"…ו×ול×, לרוע מזל×, רוב ×”×—×•×œ×™× ×›×œ×•××™× ×‘×¨×ש ובר××©×•× ×” במגבלות גופׅ" (××™×” מרקביץ', ×›×ן)
 |
| (cc) |
מימיי ×œ× ×ושפזתי בבית חולי×. ובכל-×–×ת יש משהו בבית ×—×•×œ×™× ×©×ž×¢×•×¨×¨ ×צלי דז'×”-וו. הריח של בית ×”×—×•×œ×™× ×ž×¢×œ×” לי לר×ש ישר ×ª×ž×•× ×•×ª של ×× ×©×™× ×–×§× ×™×, ×ž×›× ×™×¡ לי ללב ישר תחושת חוסר ××•× ×™×, עוצר ×ותי במקו×. ×œ× ×§×©×” לי להצביע על ×”×™×•× ×©×‘×• ×”×ž×¨×—×‘×™× ×”××™× ×¡×•×¤×™×™× ×©×œ בית ×”×—×•×œ×™× ×”×¤×›×• ×צלי בר×ש ×œ×›×œ× ×ž×“×›× ×•×—×¡×¨ עתיד. ולמרות שמ××– היו לי ×œ× ×ž×¢×˜ חוויות טובות יותר בבתי חולי×, כולל לידתו של ×‘× ×™ הבכור, תחושת הדז'×”-וו × ×•×ª×¨×” ×—×™×” כשהייתה.
×–×” מוזר, ×בל ×× ×™ ממש זוכר ×ת התקופה שבה בית ×”×—×•×œ×™× ×”×™×” עבורי מגרש משחקי×. יש לי זיכרון שבו ×× ×™ ו××—×™ הצעיר ×¨×¦×™× ×‘×ž×¡×“×¨×•× ×•×ª ×”××¨×•×›×™× ×©×œ תל השומר, חסרי פחד, ×œ×œ× ×—×©×©, ×ž×¢×‘×™×¨×™× ×ת הזמן, ×ž×ª×¢×¡×§×™× ×‘×©×œ× ×•. ×–×” מוזר, ×בל ×× ×™ ×œ× ×ž×ž×© זוכר מתי ×¡×‘× ×©×œ×™ הת×שפז בתל השומר, מתי ×”×•× ×¢×–×‘ ×ת הבית ×©×œ× ×•.
כל הזמן ×©×”×•× ×’×¨ ××¦×œ× ×• ×œ× ×”×‘× ×ª×™ ××£ ×¤×¢× ×ת התחושה ×”× ×•×¨×ית של בגידת הגוף. ×× ×™ זוכר ×ת עצמי, ילד ×©×œ× ×ž×–×ž×Ÿ ×—×’×’ בר-מצווה, רוחץ ×ותו ב×מבטיה ×”×§×˜× ×”. ×בל ×× ×™ ×œ× ×–×•×›×¨ ×ותו, ×œ× ×–×•×›×¨ ×יך הביט בי, ×œ× ×–×•×›×¨ ×× ×¢×™× ×™×• היו עצובות. כל זמן ×©×”×•× ×’×¨ ××¦×œ× ×• ×œ× ×”×¨×”×¨×ª×™ בסיבה ×©×‘×¢×¦× ×¢×–×‘ ×ת הבית שלו והפך להיות תלוי ב×חרי×.
×בל ×× ×™ זוכר מצוין ×ת ×ותו ×”×™×•× ×©×‘×• × ×¡×¢×ª×™ לבקר ×ותו. זוכר ×ת החדר שבו ×”×•× ×©×›×‘, ×ת החלון הגדול, ×ת הפיג'מה בצבע תכלת והריח ×”× ×•×¨×, מין שילוב של ×”×וכל המגעיל ובשר גוף, גוף שבגד. ×× ×™ זוכר ×ותו מביט בחלון, בשמש הזורחת, כמעט מחייך. ×× ×™ זוכר ×ותו ×¤×•× ×” ×ליי ו×ומר לי משפט שמ××– ×œ× ×”×¦×œ×—×ª×™ לשכוח: " ×× ×”×™×” לי כוח, הייתי מטפס לגג וקופץ".
×ולי המשפט ×”×–×” ×”×•× ×œ× ×ž×©×¤×˜ שילד, מתבגר ×פילו, צריך לשמוע. בטח ×©×œ× ×ž×¡×‘× ×©×œ×•, שהיה עבורו סוג של גיבור כל-יכול. ×בל במשפט ×”×–×” ×”×™×” ×ת כל ×”×—×™×™×, ×ת ×—×•×›×ž×ª× ×•×¢×œ×™×‘×•×ª×. ×”×™×” בו ×ת × ×¦×—×•× ×• של ×”××“× ×”×—×•×©×‘ על מגבלות גופו, של רוח החופש על ×›×œ× ×”×‘×©×¨, של ××“× ×”×ž×‘×§×© לקבוע עבור עצמו ×ת דרכו ×”××—×¨×•× ×” וחברה שמתעקשת להחליט ×חרת.
×¡×‘× ×©×œ×™ ×”×™×” צריך לעבור × ×™×ª×•×— מסובך שהיה ×ולי מ×ריך ×ת חייו בעוד שבוע ×ו חודש ×ו ×©× ×”. בסופו של דבר, ×”×•× ×œ× ×”×’×™×¢ ×œ× ×™×ª×•×— ההו×. ×× ×™ זוכר ×ת הטלפון שבישר על פטירתו, ×× ×™ זוכר ×ת עצמי מתלבט ×× ×œ×‘×›×•×ª ×ו לשמוח. ×× ×™ ×œ× ×–×•×›×¨ מה בסופו של דבר עשיתי. ×× ×™ זוכר שבכיתי ממש רק בהלוויה.
×בל מ××– בית חולי×, גדול ככל שיהיה, ×¢× ×ž×¨×—×‘×™× ×¢× ×§×™×™× ×©×œ ×“×©× ×•×¤×™×’'מות ×œ×‘× ×•×ª ורופ××™× × ×—×ž×“×™×, ×”×•× ×¢×‘×•×¨×™ ×¦×™× ×•×§. ×× ×™ מרגיש ×ת עצמי × ×—× ×§, ×ת ×”×וויר ברי×ות × ×’×ž×¨ לי, ×× ×™ מחפש בכל מ×ודי ×ת הדרך החוצה. ×× ×™ מקווה בכל מ×ודי ×©×‘×‘×•× ×”×¢×ª, ×™×”×™×” לי כוח לטפס לגג ולקפוץ. ×œ×¤× ×™ שהגוף יבגוד ×•×”×ž×¨×—×‘×™× ×™×”×¤×›×• לכל×.