הייתי בפריז ×•×’× ×‘×¨×•×ž×, ×ילפתי ×ריות ×•× ×ž×¨×™×, גרתי בתוך עצמי וגו'. ×ž×¨×—×‘×™× ×¨×™×‘×•× ×’×ž×¢×ª×™, ועדיין יש מרחב גדול ×חד בו ×œ× ×‘×™×§×¨×ª×™ מעול×, וכל ×ימת ×©×ž×ª×’× ×‘×ª שמועה ל××•×–× ×™ ×ו גלויה לפתחי ×× ×™ × ×ž×œ× ×§× ××” מ×כלת, מרירה. זהו השטח ×”×œ× × ×•×“×¢ המשתרע בין המחשבה והמילה. ×× ×™ מוכרח לסייג מר×ש ש×× ×©×™× ×™×•×ª×¨ ×—×›×ž×™× ×•-וד××™ יותר ×ž×©×›×™×œ×™× ×ž×ž× ×™ כבר כתבו על ×”× ×•×©× ×”×–×” מזווית מדעית/פילוסופית הרבה יותר ×¨×¦×™× ×™×ª, ×בל הפוסט ×”×–×” ×œ× ×ž×“×‘×¨ בפילוסופית. ×”×•× ×œ× ×™×›×•×œ. חסרה לו חוליה. ×›×מור, ××£ ×¤×¢× ×œ× ×‘×™×§×¨×ª×™ במרחב שבין המחשבה והמילה. כשהייתי צעיר יותר, צעיר ממש, ×•×©×¨×™×“×™× ×©×œ הוויה טרו×-מילולית עדיין קרקשו לי בתת המודע, הייתי ×ž× ×¡×— ×ת הש×לה בערך ×›×›×”: ×יך ×ª×™× ×•×§ חושב? התמיהה היתה בדבר הצורה שמחשבה מתגלגלת ×ליה בדעתו של ×ª×™× ×•×§ שעדיין ×œ× ×¨×›×© שפה. רק ×©× ×™× ×חר כך ×”×‘× ×ª×™ ×©×‘×¢×™× ×™ הרבה ×× ×©×™× ×”×¡×•×’×™×” בכלל ×œ× ×¨×œ×•×•× ×˜×™×ª – התודעה ×©×œ×”× ×ž×ž×©×™×›×” ×œ×”×ª×§×™×™× ×‘×ž×¨×—×‘×™× ×œ× ×ž×™×œ×•×œ×™×™×. ×”×ž×™×œ×™× ×”×Ÿ גלגול מ×וחר, מטמורפוזה שהמחשבה × ×לצת לעבור בדרך לתקשורת ×¢× ×”×¢×•×œ× ×”×—×™×¦×•×Ÿ. ×שר לתודעה – – – ובכן, יש לה ×ת דרכיה המרומזות לתקשר ×¢× ×¢×¦×ž×”.
×בל ×× ×™ פשוט ×œ× ×ž×›×™×¨ ×ת ×”×“×¨×›×™× ×”×לה. חיפשתי וחיפשתי ולבסוף × ×›× ×¢×ª×™ ×•×”×‘× ×ª×™ שגבולות ההכרה שלי ×ª×•×—×ž×™× ×›×š ×ת העול×, שתודעה וטקסט ×חד ×”×. ×ת ההפרדה העמוקה בין ×”×ידי××” של רעיון ובין ×”× ×•×¡×— ×× ×™ ×œ× ×ž×¡×•×’×œ לעשות – ×ž×‘×—×™× ×ª×™ ×–×” ×œ× ×™×•×ª×¨ מ×שר הפער בין × ×•×¡×— כושל לבין × ×•×¡×— ×חר, "×ידי××™". יתר על כן, ×–×” כבר כמה ×©× ×™×, מ××– ×”×‘× ×ª×™ שמשהו ×›× ×¨××” חסר לי ש×, ש×× ×™ מבחין בתופעה ×ž×©×•× ×” במיוחד: ×ª×•×‘× ×•×ª ב×ות לי דרך קבע בצורת שיחות-×ž×“×•×ž×™×™× ×•×ª, בהן ×× ×™ כבר מת×ר ×ת ×”×ª×•×‘× ×”. ×–×” יכול להיות ×¢× ×—×‘×¨×™×, בר×יון לעיתון ×ו ×פילו בלי × ×ž×¢×Ÿ ספציפי. פשוט, ×‘×ž×§×•× ×œ×”×‘×™×Ÿ משהו וללכת לת×ר ×ותו, ×× ×™ מת×ר משהו ×‘×“×ž×™×•× ×™ ודרך כך מבין ×ותו.
×’× ×”×¤×•×¡×˜ ×”×–×”, ×גב, × ×•×œ×“ כפוסט. בתוך הר×ש שלי. ×”×•× ×”×™×” מוכרח להיכתב ×‘×“×ž×™×•× ×™ כדי ×œ×”× ×‘×™×˜ ×ת המחשבה ×©×”×•× ×ž×‘×˜×.
ו×× ×™ מתעצבן כש×× ×™ שומע ×× ×©×™× ×ž×“×‘×¨×™× ×¢×œ תחושות ש××™ ×פשר ×œ×‘×˜× ×‘×ž×™×œ×™×. ×× ×–×” ×œ× ×ולקוס – ×©×’× ×‘×©×‘×™×œ×• יש מילה – ×× ×™ ×›× ×¨××” ×œ× ×ž×›×™×¨ ×ת ×–×”. ×× ×™ מתעצבן כש×× ×©×™× ×ž×’×™×‘×™× ×œ×“×‘×¨×™×™ ב"×–×” כל כך ×× ×œ×™×˜×™", ×ו משהו; בהתחלה ×× ×™ מתעצבן ×›×™ ×× ×™ חושב ×©×”× ×ž×¢×ž×™×“×™× ×¤× ×™×, ו×חר כך מתעצבן יותר, ×›×™ ×× ×™ מבין ×©×”× ×›× ×¨××” ×ž×›×™×¨×™× ×ž×©×”×• ש×× ×™ ל×.
×× ×™ כותב ×ת השורות ×”×לה ומבין תוך כדי שזה ×œ× ×ž×“×•×™×§, שז×ת הגזמה. קורה, ×פילו קורה הרבה, ש×× ×™ מרגיש משהו ×•×œ× ×™×•×“×¢ מה ×–×”. ×בל כש×× ×™ ×œ× ×™×•×“×¢, ×× ×™ ×שכרה ×œ× ×™×•×“×¢. ×œ× "מתקשה להסביר", ×œ× "×œ× ×ž×•×¦× ×ž×™×œ×™×", פשוט ×œ× ×™×•×“×¢. לכן ×›× ×¨××” שווה לחדד ולומר שה×חדות מתקיימת ×œ× ×‘×™×Ÿ המחשבה/תחושה/הרגשה והמילה, ×›×™ ×× ×‘×™×Ÿ הידיעה והמילה. וכ×ן, בעצ×, ×× ×™ יכול ×’× ×œ×ª×—×•×, בגבולות ברורי×, ×ת המרחב ×”×–×” ×©×¢×™× ×™ ×˜×¨× ×©×–×¤×•: ש×, בין ההרגשה והמילה, עוד קילומטר ×חד ש×× ×©×™× ×¦×¨×™×›×™× ×œ×’×ž×•×¢, כשכבר יש ×œ×”× ×”×‘× ×” ×¤× ×™×ž×™×ª מל××” של מצב ×ž× ×˜×œ×™ ×בל עדיין ×ין ×œ×”× ×˜×§×¡×˜ בשבילו. ×‘×ž×™×œ×™× ×חרות, יש ש×, ×‘×ž×§×•× ×”×”×•×, זן ×חר של הכרה. זן ×©×œ× × ×ª×§×œ×ª×™ בו; המחשבות שלי פשוט ×œ× ×”×•×œ×›×•×ª בדרך ×”×–×ת. הן תמיד קופצות דרך ×יזו פרצה בגדר מ"סימן ש×לה" היישר ×ל "תי×ור ורבלי". המדבר שב×מצע ×”×•× ×ž×™×¡×˜×™×•×ª גמורה ×ž×‘×—×™× ×ª×™. ×× ×™ ×œ× ×ž×¡×•×’×œ לדמיין ×ותו כמו ×©×”×’×™×‘×•×¨×™× ×©×œ "שקיעה" ×œ× ×ž×¡×•×’×œ×™× ×œ×“×ž×™×™×Ÿ ×ת ×”×™×§×•× – ×–×” פשוט מעבר לגבולות ×”×ž×•×—×œ×˜×™× ×©×œ התפיסה שלי. ××– ×× ×ž×™×©×”×• ×ž×›× × ×•×¡×¢ ×œ×©× ×‘×§×¨×•×‘, ×× ×™ ×שמח מ×וד לטרמפ. ו×× ×”×¨×›×‘ מל×, ×× ×™ מוכן להסתתר ×‘×ª× ×”×ž×˜×¢×Ÿ.