ארכיון תגיות: ריבוי

פורנוגרפיה ניוונית

אה, חלק מכם/ן, הסטרייטיות/ים, ההטרו-סקסיסטיים/יות, הטרו-משעממים והטרו-משועממות, בוודאי תתקשו, תסרבו, תפחדו, תכחישו, חיש תחושו לא להבין, להסכים, להבחין, להרגיש, לגעת, להיפגע, להיפצע ולהגליד, עם הטיעון/תיאור הבא, למרות שהוא בוודאי, בהגדרתו, נכון, נכון בהגדרתו, נכון מהגדרתו, מהגדרתי, מגופי הנע. הפורנוגרפיה הקיימת היום, ברובה המוחלט, מלבד כמה יוצאים מן הכלל המקיימים אותה מבפנים ומבחוץ, היא מנוונת, משעממת, דלה, דקה, דלוחה, סכמאטית, בינארית, אקסטרפולציה דיאלקטית של צמצום, ריבוי ריק, חסרת דמיון או מעוף, של זיונים מבוססי חדירה, מיועדי חדירה וזרימת זרע כמו דיאט-קולה/פפסי/אחר-בלי-גזים. במיוחד הוא חולה, לא סוטה, קמל, חיוור, הפורנו ההטרו או ההטרו-לסבי, נשים שמקיימות מגע שמחכה, מצפה או מדמה את הזין הצופה, הנוכח או המדומיין. אוראלי, ווגינאלי, אנאלי בתוך מסגרת תחומה בין הזדקפות-הרטבה לבין אוננות-שפיכה, קישור בין הצופה לבין הנוכחות/ים, הזדהות מנוונת עם משחק-לא-משחק זול חסר הומור. הגבר גומר, הסצנה נגמרת, "זיון" "חדש". אישה לא גומרת, כן גומרת, משפריצה או מתאפקת, ה"סקס" לא מוכרז עד שהזירעונים לא מתוודעים, גוועים, באוויר הגלוי, בעור החשוף, בעין הוורודה-מלוחה, מתערבבים ברוק, מדגדגים את הגב, מתפוצצים מתוך הלחץ הדחף הכמעט-מחרבן, כמעט-מיילד. אם אתן/ם לא משתעממים/ות מזה, זה, זה בגלל שאימצתם/ן את הגבולות הללו, המגבלות הללו, דמדומי ניאון, ודמיונכם/ן/ם אכן דל, מנוון ועצוב כמו/כפי שהתעשייה מדמיינת, מייצרת, תומכת, משערת, מנחשת, צודקת.

המם, כל הווריאציות הסטרייטיות נענות לשבלונה המצווה פעיל-סביל. כלכלת התשוקה היצירתית מועדנת, מעודנת, ומוכפפת, לחיים מופרדות, מצפות, לכלכלת השפיכה-הסידית. הסדיזם, המזוכיזם, הפטישים, עילה לשפיכה. הנשים המבוגרות, השמנות, הגברים המכוערים, המסוקסים, המוחלקים, הגמדים, בנות השמונה עשרה, המקומטות, הנשואות, בהריון, חזה בקשת האותיות הממוספרות, נשים שערוותן נשרה, לא נשרה, השחורות, הצהובות, הג'ינג'יות, הקוקיצות, הקוקסינליות, הקוקס, כולם/ן מנותבות/ים לכלכלת השעמום. הפורנוגרפיה ההומו-גברית וההומו-טרנסית מעט חורגת, בהיעדר סיגניפיקציה של חדירת זין לווגינה, בתחליף חלקי של כוס-טבעת, משחק ולא פור-פליי, כל מגע משוח בגוון אירוטי נחשב זיון כל עוד הוא נועד, מועד, לאיברים הכבר-לא-זקורים והסימון של השפיכה האחת, החד פעמית. מסמנים אלו מאבדים מכוחם החולש בזן הנדיר של פורנוגרפיה לסבית וטרנסקסואלים-ית, המיוצרת על-ידי, באמצעות, לטובת, למען במאיות, שחקניות וצופות לסביות. תשוקה, תאווה וחרמנות מתרחבים דיים ומובחנים-חופפים. כמה עשרות סרטים מסחריים, כמה זוגות חובבניים. לסביות-לגברים מסיימות בלי לגמור, סתם כך, פשוט סתם כך, מתוך מעין עייפות, ליאות, שעמום, או השערה חצי-מוצדקת שגבר הנעדר, המיוחל, המניע ומצמיא, כבר גמר. סרטי לסביות מלסביות ללסביות בלסביות נגמרות בהיגיון מסוים, באורגזמה גלויה, בהתרגשות, בהרפיה. אז זוהי, אך זוהי, כלכלה של דגדגן-כוס-ווגינה. כלכלה של זין מצועצע. לפעמים מתענגת הלשון, לפעמים צוואר נחנק, תחת מוצלף, יד מעוקמת, שיער נאסר, לחי נסתרת, דידלדו חודר, דילדו רוטט והופך וויברטור, וויברטור הופך דילדו, עין נצרבת בזרע מפתיע. שתן, צואה, דם, רוק, יין, שמפניה, שוקולד, בוץ, גואש, אבטיח, בירה, קולה-קינלי-ספרייט, אצבע נרטבת, יד נעלמת בתוך גוף, גדם זכוכית נעלם ולא חוזר, בוהן בתוך שפתיים, זין, זין, זין, כוס, אבל זהו משחק סופי וחלקי מאוד של איברים שהם מטרה לגירוי זין, דגדגן, כוס, פה, רקטום, שרשרת התפתחותית שכולה חביון, התגבשות של הריבוי בדבק של זיעה קרה.

אה, שחררו את הדמיון, את הבדיון, מהתרמית של הריבוי, ריבוי שחוזר על עצמו, הזיקה אל המוות, מן החזרה של השווה, אל חזרה של ההבדל, של השינוי, של החידוש, של התנועה. אל תפחדו.

המם, אני גומרת מהמרפק.

אני גומרת בשפתיים, חוויתי אורגזמות בעורף, חוויתי אורגזמות של עמוד השדרה מבפנים, אורגזמות של החלק הרגיש מתחת לצלעות, אורגזמות של החלק הדואב מתחת לשד כבד, אורגזמות של מפרק כף היד, של כפות הרגליים, של אחורי הברך, של מעלה הברך, של הירכיים הפנימיות, של קצה האף, של גלגלי העיניים, של פנים האוזן, של מתחת לאוזן, אורגזמות מנשיכה, אורגזמות מליקוק, אורגזמות מהצלפה, אורגזמות מבהייה, אורגזמות ממגע, אורגזמות מהיעדר מגע, אורגזמות ביחד, אורגזמות רבות, חוזרות, נשנות, שונות, אורגזמות קטנות, אורגזמות מהתרגשות מאורגזמות מיוחלות, אורגזמות של אחרים, של אחרות, אורגזמות של תשוקה, אורגזמות של תסכול, א-אורגזמות, אן-אורגזמות, דיס-אורגזמות, אין-אורגזמות, טרנס-אורגזמות, אורגזמות מפלסטיק, אורגזמות מסחוס, מציפורניים, בשפתיים של הכוס, בגב של הזין, מעור, מליטוף, משפשוף, מליחוך, מצריבה, מחום, משתן, של השתנה, אורגזמות של צחוק, של בכי, של צרחות, של חנק, של התכווצות, של זרימת דם, של מעצור דם, של רקמות, בלוטות, משטחים, פנים, חיבורים, קישורים, ארוטומניה של המיתרים, של הנקודות, של פי וג'י, של מספרים שבורים, של המאמץ, של ההתנשפות, של ההמהום, הזמזום, הזמרה, הדיבור, אורגזמות ביידיש, שויין.

הי, הי, הא, המם, הם, הצלילים המוכרים מדי, בתנוחות הלא נוחות מדי, בתנוחות תנוחתיות מדי, בזין הגדול מדי והכוס הרטוב תמיד, פי טבעת נוצץ ולח, ממולח, זה מכבר, זכרו לא לפחד, לא לרדד את הזימה, התשוקה, החרמנות, את הזיקה, לקונפיגורציות הבינאריות של מכונת תעשייה מנוונת, מכונת-א-תשוקה, מולטי-מולאריות צמוקה במסווה של צמיגיות, גוף דל איברים ריק. הזין הוא הבור של התשוקה ולא מקורה, הפורנו היום הוא צינור שופכין זריז מדי, משומן מדי, שמרוקן את המוח כמו זין שנשלף מהר מדי מתוך כוס/תחת/פה להראות ולהיראות את נוזלי המוח מקשטים פנים שאינן רואות את עצמן.

הפף, תפסיקו להביא ביד ותלקקו את עצמכם, תנשכו את עצמכם, תביאו בגוף, בבשר, בדם, בעור, באיברים, בחלקים, בורידים, בנימים, בעצבים, בכעסים, באחרים/ות, תשרטו את עצמכם/ן. תתחילו במתיחת קווים לחים מהכוס פנימה והצידה והחוצה, מהזין אחורה דרך מתארו פנימה, שחררו סוגרים, סורגים, מהדגדגן אל בין הכתפיים, מהלשון אל הלחיים, משפתיים לשפתיים, ואז מאצבע לאצבע, אל העור המאונן עם עצמו, את עצמו, עור זר, עור מוכר, עור פרוס בין חפצים, אורגזמה של חפצים, דברים, חלקים, צירים, גלגלים, מטבע, סיכה, קקטוסים ריריים, עוגה, סדין, חרסינה, וניל, שפיך חריף וסמרק.

צירוף מקרים, צירוף של מקרים, "לא, לא, ארבע פעמים לא, אני לא הילדה שלך", תתפרקו ותתחברו ותתאספו ותתפרקו, רגע רגל רגע רגב, אחרת יהיה לכם ממש משעמם, בהגדרה, בהגדרה משעממת, של מיניות שמהססת, שמפחדת להימכר, להיסחר. הפורנופחד הוא קוטל בינת התשוקה. עולם ללא סוף? זיון שכל (דווקא תשובה אפרמטיבית), חדירת חישה לקליטה.

כשאמות אוכל לחיות בשקט

1. "כשאמות אוכל לחיות בשקט" ("כשאמות" של להקת פורטרט, מילים רון רוזנפלד)
2. ז'ורז' פרק כתב סיפור שנקרא "הסיפור על האיש שצייר אקוורלים והורה לעשות מהם פאזלים" (סליחה על ראשו של הקורא תומר בשל הכפילות). תמציתו של הסיפור היא "ברטלבות' החליט יום אחד שחייו יאורגנו בשלמותם סביב פרויקט ייחודי שלהכרחיותו השרירותית לא תהיה כל תכלית זולתו-הוא".
3. אם משלבים את הראשון והשני מקבלים את ספרו האחרון והמצויין של קניוק "הנעדרת מנחל צין" (הוצאת ידיעות אחרונות). מן העטיפה: "בתו של איש עסקים עשיר, פלמ"חניק לשעבר, נעלמת במדבר. היא מביימת את היעדרותה וגורמת למשטרה לחשוב שנרצחה בידי בדווי כדי שתוכל להיות נוכחת בהלוויתה שלה".
4. הגיבורה של קניוק יוצרת פרוייקט שאין בו תכלית מלבד קיומו. המטרה המוצהרת שלה היא להיות נוכחת בהלוויתה, אבל הפרוייקט עצמו הוא פרוייקט שמטרתו היא האין – למחוק את קיומה של גיבורה. וכולם משתתפים בפרוייקט; קניוק מכניס לריקוד המשוגע ×”×–×” את כל המכניזמים שמהם מורכבת המדינה. אבא שהוא פלמ"חניק, חבר של הרבה "סחבקים", שנותנים אחד לשני טיפים כדי להתעשר. אימא שהיא ניצולת שואה, נוצרית, מוסלמית, ששכלה כבר שני בנים, שהם האחים המתים אך ההו-×›×”-נוכחים של הגיבורה. משטרה שעושה הכל כדי לסגור תיק. תקשורת שאוהבת לתייק כל פרשה תחת כותרת – ונותנת לפרשה הספציפית הזו את השם המופלא "הנעדרת (המסכנה) מנחל צין". שמאלנים שאוהבים להאשים ימניים, וימניים שאוהבים להאשים ערבים. שפה של יומיום, שפה של תנ"ך ושירים של פלמ"×—.

כל אלו פועלים לשווא. הם פועלים לקראת מטרה שאינה יכולה להתקיים.

5. במובן שנהוג לכנותו רדיקלי, מדובר ברעיון פמיניסטי. העולם הפטריארכי המונהג בידי הפאלוס הוא עולם מוכוון מטרה, כך טוענות האחיות הצרפתיות (כל אחת במילים המופרכות שהיא בעצמה המציאה). העולם הנשי, כך הן אומרות, הוא עולם של ריבוי, של נזילות, של דברים שמסתבכים בתוך עצמם, שמולידים את עצמם, כפי שבחורה אחת, בתו של איש עשיר מהפלמ"ח, מולידה את עצמה רק כדי להרוג את עצמה.

וכך הבחורה הזו, שיודעת את כל החוקים הנכונים, מפעילה את העולם רק כדי שישתתף בפרוייקט הקטן שלה. כמו ילד שמוצא בובת מריונטה, והוא אינו יודע את התנועות הנכונות, והוא מושך בחוטים רק כדי לראות את התנועה עצמה, ללא כל ניסיון ליצור מימיקה של התנהגות אנושית. (ובאקדמאית, זוהי הכורה, ששולחת התפרצויות סמיוטיות לא ברורות, ממולמלות, אל הסדר הסימבולי ההגון והטוב).

למרבה המזל, גם הפמיניסטיות לא יוצאות נקי מהסיפור הזה. הגיבורה שלנו היא בחורה נטולת נקודת ג'י. וכך, הגוף הנשי, הגוף המתענג, שאמור לייצר את כל הפלא הנשי הטהור הזה, שהוא חף מכל פשע חשיבה גברי, הוא במקרה הספציפי הזה גוף שאינו מתענג לעולם, גוף שאינו אורגזמי.
6. בספר הזה יש אלמנטים של "בודריאריות קלאסית". הפעולה המיותרת של כל זרועות הביטחון והישראליות חושפת את עצמה. כמו בסדרת ה"מטריקס", גם אלו שניתקו מן המטריקס מסתובבים עם חורים שחורים כעורים, שנוצרו לאחר שניתקו ממקור ההזנה שלהם. החורים השחורים האלו, כמו הפעולה המיותרת, מנכיחים את מקסם השווא, שעליו בנוי הכל.

אבל בסרטים (יותר מאשר מקריאה בבודריאר עצמו) המחשבה בורחת לכיוון ישות טרנסדנטלית אשר מפעילה את הכל, יישות שעומדת מאחורי המטריקס. היישות הזו, נדמה שיש לה מטרה. היא רוצה להשתיק את התינוקות בעריסות, כדי שהיא תוכל להמשיך ולעשות את מעשיה באין מפרע.

בספר של קניוק אין יישות כזו. אין שום תכלית מאחורי המטריקס, רק חזרה נוספת אליו. הבחורה הזו רוצה לברוח מהקיום הישראלי שלה, רק כדי שתוכל שוב לעלות לישראל, ולבחור לעצמה את האלמנטים של הישראליות שהיא אוהבת.
7. כך שאם מסדרת הסרטים (ומבודריאר) יוצאים בתחושת פרנויה קשה, מהספר יוצאים בתחושת שמחה. אי אפשר לברוח מהמטריקס, אבל היי, אם תתאמץ תוכל לשנות את התוכנה שבה אתה נמצא. (אני חושבת שבאקדמאית זוהי הזרה של ההזרה). תענוג.