– הלו
– שלום, מדברת עמיאלה ממפעל הפיס
– אריאלה? אני לא מאמין!
– לא לא, עמיאלה
– בכמה זכיתי?
– לא זכית
– מה זאת אומרת?
– אני עמיאלה, אני מתקשרת לאלו שלא זכו.
– עמיאלה?
– כן, זו הגרלה אז יש מישהו שזוכה ויש מישהו שלא זוכה, אתה, נגיד, לא זכית.
– ואם אני אזכה?
– תיאורטית אז אריאלה תתקשר אליך אבל אתה לא תזכה.
– מה פתאום? איך את אומרת דבר כזה?
– יש לנו נסיון עם זה, אתה לא תזכה.
– אבל בכל זאת יש סיכוי.
– יש לך חרדות?
– מה זה עניינך?
– אתה מפחד לטבוע לפעמים באסלה?
– מה?
– כאילו שתשב על האסלה ואז יהיה וושש של המים שישאבו אותך פנימה ותיתקע בוואקום ולא תוכל לצאת ואז יציפו מים את כל החדר-שירותים ואתה תטבע?
– התחלקת על השכל?
– זה בערך אותו סיכוי כמו שתזכה.
– עמיאלה, אמרת?
– כן כן, עמיאלה.
– יש לך קול קצת גברי.
– בעיקרון קוראים לי עמי, אבל כל מי שבאגף צריך להוסיף “אלה” לשם שלו.
– איזה אגף?
– אגף הודעות למנויים.
– כאילו את ואריאלה?
– אריאלה מודיעה לזוכים, אני מהארבע-מאות חמישים ושבע איש שמודיעים ללא-זוכים.
– וואלה.
– וואלה.
– וזה עבודה טובה?
– בסדר, בעיקר יוצא שמדברים בטלפון עם אנשים שחלשים בהסתברות, אבל יש הרבה שמחה לאיד, ואנחנו בדיוק מחפשים, אתה מעוניין?
– יש מצב
– אחלה אז תשמע, תעביר לנו קורות חיים במייל.
– יש עוד איזה משהו שאני צריך לדעת?
– תמיד לקחת טלפון נייד לשירותים.
– ג’סט אין קייס.
– כן.
____
טוב
היה לי בוס שקראו לו עמי אלה. הזכרת לי נשכחות והדיאלוג הזה שימח אותי מאוד.
פינגבאק: עמיאלה ממפעל הפיס : חדר 404 • הבלוג של עידו קינן
מצויין. לא שזה משנה משהו לנו המכורים. אבל זה עדיין מצויין.