השנה השניה לקיומו של הבלוג היתה רצופה אירועים ותהפוכות, כאשר איפשהו במהלכה העברתי (עבגד) את עיקר פעילותי לפייסבוק. לייש והריב”ס המשיכו פה מדי פעם, וגם אני ניסיתי, אבל האמת היא שהאופי המזעזע של הרשת החברתית הולם יותר את כל הקונספט של תגובה לאירועי היום והשבוע בפוליטיקה ובכלל. בין שאר הנסיונות שלי להחיות את פעילותי בבלוג היה את סיכום הממים השבועי שהחזיק אמנם רק 6 שבועות (עם הפסקות), אבל לפחות נתן השראה לדוסים מצייצים, שהחלו לפרסם סיכום משלהם, והיה את המדריך לשעת צרה לממיסטית הצעירה שפורסם לאחרונה כשירות לציבור, ואני מקווה ששירת מישהו.

קצת סטטיסטיקה: לפי Statcounter היו כמעט 60,000 גולשים שונים באתר במשך השנה האחרונה, אבל זה כפי הנראה שקר נתעב. מה שבטוח הוא שכמו בשנה שעברה הדף הנצפה ביותר (אחרי דף הבית) הוא הפתגמומט עם 7744 טעינות, אחריו הסטיקר לשבת, שעיצב לייש, עם 1529 טעינות ובמקום השלישי סיכום הממים החמישי, עם 1349 כניסות. אכן, שנה קשה, והבלוג הידלדל, וגם שירים שבועיים פורסמו רק שבעה עשר, שזה אומר בקושי שיר אחד כל שלושה שבועות. בשורה התחתונה: אם יש מישהו שצריך לשים כובע מצחיק ולשבת בפינה זה כנראה אני.

ביום ההולדת של הבלוג בשנה שעברה חילקנו לקוראים עותק דיגיטלי של הספר “שירים אותו דבר” שכתבתי וריכז את השירים שפורסמו עד לאותה תקופה. השנה, כיוון שראיתי שכתבתי רק 17 שירים, שלא בטוח שכולם ראויים לראות PDF, קראתי לעזרתי את ערן הדס, אמן, משורר ואיש רב מעללים שמעולם לא החלפתי איתו מילה קודם לכן (אם כי פעם צפיתי בהרצאה שנתן). הצעתי לערן את האתגר הבא – אני אקח כל אחד מ 17 השירים שיש לי, אעביר אותם עיבוד כלשהו, גוגל טרנזלייט או פוטושופ או כל דבר אחר שיעלה על הדעת, אתה, ערן, תקבל את השירים רק בצורתם המעובדת ותנסה לכתוב משהו בתגובה לזה. התוצאה, בעיני, לא פחות ממרתקת. נראה לי קצת התפלספות להסביר למה ועדיף ממילא לקרוא את הדבר עצמו ולא פרשנות, אז רק אוסיף שמשהושלמה המלאכה חיפשנו שם לפרוייקט.
ערן הציע את “קריאות ביניים“, וכך היה.

תהיו חזקים ומזל טוב לכולנו.
ע.