª×‘×™×, למעשה, ל×× ×©×™× ××—×¨×™× ×‘×©×“×” הייצור המצומצ×. קהל היעד ×©×œ×”× ×”×•× ×¡×•×¤×¨×™× ×חרי×, מבקרי×, ×× ×©×™ ×קדמיה. ×”× ×‘×ž×©×—×§ של בידול מתמיד, ×‘× ×™×¡×™×•×Ÿ ×œ×ž×¦×•× ×ž×§×•× ×ž×©×œ×”× ×‘×ותו שדה, ×•×™×¦×™×¨×•×ª×™×”× ×”×Ÿ הדרך שבה ×”× ×ž×‘×“×œ×™× ×ת עצמ×. ×›×•×ª×‘×™× ×‘×©×“×” הייצור הרחב ×ž×›×•×•× ×™× ×œ×§×”×œ גדול יותר, לקהל ש××™× ×• מורכב רק ×ž×©×—×§× ×™× ×‘×ותו שדה. יצירת×, כמו ×’× ×”×ופן שבו ×”× ×ª×•×¤×¡×™× ×ת תהליך הכתיבה, ×ž×•×©×¤×¢×™× ×ž×›×š.
וזה × ×¨××” לי × ×›×•×Ÿ, בגדול. ×בל ×œ× ×¨×§. עצת הכתיבה הטובה ביותר ששמעתי מעודי היתה של סימור גל×ס, ב"הרימו ×ת קורת ×”×’×’, × ×’×¨×™×". כתוב ×ת מה שהיית רוצה לקרו×, ×”×•× ×מר. והעצה הזו, ×©× ×©×ž×¢×” לי מדויקת ×‘×¤×¢× ×”×¨××©×•× ×”, × ×¢×©×ª×” ברורה יותר ויותר ×¢× ×”×–×ž×Ÿ. ×›×™ ×חד ממכשולי הכתיבה העיקריי×, ×‘×¢×™× ×™, ×”×•× ×”× ×™×¡×™×•×Ÿ לכתוב ×ל כל הקולות ×”×ž×“×•×ž×™×™× ×™× ×”×”×, של ×”×ž×‘×§×¨×™× ×•×”×›×•×ª×‘×™× ×•×”×—×‘×¨×™× ×•×ž×—×‘×¨×™ הביוגרפיה העתידית שלך. ×–×” קיי×. ×× ×©×™× ×›×•×ª×‘×™× ×›×š. × ×•×¦×¨×™× ×›×š ×לף ×¡×¤×¨×™× ×©×¢×•×¡×§×™× ×‘"×‘× ×™ מיעוטי×" וב"תל ×ביב ×”× ×”× ×ª× ×™×ª" ובעוד ×–'×× ×¨×™× ×©×”×ž×¨×›×ות יפות לה×. ×בל זו ×œ× ×”×›×ª×™×‘×” היחידה, ×•×œ×¢×ª×™× × ×“×™×¨×•×ª ×”×™× ×©×•×•×” משהו.
וזה מוזר לי, ×›×™ ×× ×™ הולך ×•× ×•×˜×© ×ת כל תי×וריות התקשורת שהחזקתי בהן בעבר, וכתיבה כבר ×œ× × ×¨×ית לי כמו ×קט תקשורתי במיוחד. ×× ×™ חושב שכתיבה ×”×™× ×©×™×œ×•×‘ מוזר בין תקשורת ×¢× × ×ž×¢× ×™× ×ž×“×•×ž×™×™× ×™× ×œ×‘×™×Ÿ פעולה הרגלית, מודעת למחצה, מתוך ההביטוס הכותב שלך, ×›×שר היחס ×‘×™× ×™×”× ×ž×©×ª× ×” מ×וד מכותב לכותב ומרגע כתיבה ×חד ×œ×ž×©× ×”×•. ×”×ž×•× ×— ×”×–×”, הביטוס כותב, × ×¨××” לי הול×. כלומר, כתיבה מתוך העמדה שלך בשדה, ×בל ×œ× ×›×ª×™×‘×” ×©×ž×›×•×•× ×ª לשפר ×ת מעמדך בשדה. ×•×›× ×¨××” ×©×’× ×¢× ×–×” בורדייה ×”×™×” מסכי×, ×× ×–×” ×œ× ×—×¦×•×£ מדי לטעון, ×’× ×× ×–×” פחות משתמע מ"שוק ×”× ×›×¡×™× ×”×¡×ž×œ×™×™×". ו×ולי ל×. ×בל ×–×” מה ש×× ×™ צריך, כרגע, כדי להיות מסוגל לחיות ×¢× ×”×ª×™×וריה שלו, ולהבין למה ×× ×™ ×ž×¡×›×™× ×¢×ž×” כל כך, ולמה, לפעמי×, כל כך ל×.