בעיקרון רציתי לחכות עד שמיטל תכתוב משהו, ×בל ×חרי ×”×שרי של ×תמול ×œ× ×™×›×•×œ×ª×™ להת×פק. ×שרי כתב על ×”"תעקיף" – בספרי לימוד בספרות, לצד ××™×–×” שיר מופיע תעקיפו, מעין ורי×ציה מרושעת ודלה בעברית פשוטה.
למשל:
"×× ×‘×œ×™×œ×” ירדו דמעותייך/ ×ת השמחה שלי ×בעיר בשבילך כמו צרור תבן/ ×× ×™×¨×¢×“×• עצמותייך מקור/ ×כסה ×ותך ו×שכב על ×בן/ ×× ×ª×¨×¦×™ לצ×ת בריקודי×/ על המיתר ×”×חרון שבי ×× ×’×Ÿ בשבילך/ ×× ×ª×—×¡×¨ לך ×ž×ª× ×ª ×™×•× ×”×•×œ×“×ª/ ×ת ×—×™×™ ומותי ×× ×™ ×תן לך/ ×× ×ª×‘×§×©×™ ×œ×—× ×ו יין/ מן הבית ××¦× ×›×¤×•×£/ ו×מכור ×ת שתי ×¢×™× ×™/ ו××‘×™× ×œ×š ×’× ×™×™×Ÿ ×’× ×œ×—×". (על פי "× ×™×’×•×Ÿ עתיק" ל×לתרמן)
בהתחלה יכולתי לחשוב רק "מה?" ×רוך ומעומע×. ×חר כך, ×–×¢×. ×חר כך ×–×” כבר התחיל להיות ×¡×ª× ×¢×¦×•×‘, וקצת ×ž×¢× ×™×™×Ÿ. ר×שית, יש לש×ול מדוע ×‘×¢×¦× ×™×© צורך במקור, לצד התעקיף? ×©× ×™×ª, ×× ×”×ª×¢×§×™×£ מהווה מעין ×ª×¨×’×•× ×œ×¢×‘×¨×™×ª דלה ×ž×•×“×¨× ×™×ª, מה ×–×” ×ומר על המרחק ×‘×™× ×™× ×• לבין העברית ×”×”×™×, שבתוך פחות ×ž×—×ž×™×©×™× ×©× ×” × ×¢×©×ª×” ×œ× ×• מין "היבּרוּ-סקְסוֹן" (×‘× ×•×‘×•-היברישיז×, כמובן).
ו×ולי ×’× ×–×• לטובה. ×”× ×”, המצי×ו ×œ× ×• ×–'×× ×¨. ×©× ×™ ×”×›×œ×œ×™× ×”×™×—×™×“×™× ×‘×• ×”×: שמור על משמעות ×”×ž×œ×™× ×•×”×ž×©×¤×˜×™× ×©×‘×˜×§×¡×˜ המקור, ופשט ×ות×. ו××–, לפתע, ×× ×™ חושב ש×פשר להשתמש ×‘×ª×¢×§×™×¤×™× ×”×לו. להבין ב××ž×¦×¢×•×ª× ×ž×”×• היברו-סקסון ומה × ×•×‘×•-היבריש, מ×לו ×ª×‘× ×™×•×ª הסתלקה העברית, ובמה ×”×™× ×¢×•×“ מדשדשת.
×בל ××– הוביל ×ותי ×”×ושר ×”×§×˜× ×•× ×™ ×”×–×” להביט שוב ×‘×“×•×’×ž× ×©×œ ×שרי, ולר×ות ×©×œ× ×¨×§ ×ª×¨×’×•× ×ž×™×œ×•×œ×™ יש ×œ× ×• ×›×ן, ××œ× ×–'×× ×¨ מורכב בהרבה. ×”×× ×™×¦×¨×Ÿ התעקיף, למשל, ד××’ במיוחד לחרוז "תבן" ו"×בן" – מעין מוקש זיכרון (×ו "הד" ×‘× ×ו-×קדמיז×) לשיר המקורי – ×ו שזה פשוט ×™×¦× ×›×š? וה×× "×œ×—× ×ו יין" מתחלף במקרה ב"×’× ×™×™×Ÿ ×’× ×œ×—×"? ×‘×ž×œ×™× ×חרות, ×–'×× ×¨ ×–'×× ×¨ יש ×›×ן, ×•×œ× ×¡×ª× "תעקיף".
ו××– חשבתי ש×× ×›×‘×¨ התעקיף קיי×, וכבר שחט ×ת המקור בצלמו, מדוע בכלל ללמוד שירה. ו×חר כך חשבתי מה מרמז התעקיף על ×”×ופן שבו משרד ×”×—×™× ×•×š (ו×ולי "×”×¢×") תופס שירה, וכיצד יש ללמד ×ותה. ו×חר כך חשבתי על שירה, וכיצד × ×•×ª×¨ ×œ× ×• ×ž×ž× ×” רק זיכרון רחוק, הד בתעקיף, ×©×ž×œ×ž×“×™× ×›×™ "×ž×•×›×¨×—×™× ×œ×œ×ž×“". ו×חר כך חשבתי עוד, והיה לי התעקיף כמין קו×ן. ו×× ×™ מסתבך והולך, והולך ומסתבך.