איך הופכים לבמאי פרסומות?

 

האמת היא שאין לי מושג איך הופכים לבמאי פרסומות. אם למישהו יש רצפט אני אשמח אם הוא ישלח לי אותו. אני מתאר לעצמי שכמו בכל מה שקשור לתחום הבימוי מה שצריך לעשות, זה לעשות ואז להראות, אז הנה אני מראה את מה שביימתי.

לצפייה בגרסת ה-2 דקות (היותר מלאה ומדליקה)*

לצפייה בגרסת הטלוויזיה- 30 שניות.

הפרוייקט הזה בוצע עבור מוצר בשם ONVU השייך לחברה ישראלית בשם FRESHPOINT וחברה שוויצרית בשם CIBA. המוצר הזה הוא מדבקה המודבקת על מוצרים המיועדים לקירור ויכולה לזהות אם המוצר שהה לאורך זמן בטמפרטורה הנכונה. אם המוצר, לדוגמא, מאופסן בשמש המדבקה משנה את הצבע שלה ואז הלקוח יודע שהמוצר לא טרי.

משרד פרסום- פרומרקט.
מנהל פרוייקט מטעם פרומרקט- דרור ליבה.
חברת הפקה – סרטי יפעת פרסטלניק.
צלם- אלעד דבי.
עורך- עודד פרבר.
ארט- בועז כצנלסון.
עיצוב – דוד שמש בראודקאסט.
מפיקה בפועל- בושמת מרמרלי.
במאי- אורי בר-און.

השאלה עליה אני כן יכול להשיב היא למה אני רוצה לביים פרסומות? יש לזה שלוש סיבות עיקריות: הסיבה הראשונה היא הסיבה הטריוויאלית- כלכלית. כמות הכסף שיש בפרסומות גדולה וכשאכנס לתחום הזה באופן יותר משמעותי יהיה לי יותר קל לראות בחיי הקולנוען שבחרתי לעצמי לא רק בחירה מפונקת אלא משהו שיכול לפרנס אותי באמת, כלכלית, לאורך זמן. הסיבה השנייה קשורה גם היא לכסף אבל לא לחשבון הבנק שלי. יותר קל לפנטז ולהפוך את הפנטזיות שלך למשהו שרואים על המסך כשלהפקה יש כסף לעשות את זה. כמות הפשרות הנדרשות מבמאי שמפיק סרט עצמאי ללא תקציב היא עצומה. האפשרות ליצור כשיש יותר מרווח כלכלי, ביחד עם אנשים שמקבלים משכורת אמיתית ויכולים להביא לידי ביטוי לא רק את יכולות האלתור שלהם אלא גם את היכולת המקצועית, מאוד קוסמת לי. הסיבה השלישית היא הכיף שבבימוי אפילו של דברים שהם לא יצירת האמנות שלך. היכולת ליצור, להפיח חיים במשהו אבסטרקטי, לתקשר עם אנשים, ולהיות יצירתי גם בתוך המגבלות המסחריות, כל אלה גורמים לי הנאה רבה.

לפני כשנה נפגשתי עם סוכן במאים ודיברנו על הדברים שאני רוצה לעשות. כשאמרתי לו שאני רוצה גם לביים פרסומות הוא הזהיר אותי ש"משם לא חוזרים- עוד לא ראיתי אף במאי שנכנס לעולם הפרסומות והצליח לצאת ממנו ולעשות קולנוע ראוי". אני מקווה מאוד שזה לא נכון ויכול להצביע לפחות על איילת מנחמי שחזרה משם בשנה האחרונה עם "נודל". הפוסט הזה מתפרסם גם כדי להזכיר לי שאני אמנם רוצה לביים פרסומות אבל בשום פנים ואופן לא רוצה לביים רק פרסומות.

 

* אחרי שבזבזתי יותר מדי זמן בלנסות להעלות את הנגן הזה לכאן, התייאשתי. אם יש מישהו שיודע איך עושים את זה ורוצה להסביר לי, אני אשמח.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עמי   ביום 18 באוקטובר 2007 בשעה 19:48

    אורי, נראה מעולה!
    אהבתי במיוחד את הגרסה הארוכה.
    שמח בשבילך.

  • זו ש   ביום 19 באוקטובר 2007 בשעה 3:02

    אלא שיש בתקופה האחרונה לא מעט במאי קולנוע מעניינים ומוצלחים שבכלל התחילו את הקריירה כבמאי פרסומות או וידאו קליפים. מישהו אמר ספייק ג'ונז? מישל גונדרי?

    אילנות גבוהים, זה כן.

    (את הסרט לצערי איני יכולה לראות)

  • אורי   ביום 19 באוקטובר 2007 בשעה 8:28

    לעמי – תודה רבה יקירי. גם אני אוהב הרבה יותר את הארוכה.
    לזו ש- אכן אילנות גבוהים, השתמשתי בדוגמא מהארץ כי היא יותר רלבנטית. אם הגעת לפה עוד פעם, תנסי שוב לראות את הסרט. משום מה לאתר שבו איפסנתי את הסרט יש נטייה לעתים לא לפעול. זה מאוד מוזר.

  • אלון   ביום 20 באוקטובר 2007 בשעה 6:18

    אורי שלום
    קודם כל לנקודה האישית, הייתי ממקימי פרשפוינט, וזה מרגש לראות את הקליפים שלך.
    למרות שראיתי קודם את הקליפ הקצר ואהבתי אותו, הרי שהארוך אכן יפה יותר, ובטח ברור יותר.
    ולאופן ההצגה, הייתי שם אותו ב youtube, כי האתר הנוכחי די איטי.
    וכצרכן פרסומות – לא נותר לי לאחל לנו שיהיו יוצרים רהוטים ונעימים כמוך.
    בהצלחה

  • אורי   ביום 20 באוקטובר 2007 בשעה 8:00

    תודה אלון.
    אני חושב שהמוצר הזה הוא רעיון מעולה- כל הכבוד.
    לא שמתי ביו-טיוב כי רציתי לשמור על הרזולוציה הגבוהה של התמונה.

  • רמירז   ביום 26 בנובמבר 2007 בשעה 11:35

    עבודה מקסימה ביותר.
    שאלה: הזקנים, הכושי עם הקפה והמשפחה עם העז; הם כולם גרים באותו בית?

    מאוד אהבתי את הצבעים ושינויי האווירה.
    ובעיקר איזו רוח של טוב לב ששורה על הכל.

  • אורי   ביום 26 בנובמבר 2007 בשעה 16:44

    זה לא רק שהם גרים באותו בית, גם הבחור שנופל לו התפוח על הראש נמצא אצלם בגינה…
    אני שמח מההערה על הטוב-לב, היה לנו חשש שעניין הכבשה יתפס כוולגרי.

  • גדי   ביום 25 בדצמבר 2007 בשעה 18:34

    מאוד נהניתי מהפרסומת. תמשיך בעבודה הטובה..באמת יש אווירה של שוויץ ,פסטורלית כזו.אגב אני כבר לא גר בגינה שלהם מצאתי קרטון נוח בפלורנטין…

  • אורי   ביום 25 בדצמבר 2007 בשעה 19:29

    טוב שאמרת פלורנטין, בכל פעם שאני אצטרך מישהו שנופל לו תפוח על הראש, אני אדע איפה לחפש.

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*

Current day month [email protected] *