במרץ 1999 פגשתי את צחי נוי באתר צילומים של סרט סטודנטים. אנחנו נכנסים לשיחה על חייו של השחקן והדימוי שנדבק לו בעקבות תפקידים שקיבל. צחי מתלונן באוזני על המחיר שהוא משלם על כך שגילם את יודל'ה, בסרטי "אסקימו לימון". לבקשתו, אני מסכים לביים סרט דוקומנטארי שיחשוף צדדים אחרים שלו כשחקן. צחי מאמין שסרט כזה יוכל לחלץ אותו מהדימוי שדבק בו.
מספר חודשים לאחר מכן, ביולי 1999, התחלנו את הצילומים עם צחי, ראיונות, אודישנים, תגובות ברחוב, מפיקים ואנשים שעבדו עם צחי מספרים עליו. במהלך הצילומים, אריק, גיסו לשעבר, פוגש אותו ומציע לו להצטרף לחברת הסטארטאפ שהוא מקים.
אוגוסט- דצמבר 1999- צחי משתכנע להשקיע בחברת הסטארטאפ שהרעיון שלה הוא העברת מידע במייל ישירות למח של בן- אדם. כמונו, צחי מטיל ספק ברעיון שנשמע כמו הזיה ממוחו המטורף של גיסו. אבל לאחר פרזנטציה משכנעת שהציגה בפנינו המצאה המאפשרת לעוורים לראות, צחי משתכנע ואנחנו, ספק מסוקרנים, ספק משועשעים, יוצאים איתו למסע. הוא מתמנה למנכ"ל החברה ואנחנו ממשיכים בצילומים.
ינואר- מאי 2000- השותפים עושים ניסיונות רבים לגיוס כספים נוספים לחברה, אבל נתקלים בקשיים רבים. לא נמצא משקיע שיהיה מוכן להשקיע בחברה שבה יוד'לה, סליחה, צחי הוא המנכ"ל. הכיוון של הסרט הדוקומנטארי, כבר לא ממש ברור וצוות ההפקה מחליט להפסיק את הצילומים. טלפון שאני מקבל מצחי, מקפיץ אותי ואת הצוות ליום צילום נוסף. מנהל האשראי בבנק מזרחי מוכן להרים את הכפפה ומציע להם העמדת קו אשראי בתמורה להעמדת ערבות קשה. (בית או כל נכס אחר). אנחנו חוזרים לצלם.
יוני- יולי 2000- לאחר ניסיונות רבים, צחי מצליח לשכנע את אחותו להעמיד את הבית שהם קיבלו בירושה מהוריהם ובו היא גרה עם ילדיה, כערבות לבנק.
אוגוסט 2000- ספטמבר 2001- החברה מצליחה לגייס משקיעים נוספים, ביניהם קרן הנאמנות ג'רוזלם גלובל של שלמה קליש, ועוד מספר משקיעים פרטיים. החברה מגייסת עובדים, ומסיימת פיתוח אבטיפוס של המוצר, מתקיים מו"מ למכירת החברה ברווח גדול.
אוקטובר 2001- מרץ 2002- מכירת החברה לא מצליחה, רמת המזומנים של החברה יורדת, צחי ואריק נקלעים לריב, אריק עוזב את החברה. צחי מנסה במקביל לחזור לקריירת המשחק, הוא מוזמן להשתתף במספר פרקים באופרת הסבון "רמת אביב ג'" בהפקת גלובוס גרופ.
מרץ-נובמבר 2002- צחי לא מצליח לשלם לעובדים את המשכורת, החברה ממשיכה לקרוס, בחודש נובמבר מתמנה לחברה כונס נכסים.
יוני 2003- הבנק דורש מאחותו של צחי לפנות את הבית לקראת מכירה. צחי מיואש.
יולי 2003-יוני 2004- מתנהלים דיונים בין צחי לבין הבנק, יורם גלובוס מתערב בדיונים ומציע לצחי לשחק בעוד שלושה סרטי אסקימו לימון כיוד'לה בוגר. גלובוס מוכן להתחייב להחזר החובות לבנק אם צחי יסכים ובכך למנוע את פינוי אחותו ומשפחתה מהבית. מצד אחד- צחי חייב את זה לאחותו, מצד שני – האם הוא יכול להיות יוד'לה לתמיד?
את הסרט הזה לא הצלחתי לגמור, זאת אומרת לא הצלחתי להתחיל לצלם, זאת אומרת שהוא בכלל לא דוקומנטרי אלא מוקומנטרי. הרעיון לסרט הזה התחיל בכלל מפגישה עם עידן אלתרמן. אחרי ששנינו ביימנו סרטונים קצרים לפרויקט "מבטים 2002", (אני את "72 בתולות" והוא את "אבטחה צריך לקיים") חשבנו שיכול להיות נחמד לעשות משהו ביחד. הגעתי אז למסקנה שכל מה שאני יודע על עידן מתמצה בדמות שלו כ"צחי". רציתי לעשות סרט מוקומנטרי העוסק בדימוי הזה ובאיך שדימויים נדבקים ומצא חן בעיני הרעיון שסרט כזה יהיה מוקומנטרי כלומר דוקומנטרי פיקטיבי. כשדיברתי עם עידן על זה הוא לא התלהב, ואמר שזה לא מתאים לו. אבל אני כבר מאוד התלהבתי והעליתי את כל השמות של האנשים שאני יודע יותר על הדימוי שלהם והרבה פחות עליהם.
יוד'לה הכי התאים, למעשה הוא התאים הרבה יותר מצחי כלומר מעידן. צחי נוי כלוא בתוך הדימוי של יודל'ה כבר כמעט 30 שנה, וכשנפגשנו והוא אהב את הרעיון, היה לי ברור שהוא האיש הנכון לתפקיד הזה. המרירות האמיתית שלו על כך שבגלל שהוא מקובע בתודעה הציבורית כיודל'ה אף אחד לא מציע לו תפקידים אחרים שימשה מניע מרכזי בתסריט. את התסריט כתבתי כשהוא מבוסס פחות או יותר על הדמות של צחי נוי אבל כל העלילה הייתה מומצאת לחלוטין. הבעיות התחילו בשלב גיוס הכספים. אם הסרט מוצג כדוקומנטרי אז הוא נשמע סיפור מעולה ורוב האנשים היו שמחים לראות סרט דוקומנטרי כזה, אם הוא מוצג כעלילתי, זה לא נשמע מעניין. אם אתה מגיש אותו למסלול דרמה אז בקרנות מסבירים לך ש"זה לא דרמה, אם כבר אז זה דוקומנטרי חוצה גבולות", ואם אתה מציג את זה כדוקומנטרי ובסוף מסביר שזה פיקטיבי, אז שואלים: "מה פה דוקומנטרי בכלל?" כל התשובות שקיבלנו היו שליליות. למרות שניסיתי להגיש ולהציג את הפרויקט שוב ושוב עם מפיקים שונים לא הצלחתי להשיג מימון לסרט הזה, וכך גם הוא נהדף אל מעמקי ההארד-דיסק.
אולי בגלל זה ואולי סתם כי זה סרט טוב, אני מעריץ את אבידע לבני שהצליח לעשות את הסרט "הימנית האחרונה של מקס בר". זה סרט מקסים ומומלץ (בייחוד למי שאוהב מוקומנטרי), הסרט יו
תגובות