רקע

אנו שמחים לפרסם את תוצאותיו של מחקר רחב היקף (N=2.13) שהתפרש על פני 7 שנים ו 8 יבשות, וחושף לראשונה מודל מבוסס ראיות (evidence based) המתאר את חמשת שלבי האבל במדיה החברתית שמלווים את מותו של אדם ידוע.

אנו רוצים להקדיש מחקר זה לשמעון פרס המנוח, שאנחנו כרגע בשלב 3 של האבל על מותו.

שלבי האבל

1. FOMO – חשש מהחמצה

השלב הראשון מתאפיין בוואן ליינרז (one liners) של עקיצות שנונות של המנוח, דרכו הפוליטית, נסיבות מותו, נסיבות חייו, או אורכם המופרז.

    הכוח המניע, בשלב זה, הוא החשש מלהחמיץ ויץ ממש מוצלח וממש מתבקש שיזכה לשיתופים רבים. בהיעדר מוצא אחר, יש שהולכים על האובווייס וכותבים משהו כמו “שמעתי שמישהו מת היום”, לעיתים באיחור ניכר ומודגש.

2. עיבוד – פרוזה

שלב זה מתאפיין בכתיבה יותר ארכנית ומעמיקה – סיפורי “המנוח ואני” מפוברקים, וכדומה.

3. באקלאש – חכו עם הבדיחות

זהו השלב שבו גורמים אחראים ברשת החברתית מזכירים שלמת יש משפחה שלפחות בחלקה לא עוללה רע לאיש, ולמה לבאס אותם סתם? זה גם השלב שבו עולים פוסטי מטא על ההתמודדות עם מוות ברשתות החברתיות, חלקם מביעים מיאוס מהאופן שבו הדברים נכנסים לאוטומט, חלקם כותבים באריכות וברצינות על נושאים בלתי קשורים במופגן.

4. דיכאון

ה FOMO מהשלב הראשון התממש, והסתבר לרבים שיש להם בדיחה נהדרת על המנוח אבל או שהתזמון כבר מייתר אותה, או שמישהו אחר סיפר אותה טוב יותר, או במקרה הממש מבאס, סיפר אותה גרוע יותר – אבל עדיין לפניך. ועכשיו אם תפרסם אותה תצא גיא גולד.

5. חרדה – מי הבא בתור?

מנסים לנחש מי הבא שימות, אפילו מספרים עליו כמה בדיחות עכשיו כדי שיהיה אפשר לשתף אותן כשזה יקרה. זורקים לאוויר את הרעיון של הכנת תיק חבצלת, שלעולם לא יצא לפועל.