בין פואטיקה לפוליטיקה פסטיבל "מטר על מטר"
בשבוע שעבר התקיים בירושלים בפעם השלישית פסטיבל השירה "מטר על מטר" שמאחוריו עומדת קבוצת "כתובת" הירושלמית. פסטיבל שירה, כמו פעולות תרבותיות שונות, נמדד לא רק באיכויותיו החד פעמיות, אלא גם ביכולת להחזיק לאורך זמן. כעבור שלוש שנים שבהם נערך הפסטיבל, ניתן לומר שהוא הפך להיות אחד הפסטיבלים החשובים והתוססים ביותר בעולם השירה הישראלית. בעוד פסטיבלים כפסטיבל מטולה ו"ימי שירה במדבר" (שנערך מדי שנה במדרשת שדה-בוקר) מייצרים מעין מרחב סטרילי שבו השירה מתקיימת למשך סוף השבוע, פסטיבל מטר על מטר משלב את השירה במרחב הישראלי היומיומי במרכז ירושלים ובאמצע השבוע. השילוב של הפסטיבל במרקם הירושלמי הטעון דווקא באמצע השבוע הוא המשך ישיר לפעילותה של קבוצת 'כתובת' שמסירותה לשילוב השירה בחברה הישראלית ולעיר ירושלים בפרט בולט בכל עשייתה. לכבוד הפסטיבל דיברתי עם חבר קבוצת כתובת גלעד מאירי:
בשנים האחרונות יש יותר ויותר פסטיבלי שירה בארץ, כיצד אתה מסביר את התופעה ומה מייחד את פסטיבל מטר על מטר משאר הפסטיבלים?
מאירי: פריחת הפסטיבלים היא שלוחה של התרבות הפופולארית המשפיעה על השירה ועל הניסיון של המשוררים להשתלט על אמצעי ייצור ספרותיים. הודות לעוצמת החשיפה וליכולת התקציבית של מנגנון הפסטיבל, השירה זוכה לבמה תקשורתית מקיפה ולמפגש יחסית רחב עם קהלים חדשים, מה שהספר הבודד, ערב קריאת השירה והביקורת מתקשים להפיק. בפסטיבל יש ביטוי משמעותי למימד האוראלי של השירה, לפרפורמנס ולדיאלוג עם הקהל, למשל, מחיאות כפיים, שיחה לאחר הקריאה וחתימה על ספר השירה שזה עתה נרכש. המפגש הקרנבלי הישיר, האינטנסיבי והמגוון בפסטיבל מעניק לשירה חיות שאיננה מצויה ברגע האינטימי של קריאת הספר בחדר. מטר על מטר מתייחד משאר פסטיבלי השירה בישראל הודות למספר מאפיינים: הוא ממלכתי ולא ממלכתי כאחד, קרי, הוא מנוהל באופן מקצועי כראוי למוסד תרבות ("מקום לשירה"), אך הוא מובל ומונחה על ידי קבוצה ספרותית ("כתובת"); הוא איננו מוגבל על ידי אג'נדה פואטית; המיקום האקזוטי שלו בירושלים – סמטאות לב העיר (נחלאות) והשוק; היקף גדול של משוררים (קצת מעל חמישים מדי שנה); במה גדולה למשוררים צעירים (קרוב לחמישים אחוז); מעמד דומיננטי להרכבי רוק ותיקים וצעירים; הישראליות שלו (הוא איננו פסטיבל בינלאומי); הוא תורם לגיבוש זהות עבור ירושלים ומרכזה כעוגן תרבותי ליברלי; הודות למרכיבים אלו מטר על מטר הוא שילוב ייחודי של פסטיבל מכובד, אך צעיר.
בתוך כל העשייה של קבוצת 'כתובת' שאתה חלק ממנה, וניתן אף לומר מוביל אותה בצורה מסוימת, מה תפקידו של הפסטיבל?
מאירי: הפסטיבל הוא שיא של פעילות. הוא מלכד אותנו כקבוצה ומחייב אותנו לתרום מעבר למה שאנו תורמים לשירה ברגיל. הפסטיבל יוצר אקסטזה, ריגוש והתלהבות בעשייה של כתובת ובעולם השירה בכלל. הוא מעניק במה למשוררים רבים שאנו מבקשים לארח, אך במהלך השנה לא מסתייע לתיתה. באמצעותו מתאפשרת חשיפת בוגרי סדנאות של כתובת. הפסטיבל הוא מנוף לפרסום, לשיווק וליחסי ציבור של כל הפעילות של מקום לשירה ושל משוררי כתובת עצמם. הוא מסייע להגדיל את המחזור הכספי.
בבועת השירה נוטים להתמקד רבות בויכוחים על המצב הפואטי של השירה ומזניחים את הדיון במצב הכלכלי או יותר נכון האנטי כלכלי של השירה. איזה בעיות עולות כשמארגנים פסטיבל שירה ומה החזון שלך לפתרונן האפשרי של בעיות אלו?
מאירי: פסטיבל שירה מחייב רמות ניהול אמנותי והפקה מעולות. בפסטיבל סוף סוף יש קהל לשירה, לכן זו תהא טעות גדולה להבריח אותו מהשירה עקב תקלות הפקה קשות כפי שקורה לא אחת בפסטיבלי שירה חצי מאולתרים אמנותית והפקתית.
על מנת להפיק פסטיבל מעולה יש צורך בשילוב של כוח אדם ספרותי-הפקתי מיומן ושל תקציב, וכאלו יש מעט בנמצא. מכאן, יש להכשיר יזמי ספרות בבית-הספר התיכון ובמוסדות להשכלה גבוהה. במקביל על מוסדות התמיכה להגדיר את השירה כיעד מועדף. פסטיבל שירה לא יכול להתבסס על הכנסות מכרטיסים (אולי למעט הופעות מסוימות), כי זהו מדיום מאתגר. לכן יזמי פסטיבל השירה לרוב מעדיפים לאפשר כניסה חינם, כי תמונה אחת של אולם מלא תגייס הרבה יותר כסף מתורמים ומתקציבי תמיכה מאשר כמה עשרות כרטיסים שנמכרו בדוחק. לאור זאת, הפסטיבל חייב להיות מסובסד לעומק על ידי המדינה, המועצות המקומיות וקרנות התרבות והחינוך, אלא שנכון לעתה גורמי התמיכה טרם הכירו במגבלות של המדיום והם אינם מעניקים לו סבסוד מתאים. לדוגמה, עיריית ירושלים לא תמכה השנה בפסטיבל ובכלל תמיכתה במקום לשירה מגוחכת.
הפתרון לבעיית השירה, ולא רק לפסטיבל, הוא כינונו של חוק שירה. המדינה חייבת להכיר בכך שמוסד הספרות מחייב סבסוד קבוע, שוטף ועמוק, כי כמו בית הספר והמרפאה – הוא איננו מותרות. לדוגמה, ללא המחויבות הכלכלית של מנהל מינהל קהילתי לב העיר, אורי עמדי, לא היה מקום לשירה מצליח לקדם דבר בעולם השירה. האם זהו תפקידו של מנהל מינהל קהילתי לפתח מוסדות תרבות מובילים או שמא זו תפקידה של המדינה והרשות המקומית?
למרות שפסטיבל "מטר על מטר" הצליח למשוך אליו קהל גדול, ולמקם את עצמו כאחד מפסטיבלי השירה החשובים בארץ, ישנו מקום גם לביקורת. כיצד ייתכן שבתקופה שבה השירה הפוליטית תופסת מקום כל כך מרכזי בכתיבה הישראלית לא יוחד ולו ערב הקראה או שיח אחד בנושא זה? דווקא בירושלים הטעונה פוליטית, בזמן שמגרשים אנשים מבתיהם היה ראוי ששירה כזאת ושיח כזה ישמעו.
באחד הערבים של הפסטיבל נכחה בעיר קבוצת 'גרילה תרבות' בהפגנת סולידריות עם המגורשים משיח' ג'ארח, הגיוני היה שפעולת גרילה זאת תקבל התייחסות כלשהי בפסטיבל עצמו, שהרי חוסר ההתייחסות למצב הפוליטי הוא בעצמו פעולה פוליטית. לטעמי, בניגוד לדעתו של גלעד מאירי שחוסר אג'נדה פואטית הוא יתרון, מצב זה הוא חסרון מובהק. פסטיבל "מטר על מטר" מנוהל לא על ידי עסקני שירה אלא על ידי קבוצת משוררים, ומכאן ראוי שתהיה לו איזושהי אמירה פואטית, וכקבוצה של משוררים שרואים את עצמם כפעילים חברתיים ראוי שתהיה לו גם עמדה פואטו-פוליטית. אין זה אומר שבעקבות אג'נדה פואטית על קבוצת "כתובת" להדיר משוררים שאינם עונים לטעמם האסתטי. אמירה פואטית ופוליטית יכולה להתרחש גם תוך כדי שיח, והרי פסטיבל הוא במה נהדרת לשיח שכזה. הרצון של קבוצת "כתובת" להישאר ליברלים על ידי אי-נקיטת עמדה עומד בעוכרם. ליברליות זו מעקרת את המעשה הפואטי והפוליטי כאחד ומשמשת כאקט של הסרת אחריות מהמשוררים/מפיקים בקבוצה. יצירת ערבי שיח, מעבר למפגשים עם משוררים בודדים, היתה יכולה להרחיב את הפעולה של הפסטיבל, ולייצר קרקע פורייה לדיון (הכל כך חסר) בשירה הנכתבת בישראל.
ניתן רק לצפות לפסטיבל "מטר על מטר" של שנה הבאה, ולקוות שחברי "כתובת" ימשיכו לפתח את רעיון הפסטיבל, ולחדד את עמדתם גם בתוך הרעיון הליברלי, וכמובן לא פחות חשוב שיצליחו להמשיך למשוך קהל כה רב לצפות במופעי השירה.
הי – אני נוטה להסכים… עם"כעבור שלוש שנים שבהם נערך הפסטיבל, ניתן לומר שהוא הפך להיות אחד הפסטיבלים החשובים והתוססים ביותר בעולם השירה הישראלית."
מה שיותר קשה לי הוא שכעבור השנים, אמרה זו מתחברת לביקורת המפתיעה שלך על צ'יקי, ונדמה לי שאתה הולך לאיבוד מכיוון אחד ומצד שני הופך, תופס ופורח.
לנוטה- לא כל כך הבנתי את מה שאתה אומר, ואיזו ביקורת יש בפוסט הזה שקשורה לצ'יקי?
על שירה פוליטית:
כמדומני שאם רוצים להגיע לקהל גדול שיגיע לפסטיבלים מעין אלה אין שום צורך להכניס פוליטיקה לשירה.
כמשורר יחידאי מן הסתם ראוי שכל אחד יכתוב בתגובה למצב שמסביבו (כפי שהוא רואה אותו), אך בתור קבוצה של משוררים אני חושבת שזה לגמרי חסר טעם, משוררים יכולים להיות גם ימנים פנאטים וגם שמאלנים פנאטים ולעלות נושאים כאלו בפסטיבל יגרום רק לתוצאות שליליות.
סתיו- אני לא מסכים איתך. לדעתי גם אם היה מתקיים דיון פוליטי בפסטיבל השירה מטר על מטר היה מגיע קהל ובמקרים מסוימים הקהל היה אף גדול יותר. מלבד זאת, איני מקבל את נקודת המוצא שגורסת כי על מנת למשוך קהל צריך לעשות לו נעים מאחורי האוזן. אני לא אומר שצריך לייחד את כל הפסטיבל לאמירה פוליטית, אך יש להקדיש לכך מקום כתופעה משמעותית בשירה הישראלית בעשרות השנים האחרונות וודאי בירושלים הטעונה פוליטית.
אני לא חשובת שצריך לעשות נ'עים באוזן' לקהל, אני רק אומרת שזה סתם יהרוס את הפסטיבל ושום טובה לא תצמח לאף אחד מכך שידברו על פוליטיקה בפסטיבל שירה. (ואולי גם זה כי אני בת 19 ונמאס לגמרי להתווכח ולדבר על פוליטיקה, יש מצב שזה יחזור כשאני אזדקן..)
דווקא גיל 19 זה גיל מעולה להתווכח ולדבר על פוליטיקה כשההורמונים עוד מתפרעים, לא כמו בגילי המופלג 🙂
בכל מקרה ההפרדה בין פוליטיקה לאמנות היא הפרדה דמיונית. האמנות היא פוליטית השירה היא פוליטית גם כשהיא לא מדברת בנושאים פוליטיים מובהקים.
ואם מעניין אותך – ראיינתי את הקבוצה המופלאה הזו לפני שנה, ואני מצרפת לך לינק:
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?QUID=1056,U1247988254969&did=1000476230
תודה על הלינק
תודה רבה על הכתבה היפה. אומנם, הפסטיבל לא עוסק באקטואליה והוא איננו צעקני, אבל הוא פוליטי במובן העמוק של המילה. באתר הפסטיבל יש מאמרים והתייחסויות שמבטאים עמדות חברתיות. המטר על מטר הוא מחאה – זו קריאה לחיים ביחד ובקירבה בתוך הדוחק והצפיפות. לדעתי, פסטיבל שירה הוא מעצם טיבו גם אוונארד אוטו-פואטי, אוונגרד של משוררים שמבקשים לקדם את השירה. כידוע, משוררים לא מסוגלים לגייס עבור עצמם החזרי נסיעות, אבל מנסים לגייס דעת קהל פוליטית. יש לתת לפוליטי מקום ביציע השירה כמו לתחומי חיים אחרים חשובים לא פחות אך לדעתי אין מקום לתת לפוליטי מקום נכבד יתר על המידה. ועוד הערה, משוררים חופשיים לבטא את דעותיהם הפוליטיות בפסטיבל, והיו כמה וכמה שעשו זאת: נחום פצ'ניק, ערן הדס, עדי עסיס, מראון מחו'ל, אנכי…ועוד רבים וטובים. יש חופש בפסטיבל למשורר הבודד לומר את דברו ולשמחתי כך עשו המשוררים.
לגלעד- כמובן שמשוררים יכלו להביע את עמדתם הפואטו-פוליטית בערבי ההקראות השונים, אך לדעתי היה מעניין לו הוקדש ערב כלשהו לשיח בנושא החברתי פוליטי והקשר שלו לעמדות פואטיות. בגדול נראה לי שהיה משמעותי לו היו יותר ערבי רב שיח. כל רב שיח בין משוררים היה מוביל לשיחה על עמדות פואטיות והרי הפואטי והפוליטי קשורים אחד בשני. ישנה חשיבות גדולה להופעה של משורר בפני קהל, אך לא פחות חשוב ליצור שיח. שיח שכזה בין משוררים ומבקרים יכול להעשיר לא רק את הפסטיבל, אלא גם את העשיה השירית עצמה.
בעז, בפסטיבל שעובדים עליו כשנה מורכב לתמרן בין התרחשויות אקטואליות ויותר מכך – זה עלול להתפרש כחיצנות לשמה. אנו מבקשים להבליט פן פוליטי אחר – חברתי במובהק. כידוע, אני מאמין בתהליכים עמוקים ולא בזבנג וגמרנו, לכן אני וחברי בכתובת מחויבים לאקט החברתי שהוא אקט ארוך, פחות מתגמל ואין בו כיסוי תקשורתי. מקום לשירה פעיל לאורך כל השנה בכל הארץ ומעניק סדנאות כתיבה לאוכלוסיות מיוחדות. הסענו ממרכז הארץ לפסטיבל (ללא שהיה לנו תקציב ייעודי לכך) סדנה שלנו של כותבים בעלי לקויות תקשורת קשות (קבוצה בהנחיית המשורר עמית מאוטנר). אמנם, העשיה החברתית שלנו לא זוכה להד בתקשורת, לצערי, כמו הפגנה בשייח ג'ארח (הפגנת שמאל שאני תומך בה) אבל היא פוליטית באותה מידה. לגבי רב שיח פוליטי – הפסטיבל לא נותן במה לרבי שיח, אלא למפגשי משורר ובהם המשוררים בוחרים את נושאי שיחתם. מבחינתי… שידברו שירה ופוליטיקה. אנו לא מנחים את המשוררים לדון בנושאים כאלו או אחרים. מכל מקום, יש מקום לפסטיבל עם דגש על שירה פוליטית. אנו לא ניתן את כל המענים לכל האפשרויות בפסטיבל שלנו. אני מקווה שמה שניסינו לתת לו מענה, היה מענה איכותי.
התכוונתי לומר יחצנות… טעות.
לדוקטור מאירי ומיסטר יניב!
יופי של דיאלוג – המשך בריא של יצירה בריאה ומשותפת. הפוליטיקה העמוקה של מאירי, היא השיח הנקי משאלות קונקרטיות, ולכן הוא מכנה משותף קל ומיידי להתמודדות עם שאלות קיומיות. במובן זה השירה של אגי משעול היא הפוליטית ביותר, ולכך יסכימו רבים (מדי). מנגד יגיד מי שיגיד – העיקר השירה וכל אשר בה. מחכה למחזור הבא.
שלום להנוטה, הפסטיבל הוא קרנבל, וקרנבל הוא ביטוי של ריבוי. מכאן הפוליטי ממילא יבוא לידי ביטוי בפסטיבל באופן מגוון, קונקרטי ומופשט כאחד, ולא מוגבל מראש לסוג מסוים של אסתטיקה פוליטית. לכן משוררים רבים בפסטיבל עשו שימוש בבמה שלנו כדי לומר את דברם הפוליטי וזה היה מרגש, כי זה נבע מחירות האמירה ולא מטעם, באמצעות כוונת מכוון. ראה את השיר "שהידה" של משעול. הוא רק דוגמה אחת לקונקרטיות הפוליטית שלה.