[...] עוד פרטים על הפורמט והרעיון אפשר למצוא כאן. [...]

אוף דה טופ אוף מיי מיינד:
קיבלתי מייל בזמנו ממישהו שהייתי קצת בקשר איתו, והייתי רוצה להיות יותר. המייל הציע פגישה קרובה, ואני מכל מיני סיבות לא הגבתי מיידית. כשהגבתי, פיספסתי את המומנטום. הייתי עושה את זה "מהתחלה" מקבלת את המייל, ומגיבה מיידית, ונפגשת.
רעיון יפיפיה דרך אגב, אולי מתישהו בכל זאת יתממש.

לא סצינה חסרה, אלא תיקון אמנותי
רעיון נהדר.

לדרורית-ועכשיו גם את איבדת את המומנטום ואת צריכה אותי ואת המצלמה כדי לשלוח עוד מייל?
למירי- מבריק, שם הרבה יותר טוב ופואטי מ"הסצנה החסרה"

שמתי לב לתהליך הזה אצלי, לא כאדם העומד לפני מצלמה כי בד"כ אני עומד מאחוריה, אלא פשוט כאדם עם כמה מעצורים.
להיות עם חבר זה דבר שעוזר מאוד להפטר מהמעצורים האלה. זה כמו נותן את הלגיטימציה להתנהג כמו שמתנהגים.
נניח, להתחיל עם מישהי בפאב זה קצת בעייתי בשבילי. מה אני אתחיל לדבר איתה? ועל מה נדבר? ומה אני אגיד? וזה סתם ולא יגמר כמו שצריך ו….. מלא מלא מלא תירוצים. להיות עם חבר באותו פאב, הולך אחרת:
"ראית את השווה הזו, אני מת להתחיל איתה."
"נו אז מה הבעיה, גש"
"לא אבל ככה וככה וככה…."
"יאלה כבר תפסיק לזיין את השכל וגש"
ולאחר מכן, גם התוצאה השלילית ביותר יכולה לצאת טוב
"ראית את הזונה הזו?"
"לא הייתה בשבילך מלכתחילה"

אני חושב שזה עובד בכל רמה.

אגב, אף אחד לא אוהב מצלמה. יש כאלו שהתרגלו. יש כאלו שכשרואים מצלמה יש להם את רפלקס הדוגמנית. הם מודעים לכך שמצלמים אותם וישר עושים פרצוף, או התנהגות. זה נראה שהם אוהבים את המצלמה, למעשה הם סולדים ממנה יותר מכולם.
סתם, מהניסיון הקטן שלי.

ברוך הבא , איציק, נחמד לחשוב על המצלמה גם כחבר.
אם הייתי קצת יותר צלם ממה שאני, כלומר אוהב להסתובב עם מצלמה, בטח הייתי משתמש בה גם כמו שהמשעשנים משתמשים בסיגריה- כדי ליצור קשר חברתי.

אז יצאתי דבילית..
(:
מיילים נשלחו ואפילו היו מפגשים, אבל אותו מפגש התפספס.
וגם, מה עם תיקון למציאות? (בסוף הסצינה שבה אני, למשל, שומעת ברדיו אחרי אותה הפגנה שירו ברבין, ואחרי כמה זמן נודע שהוא מת, אפשר לתקן שהוא חי?)

נראה לי גדול עלי…

כולם פה כאלה שוחרי טוב.

מה עם הצעות פליליות? אף אחד לא רוצה לחנוק מישהו לפני המצלמה?

ברור, זה בגלל שעם ישראל הוא עם חיובי, שוחר שלום, וחלילה לא מתעסק בדברים פליליים