זה נכון לגמרי.

מצד שני: אם לא אקטר לבלוג שלי, אזי למי?

לא יודע אם יוצא משהו טוב מ"תחרות" "למי יותר קשה", אבל שווה להיזכר לרגע שכשזוג גייז רוצה ילד, בין אם באימוץ או בפונדקאות וכו', זה בדרך כלל סיפור הרבה יותר ארוך, ובוודאי יותר יקר.

שיהיה בהצלחה.

קודם כל, אני גם מתנצלת (על התגובה האחרונה) אבל היה לי מוזר שהיא נעלמה בלי זכר. רק כשהשארתי את התגובה השנייה ראיתי שהראשונה עדיין מחכה לאישור.

לגבי האורך של התהליך – ברור שזה מתסכל עצם זה שנדרש בכלל "תהליך" לפני שאפשר להתחיל, אבל למעשה נראה שמה שהכי הרבה תקע מקלות בגלגלים זה המחלות הגנטיות (אם כי לכאורה זה לא עניינו של אף אחד אם את רוצה להביא ילד ולקחת את הסיכון של מחלה גנטית, אז להמ אותך מכריחים לבדוק וזוגות סטרייטים לא?) וחוסר האיזון בבלוטת התריס (שעלול דווקא כן לגרום לבעיית פריון). אילולא כל אלה, כנראה שהתהליך מבחינתך היה קצר בהרבה (אם כי הבנתי – גם ממך אבל לא רק – שבאופן כללי המצב בבנקי הזרע כל כך גרוע שקשה לזרז שם עניינים. כשקראתי את הפוסט שלך בעניין הזה חשבתי שאולי נתגייס לנושא ונרוויח קצת כסף מהצד, ואז נזכרתי שהסיבה שאנחנו נמצאים בטיפולי פריון היא, אה, בעיית זרע).

אגב, סליחה על הבוטות – נכון שלא הוכח שיש לך בעיית פריון, אבל מעצם זה שאישה לבד (או שתי נשים) לא יכולה להביא ילד – יש לך בעיית פריון. זו לא ממש בחירה שלך, מן הסתם, אבל גם אישה שלא מבייצת או גבר עם זרע חלש לא ממש בוחרים בזה. זה עניין של הטבע כזה.

סליחה, לוקח לי לפעמים זמן לאשר.
תודה על התגובה.

ואם מתקטננים (בקשר לתגובה המקורית שלך) – אף אחד עוד לא הוכיח שיש לי בעיה בפריון, העניין כאן הוא הזמן שעובר מרגע שהחלטתי ועד הרגע שאני מתחילה לעשות משהו פרקטי בנידון. גם זוג עם בעיות פריון הספיק להזדיין כמה פעמים ולא להצליח לפני שהתחיל את התהליך.

והאמת, זו בעיקר הוצאת קיטור לא ממוקדת, לא צריך לקחת את הדברים כפשוטם.

אני תוהה לאן נעלמה התגובה שהשארתי אתמול – האם משום מה לא נקלטה, האם משום מה נבלעה במעמקי מסנן הספאם (למרות שלא היה בה שום קישור, למעט הקישור לבלוג שלי בתיבה המתאימה) או האם סתם לא היה נעים לקרוא אותה.

מצד אחד, אני מאוד מבינה (ובמידה מסוימת גם מזדהה) את התסכול.

מצד שני, אני חושבת שאת לא לגמרי הוגנת כלפי סטרייטים: כלפי אימהות יחידניות שגם הן צריכות לעבור אותו סיפור בדיוק, כלפי זוגות מאותגרי פוריות (שאותם קודם כל שולחים הביתה – תנסו שנה לבד ואז תחזרו אלינו, לפני כן לא מוכנים להסתכל עליהם בד"כ, וגם אחרי שנה, לכל רופא השיטה שלו, יש כאלה שמתחילים לאט-לאט ועובר הרבה זמן עד שמגלים את הבעיה האמיתית), וכמובן – גם סטרייטים, לפחות אלו שאני מכירה, נוטים לעשות בדיקות גנטיות לפני שהם רוצים להיכנס להריון, ולפעמים גם אצלם מוצאים מחלות, ואז זו בעיה.

זוגות סרייטים עם בעיות פריון (לפי הססטיסטיקה המוכרת לי – כ-15% מכלל הזוגות) נתקלים גם הם בקושי למצוא תורים, בצורך לעשות מיליון בדיקות ולחכות לתוצאותיהן, בקשיי המעבדות הסגורות והחגים וכל מה שתיארת. המקום היחיד שבו נראה שבאמת קצת פישלו איתך זה אצל פרופ' יעבץ שלא ידע מה לעשות איתך ועם המחלות הגנטיות שלך, מכל בחינה אחרת – קיבלת טיפול סנדרטי למדיי.

אוף, גם אני מקנאה… מבינה לליבך