אורי בר-און

אחרי לא מעט זמן שהבלוג היה חולה, הנה הוא חוזר.

סיפור לשנה החדשה.
לפני משהו כמו 5 שנים, הסתובבתי בלילה בפלורנטין. קבעתי עם מישהו שהיה אחראי על מחסן דגלים של הפועל, והוא הבטיח להלוות לי כמה דגלים אדומים בשביל הסרט שלי. חיכיתי לו די הרבה והוא לא ממש הגיע ובינתיים נתקלתי בזוג זרוקים, שישבו על המדרכה ונראו מאוד מאושרים. הבחורה ניגנה על גיטרה והבחור גילף משהו שאמור היה בסוף להיות ספסל חדש. הסתכלתי עליהם והם הציעו לי לעשן איתם אז התיישבתי. הם סיפרו לי שכל ערב הם יושבים שם, ושאין מספיק מקום בדירה שלהם, אז הם החליטו שכאן יהיה הסלון שלהם. הם כבר הצליחו לגלף ספסל שלם אבל כנראה שהעירייה לקחה להם אותו כי הוא לא היה הספסל הסטנדרטי של עיריית תל-אביב, והפעם הם מתכננים לרתך אותו לרצפה ואולי הוא יישאר לתמיד. שאלתי מה הם עושים והופתעתי לשמוע ששני הזרוקים האלה עושים בחודש יותר כסף ממה שאני אז עשיתי בחצי שנה. הם עובדים בהייטק. "באמת? בתוך "אופן ספייס" עם קיוביקלס? וקמים כל יום לעבודה?" הם לא ממש נראו מתאימים לסטיגמה של עובדים בהייטק. שאלתי אותם אם זה החלום שלהם? וסיפרתי שאני עושה את הסרט שלי ושזה החלום שלי, ותהיתי איך זה יכול להיות שהם מרוויחים כל-כך הרבה אבל בכל-זאת צריכים לבנות סלון ברחוב. הם סיפרו לי שהם משקיעים את כל מה שהם מרוויחים במשהו שהם מאמינים בו – ב"ביטקוין". הם הסבירו לי בעיניים בורקות שזוהי האמנות של אנשים כמוהם, ש"ביטקוין" זה האנרכיזם האמיתי, שהוא זה שישחרר את העולם מהבנקים והממשלות. הייתי די סקפטי אבל אחרי שהלכתי משם, העיניים הבורקות של הבחורה ליוו אותי ואמרו לי: "יאללה אם זאת האמנות שלהם, תשקיע גם אתה באמנות, למה רק באמנות שלך?" אבל הימים חלפו, ולא היה לי כסף מיותר, ולא עשיתי את זה. הביטקוין היה שווה אז פחות מ- 20$ למטבע. היום הוא שווה משהו כמו 4,000$. אם הייתי משקיע בו 100 שקל אז היו לי היום משהו כמו 20,000, אם הייתי משקיע 1,000 היו לי היום 200,000 ואם הייתי משקיע יותר, אז בכלל הייתי הופך למיליונר. כל פעם שהביטקוין עולה, (וזה קרה המון בשנה האחרונה), אני חושב על העיניים הבורקות של הבחורה ההיא ומקווה שהיא המשיכה להאמין בחלום שלה ושיש לה היום מספיק שכל כדי לא לקנות איזה סלון אווירי מפואר, אלא להמשיך לשבת שם בסלון שלה על המדרכה ולהיות מאוד מאושרת.