כשלמדתי למבחן בסיבוכיות, עדיין הנקתי את בני השני. הוא היה מתעורר בוכה בלילה, קרה לא אחת שהייתי מניקה אותו אבל בטוחה בשמדובר באוטומט. ההנקה עצמה היתה מעבר בין מצבים, הייתי מגיעה למצב מקבל, מחזירה אותו למיטה, והולכת לישון. הוא המסכן היה ממשיך לבכות. הייתי צריכה להגיד לעצמי: יעל, זה תינוק, את לא אוטומט, אם הוא בוכה אולי לא אכל מספיק.
כשלמדתי למבחן בסיבוכיות, עדיין הנקתי את בני השני. הוא היה מתעורר בוכה בלילה, קרה לא אחת שהייתי מניקה אותו אבל בטוחה בשמדובר באוטומט. ההנקה עצמה היתה מעבר בין מצבים, הייתי מגיעה למצב מקבל, מחזירה אותו למיטה, והולכת לישון. הוא המסכן היה ממשיך לבכות. הייתי צריכה להגיד לעצמי: יעל, זה תינוק, את לא אוטומט, אם הוא בוכה אולי לא אכל מספיק.
למעשה זה אוטומט לא דטרמיניסטי. אמנם אפשר לעשות לו דטרמיניזציה, אבל במחיר ניפוח אקספוננציאלי של הילד.