אז למה אני מתכוון למחוק את חשבון הפייסבוק שלי?
בחודש פברואר 2020 שהיתי במנזר של נזירי היער התאילנדים אי שם בדרום מזרח אסיה. מדובר במנזר קטן מאוד שנמצא כחמש דקות הליכה מכפר קטן בצדו האחד וצדו השני פונה לשמורת טבע רבת יופי וגדולת היקף. בתוך שמורת הטבע ברדיוס של עד שעתיים הליכה מהסלה* הראשית פזורות מערות בהן שוהים הנזירים [זאת הפעם השניה שהמילה שוהה מוטה בפוסט הזה וזאת רק ההתחלה, ואכן היא מרמזת על הפעולה המרכזית במנזר וזאת שאני נקרא אליה גם כעת] ושם באחת המערות בלב הטבע הפראי של תאילנד החלטתי לחזור לכתוב בבלוג הזה לאחר הפסקה של תשע שנים.
מאז שחזרתי למשפחתי בספרד במרץ זה לא קרה. הקוביד-19, והסגר, והיציאה ממנו, והעולם ו.. ו.. ו.. אין באמת סיבה לזה שלא כתבתי את הפוסט הזה קודם, היו לי כבר לפחות חמש דרכים שונות לחזור לכתוב והן לא נכתבו, אבל עכשיו משקיבלתי את ההחלטה למחוק את חשבון הפייסבוק שלי בעוד שבוע ימים הבנתי שאני צריך לנצל את ההזדמנות הזאת ולחזור לכתוב כאן, ובשבוע הקרוב אכתוב פוסט ביום. זה יהיה קצר או ארוך, אינטימי או אידאולוגי, זה יהיה מה שזה יהיה אבל זה יהיה במרחב שלי, בלי האלגוריתם (לפחות לא של פייסבוק, ואני מודה לשלושת הגולשים שהגיעו עד הלום בעזרת האלגוריתם של גוגל שבו אגע בשבוע אחר).
חזרה לכתיבה בבלוג יחד עם ההחלטה למחוק את חשבון הפייסבוק שלי איננה מקרית בעיני כיוון שכניסתה של הרשת החברתית לחיי הביאה אותי אט אט למצב של אלם-כְּתָב. כמובן שבהתחלה זה הסווה את עצמו כאפשרות נוספת לביטוי בכתב, אך עבורי הפלטפורמה הזאת צמצמה יותר ויותר את הרצון שלי לכתוב. יש את השירה שעבורי מהווה מהלך הפוך בשפה ביחס למהלך שכתיבה פייסבוקית ובלוגרית עושות ולכן, כרגע לפחות, אני מרגיש שמדובר בפגיעה בעיקר בסוג מסוים של רצון לכתוב. ואני אומר פגיעה כי צריך להגיד את זה, הרצון לכתוב הוא רצון שאני אוהב ונהנה ממנו וכך היה מאז שהייתי ילד.
אז למה בעצם למחוק?
אני מתבחבש ברצינות עם הרצון הזה למחוק את חשבון הפייסבוק שלי כבר בערך שנה. במהלך השנה הזאת קראתי המון דברים מעניינים בנושא, חקרתי את החוויה האישית שלי וניסיתי לשחק עם הרגלי הצריכה שלי. אבל היום כשקיבלתי את ההחלטה זה היה מתוך התובנה שמאז שהתפקחתי מהשירות שלי בצה"ל והצטרפתי לתנועת הסרבנות ועד עכשיו פייסבוק היא המערכת הכי רחוקה מהערכים בה אני לוקח חלק פעיל. אחרי ששהיתי קצת עם התובנה הזאת הבנתי שבקלות אני יכול ליפול לאותו דפוס אליו נפלתי עם ההתעוררות הפוליטית שלי. ההתעוררות הפוליטית שלי נבעה בעיקר מתוך פצע וחוויה אישית קשה וטראומטית במהלך השירות הצבאי שלי אך לקח לי עשר שנים עד שנגעתי באותו הפצע והבנתי את ההקשר הפוליטי המערכתי שיצר אותו, בזמן ההתעוררות שמתי את כל כולי בתוך האידאולוגיה הפוליטית. אני עדיין שם ובהודיה על הזכות שהיתה לי להחשף למחשבה רדיקלית בהקשריה הפוליטיים, האנושיים והאקולוגיים, אבל לטעמי כדי להבין את הכאב הקולקטיבי עלינו להתחבר ראשית לכאב האישי שלנו.
על יחסים מתעללים; אני והאלגוריתם
במהלך אותו חודש במנזר צמצמתי את האינטראקציה שלי עם העולם החיצון כמעט לאפס (למעט כמה שיחות קצרות ומשמחות עם בני ובת הזוג שלי). הקשבתי לציוץ הציפורים, למנוע של אופנוע שעובר הרחק באיזה שביל, לנשימה שלי. התבוננתי ברגשות שמתעוררים בי בעקבות עבודה משותפת עם מתרגלים ונזירים, במראה השמש ששוקעת והחושך שעוד מעט יעטוף אותי ויעצור לרגע את החום המבשל של הסלעים השחורים. חייתי בסנכרון מוחלט עם הקצב של הטבע סביבי, שתיתי כל רגע קשה וכל רגע מעיף בצמא של מי שיודע שנתנה לו כאן הזדמנות פז.
היציאה מהמנזר אל העולם, שהמשיך בינתיים בקצב שלו, היתה מפוצצת חושים אבל אני ממש זוכר את החוויה שהיתה לי כשישבתי בחדר המלון וגללתי לראשונה בפיד שלי בפייסבוק. החלטתי מראש שאפתח את המכשיר ואקצה לעצמי חמש דקות בהן אגלול ומדי פעם אעשה עצירה ואשים לב לתחושות שהתעוררו בי. לאחר אותן חמש דקות סגרתי את הפייסבוק בתחושה של תשישות ושוק. פתאום הכתה בי המחשבה: "וואוו אשכרה הצליחו לצור אלגוריתם שמה שהוא מעודד הן: חמדנות,שנאה ואשליה (תופעות תודעתיות שבבודהיזם מוכרות כקילסות). זאת לא היתה מחשבה אידאולוגית רחבה על הסדר החברתי וכיצד הוא מאורגן על ידי אותו אלגוריתם (אליו נגיע בפוסטים הבאים) זאת הייתה חוויה שהוויתי בתודעתגוף שאני. ראיתי כיצד אני מתעורר בי כעס בעקבות דבר זה או אחר שמישהו שאינני מכיר כתב (ואם הייתי ממשיך להתבשל בכעס הזה אולי היתה נולדת בי אפילו שנאה), ראיתי את התאווה שיהיה לי משהו שיש למישהי אחרת ולי אין, וראיתי את אשליית העצמי מתגבשת לי בין האוזניים. היה בחוויה הזאת משהו דוחה שהקל עלי לא לרצות עוד ממנה בזמן הקרוב, וכך עבר השבוע הראשון מחוץ לרטריט עם דקות ספורות בלבד בפייסבוק.
בהתחלה עשיתי לעצמי חוק של אי-פעולה: אל תגיב, אל תעשה לייק ואל תעשה שייר. התבונן במרחב והתבונן בעצמך, נסה להשאר ער! זה החזיק כמה שבועות שבהם אכן ביליתי מעט מאוד זמן בפייסבוק, אבל אז הגיע הפעם הראשונה בה הייתי "מוכרח" להגיב. קשה לזכור מה זה היה.. אני רק זוכר שזה היה איזשהו פוסט של חבר או חברה אהובים שהרגשתי רצון אותנטי לפרגן ולשלוח להם אהבה וכך עשיתי [בתמימותי]. אבל האלגוריתם הוא חכם וערמומי ומרגע שנתת לו כיף הוא כבר אוחז בידך ומספר לך כל מה שאתה ממש רוצה או ממש לא רוצה לשמוע. וכך בהתחלה הגבתי בלייק, או בלב לדברים יפים שראיתי שחברי שאינם חברי פייסבוק בלבד עושים. אחרי זה בטח באה איזו תגובה בעלת גוון אקטיביסטי, אולי ניסיתי להתחכם כי יש בי חיבה לשרשורים שאינם פוסקים ומהותם היא צחוק, כלום ושום דבר. האמת שזה לא משנה, נתתי לאלגוריתם צ'אנס והוא לפת אותי בלפיתה שגרמה לי לשוב לבהות בפייסבוק בנקודות שונות במהלך היום שלא מרצוני ותוך כדי פגיעה בהנאה שלי מהכאן ועכשיו בו יכולתי להתאמן עוד בדיג' או בתוף, לעבוד בחצר, או לקרוא ספר כולן פעולות שחשובות לי ומהן אני מפיק הנאה רבה.
כבר 897 מילים ועוד לא כתבתי שאני מכור?
הי, קוראים לי בעז ואני מכור לפייסבוק. אגב אני מכור לעוד לא מעט דברים וזה לאו דווקא בהכרח דבר רע. כמי שמרצה ומדריך מטפלים, הורים ובני נוער סביב הנושא של שימוש בחומרים יצא לי לעסוק לא מעט בנושא של התמכרויות. המילה הזאת עושה לנו כזאת קונוטציה חזקה למכורים להרואין שגרים ברחוב שאנחנו מתקשים לראות בדבר הזה שנקרא התמכרות סוג של רצף שבחלקו יכול להיות פוגעני ואף להוביל למוות ובחלקו יכול להיות ניטרלי ואני אעז להגיד שבמסגור הנכון אף מועיל. אם נמלא שאלונים לגבי התמכרות והשימוש שלנו בטלפונים, סוכר, פורנו, קניות ברשת, שוקולד ועוד, נגלה שהתמכרות היא לא רק תופעה שכיחה חברתית היא שכיחה בתוך התודעה שלנו, תודעה שהמומנטום ההביטואלי שלה גדול בהרבה מאשר אותו חופש מדומיין שניסו למכור לנו שבתוכו אנו חיות. אבל לפייסבוק אני מכור וזה פוגע בי. זה מעורר בי תחושות ורגשות שליליים שלא היו מתעוררים באותו הזמן לולא הייתי שוהה במרחב הזה, הוא גורם לי לטעות ולחשוב שאני שומר על קשר עם אנשים שאותם אני אוהב בעוד למעשה אני שומר על קשר עם איזשהו אימג' דהוי ומושטח שלהם, הוא מטעה אותי לחשוב שאני משתמש באנרגיה ובפריבילגיות שלי כדי לקדם מאבקים פוליטיים.
הרבה פעמים בדיונים סביב הנושא הזה של התנתקות מהרשתות החברתיות, עולה הטיעון הזה שבעצם זה הכל תלוי באיך אתה "משתמש" במערכת, ואכן בכינסה תלו שלט "שם משתמש". אבל הכוונה פה היא ב"משתמש" כמו בעשרות הפעמים בהם ישבתי בועדות שבהן עלתה השאלה: "וכמה זמן הנער לא משתמש?" אף אחד לא חשב שפעולת השימוש של אותו נער (או בגיר) לצורך העניין יכולה להוות מניפולציה על החומר לכולם היה ברור מה סדרי הכוחות כאן.
אבל בעצם כמה אני מכור? אחד המדדים הוא מדד הזמן, מה מספר השעות שאת.ה מבלה ברשת החברתית? ולפי מה שקראתי אני איפשהו בחלק הנמוך של סקאלת ההתמכרויות היום לפייסבוק, אבל הבעיה שזה לא באמת אומר כלום כי המצב כל כך קשה היום ואנשים מבלים שעות רבות בפייסבוק החל ברגע בו הם פוקחים עיניים ועד הרגע בו הם עוצמים אותם.
אז למה בעצם להגיד שאני מכור? אני יכול לתת הסבר מפורט לכך אבל אסתפק בכך: לפני כחודש וחצי ביקשתי מבת הזוג שלי שתשנה לי את הסיסמה ולא תגיד לי מה הסיסמה. לאחר שהיא עשתה זאת יצאתי מהחשבון שהיה פתוח בטלפון ומאז אני יכול לגלול רק דרך המחשב, ועדיין אני מבלה יותר זמן משהייתי רוצה (חמש עד עשר דקות ביום נשמע לי סביר) לבלות במדיה החברתית. בנוסף אם מישהו היה מסביר לעצמי של 2007 שהפלטפורמה שאני הולך להכנס אליה הולכת לגרום לי להיות מכור אליה, לצור אצלי תחושה של תלות חברתית וכלכלית (כמו עבור רבים גם עבורי פייסבוק היא גם ערוץ שיווק לעשייה שגם מכלכלת אותי) תוך שהיא דולה עלי כל פרט מידע אפשרי ומוכרת אותו לחברות צד שלישי אין מצב שאותו עצמי היה נכנס לעסקה הזאת.
אז כן אני מכור
וקיבלתי עזרה פנימית וחיצונית
ואני סקרן מה השבעה הימים האלו עד המחיקה של החשבון יביאו לי לתודעה
ועוד יותר סקרן איך זה שם בצד השני נטול הרשתות החברתיות
וכיף לחזור לכתוב בבית, בו אפשר להתבטא איך שאתה רוצה ובאיזה אורך שאתה רוצה
ואם יש עיניים שקוראות אותך, ולבבות פועמים שיש בהם קשב לשהות עם טקסט של מישהו אחר, לרגע לנזול לתודעה של מישהו שהוא אינו הם, אז כמה כיף
אוקי אוקי אבל תכלס אתה לא מכיר אותי ואני דווקא נהנה לקרוא אחר מסעותיך בעולם והגיגיך בכתב.. איך אקבל עדכונים על פוסטים חדשים כאן?
שולח חיבוק היכן שאתה ובאיזה מימד שאתה
נ.ב אולי להגדיל קצת את הפונט?
מזדהה עם כל מה שכתבת, הלוואי שיהיה לי כוח להתנתק גם.
יישר כוחך. כל שנה אני עוזב את פייסבוק לכמה חודשים. אני עוזב את הפרופיל הריל שלי ועובר לפייק. זה מצמצם את השימוש אבל לא עד הסוף. אני רואה את הערך החיובי גם בפייסבוק. הוא ממסך את היופי של האינטרנט הקדום, את הבלוגים והפורומים. הוא כבש והשחית אותם. הרבה נעשה באמצעות הטענה הסמויה של שלטונות מרכזיים מאז ומתמיד, שצריך סדר בריבוי. רק האלגוריתם והמשטרה יכולים לעזור לנו, לכאורה. אני מרגיש שאלו האשליות שעומדות בבסיס כל השקר הזה. אני מהעם הילידי של האינטרנט. ככה אני חושב לפעמים. אני חצי מהיום שלי בפייסבוק.
הי יקר, בדומה למה שכתבתי לך אחרי ששמחתי בך בגרסא המקוונת של ״חומר למחשבה״, המשך בדרכך האמיצה, הסקרנית והכנה. מאחל לכל אלה שנהנים מהפירות המגוונים של עמלך שלך שנמצא דרך למגע גם דרך גשרים יציבים יותר ורעילים פחות מהפייסבוק. חיבוק.
ז
ה נשמע מעניין מאוד לחקור את כל הצדדים והגוונים של התמכרויות… טוב שחזרת לכתוב
טוב לקרוא אותך, תשלח מייל לפעמים ⚘
❤️
בועז. אני שמחה לקרוא אותך . מזדהה איתך . ממולכדת שם . כי מתפרנסת דרך זה. אבל לבטח זה סוג של אשליה. מחכה לקרוא אותך בבלוג. מרגישה קרובה אליך ולעולמך למרות שמעולם לא ישבנו יחד. אשמח להמשיך לקרוא תובנותיך בנושא. שלך , שרון.
הי בועז. צרף אותי לרשימת התפוצה שלך.
אתה מעורר בי מחשבות וסקרנות ואשמח לשמור על קשר. תודה
רעות- בשמחה 🙂
שרון- באיזשהו אופן וירטואלי כזה ואחר קצת ישבנו..
סמייל 🙂
הי אדר, תודה על המילים היפות, ויחי לגשרים היציבים 🙂
איתי- אהבתי את הילידיות של האינטרנט ומתחבר לזה, אבל בדיוק היום דיברתי עם חבר ואמרתי לו שאני מרגיש שאני חוזר לעידן שבו חיפשתי את הסקוואטים של האינטרנט, את הפינות המוזרות והמעניינות ותוך כדי שאני כותב לך אני מבין כמה נורא זה שהיום כשאתה אומר "מוזרויות" באינטרנט ישר תדבק לזה אפשרות פורנוגרפית כשיש משהו כל כך חיובי וצבעוני במוזרות שמוצאים בסקוואטים נידחים. אצטרך למצוא דרך לקרוא דברים שאתה כותב ללא הפייסבוק… יש לך כיוון לאר אס אס? 😉
מיכל- מעניין מה קורה ברגע הזה שפתאום החלטה מבשילה? כאילו יש רגע כזה שבו משהו הופך בשל, אבל בעצם כל הדרך לשם.. כל הדרך לשם.. הלואי שלכולנו יהיה כח לשחרר את עצמנו מכל הדברים וההרגלים שאינם מיטיבים לנו
רעות- בשמחה
וירן- חיבוק חזרה אח ותודה על עניין הפונט. אכן היה קטן מדי בכלל מצחיק לחזור פתאום לעולם הבלוג שאתה אמור לבחור בו דברים לבד בפלפטפורמה במקום שלמשל פייסבוק יחליטו את זה, וגם הצורה שבה אני צריך להכנס לאיזה ממשק אחר מהממשק של הקריאה כדי לכתוב לך תגובה גורם לי להגיב בצורה אחרת לחלוטין בתוספת הידיעה שהתגובות האלו לא חשופות בתוך רצף גלילה. 3>
היי בועז, תודה לך על השיתוף והבירור האמיץ.
הפוסט והנושא נגע בי בנקודה רגישה ועמוקה וגם כן בבירור ורצון שקיימים אצלי, למחוק את הפייסבוק, ולהתעורר עוד קצת.
מודה לך על ההשראה, אני מרגיש שקיבלתי דוגמא חיובית לפעולות שאני גם כן מעוניין לעורר ולעשות.
ברכה והצלחה בדרכך
היי בעז,
משמח לראות את המהלך האמיץ והדוןן-קחוטי הזה מתבצע גם ב-2020, ומשמח לראות שגם במרחב של הבלוג יש תגובות ודיון.
תוסיף אותי בבקשה גם כן לרשימת התפוצה שלך, וכמובן שאני מאחל המון בהצלחה לתהליך הזה.
אני אישית רואה בפיייסבוק הרבה צדדים חיוביים וגם שליליים. אני חושב שהעולם משווע לרשת חברתית מסוג אחר, אבל במצב הנוכחי מבחינתי התועלת מהשימוש בפלפטפורמה הזו גבוהה מהעלות שלה (לפחות לתפיסתי)
שאלה אחת שאני לא לגמרי בטוח לגביה – אתה כותב שהצליחו ליצור אלגוריתם שמעצים חמדנות, שנאה ואשליה. זה נכון כנראה, אבל בעיני האלגוריתם הזה גם מעצים סולדריות, אהבה וניפוץ של אשליה. כמות הפעמים שאני נכנסתי לאתר והרגשתי לאחר מכן מוטען באהבה היא גם גדולה מאוד. אני מודה שזה לא המצב היחיד, אבל אני לא חושב שהאלגוריתם חד כיווני – ובכל מקרה שהרבה מזה הוא פונקציה של החברה שלנו ולא בהכרח האלגוריתם.
שלך, עידו
תודה על הפוסט הזה בועז, אני מאמין בך שתצליח… אהבתי את הטרמינולוגיה של המשתמש. מעניין מה יש לך להגיד על חווית המשתמש ((;
אורייתא- אני עושה את זה בעקבות אנשים אחרים גם כן.. כל פעם מישהו מהצד השני מצליח לשלוח יד לעוד אחד מאיתנו- שרשרת ארוכה של ידיים מוחזקות. ממליץ מאוד על ספר של השם הקליט: Ten arguments why you should delte your social media account right now, כתב אותו ג'רון לניאר שהוא דמות מעוררת השראה, פילוסוף, מתכנת אמן בין-תחומי ומוזיקאי. אמליץ על זה באחד הפוסטים הקרובים 🙂
עידו- שים לב שדון קיחוט נלחם נגד טחנות רוח ולכן מעולם לא ניצח, פייסבוק איננה טחנת רוח היא תאגיד שפועל בדרכים אלימות ולא מוסריות ואנחנו יכולים להביס אותה ולהציע אלטרנטיבה. על איך האספקטים הנפשיים השליליים מול החיוביים והאם מה שכינית "אהבה" הוא אותו רגש שאתה קורא לו "אהבה" בקונטקסטים אחרים מקווה לכתוב בפוסטים הקרובים. שים לב שבחרתי להתחיל איפה שאני חושב שהכי חשוב וזה בכאב האישי שזה מסב לי, רק פה יש שלוש תגובות שמלמדות שעוד אנשים מרגישים כלואים וממולכדים וקיבלתי ועד תגובות רבות כאלו. מבחינתי אני דבר ראשון עושה את זה כי אני באמת ובתמים מאמין שזהו צעד שיעזור לי להתעורר עוד קצת ולחיות את החיים במלאותם,אם על הדרך אני יכול לדבר אל לבם של עוד אנשים שגם רוצים להצרף לניסוי אז הרי זה משובח 🙂
אני לגמרי איתך ומחזק את ידך.
מרגיש אותו דבר לגבי עצמי; ההתמכרות, האשלייה, הניכור, והקנאה שיוצר עולם הפיד. מחזיר אותנו אליו שוב ושוב, בכל פעם עם איזו תחושה שכאילו גלום שם איזה פרס או אוצר שאולי נתקל בו הפעם (ברוב המוחלט של הפעמים אין זה)
כל הכבוד, יישר כוח!
עמית- תודה על הרוח הגבית, זה תומך ועוזר. שמח עוד יותר לראות אותך כאן בסלון בלוגי 🙂
נתן- אצרף את המייל שלך לרשימת התפוצה שלי, מקווה בקרוב להוסיף כאן פלאגאין של נוטפיקציה למייל בפרסום פוסט, כרגע יש לי כמה בעיות טכניות עם החזרה לבלוג 😀
אבל איך נרשמים לבלוג שלך
אשמח גם להיכנס לרשימת התפוצה. תודה