ארכיון תגיות: פלאגאינים

וורדפרס וההם – סיפור במספרים

היום השתתפתי בפאנל בוורדקמפ שכותרתו הייתה "וורדפרס זה לא רק לגיקים". אלו היו הדברים שהכנתי מראש כדי לומר, ואמרתי אותם, פחות או יותר, רק בדיבור חופשי:

  • 10 דיונים לפחות התנהלו ביני לבין איתמר לפני שעברנו לוורדפרס. איתמר טען שאנחנו צריכים מקום משלנו כדי שיתייחסו אלינו ברצינות. אני טענתי שלא מתקנים מה שלא מקולקל. איתמר ניצח.
  • 5 דקות לקח לנו לבחור את שם הדומיין
  • 7 פעמים הסתיימו הפגישות שלנו בסיכום "טוב, כל אחד צריך לנסות בבית להתקין את הוורדפרס ×”×–×”".
  • 161 מלים יש בהוראות ההתקנה של וורדפרס באתר של רן יניב הרשטיין
  • 6 פעולות מתוכן לא הבנתי כלל (מה ×–×” לעזאזל קובץ TGZ? איך יודעים מה ×–×” בסיס הנתונים, איך קוראים לו ומאיפה אמא שלו באה? ואיך אני אמורה לדעת לבדוק הגדרות של קובץ הקונפיגורציה?)
  • 3 או 4 היו מספר האנשים שאליהם פנינו כדי שיתקינו לנו וורדפרס.
  • 1 עשה את ×–×”, והוא יושב פה. תודה.
  • 5 היו מספר האנשים שעזרו לנו לנסות להעביר את הארכיון שלנו מישראבלוג.
  • אלף קללות קיללנו אותם בינינו לבין עצמנו.
  • 4 חודשים עברו ויאיר הצליח. אבל באיזשהו אופן משונה.
  • 20 שעות ישב האיתמר ותיקן פוסטים ידנית.
  • ב-7 בפברואר 2007 פורסם הפוסט הראשון שלנו בוורדפרס, שטען שזה נחמד שאנשי וורדפרס אומרים שכולם יכולים להתקין וורדפרס, אבל הם טועים. היינו עצבניים.
  • פעם אחת של לנסות ולהעלות פוסט בוורדפרס הספיקה כדי שאגיד לאיתמר בנחרצות "חוזרים לישרא"
  • משפט אחד אמר האיתמר בתגובה: "עוד לא".
  • תגובה אחת, של אורי ברוכין, הצילה אותנו ממשק עורך התוכן של וורדפרס. נאמר בה: ווינדוס לייב רייטר
  • אינספור שעות ישבתי מאז ועברתי על רשימות של פלאגאינים חדשים. ×–×” ×›×™×£!
  • 200 פלאגינים איתמר פסל.
  • 30 פלאגינים איתמר אישר, אבל לא הצלחתי להתקין.
  • שמונה חודשים עברו, ועדיין לא הצלחנו לגרום לבלוג להיראות אותו דבר באקספלורר ובפיירפוקס.
  •  ×‘-13 ביולי 2007 פרסמה חנית את המאמר המעולה ב-YNET שמסביר איך מתקינים וורדפרס. נראה לי שעם ×–×” אפילו אנחנו היינו יכולים להסתדר.
  • 30% עלייה בכניסות מאז שעברנו לוורדפרס.
  • חודשיים בערך מאז שהחלטנו שחייבים לשנות את העיצוב. אנחנו עדיין לא מעזים

בעקבות היום

דבר נוסף שרציתי להגיד אבל איכשהו לא יצא זה שאני לא אומרת שוורדפרס חייב להיות לכולם. זה בסדר אתי, כאמור בפוסט הראשון שלנו, שדברים מסויימים סגורים בפני. אני פשוט לא אוהבת את שיטת השיווק של "כולם יכולים", שפשוט אינה עומדת במבחן המציאות.